| נשלח ב-31/1/2007 23:53 |
 |
| |
הפוך בה והפוך בה דכולא בה!
דבריו של בן בג בג במשנה באבות [סוף פרק ה'] "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", מבטאים את אמונתנו שהתורה אוצרת בקירבה את החכמה האלוקית, האמורה להנחות את האדם בכל מהלך חייו. זהו למעשה גם הבסיס האידיאולוגי למושג הרווח כיום בשם "דעת תורה", אשר נועד להסמיך את גדולי התורה לקבוע עמדה גם בנושאים שאינם נוגעים במישרין לפסק הלכה. אולם גם אם לא נקבל את ההרחבה של הדבר כפי שהוא נעשה בשנים האחרונות, עדיין נדמה לי שישנה הסכמה די גורפת שניתן למצוא בתורה שבכתב ושבעל פה הנחיות כיצד עלינו לנווט את חיינו, גם במישורים שאינם הלכתיים.
לאור זאת, מן הראוי היה שבכל דיון המתפתח על הדרך הרצויה בעניינים הנוגעים לפרט ולכלל, נחפש למצוא הדרכה או סיוע מהתורה. השמעת ביקורת על דרך כלשהי והבעת עמדה בעד הנהגה מסוימת, ראוי לה שתסתמך על מאמר חז"ל כזה או אחר. בדרך זו, המעוניין לחלוק על הדברים יידרש להתמודד גם עם הציטוט שעליו מסתמך הראשון, וכדרכה של תורה זה בונה וזה סותר. בפועל, נדמה לי שברוב הנושאים הנידונים בפורום זה, ממעטים המתדיינים לבסס את דבריהם על מקורות תורניים. בחוברות של הרב יחיאל יעקובסון "אל תחטאו בילד" הוא אף מצא נימוק עקרוני להימנע מכך, כשהוא טוען שאין ברצונו להעמיס בדברי חז"ל דברים שאמיתותן ידועה לו מהניסיון בשטח. נימוק זה נראה לי תמוה מאוד.
התנסות ממשית בעניין, הייתה לי כשבאתי להצביע על נקודות תורפה בהתנהלות הגמ"חים להלוואת כספים, ניסיתי להוכיח ממקורות תורניים את הסכנות והחסרונות שבחתימת ערבות, את הבעייתיות בנטילת הלוואות ללא יכולת החזר סבירה, את הצורך בחסכון לעתיד ואת הזהירות הנדרשת במתן הלוואה לנצרכים, התחושה שלי הייתה שמנהלי הגמ"חים לא ראו כל צורך להתמודד עם הנושא מבחינה תורנית, הם גיבבו טענות שונות ומשונות אבל לא התייחסו כלל למקורות התורניים. האם אמנם אין מקום לחפש בתורה הדרכה בעניינים לא הלכתיים? אם כן מניין באה דווקא אצלנו הדבקות המוחלטת ב"דעת תורה"?
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 05:21 |
|
| |
בן ציון, בן ציון,
תמהני עליך שחכם אתה וסוד דעת תורה לא התגלה אליך.
אין זה נכון שדעת תורה מסתמכת על ציטוטים, ההיפוך הוא הנכון: דעת תורה היא הקפיצה שאדם שכל כך מכיר את התורה עד שאמירותיו כבר נהפכו לתורה גם כאשר אין לו ציטוטים. ולא רק זה, כאשר יש דעת תורה הציטוטים כבר אינם יכולים לסתור את הדעה האמיתית.
ציטוטים הם נחלת הרב של ליגה ב' ברמה הפסיקתית שהיא פסיקה יבשה חסרת ההשראה הרוחנית של ה"מרן" שכבר יודע כיצד להחליט בניגוד ולמרות הכתוב בצורה נוקדנית בהלכה.
