תרבות ה'פאסט נישט' שורשים ומקורות

אבקש את עזרת החברים הנכבדים

ברצוני לברר באמת ובתמים, מהי הסיבה שהציבור החרדי כל כך נרתע מיזמות שונות בכל התחומים. יש לכך כמה וכמה סיבות, ועל כולם יש לעמוד, הן על המוצדקות שבהן והן על שאינן מוצדקות. מהסיבות היותר עיקריות היא סיבת ה"פאסט נישט", ואיני יודע אם יש לכך מקור כלשהו או לא. מקורות להיפך ישנם רבים, אבל אני מנסה לדעת כיצד התפתחה התרבות הזו כל כך.

אני שב ומבקש, אין טעם לכתוב "נרפים אתם נרפים", או לציין שטיפחו את כבודו של הבן תורה בכוונה תחילה. ישנם מקומות בהם תירוץ זה אינו מספק, כמו בעבודת נשים, כמו במכירת טיטולים בבית, כמו בבחור שמארגן הסעה לישיבה ומייד מוכרז כ"מאכער" (כל שרשיה של תופעת המאכרים היא בכך שלא יוזמים כלום. וממילא, מי שיוזם מוכרז מיידית כמאכער, וד"ל). ועם כל זה יש רתיעה מכל עשייה שהיא. האם תוכלו לעזור לי לעמוד על שרשי הדבר.

וואלה, לא הבנתי.... אתה יכול לפרט?

לכל העושים והמתנהגים בגלל שכך מתנהגים וכך עושים.    
הרבי מקוצק אמר: 
אם אני הוא אני מכיון שאני הוא אני.
ואתה הוא אתה מכיון שאתה הוא אתה.
אז אני הוא אני ואתה הוא אתה.
אבל אם אני הוא אני מכיון שאתה הוא אתה.
ואתה הוא אתה מכיון שאני הוא אני.
אז אני הוא לא אני ואתה הוא לא אתה.

_________________

מודה ועוזב

מישהו כאן יודע שלפני שפותחים או סוגרים חלון בישיבת פוניבז' באמצע סדר א' חושבים פעמיים?

מה? אלף בחורים יחשבו שאני המאכער שסוגר ופותח חלונות?

לעולם לא !

ידידי 'לומד' צדקת, לא נרפים אתם נרפים, אלא טיפשים אתם טיפשים...

_________________

צבי

מבינים

נגעת בנקודה רגישה, אני הייתי זה שהוצאתי פעם את התקע של המאוורר תוך עמידה על הספסל.....

אני בהלם, אני חשבתי שמתעסקים בדברים קצת יותר נעלים מפתיחת חלונות וכיבוי מאוורר,
כנראה שאין לי מושג מה הולך שם בפנים באמת בישיבות....
 מה אני אגיד לכם - נס שיוצאים גברים כמוכם עם חשיבה אישית .
איזה מזעזע לשמוע את זה... זה כמו ששאלו אותי - למה בעלי הולך עם גרבים לבנות, אני בתור בעלת תשובה- לא הבנתי מה רוצים מאיתנו

דובית

ברוכה הבאה, תביאי גם את בעלך, פה לא שואלים על צבע הגרביים.

שלא תביני לא נכון, בישיבה לא מתעסקים עם זה, אף אחד לא יעשה ענין גדול ממי שפתח את החלון הממוקם סמוך לתקרה, המדובר הוא על כך שישנה תחושת אי נעימות לבחור לבלוט כביכול בתחום שאינו תורני.

זה טפשי לחלוטין, אני לא מנסה להסביר את זה, רק הפרופורציות שנאבדו שם לפחות שישמרו כאן.

הענין הוא ככותרת האשכול, ואפרט יותר:
אני היום, לשם המחשה, כשאני מדבר עם חברים על הצורך בשינוי ובפעולה, רבים מפטירים: מה לך ולזה? שב תלמד, מי ביקש ממך?

הנחת של ההורים והסביבה החרדית מהבן הוא שילך בתלם המדויק,
קום בבוקר, לך לשטיבלאך, חזור הביתה, חטוף את הילדים, השלך אותם אצל המטפלת ואוץ רוץ כאחוז אמוק להגיע לכוילל בתשע וחמישה כדי שלא ינוכה שכר ה'שמירת סדרים' ממלגתך.
כנ"ל בצהרים, אל תשכח ללכת לכוילל ערב, וביום שישי בהרפית מה אתה רשאי ללכת ללמוד רק בתשע וחצי....

היצירתיות, האינדווידואליזם, המיצוי העצמי, כל אלו מתו, אם אתה מנסה לעמוד על זכויותיך אלו אתה מכניס את הסביבה לחרדה, עוד תקדיח את תבשילך, יזהירו אותך.

