יחסי ליטאיים-חסידים-חרדל"לים-דתיים-מסורתיים

בעקבות  אשכול  שעלה  בפורום ומנסה  לדון  על יחסי  חרדיים  וחילוניים
אני אשאל  יותר  מחודד
יחסי  חרדים  בינים  לבין  עצמם ויחסי הציבור  החרדי  אל  הציבור החרדי  המודרני

כמו  כן היחס  לציבור  החרד"לי  -ישיבות  ההסדר  והישיבות  הסרוגות שאינן  הסדר?

הציבור  הדתי לאומי  המודרני ויחסו  אל  האקדמיה  ואל  המחקרים  בתחום  התלמוד?

היחס  של  הציבור  האשכנזי  אל הציבור  הספרדי  אל  הרבנים  הספרדיים  בני  דורנו

לבהעברי
 ראשית למה אתה משמיץ ציבור שלם?; שנית נניח שמה שכתבת נכון--אתה חושב שיש להם
מונופול על חילוקים כאלה? אתה חושב שהם המציאו את זה? תבדוק בבקשה בסביבתך הקרובה
ביושר ובלי משוא פנים ותמצא הרבה חילוקים כאלה בכל התחומים.

ר' וואסער

חזור על הודעתי שנית וודא אם הבנת אותה (אם יש צורך עי' גם בהודעת בנימיני להבין את ההקשר).

נראה לי ששנינו כתבנו אותו דבר משני הכיוונים.
שנינו מבקשים הבנה אנושית החורגת ממאבק מגזרי - אני מחיל את התביעה הזו גם על בעל האכסניה מקצרין.

דו"ק.

חוקרי כתות המנונים והאמיש בארה"ב טוענים שיש יחסי גומלים בין הקבוצות השונות. דהיינו, קיום הקבוצה הכי המסורתית תלוי, למעשה, בקיומן של קבוצות אחרות יותר מודרניות. אסביר.

מבין האמיש הכי מסורתיים הם השווארצענטרובער. הם מתאפיינים בהתנגדות מוחלטת למודרניזציה. לכן, הם בונים את בתיהם בלי חדרי אמבטיה (הם עושים ביתון בחוץ), נוסעים בעגלות פשוטות למדי, ולא מקימים מוסדות דתיים וציבוריים. אחריהם יש את ה"הסדר הישן", שהם מרשים לעצמם להיעזר באמצעי טכנולגיה עד אזשהו גבול, פחות מקפידים על לבוש (ביחס להשווארצאנטרובער). קבוצת ה"הסדר החדש" יותר מורגנת (דבר הנחשב מודרני), נעזרים ביותר מכשירי חשמל למיניהם, יותר פתוחים לעולם הרחב וכו'. אחרי זה, יש את המנונים הישנים, שאמנם בולטים בתלבושת מסויימת, אבל מוכנים לנסוע ברכבים (שחורים). ואחריהם, יש את המנונים הרגילים, שהם משותפים עם האמיש לגבי עניינים דתיים (פציפיזם, שלילת טבילת ילדים וכו'), אבל לגבי מסורתיות אינם מקבלים את שיטת האמיש. יש גמישות -- בני אדם עוזבים קהילה אחת ועוברים לקהילה שנייה.

לדעתי, המדרג הזה אפשר לתרגם לגבינו (לפחות לגבי יהדות ארה"ב וקנדה). סאטמר יוכל להיות רק בגלל שיש באבוב. ובאבוב יכול להיות רק בגלל שיש גור, וכו', עד שמגיעים למזרחיניקים. וכן בכיוון השני.

יחסי  חרדים  בינם  לבין  עצמם, אמור להיות אחרון בין שאר שאלותיך, כיון שזה בדרך כלל משחקי כבוד ושליטה, ואין (לענ"ד) בין זה לבין אידיאולוגיה ולא כלום! כיום רוב המגזר ה"חרדי" נזון מאותם מקורות כאשר אין לחסידות יותר יראה או את ההגדרה התלמודית ל"חסיד" הנוהג לפנים משורת הדין... ואין למתנגד יותר תורה או חקירה מה"חסיד" כהגדרתו. בסך הכל כל מנהיג עדה נמצא היום במלחמת הישרדות וכל אחד עושה את זה בדרכו! סביר להניח שלולא המחלוקות הפוליטיות(!) הפנימיות היינו הופכים מזמן לעדה או חוג אחד אדיר!!!  