לשם דוגמא בולטת ניתן לראות דבר זה בוויכוח על יצירות מקומות עבודהלאברכים, שהרי לאמיתו של דבר הרי כל המקורות ההלכתיים מראים בעליל שדרך זו אין לה שרש בהלכה התלמודית והבתר תלמודית ואף מנוגדת לה, בכל זאת התגובה הרגילה היא שדעת תורה יודעת מה טוב להדור. ואלו שחיפשו את ההלכה היבשה בלי להיכנע לדעת תורה ולציות בסופו של דבר נתלשו מכלל ישראל.
עיון קל במאמריו של ההתגלמות של דעת תורה בדורינו, מגלה שימוש רזה ודל מאד בציטוטים ובמובאות. טיעוניו מעולם לא ליוו בהוכחות הלכתיות ובניות לתלפיות (אפילו הרבי מסאטמאר חש צורך לבנות מבנה הלכתי לשיטתו. כך נהג גם אדמור מליובאוויטש בשיטתו על שטחים שניסה למצוא עוגן הלכתי לדעתו ושאר דעותיו. אגב: שניהם באורח אירוני שייכים למיגזר הרגשני החסידי הלא למדני, שרוח הקדש היא מגרשם הטבעי!), גם לא נעטפו בדרשנות קלאסיות טיפסיות בסגנון החתם סופר ושאר גדולי האומה. ללמדך שדעת תורה אינה מתבססת על ציטוטזציה אלא על הצהרות כמעט נבואיות על בעיות הזמן.
תוקן על ידי אתנחתא ב- 01/02/2007 5:24:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 06:39 |
|
| |
בנוגע לשטחים.האם טענת פיקוח נפש אינה טענה הלכתית?(או לחילופין,טענת "ריקוד המה יפית לפריץ" הוא בתחום ההלכה? או לחילופי חילופין,הדרבון לכבוש את סוריה מבוסס על סימן שכג?)
אין כמעט (*)מושג דעת תורה שהוא מנוטרל מההלכה. למשל יציאה לעבודה של אברכים,בהנחה שזו סכנה לקיום הרוחני שלהם ושל החרדים הנותרים לפליטה, האם זה לא שיקול הלכתי\תורני שאסור לו לאדם לסכן עצמו ברוחניות (אמרינך ליה לנזירא וכו) . זה כמו שמירת עינים וכדומה. וכבר הוזכר בפוסקים ענין קבלת כסף על לימוד האם הוא שייך בזמנינו.(המקורות לא מונחים לי כרגע במוחי)
(*)יש חלק יחסית קטן של הכרעות של גדולי הדור שאין להם יסוד הלכתי ברור,לדוגמא התנגדותו של מרן (ללא מרכאות) הרב שך זי"ע להכנסת קינות לסידור . זה הגיוני,למרות האמור, מפני החשש שזה יתחיל בזה ואחר כך לך תדע מה יהיו ה"תיקונים" אחרי זה. נכון שלא כתוב הלכה מפורשת אבל אין קיום לאומה ללא ההגיון שעומד מאחורי החשש המתמשך הזה שליווה את העם לאורך הדורות ובתקופה האחרונה ע"י התנועות השונות למיניהן.למשל אין שום איסור הלכתי להאמין שאדם מת חי אבל מן החוכמה(חוכמה שנרכשה בלימוד של שנים-כמו שאמר מרן הגר"מ פיינשטין,"דעותי לא נגזרות מקריאת עיתונים") להדריך ציבור לחדול מהאמונה הזו כי סופה מי ישורנו.
אדרבא, אין כאן נסיון לומר שיש רוח הקודש אלא חוכמה מרובה שנבנתה מפרטיקה של עשרות שנים.
וכאן לטענת בןציון,אילו היתה יומרה לומר שזו הלכה טענתך צודקת שצריך נימוק. אבל יש כאן הדרכה חכמה (כמובן שהזכות לחלוק, אבל ההגיון קיים גם לשיטת בעלי המחלוקת) באשר לדרך התמודדות עם מצבים משתנים.