תראה אני לא בשוק גמור - סדר היום שציינת לא שונה מסדרו של בעלי ב5 שנים האחרונות .
אבל לוקח זמן להבין שמשהו כאן לא בסדר, שמדברים עליו בגלל שהוא התלמיד חכם עזב את הכולל -בשביל לעבוד בת"א , הוא הרגיש גמור מזה. הוא לא יכל להישאר במקום מגורינו הקודם (ישוב חרדי ידוע לשמצה) ועברנו לעיר גדולה חילונית עם ריכוז חרדי חזק.
אבל לנו לדעתי יותר קל, אני כבר במילא מקוטלגים כבעלי תשובה או ספרדים או בעליבתים...
אבל לכם נראה לי שזה בלתי נסבל, לחשוב ברמה כזאת על החברה ומה שהיא תחשוב עלייך- זה פשוט מתיש.
כל פוסט כאן נותן לי את התחושה הסופית של - שהחברה החרדית היא האח הגדול ב 1984, חשבתי כך בעבר, אבל מאז כניסתי לפורום, זה הרבה יותר מוחשי לי.
טוב שיש קולות שפויים - אגודה אחת.

דובית,
הגדרת יפה

לגבי דבריי הסתומים לעיל את  צודקת שסתמתי מידי, כוונתי הייתה שלכאורה היה יכול להיווצר הרושם שהנה פתרנו את בעיית המיליון דולר בעניין הפתיחות וההסתגרות ולא היא, כי קו הגבול בין פתיחות והסתגרות אינו חד משמעי,

המבינים, (צבי),
אתה מזכיר לי נשכחות! חטפתי בלק אאוט ודז'ה וו ומה שאתה רוצה!

דובית וגוונא


אתם מעלים נושאים חשובים מאוד, אבל הם סטייה במקצת מהנושא שלי. אני בסך הכל מבקש לדעת מדוע הפסיביות (כפי שהגדיר גוונא) מכובדת, והאקטיביות ראויה לבוז (כפי שהדגים מאיר). וכמובן, אקטיביות שהצליחה ראויה לכבוד רב, ואכמ"ל.


אני בכוונה לא רוצה להרחיב בנושא הפרנסה, כי זה נושא טעון, ואין ספק שהאשכול יסטה ממסלולו שוב ושוב. אני חושב שזה נכון כאמירה כללית בכל נושא.


יש איזה סיפור על החזו"א כמדומני. שהלך ברחוב עם בחור ומישהו קרא לעברם קריאות גנאי והלה ענה. לאחר שהתרחקו אמר לו החוז"א, כך לא עונה בן תורה. שאלו אותו אברך, וכיצד בן תורה עונה? אמר לו החזו"א, בן תורה שותק ולא עונה.


עכשיו, הסיפור הזה אינו דוגמא. החזו"א רצה לחנך אותו למכובדות של בן תורה. הדבר ברור שגם עו"ד שיילך ברחוב ויקראו לעברו קריאות גנאי, לא יתייחס. אבל הלקח המקובל הוא נרחב הרבה יותר. משהו כמו "בן תורה לא צריך לעשות שום דבר". כך למשל אם וועד הבית יבוא ויתבע מאחד השכנים משהו שהוא מחוץ לתחום חובתו, ישנה איזו תפיסה של "עביד איניש למיזבן דינא" שבן תורה צריך לשלם גם אם הוא לא חייב. העיקר לא לעמוד על שלו, זה לא מתאים לבן תורה.


עכשיו זה נשמע יותר טוב, נכון?

ובכן. לפעמים זה נשמע באמת מכובדות ראויה לקילוס. ולפעמים זה נלעג בצורה שאי אפשר להזדהות איתה בשום פנים. אני חפץ באמת ובתמים לעמוד על שרשי ההתנהגות הזו, כיצד ומדוע חינכו כך את ההמון. ומדוע החינוך הזה חדר עמוק כל כך. (וזו לא עצלות, לפעמים השתיקה הזו כרוכה בהמון משאבי נפש, יותר מאשר להחזיר. זה יותר עמוק מה שזה נראה במבט ראשוני ושטחי).

לומדמכלאדם,
(הסיפור הוא על הרב מבריסק, אם זה משנה למישהו),

כשאתה אומר את הדברים האלה מתקבל אצלי פתאום הרושם שהתפיסה הפסיבית הזו הגיעה מאבותינו היהודים בכל תפוץ ותפוץ שפחדו מהגויים ולא שררו על אף אחד וכתוצאה מכך קיבלו גב של קנה,
האם זה מראה שהחרדים שימרו במובן מסויים את התרבות הזו?

ייתכן מאוד. אבל זה מצריך חשיבה מעמיקה ולא שליפה מהקנה.

זה גם לא בהכרח קשור ל1984 של אורוול, כמובן שיש גם את הפחד מ"כולם", אבל יש גם חינוך אמיתי לאי יזמה, אולי סוג של בטחון (שלא במקומו). וגם כמובן, חשש מחריגה מהשטאנץ.


יש לי אי אלו התחלות של תובנה בענין, אבל לא מספיק מוגדר. אנא עיזרו לי.