*****לינקים ופרסומות*****

סקירה על הופעה של נשמה קרליבך (לתשומת לב הגולשים יש שם גם תמונות שלה...) http://www.klassi.net/new_reviews/neshama/

רוקדים לכתחילה מאת מרים הופמן להקת 'לכתחילה' והסולן, אבישי עמיצור, משלבים ברסלב וקרליבך עם מוסיקה אירית וצוענית גם מי שלא רוצה, מתחיל לצאת בריקוד. אלבום: ניגונים ומחיאת כף/ אבישי עמיצור ולהקת לכתחילה אם עוד לא נרגעתם מהטור הקודם, אז הנה הזדמנות נוספת להתחבר לאווירת פוסט-בין-המצרים, ולקרוא על עוד להקת חתונות שמנסה להשאיר חותם גם מעבר לגני האירועים. להקת החתונות 'לכתחילה' היא אחת מאותם הרכבים שמנסים כבר כמה שנים להרקיד אנשים גם בסלון. ולא רק במעגלים. אם יצא לכם לשמוע בשנים האחרונות צלילי חליל איריים בין 'שמחם' אחד למשנהו, ולראות הסדרניקים מפזזים בשורות משל היו צאצאי הקלטים - חלק גדול מהתופעה רשום על שמה של 'לכתחילה', שלוקחת גם ניגונים מסורתיים ומוסיפה להם אווירת 'מוסיקת עולם' פיקנטית. 'ניגונים ומחיאת כף' (על שם תורה של רבי נחמן מברסלב, המדברת על המתקת הדינים בעזרת השמחה והריקוד) הנו האלבום הרביעי של הלהקה, המצטרף לשני אלבומי הסולו שהוציא הסולן של 'לכתחילה', אבישי עמיצור. בקריירת הסולו שלו עמיצור הלחין ושר את רוב השירים, אולי בניסיון להתנער מהמחויבות שלו בעבודתו היומיומית כזמר חתונות לשיר רק שירים וניגונים של זמרים אחרים. אבל באלבום הזה חוזר עמיצור להקליט עם הלהקה באופן רשמי גרסאות כיסוי לניגונים מוכרים, שנפוצים בחתונות בעולם הדתי. העיבודים של עמיצור נותנים לצלילים המסורתיים עוד דחיפה של קצב ואנרגיה, כך שיתאימו לריקודים מלאי עזוז, והאלבום הופך לרשימת השמעה לא רעה בכלל, בעיקר עבור אלו שאחראים על עידוד האורחים לעזוב את הבופה ולצאת לרחבה. באלבום הזה, 'לכתחילה' מצליחים לרקוד על שתי החתונות (קשה שלא להשתמש בקלישאות כשמדברים על חתונות), ומייצרים לא רק כרטיס ביקור מוסיקלי, אלא גם דיסק מגוון שעומד בפני עצמו. יש כאן קצת מכל דבר: קרליבך, ברסלב, מירון, ים תיכוני וכמובן הרבה זיכרונות מבית אבא שבדבלין. בין 'עוד ישמע' ל'לורד אוף דה דאנס', בין נעימה צוענית ל'יא מוסטפה', משחררים עמיצור ו'לכתחילה' 27 רצועות, בעיקר אינסטרומנטאליות, שאולי לא מחדשות יותר מדי אבל מבוצעות היטב, ומעניקות שעה ושבע דקות של צלילים מקפיצים ומשמחים שפותחים את האוזניים ואת הלב. אחת בודדת יה ריבון / יצחק פוקס את יצחק פוקס לא ממש צריך להציג. למרות שהוא אף פעם לא יצא במסעות יחצ"נות, נדמה ששמו והדיסקים שלו עברו במהלך השנים בעיקר מפה לאוזן, ויצרו בסיס מאזינים מתרחב והולך. יש משהו בשירה ובלחנים של פוקס, משהו שקשה לנסח במילים, שהופך רבים משיריו לקלאסיקות מידיות. למרות שהקול שלו מחוספס, והלחנים פשוטים וישירים, ועל אף שכלי הנגינה המועדף עליו הוא גיטרה אקוסטית בפריטה לא מתוחכמת, למרות זאת (ואולי בגלל) - הכול מסתכם למשהו שהוא הרבה יותר מסך חלקיו. גם הלחן שלו למזמור 'יה ריבון', הרצועה חדשה מתוך אלבום העומד לצאת בקרוב, עונה לכל הקריטריונים הנ"ל. אמנם אין כאן את האנרגיות שנמצאות בכמה משיריו המוקדמים, כמו 'באנו ביחד', או את הליווי הכלי שהיווה חידוש באלבום הקודם, 'בעת ההיא'. אבל הכריזמה הטרובדורית של פוקס עוברת גם כאן, וממלאת את האוזניים.