באשר לבעלי הגמחים אכן, מי יימר שיש להם היתר הלכתי או לחילופין שכל תורני?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 06:41 |
|
| |
ואגב,שכחתי, דעתי מכבר שאכן צריך להביא את טענות משתתפי "אגודה אחת" אל גדולי הדור דבכל אתר ושהם יעודדו את מה שצריך לתקן בשמירהראויה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 10:36 |
|
| |
בןציון
הדברים יגיעים, ואוסיף משלי גרגיר אחד, ואולי זהו תורף דברי החזו"א בקוב"א.
ראשית המושג המקובל היום "דעת תורה" לא קיים במשנה התורנית בכלל, הוא מטבע לשון שנוצר ע"י העסקנים החסידים של אגודת ישראל בתקופת קטוביץ והדר קבלוה הליטאים מרצון בסוף שנות השמונים ביד אליהו...
המושג דעת תורה אין הכוונה לחפש את השאלה בתורה ולמצוא עליה מענה, חד וחלק. חכמים דורשים את הפסוק כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים על סנהדרין שישבו בלישכת הגזית וכל שאלה שהגיעה לפניהם בין דם לדם בין דין לדין נבדקה במקורות ההלכה, בתורה בנ"ך ובחיבורים מאוחרים, ומשם היתה הלכה יוצאת לכל ישראל. אלו היו שאלות הלכה בין דם טהור לטמא וכו' לא שאלות השקפתיות.
אמת כי תורתינו צפופה באלפי אם לא יותר אימרות חיים והשקפות צרופות, ואם כן לכאורה ימצא מקור נרחב להרבה משאלות הזמן החברתיות והתרבותיות, אולם הבעיה היא כי על כל ציטטה לדעה מסויימת קיימים כמה ציטטות נגדיות, והוא שאין דורות אחרונים יכולים לרדת לעומק דברי חז"ל ולהחליט כי הנושא העומד לפתחנו יפתר על ידי מאמר חז"ל זה, ומי יאמר לנו כי אכן כן אולי משנהו יפתור הספק, ראה לדוגמה תלמיד חכם צריך שיהא רך כחמאה ואינו נוטר לשום אדם (מסכת דרך ארץ) ואילו במקום אחר נזכר כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, והדוגמאות רבות, אמת כי המפרשים עמלים להסביר ברוב בהמקומות את תירוץ הסתירות אולם ראיה ברורה לא בהכרח תשאר, ולכן מלחמת ציטטות אולי מועילה לבצר כל צד בעמדותיו אך לא מביאה להכרעה ברורה בנושא השקפתי נטו.
לדברי החזו"א קיים מושג נוסף, כי הלומד ברציפות שעות ארוכות תורה לשמה, הלימוד הרצוף והמיגע מטהר ומזכך את דעתו של האדם עד שדעתו מתבררת ומתקדשת, ובכל נושא שישאל תהא תשובתו כדעת התורה הקדושה, כך דבריו לפי הבנתי, אין הכוונה שריבוי הלימוד מביא מקורות מידע נוספים לרשות העונה לבעיות הדור, אלא הלימוד המרובה מחזיק דעה משלו גם אם היא לא מקובלת על המון העם וזוהי דעת תורה,
אנו בעניותינו לא נוכל להנות מאור שכזה עד שיהיה ברור לנו כי אותו עונה אכן רחקה נפשו מכל הדיעות הנפסדות המבקרים את העולם, וכי הוא ביחידותו מקבל את הדברים ומגלה את דעתו, בכתיבת שורות אלו עולה בעיני דמותו המונומנטלית של החפץ חיים זצ"ל מראדין, אשר לפי עדויות אנשי אמת כל מילה שלו נאמרה תחת השפעת דביקות בתורה ודילול הענינים הגשמיים, ומשום כך זכה שדבריו יתקבלו בתפוצות ישראל לדורות,
מאידך גיסא יתכן כי כוונת החזו"א לא היתה על שאלות השקפתיות ציבוריות כלליות, אלא על ספקות ולבטים אישים, אשר אם אין לאדם למי להשאל, וסבור הוא כי אין מי שיבין אותו כהלכה, אם כן תורתו תהא לו למשיבת נפש ומחכימת פתי, אך לא ככפיה של דעת יחיד גם אם היא תורה ביחס לציבור גדול ונרחב, אשר אולי רחשי לב תורתו הניאוהו לפסיקה שונה ולמסקנות אחרת מאותו יחיד המשתמש על הציבור בכיתרה של תורה.
