קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ?

  הגמרא אומרת במס" פסחים:  קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף , 
  בסוטה היא אומרת:   מר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן  כקריעת ים סוף.
ברצוני לשמוע את דעתכם. למי בדיוק זה קשה? לאדם? הרי זה בכלל לא  שייך אליו קריעת ים סוף.          
 לאלוקים???? זה קשה? מה בדיוק קשה לו?

כמתעסק.
אהבתי את הרעיון שלך יותר מאת המאמר שהבאת. אבל אני מקווה שלא התכוותה לאפקט כנפי הפרפר.
אני שמעתי מהרב לאו: בקריעת ים סוף היו ארבע דעות: כיתה ראשונה -  יהודים שרצו להלחם במצרים, כיתה שניה רצתה לחזור למצרים, כתה שלישית רצתה להתפלל וכתה רביעית רצתה לקפוץ לים.
נו, ומה היה בסוף? אף אחת מהתוכניות לא יצאה לפועל.
כך גם בדרך כלל, האנשים והנשים עושים מגיל הבגרות כל מיני תוכניות עם מי הם יתחתנו,
ומדמינים ומדברים על דמות בעלת תכונות אופי ומראה מסוים  , ובסוף זה משהו אחר לגמרי
כך גם בפרנסה אדם רוצה בגיל ילדות להיות שודד, אבל לא כל אחד מצליח להיות עו"ד. ילדים רוצים להיות מכבי אש, בסוף הוא גומר עם מכולת. יש שרוצים להיות רבנים גדולים, ובסוף גומרים במחלקת המדידות של העייריה-הם מודדים את הרחובות לאורך ולרוחב, וכו וכו.(למען הסר כל ספק את מה שלא הרב לאו אמר אתם ודאי מזהים מיד)
וזו היא האנלוגיה הקשה עם קריעת ים סוף.

המבינים:
אני לא מבין מאיפה הבנת את מה שאני לא הבנתי. אבל אולי בגלל שמך אתה מבין את גם מה שאני לא יודע שאני מבין .ואולי בסוף גם אני אבין.

איכה.
אני לא מבין מה זה שייך, אבל בששת ימי בראשית האדם לא  היה צריך לא לשתדך ולא להתפרנס.
הבעיה התחילה, כשאת הפרנסה לקחו לו, ואת האשה נתנו לו.

כמתעסק

היה לי דבר לכתוב, ואכתבנו עוד מעט, אבל דבריך יפים מדברי.

א. הרעיון ש"קשה" אינו קשה עבור ה' אלא לשון אחרת לגדול ומרשים.

ב. הרעיון שבשידוכים ופרנסה מעורבים שיקולי ענישה, והמטרה היא להראות שכאשר מענישים מישהו, זה דבר קשה אפילו לה' כביכול.

הרעיון השני מביא אותי לאופן שהדברים נתפסים אצלי.

כפי שהבאתי בשעתו בשם שד"ל, אחת המטרות הראשיות של המדרש ואפילו התנ"ך היא לחבר בין האדם הקורא הפשוט והתמים לבין אמונות נצרכות. (וכוונתי לאמונות אמתיות).

וכדי להראות לו שהכל בידי שמים, מציגים זאת בלשון שמתאימה לתפיסתו.

אם קריעת ים סוף היא חריגה גדולה מסדרי הטבע, וגם אם בעולם העתיק לא היו בכלל "סדרי טבע" אך עדיין היה זה שינוי משמעותי - יכנו זאת בשם "קשה".

כלומר, לא שזה קשה לפני המקום (=ה') חלילה, אלא שזה האופן שבו יש להציג זאת לפני לומד המדרש מטעמים דידקטיים, חינוכיים ותיאולוגיים.

האם הכלל הזה נכון לגבי רוב המדרשים מסוג זה? לדעתי, בהחלט כן.

מיימוני ,

[ ברוך מחייה המתים . האמת שאפילו קצת התגעגענו . ובנוסח הנהוג: ברוך שובך ]

מימוני

תודה.
מצטרף לדברי ספרן, מקווה ששלומך בטוב.
ואילו לא כתבתי אלא בשביל תגובתך - ולשוב ולהנות מדברייך, דייני.

(הבהרה - הפונט שבהודעתי הקודמת תולדתו בבעיות גרפיות, ולא נעשה בכוונה תחילה)

_________________