http://hydepark.hevre.co.il/forum.asp?forum_id=18615

כתבה על שירת קרליבך בפסטיבל הכליזמרים בצפת לפני 3 שנים http://www.shofarnews.co.il/site/ARDetile.asp?id=7637

שלמה המלך אלעד דויטש משרטט קווים להשפעתו של ר' שלמה קרליבך, ג'ון לנון היהודי, על עולם המוזיקה היהודית במלאת עשור למותו. "בנבל עשור (למותו) זמרו לו" 24/11/2004 הנה חמש עובדות שלא ידעתם על ר' שלמה קרליבך: 1 . הוא הספיק לכתוב במהלך חייו כ-1000 שירים. (אתם ידעתם רק על 900). 2. את רוב שיריו הלחין תוך כדי הופעה. 3. הוא למד תקופה מסויימת בחצר חסידות לובביץ'. 4. כששאלו את הרב קרליבך למקום מגוריו, היה עונה - "שדה- התעופה". כביטוי להפצת היהדות בכל מקום שרק היה יכול. 5. הוא הופיע בוודסטוק. מיד אחרי "ג'פרסון איירפליין". בכל הנוגע לשיריו של ר' שלמה קרליבך, מוזיקאי יהודי ממוצע עובר שלושה שלבים בחייו: בתחילת דרכו, עת שומע לראשונה את שיריו, נהנה הוא, אך מבין שמשהו לא רגיל קורה פה, ולא בהכרח משהו טוב. בהמשך חייו, מתפתח המוזיקאי ומתחיל להבין שהוא שומע סגנון מאד לא מפותח מוזיקאלית, ומאד שטחי הרמונית. ואז מגיע השלב השלישי, אחרי שעבר וביקר בהרבה סגנונות מוזיקה, ובו בעצם חוזר הוא אחורה, יורד אל העם ומבין את מה שלא היה יכול להבין בתחילת דרכו. זה הדבר האמיתי. במובן מסוים, אפשר להתייחס לקרליבך כביטלס של המוזיקה היהודית. מלבד העובדה שהביטלס היו נחשבים ומוערצים עוד בזמנם, בניגוד לקרליבך שהיה מהאנשים חסרי המזל שנהיו לאגדה רק לאחר מותם, ייחודם נבע בעיקר מהעובדה כי הם היו הראשונים במה שעשו. לו היו עושים זאת היום, היו משמיעים אותם אולי במסיבת סידור פנימית של בית הספר בשכונה ד' בליברפול. נחזור לר' שלמה. בניגוד לתדמית שאומצה על ידי חסידיו, מטרתו העיקרית, ועיקר פועלו של הרב קרליבך, אם רק הייתם יכולים לשאול אותו, היתה לימוד תורה והפצתה להמונים. אפשר אפילו להגיד שהגיטרה היתה רק תירוץ. כך או כך, קרליבך כתב שירים פשוטים. זה מה שיצא לו. וזו המחמאה הכי גדולה שמלחין יכול לקבל. שיריו יצאו מתוך הנשמה, מתוך ברירת המחדל של האיש, שהיה אוהב בריות בכלל ואוהב ישראל אדיר בפרט. הוא לא נצרך להרבה מאמץ בכתיבה. טבעה של מוזיקה היוצאת מן הנשמה - אחד הוא: לחדור לנשמה אחרת. וכשמדובר בקרליבך, אז אנחנו מדברים פה על נשמות כלל ישראל. וזה מה שהפך את המוזיקה שלו למוזיקה שאף אחד אחר לא עשה, מוזיקה העטופה בסוג של חוויה מיסטית עלומה. מוזיקה להמונים. בהעדר סגנון מוזיקלי ייחודי, שאל את עצמו בשנים האחרונות הנוער הדתי לאומי: "אנא אנו באים"? מצד אחד ישנו הסגנון החסידי, המושפע בעיקר ממוזיקת הפופ, שבו שולטים אברהם פריד ומרדכי בן דוד, ומצד שני, שומעים גלגל"צ ומחוברים למוזיקה החילונית (ששולטת בה המודרניזציה שלא מיטיבה עימה. שוב, מאמר אחר לגמרי). וכך אימצנו לעצמנו את קרליבך, "הרב המרקד", כמוצא מאפיין דתית, תוך הזנחת המוזיקה החסידית הקלאסית והשארתה ביד הציבור החרדי בעיקר. זו היתה בעצם גם היציאה מהארון של הציבור שלנו, שהעדיף יותר את נשמתיות המוזיקה שנוגנה ע"י כלי המיתר העדינים של ר' שלמה, על