פנג שווי ואומנויות הלחימה המזרחיות ומהי עבודה זרה?

סנסאי: איסור ע"ז באומנויות לחימה יפניות/סיניות?

בכל אומנות לחימה מעבר לפעולות הטכניות יש לה דו = דרך, שזה אומר אמונה בצורה של תפיסת הדברים, הסתכלות על העולם, וקו חשיבתי, אני אינני רוצה להעריך כאן במשמעות הדו כלפי האומנות עצמה כי איננה הנידון, אך בדרך כלל הדו עובר ממורה למורה במשך שנים מה שנותן את הכוח למסורת האומנות ולהערצה למורים מלפני עשרות ומאות שנים.

סיפר ר' הערשל שכטר ("נפש הרב"):
הרב סולובייצ'יק נשאל ע"י תלמיד האם יש איסור בקידות הנהוגות בלימודי אמנויות הלחימה, והשיב שהדבר אסור.
התלמיד שהיה בטוח שהאיסור הוא משום עבודה זרה, רצה לתקן את טעותו של הרב ואמר לו שאין כל אספקט דתי בקידה זו, והיא רק "מנהג של שטות".
הוא אשר אמרתי, השיבו הרב. ליהודים אסור לנהוג מנהגי שטות.
(-ציטוט חופשי, מהזיכרון)

אני זוכר כשלמדתי אייקידו במרכז לאומנויות לחימה במלחה ירושלים והיו מתאמנים שם מספר בחורי ישיבה, היה דבר מקובל שם שהם לא קדים בסוף האימון. בדרך כלל המורה היה גם מכריז ש"מי שדתו מתירה לו יקוד בבקשה..."

מה הבעיה לקוד? לא הבנתי.
האם תעלה בדעתך שזוהי השתטחות אסורה מצד אבן  משכית? הרי לזה בעינן להשתטח אפיים ארצה. האם אסור לקוד קידת נימוס כלפי מישהו? האם אסור לאכול בסכין ומזלג? אני לא מכיר טעם ברור מדוע לאחוז את הסכין בימין והמזלג בשמאל פרט למוסכמה של נימוס. האם זה דבר שאין לו טעם ויש לאסור? זה נראה לי קשקוש גמור.
ואפילו אם קדים כלפי תמונתו של מייסד השיטה, הקידה מביעה הערכה כלפי המצאתו ואישיותו. מה רע בזה?

רב מיכי

הזכרת לי- ביום הכיפורים מקפידים אנשים לכרוע ולהשתחות בתפילה,- האיסטניסים מקפידים לשים מטפחת מתחת לברך, שחלילה המכנס לא יתלכלך, אבל הם משתחוים לאבן פניהם כלפי האבן ממש. בלי מחיצות.

_________________

מודה ועוזב

מאחר שאשכול זה שורשר הריני להביא ציטוט משונה:

_________________

 

בלי שיהיה לי עסק עם כבודם של רבנים גאונים לא בזה ולא בבא, הריני דן רק בעצם הטענה תוך קידה עמוקה לדמות האמורה , וביצוע מסוכן של פליק פלאק לאחור כתשובת המשקל.

1.האם מותר לי לפי האמור לסדר את הסלון לפי הוראות אישתי למרות שכולם יכולים להעיד לטובתי שאי אפשר להבין את ההגיון של הסידור מחדש כל כמה חודשים?

(איך אישתי למדה מדרכי אמורי והרי היא צאצא למשפחות פולניות מובהקות שלא היו בקשרי מסחר עם האמוריים)

2.האם מומלץ למנוע מבני הנלהב ללמוד פיזיקה מאחר שעוסקים שם בקוונטים והגדרת מה זה מובן או לא בתאוריה זו ואחרות תלויה בפרשנות פסיכולוגית ,ומידי ספק מיהא לא יצאנו.

3. ואם יש אידיוט שהצליח לשכנע את עצמו שהפנג כן מובן לו (כמו כאלו שהצליחו עם הקוונטים,המימד העשירי והאחד עשרה ) האם מותר לו ?

4. האם "דרכי אמורי" דוחה פיקוח נפש , למשל אם אנסה להמנע באמתלאות שונות לסדר את הסלון לפי שיטת אישתי, והיא לא תשתכנע?

העסק מסובך.

(רב מיכי, זכור לי איזה תוס ר"ד שכותב נגד אכילה במזלג ונדמה לי שטעמו היה  משום דרכי אמורי ,רואים שדרכי אמורי הוא מושג פלואידי המשתנה בזמן...)

תוקן על ידי המנקש ב- 19/10/2008 16:12:29

כשאדם אוכל בסכין ומזלג וזה הרגל נימוסי לכאו' אין שום צד לעורר בעיה אך כשאדם לא קד קידה נימוסית בשום ויראציה במשך היום ורק לאחר אימון הוא קד את אותה קידה, כך שזה לא הרגל נימוסי שהוא סיגל לעצמו אלא חלק ממסורת של אותה שיטה, יתכן ויש לחוש שמקורה בע"ז.