יחסי הציבור  החרדי  אל  הציבור החרדי  המודרני; הגדרת החרדי ה"מודרני" בעייתית מאוד כיון שכמעט כל המגדיר עצמי כחרדי מודרני לכאורה חילוני בעיני כל חרדי אמיתי, כמשל קיום אינטרנט או סרטים, חשיפת ילדים ונוער לדברים שה"חרד" לא יחשפם. ולימודים אקדמאיים. אי לכך כחלק ממלחמת הקיום של החרדים (לעיל), אינם מגדירים אותם כחרדים מודרניים אלא כשנו ופירשו, ועליהם להוקיע ולהתבדל מאלו המגדירים את עצמם "מודרניים". במציאות כמו שבכל מיני דברים אנו רואים את השוני שבין מנהיג חוג זה למנהיג חוג אחר, גם בנושא זה אפשר לקחת דוגמאות שונות מתוך הציבור החרדי, כאשר מתלמודי תורה של חסידי גור יזרקו תלמיד מעל גיל 9 הצופה בסרטים "חרדיים", מתלמודי תורה ממגזרים אחרים ישקלו אם להוציא ולהרחיק תלמיד אשר בבית הוריו יש טלוויזיה (לא מוצהרת). ובעוד חסידות בעלזא יצרה מסגרת לבוגרים שאינם לומדים כל היום, במקומות אחרים יוקיעו ויוציאו מקונסנזוס נער שעזב את לימודיו אף לשם עבודה תורנית (סופר סת"ם)... 

היחס  לציבור  החרד"לי  -ישיבות  ההסדר  והישיבות  הסרוגות שאינן  הסדר; מעבר ליחס האמור לעיל כלפי חרדים מודרניים. המיועד להתבדלות ושמירת גדרות החוג כאן יש גם את הויכוח האידיאולוגי כאשר בזאת יש חילוקי דעות תוך חרדיות, אם זה לגביי הציונות, או קדושת הארץ... ישנם היום את המנהיגים (רוב מנהיגי הציבור החרדי כנראה) הימניים שיכולים לקבל את מצוות יישוב ארץ ישראל כערך עליון ויכבדו את הדוגלים בזה גם אם קדושת שמירת נגיעה לא כ"כ חשובה להם! ואחרים שיוקיעו את עצם המצווה כערך! ויאמרו אנו בגלות המרה מה לי הכא מה לי התם! מאידך ידוע וברור היום לכל כי המוגדרים "חרדלי"ם" הרבה יותר אידיאולוגיים מאשר רוב החוגים החרדיים והם הגיעו להכרה הנכונה מבחירה ולא מעדריות! מה שכן מביא אליהם כבוד והערכה גם מההנהגה והציבור החרדי!

הציבור  הדתי לאומי  המודרני ויחסו  אל  האקדמיה  ואל  המחקרים  בתחום  התלמוד?
כידוע ישנן כיום ישיבות גם לנשים בהם "לומדים" תלמוד באופן אקדמאי. לכאורה החל להכניס את זה לציבור הדתי, בעבר הרב עדין שטיינזלץ אמנם איני מעורה מאוד בנעשה בציבור זה אולם מקריאה בבטאונים המוגדרים עבור ציבור זה נראה, כי מבחינת חלקם לפחות זהו האופן הנכון ללמוד תורה!

היחס  של  הציבור  האשכנזי  אל הציבור  הספרדי  אל  הרבנים  הספרדיים  בני  דורנו; לצערי הרב הציבור החרדי הוא הציבור שאצלו בולטת הגזענות באופן הבוטה ביותר! ייתכן מאוד שלציטוט יכבדו בני עדה זו בני עדה אחרת אולם המציאות יכולני להביא ציטוטים "שלא לציטוט" מרוב גדולי הדור והחסידות האשכנזים שאינם מתייחסים באופן שווה לכבוד התורה האשכנזית לכבוד התורה "בנרתיק"... אולם זה לטעמי האישי פחות נורא מהפוליטיקות הפנים עדתיות! יש כר מספיק נרחב לעדות שונות אולם יש פחות שטח מחיה לפלגים מעדה אחת!

לגבי היחסים בין הדתיים, החרדים והחילונים, הרי האידיאל הוא ששלושת המחנות יחלקו אחד על השני בעוצמה אך יחד עם זאת יעריכו אחד את השני. כך החילוני הדוגל באינדיבידואליות ובחופש מחשבה יוכל לחלוק אך גם להעריך את החברה החרדית שבשם ערך המשפחתיות והקהילתיות מדכאת את חופש הפרט של חבריה. השאלה היא הגם החרדים יכולים להעריך את יריביהם היא קשה מאוד. יהיו כאלה שיטענו שההגדרה המהותית של החרדיות היא חוסר הכרה כלשהי ביריביהם.

כדוגמא הפוכה אפשר להביא את יחסם של החרדים לחילונים אידיאליסטים כגון הקיבוצניקים הישנים. אפשר לראות כאן הערכה מסויימת. גם בחרפות ובגידופים של הרב שך ז"ל נגד הקיבוצניקים אפשר לראות מן הערכה שרק את אלה הוא מוצא ראוי כיריביו.

לדעתי הענייה את הבלגן הכי גדול בכל העסק הזה עושים המתחזים למיניהם. כאמור, חילוני אמיתי מסוגל להעריך את החרדים. אך החילונים המתחזים לדתיים דוגמת מכון הרטמן והקיבוץ הדתי הם גדולי שונאי החרדים. ואין הדבר מקרה, מי שחילוני במהותו אך אינו מודע לכך, אינו מוצא שום צורך וערך בקיום החרדים. משא"כ, חילוני אמיתי המודע למשברי החילוניות מוצא את עצמו מעריך את הקיום המאזן את המשברים של חברתו.
מכאן גם למדנו על הבעייתיות של הפורום דנן.