פני הלחנים הפומפוזיים/פופיסטים והעיבודים הבומבסטיים שמצאו ביטוי בכלים התוקפניים מה של הסגנון החסידי. יש אפילו המחברים את התפתחותו האנושית והערכית של הנוער הדתי ביחד עם התפתחות המהפכה המוזיקאלית של שירי קרליבך. וכך, אם ניחשף לעובדה שבימיו בארה"ב שוטט קרליבך בין האוניברסיטאות בחיפושיו אחרי יהודים שאותם יוכל לשמחם ולהחזירם אל חיק יהדות, אפשר בפירוש לומר, שכרגיל, מה שמתחיל באמריקה חודר אחרי זמן מה גם לפה. רזאל, עדי רן, סיני תור ורבע לשבע על גב המהפך המוזיקאלי (או אם תרצו ה"מוזיקרליבכי"), רכבו ועדיין רוכבים הרכבים וזמרים שונים. החל מ"רבע לשבע", אשר לקחו את שירי קרליבך והכניסו להם מוטיב חזק של סגנון אמריקאי עם השפעות טקסניות חזקות, דרך אהרון רזאל, שלקח את שירי קרליבך למחוזות מוזיקאליים והרמוניים שטרם נשמעו בציבורנו, וכלה בזמרים כ עדי רן , חיים דוד, סיני תור ירמיהו בן ציון סלומון ואחרים, אשר כל אחד בטעמו האישי הצליח להכניס עוד מימד לניגונים האלמותיים. גם תזמורות החתונות המתרבות והולכות כארבה אדום הצר על שדות (שממילא לא) פורחים בדרום, לא טמנו ידם בצלחת ואין היום חתונה שלא מנוגנים בה כמות שירים איכותית של קרליבך, אשר דחקו לפינה את שיריהם של מיודעינו פריד ובן דוד. רק בשביל הדוגמא הסמלית, אפשר לקחת את מעמד החופה אשר בו היינו רגילים לשמוע את "אם אשכחך" הקלאסי ושהוחלף ביעף ע"י גרסתו של קרליבך. עוד נספח של המהפכה הגיע לתפילות השבת בבתי הכנסת. המושג "מניין קרליבך" אשר התחיל בבית הכנסת "בירב" בצפת ע"י חסידיו של קרליבך, ואשר משך אליו עשרות אנשים מדי שבת, ואפילו חיילים ותיירים רבים, התרחב והתפרץ כמעט לכל בתי הכנסת בארץ. חלקם הפכו זאת לסגנון קבוע, חלקם על בסיס דו שבועי, וחלקם בכל שבת מברכין (כמו בקרני שומרון למשל. תטריחו את עצמכם מדי פעם). בכך נשבר ונסדק מעט הסגנון השבתי הקלאסי שהיה מנת חלקינו שנים רבות. עוד בחייו של קרליבך, זלג סגנונו גם לציבור הרחב, ואם נקרא לילד בשמו - החילוני. שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק" ביצעה בהופעותיה משיריו, כמו את "ובאו האובדים", שהפך במרוצת הזמן להמנונם של עולים חדשים שראו בשיר זה סמל לעלייתם. גם מוזיקאים כמו קובי אשרת, חנן יובל וגם עוזי חיטמן שרו במהלך השנים את שיריו וביצעו חידושים לניגוניו. שיריו של ה"רבי המרקד", הפכו אם כן למכנה משותף בין חילונים לדתיים, בין כיפות סרוגות לשטריימלים ובין הייקים לאנדלוסים. בכך מילאו השירים את תפקידם הלא כתוב וקיימו את צוואתו הלא רשמית של ר' שלמה קרליבך.

האתר של הרב יהודה וסרמן http://www.yehuda-vaserman.com/

שלמה גרוניך מספר על המפגש שלו עם רבי שלמה קרליבך http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/1886

רבי שלמה קרליבך ושבת קודש http://www.notes.co.il/yakov/16795.asp

על החזן יוסלה רוזנבלט ועל רבי שלמה קרליבך http://www.gfn.co.il/index.asp?actionID=7723436725&articleID=4869

המוזיקה היהודית הראשונה שאהרן רזאל הכיר הייתה של רבי שלמה קרליבך http://www.datilig.co.il/index.php?id=5413