_________________
צבי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 11:29 |
|
| |
נא לפנות למומחה, ד"ר בני בראון.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 11:29 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 14:44 |
|
| |
ליטווק,
או שאתה מיתמם או שאינך יודע את יסודות של דעת מבית מדרשו של מרן הרב שך זצוקל"ה זי"ע ועכי"א. מכשולות בדרך לפרנסה לא נולדו היום זה מאז עם ישראל הי' לעם. ולא מתאים ללמדן ליטוואק להביא כאן את הענין של נזירא כפשוט. ומעולם לא הסתמכו גדולי העלי דעת תורה על נימוקים הלכתיים.
יש לציין שדוקא הגר"מ פיינשטיין שאינו נמנה מבעלי דעת תורה אמיתיים כידוע יש לו הסבר הלכתי מדוע לא לקבוע יום מסויים זכר לשואה, אך שאר הגדולים יש להם בזה דעת תורה.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 16:27 |
|
| |
סיפור ידוע
אין שום נפקא מינא אם היה או לא היה ועם מי..
מעשה שבאו לפני הקיסר נפוליאון ואמרו לפניו ראה עם מוזר זה שלכל דבר יש להם הלכה אפילו יש "הלכות בית הכסא" , כלום אין הם בני אדם ואין יודעים הם דרכי בני אדם? והנה דווקא מכך גברה התלהבותו: "עם כזה שיש להם הלכה בכל דבר, רק עם כזה יכול להחזיק מעמד בכל שנות גלותו"
ומכלל הן אתה שומע לאו, אם היה מקום וצורך ל"הוסיף" הלכות היה לזה מקום בשולחן ערוך, שאין דבר אשר לא מופיע במקורותינו.
משום מה אולי אודות לניתוק ששורר בקרב הציבור הליטאי בין ההלכה והגמרא, שנראה כאילו ח"ו יכול להיות סתירה בין חלק מחלקי התורה, אולם ידועים דברי הגאון שאין שום מחלוקת בין הנגלה לנסתר מלבד מקום אחד.
ואם בגאון עסקינן מובא בספר ארחות חיים מתלמיד ר' חיים וולוזינר מדברים אשר שמע הגר"ח מרבו הגאון מוילנא באות סט: " גילה רבינו דרך סוד ליקח עצה מהתורה, והיינו שילמוד בחשק רב עד שידמה לו כלומד לשמה, ואז לחשוב על המבוקש אם לעשות או לאו וכפי שיעלה על הדעת אז כן יעשה וזו היא עצת התורה ",
ובודאי שכשכתוב במפורש בדינא דגמרא אי אפשר לחלוק ולומר "דעת תורה" הפוכה.
אלא אם רצה אדם להחמיר בדבר מסוים (כשאינו נגד דין תורה) ולעצמו בלבד זה נכלל במשמרת למשמרתי.
אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת!
אגב בענין להוסיף הלכות, היה מעשה שעלה לדרוש הרב מישקובסקי בשבת הגדול ובדבריו אמר שיש סימן מיוחד בשו"ע לענין שבת הגדול, ורואים שגם בכדי להוסיף חגיגה ביום מסוים(...) יש צורך בסימן בשו"ע.
תוקן על ידי אישלומד ב- 01/02/2007 16:30:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 16:43 |
|
| |
הוכחה מדהימה נגד הציוינים.. .