סנסאי
הקידה כמוה כאכילה עם סכו"ם -נימוסים, וזה לא משנה אם הנימוסים שייכים לשעת אימון גרידא או לכל אורח חייו.
מקובל שכל דבר שיש לו תועלת אינו משום דרכי אמורי אלא אם כן הוא חיקוי בעלמא (וצריך לחדד את ההגדרה)
ועיין שות רשב"א שדן על מסמר הצלוב שאינו משום דרכי אמורי כל היכא דאתחזק כמרפא ג' פעמים.

מיכי. הנושא הוא לא אבן משכית אלא ע"ז. אינני מתמצא כלל בנושא אך קלטה אוזני פעם באיזושהי הרצאה על תרבויות המזרח שבכל האמנויות הללו יש בקידה הבעת נכונות של התלמיד ל"התבטלות" לפני חכמת המאסטר וקבלת השיטה-דרך (מה שנקרא בושידו או טאו). אם טעיתי, איתי תלין משוגתי ועמכם הסליחה.
ואם הצד שזה אסור כ"כ מוופרך בעיניך, הנה תשובה של הרב דב ליאור בנושא.

ענני (ב)מרחביה ,
אחר הקידה לתמונתו של הרב ליאור שליט"א, אשר מבטאת הערכה להבנתו העמוקה באייקידו, מנין לו שזה לא נחוץ לאימון ולתרגול? ומדוע תשובה לא מנומקת של הרב ליאור אמורה לשנות משהו באי ההבנה שלי, שכמובן אינה נובעת אלא ממך ערכי.
ואם יש התבטלות בפני חכמת המאסטר, האם לא לימדונו חז"ל שחכמה בגויים תאמין? ואם אקוד לפני תמונתו של עמנואל קאנט (שהיתה תלויה מעל שולחנו של ר"י ברויאר, ביחד עם תמונת רש"ר הירש) כאות הערכה ואף התבטלות לחכמתו העמוקה, האם יש גם בזה משום עבודה זרה?

מנקש,

רב מיכי
א. איזה תועלת ראית בלקוד קידה טיקסית בפני תמונה, של אדם מת.
ב. מה להשתחויה ולחכמה בהזכרה אחת.
ג. למה אמונה בחכמה צריכה התבטלות.

סנסאי,

א. התועלת שבקידה אינה נהירה לי, אבל כנראה שלהם היא כן נהירה. אז לבריאות.
מי שרוצה להסיק שיש כאן ע"ז רק בגלל שהוא לא מבין משהו, הרי זוהי פזיזות מופרזת. תשאל אותם ויאמרו לך (האם קיבלו את המאסטר עליהם באלוה או לא. ראה רמב"ם הל' ע"ז פ"ג ה"ו).
ב. הקידה (ולא השתחויה) היא כנראה אות להערכה לחכמה. מה הבעיה בזה? אצלנו קמים בפני ת"ח או מלך או זקן. האם לדעתך זה יותר מובן למי שרגיל לקוד?
ג. האם אני רואה כאן יהודי ששואל מדוע חכמה צריכה התבטלות? ראה הקדמת שערי יושר ויובהר לך היטב.

ובאופן כללי אוסיף: אז למה לדעתך הם קדים? כנראה הם חושבים שזהו הביטוי הראוי לחכמתו של המאסטר. האם הם חושבים שהמאסטר יוריד להם גשם אם יקודו או ימנע מהם גשם אם לא יקודו? האם לדעתם המאסטר ברא אותם?

ובצאתי אקוד קידה עמוקה (בגלל הלומבגו, כמאמר הגששים).

רב מיכי
אין לי בקיאות באותם הדינים, אך מבחינה טכנית באותה קידה אין הם באים להפיק שום תועלת, אלא חלוקת כבוד וכדו',
הקימה בפני ת"ח היא בכל מקום ולא רק בבימ"ד מה שמעורר תמיהה למה לא כל פעם שהם רוצים לחלוק כבוד הם לא קדים, אולי אין שוני מבחינה טכנית בשביל להחשיב פעולה זו כע"ז, אך אולי זה מהוה ראיה על מקור ומהות הקידה בעצם.
לסעיף ג' אני מסכים ובמיוחד שעסקינן בחכמת הגוף, ובאותו עניין אף מתבטאת התבטלותם ע"י הגוף.
ושמא תליא הא בהא.

יש מנהגים שונים ברחישת כבוד. אצלנו קמים ואצלם קדים. אצלנו זה בכל מקום ואצלם זה רק באימון ובפני התמונה (אני לא מכיר את הפרטים העובדתיים). מה ההבדל העקרוני? לא נכון ללמוד מהנהוג אצלנו על כך שאצלם אין היגיון. זהו מנהג כעין נימוס, ולמנהג אין צורך בהיגיון אלא בהסכמת המשתתפים ובמסורת הנהוגה שם.
כידוע, הקימה גם היא נעשית ע"י הגוף, בדיוק כמו הקידה.