מהי שירה

 
מואדיב (אייקון מחייך) התייאשתי מלנסות ולתקן ..



מיכי, היות והשירה היא תמיד אבל תמיד! סוג של 'סיור בדרך של אמת'  (דברי קפקא) אין השירה ואיכותה (=שהם אחד) צריכה לחכות לניסיון הזמן  ( אם הוא שיר טוב, אז זוהי שירה, ואם איננו טוב ממילא אינו ראוי להיקרא שירה) כדי לקבוע אם מלכתחילה ראוי היה לכנות שירה, מה שנחשב עד אז לפרוזה או ספרות ..או..או - ואין ראוי לבחון אותה או להיות מוערכת ביחס לשאלה אם נשארה לדורות - "הבחינה שהשיר טוב היא לא אם נשכח אותו אי פעם, אלא בכך שברגע ראשון לפגישתנו עמו נדע שלעולם לא נוכל לשכוח אותו". ( לדוגמא: ספר תהלים)



שיר הקובמינה \ מאיר אריאל

אחת השאלות המעניינות העולות מן הדיון המרתק הזה (ודוקו! אמשלום מתעניינת בדיון שפתח ופיתח מיכי!), היא - מי המשורר? האם מיכי, שכתב את דבריו, או מואדיב (/הילל בן שחר) ש"גילה" את השירה שבהם ויצר אותם כשיר? 
[אין זו שאלה בעלמא - אותה "אמא שלום" עלומה הואשמה בעבר, בכך שהיא לא כתבה שיר מסוים, אלא רק ניסחה מחדש טקסט משנאי. ובאותו עניין, ובלי שמץ של השוואה, למשורר הדגול ט. כרמי יש שיר בשם "באיזו דרך", אשר הוא למעשה תרגום עברי של סיפור המפגש בין ר' יוסי הגלילי לברוריה (בבלי עירובין נג ע"ב) והעמדתו ב"צורת" שיר.]

אמאל'ה,
זה ברור! מואדיב והילל הם המלחינים (שנאמר: המילים מן המקורות, הלחן עממי, במלעיל כמובן).

מוקדש לכל המשוררים עלומי השם.....


אחת השאלות

אחת השאלות
המעניינות
העולות
היא - מי המשורר?
האם
מי   - כי - ש -  כתב...
או...
בן שחר
ש"גילה"
את השירה...
שאלה
בעלמא
"אמא שלום"
עלומה
הואשמה ש...
היא לא כתבה...
רק ניסחה...
ובלי שמץ...
השוואה?

מה זה משורר?  ומה זה מבקר?    שאל סרן קירקגור

משורר זה אדם המעלה על כתב את כאבו וצערו

המבקר אומר- יפה מאד אתה בוכה, (אבל רצוי שאת היבבות תשנה קצת)

[אני רואה כאן את מתעסק ומבין; יצרתי מפלצת...]

יצ
ר
תי
מפל
צ
ת

[] מואדיב, הסוגריים במיוחד בשבילך.

.


... וכך נוצר הכתב הסיני, מלמעלה למטה.

 

אני ממליץ בכל פה על הספרון "מגמות יסוד בשירה המודרנית של שמעון זנדבנק" בהוצאת משרד הביטחון, שם יש דיון בנושאים שנדונו באשכול זה, וכן הרחבה על היחס בין סגנונות אומנות שונים (המוכרים בעיקר מעולם הציור: אימפרסיוניסטי, אקספררסיוניסטי, פוטוריסטי, ועוד הרבה איסטים שכאלה) למקבילותיהם בשירה.
קראתי את הספר לפני כעשור או יותר, אך זכורה לי הגדרת אחד המלומדים (או שמא: המשוררים?) כי ההבדל בין פרוזה לשירה הוא כהבדל בין הליכה לבין ריקוד. 

האם הכוונה היא שהליכה היא תנועה תכליתית למען מטרה (להגיע לאיזה מקום), ואילו ריקוד הוא תנועה למען התנועה עצמה? אם כן, אז שוב חזרנו להבחנה היסודית שהגענו אליה למעלה.

אשכול יפהפה, אם כי אנ מסופק לאיזה ז'אנר לשייך אותו.

אבל מיכי במשך דורות דנו על שאלתך,  וצדקו האומרים שאין לה תשובה חד משמעית הכל תלוי במקבל.  ויטגנשטיין היה פוטר שאלה מעין זו בהינף יד.

אבל לעניות דעתי בשירה קיים מוטיב נוסף,  הצורך (לעיתים נואש) להביע עצמו בצורה חדה יותר, כשהמילים אינם מהווים מסגרת מספיקה.  ולכן בכל פעם כשקורא בוחר לראות משמעות נוספת הוא נוטה לייחס זאת לשירה.  כמובן שזה אינו יכול לשמש כמבדיל אובייקטיבי.

הא לך דבר המשורר

כמדרדר במורד
מחפש משען, מפלט -
ובשתי ידי רתת
את גופו הנופל
לופת -
כן אני,
ביעף נפילתי,
נאחז
בקרנות שירתי

מיכי, דומני שלכך הכוונה.
ובקישור עקום:
יש מי שטוען שההבדל בין הכדורגל הבריטי הקלאסי, החותר באופן מהיר וכוחני להכנעת היריב על ידי הגבהה-דחיפה-נגיחה-גול, שונה מן הכדורגל האירופאי, המנסה לעשות אותו הדבר, אך הגיע בשלב מוקדם בהתפתחותו למסקנה שהמטרה תושג טוב יותר תוך שימוש במשחק יפה: דאבל פסים- הטעיות גוף-תרגילים קבוצתיים, ושניהם שונים מן הסגנון הדרום אמריקאי, בו חדוות המשחק: עקבים-משולשים-הקפצות, הפכה לעיקר, וסוף הניצחון לבוא.
ומכאן הדרך לדיון בפוסטמודרניזם של הכדורגל (בו לא הניצחון עיקר, למשל, אלא הפרסום) ובמצב שנוצר לאחר שבא נבוכדנצר וערבב את האומות, קצרה, אך הדברים ארוכים. ולא עליי המלאכה לגמור. ואולי על ווטו המלאכה למחוק.  

מוקדש למואדיב -

מפלצת......

ההיו
סמויות
הן עיני
או...
לא
הייתי כאן
כלל
ולא בנתי -
עד שבא
האחד
וחמר
ויצר
בחומרי

כך לפתע
פתאום....



ובלשון קצרה:

[אני רואה כאן את מתעסק ומבין יצרתי מפלצת]

.

מואדיב תודה על האיחול האדיב.

אך לא אני המשורר.

נפילתי עדיין בעיצומה

ואין לי שום קרן לתופסה