נא לפנות לתשובת החתם סופר בנושא פורים קהילתיים.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 01/02/2007 16:48:55
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 19:18 |
|
| |
בעל בעמיו,
הכל אתה לוקח אישי....זה נגד יט כסליו של חב"ד...
מי זה רב משקובסקי, שהערותיו כל כך משמעותית? ההלכה בשו"ע היא לחייב את כולם בכך. אך לחגוג כל יום? אולי לעשות תשובה ביום מסויים גם צריכים הלכה מיוחדת שכן נזכרת עשרת ימי תשובה בשו"ע.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 19:34 |
|
| |
אתנחתא
ולא פליגי.
הרב מישקובסקי היה ראש ישיבת כפר חסידים.
וכבר אמר חידושי הרי"מ שהלכות תשובה אינן מופיעות בשולחן ערוך כי אינן נוהגות בזמן הזה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2007 19:39 |
|
| |
מה השאלה בכלל, אם נקבע יום תשובה מיוחד לכל הציבור לדורות זה חייב להיות במסגרת הלכתית מסודרת. וטענת הרב שך על זה בודאי היתה שלא ניתן לעשות כך מפני החשש שמחר יעשו יום חגא אחר.
בנוגע לשאלת העבודה לאברכים (וזכור שדעתי הקלושה היא שצריך) לא אומר שזו שאלה שיש עליה סימן בשו"ע אלא שהיא שאלה תורנית\הלכתית. כי סכנה רוחנית היא שאלה הלכתית.ואני לא נכנס האם השיקול נכון או לא,מותר כמובן לחלוק ולהתוכח,אדרבא כך היא דרכה של תורה. אבל המסגרת היא הלכתית.
(אגב,עדיין בנוגע ל"שטחים" הטיעון של האמו"ר מחב"ד,קטגורית, לא היה הלכתי למרות ההסתמכות לכאורה על סימן שכג. שהרי טענתו היתה שאם כתוב כך בשו"ע זה קובע את המציאות שיש בהחזרת שטחים סכנה כלומר שמרכז הטיעון הוא ההנחה שמה שכתוב בתורה קובע את המציאות ולא ההפך. זו לא הלכה אלא אגדה.ואדרבא, מה שנותר זו הטענה שפיקוח נפש -טיעון הלכתי טהור- דוחה שטחים. נכון שהיה כאן טיעון משנה של איסור התגרות באומות שהוא מצויין בגמרא,וזה אינו זוקק נימוק נוסף.)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2007 09:53 |
|
| |
"השמעת ביקורת על דרך כלשהי והבעת עמדה בעד הנהגה מסוימת, ראוי לה שתסתמך על מאמר חז"ל כזה או אחר. בדרך זו, המעוניין לחלוק על הדברים יידרש להתמודד גם עם הציטוט שעליו מסתמך הראשון"
אתה לא באמת מתכווין שהציטוט הוא היסוד עליו בנוי הטיעון, אלא שציטוטים יוצרים רושם טוב יותר, והויכוח הוא כעין תורני , אבל שני המתדייינים יודעים שניתן לחז"ל < ז' צרויה > כמעט כל טיעון.
עוד כמה הערות :
ר"ע אייגר אמר לבניו, - מופיע בהקדמה - כי המטרה של הלימוד היא שתטמע התורה בדעתו ויחשוב על כל מקרה הבא לפניו כמחשבת התורה . דברים בסגנון הזה. זוהי אולי הדעת תורה היחידה הלגיטימית בעיניי.
התעוזה והיהירות של רבנים \ עסקנים \ בטלנים ירושלמיים לכתוב על כל מה שעולה ברוחם כי הוא הוא דעת התורה , ועל כולם יש לנהוג לפיה, לא מרשימה איש .
ההערה על שם הפורום שהופיעה פה הועברה לאשכול המתאים.
תוקן על ידי - ymy33655 - 03/02/2007 20:25:26
|
|
|
|
|
