טיפוס: סירוב להפסיק יח"מ; כאונס או לאו כאונס?

צ'וטנג,

אם בא מרצונה בתחילה ברור שאין קרק"ע פוטרתה, כתבתי אך בתחילתה באונס.

תודה על השלמת ההסבר לגדו"ר.

לגבי הרמב"ן וחזו"א [איני בבית להצביע בדיוק] אם תעיין בחזו"א אה"ע על סדר דפי יבמות תמצא בתחילת פרק שני. [ואם טעיתי במפתחות בוודאי תמצא.]

[מה ששאלת לגבי כוונת קנין ביבום יש לחלק בין הכוונה "לשם מצוה" לכוונה "לשם קנין" כי גם אם קנין היבום הוא "ממילא" מצורת המעשה עצמה, אך לגבי הקביעה אם זה יבום ללא איסור אשת אח או שיש איסור אשת אח שפיר י"ל שהכוונה מכרעת. זאת משום שסתם אדם הלוקח אשה הרי לוקח אשה לעצמו וכדי שתפרש הלקיחה לא כלקיחה עבור עצמו אלא כ"נתן זרע לאחיו" לאבא שאול צריך כוונה לכך.]

[ומדי דברי בזה אוסיף לסטות מנושא האשכול בהנחה שתיהנה מכך. יש מדרש המונה כמה דברים שנאמרו בדיבור אחד; כמו "שמור וזכור" מפרשתנו, "לא תעשה מלאכה -גם מפרשתנו- ... וביום השבת שני כבשים" שעבודת התמיד ומוסף שבת דוחה את לא תעשה מלאכה, וכן "ערוות אחיך לא תגלה ויבמה יבוא עליה". מה הכוונה "בדיבור אחד"? ומה זה שונה לגבי שתי הדוגמאות האחרונות מהכלל של "עשה דוחה לא תעשה"? מו"ר שמע מר"ג על "וביום השבת" שבדיבור אחד היינו שזה שונה מעשה דוחה לא תעשה כעין הותרה לעומת דחויה, כי במקרה של דיבור אחד הלא תעשה מתבטל או כמעט מתבטל במקום העשה. ר"ל שלהקריב קרבן להשם אין זה נחשב למלאכה יוצרת אלא לצריכת חיים מרוב עוצמת הדבקות המתבקשת בין אדם לאלוקיו ואין כאן משמעות מלאכה. זה מזכיר אשכול בו נימקו כך את היתר יצירת ולד בשבת ותקוותי שלא יקפיד מיימוני על ההקבלה הזוהרית-שירהשירית הלזו. לפ"ז פי' מו"ר שגם כך בדיבור אחד של "יבמה יבוא עליה" לפי הנזכר, דהיינו שכאשר המעשה מוכרע מכוח הכוונה להיות מעשה של "נתן זרע לאחיו" הרי זה מוריד ממשמעות "ערוות אחיו גילה". כתבתי מוריד שלא יסתור המדרש את הסוגיות הדנות מצד עדל"ת.]

כמה נקודות ממדרש רבה [וישלח פ], אודות אונס דינה בת יעקב:
* 'וישכב אותה ויענה', וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה...
* 'ויקחו את דינה' ר' יודן אמר, גוררין בה ויוצאין. א"ר הונא הנבעלת לערל קשה לפרוש...

לא אתייחס לשאלה ההלכתית.

אתייחס לשאלה ה"חוזית".

אני סבור שאחרי שהיתה הסכמה לתחילת ביאה, אין שום היגיון ויושר להחשיב את הבחור ל"אנס".

לכל היותר הוא לא הכי מנומס או בסדר.

החוקים נגד אונס, נאמרו למצב בו אדם בועל אשה שאינה רוצה ביחסי מין איתו בניגוד לרצונה.

מקרה של חוסר "נימוס" (אפשר גם להתווכח מי כאן הלא מנומס, אבל נעזוב), אינו שייך לחקיקה על אונס.
אפשר להגיד בוודאות ש"לא זו היתה כוונת המחוקק".

הקטע הוא שהשופטים לוקחים את לשון החוק ומדייקים בו, וכיון שלפי הלומדעס הוא לא קיבל הסכמה לשלוש דקות האחרונות, הוא אנס.

זוהי אוילות ממדרגה ראשונה. וחוסר צדק.

לי"כ,

א. החוקים נגד אונס נוצרו כדי להגן על אדם שאינו רוצה ביחסי מין. אותו אדם, יכול לחשוב שהוא רוצה בזה, אבל לשנות את דעתו (בגלל הבנה מאוחרת תוך כדי המעשה - "בעצם, לא זה האיש/ה שרציתי"; בגלל עצם המעשה, שאינו תואם את ציפיותיו - "לא כך רציתי" או "לא לזה התכוונתי כשהסכמתי"; וכד').

ב. מי שדוחף אותך בתור, הוא "לא מנומס". מי שמרביץ לך כדי לעבור אותך בתור, הוא עבריין. אינטימיות גופנית דורשת מידה של כבוד בין השותפים לה. מינימום הכבוד הנדרש, לענ"ד, הוא הסכמה הדדית לאורך כל הדרך. מי שאינו מוכן לכך, עלול להפוך את חוסר הנימוס שלו לעבירה (לא רק ברמה החוקית, אלא גם - ואולי בעיקר - ברמה המוסרית).

ג. איני יודעת מה "כוונת המחוקק", אבל אפשר להגיד בוודאות (אם אתה יכול לומר בוודאות, אז למה לא אני?) שהיא היתה להגן על החלש והפגוע, ועל זה שנעשים בו מעשים בכפיה.

ד. האוילות, בעיני, היא להגן על מי שתאוותו האישית פוגמת בכושר הקשב וביכולת השיפוט שלו לגבי שותפו/תו לאינטימיות. אוילות (ורשעות) היא גם להשתלח במי שנפגע מחוסר הקשב הזה.

תוקן על ידי אמשלום ב- 11/02/2007 7:30:35

אמשלום,אונס אינו רק כפיה על הזולת . כפיית אוכל לא  נחשבת לאונס. מה שנחשב לאונס הוא חילול ,שיתוק,השפלת הזולת. כל אלה לא התקיימו במקרה זה. נכון שאין זה מנומס,בעצם זה הרבה יותר חמור מחוסר נימוס גרידא, אבל זה לא אונס.  חייה לא נהרסו היא לא אמורה להרגיש מושפלת . לפחות  לא נחייב את הגבר לחשוב שהיא אמורה כך להרגיש.

לעולם לא נוכל לדעת מה האשה או הגבר חושבים בדיוק בכל סיטואציה אפשרית. לכן צריך לשרטט קווים הגיוניים. כל אדם סביר מבין שמקרה זה לא יכול להחשב לאונס.

המשל,

"מה שנחשב לאונס הוא חילול ,שיתוק,השפלת הזולת" -
נכון. כל אלה יכולים להתקיים גם במקרה בו יחסי המין מתחילים ברצון, או בהסכמה כלשהי.

"היא לא אמורה להרגיש מושפלת" -
סליחה? מה זה "לא אמורה"? ואם היא חשה כך? האם זכותך לומר לה שאין זו תחושה ראויה או מתאימה במקרה כזה?

"לעולם לא נוכל לדעת מה האשה או הגבר חושבים בדיוק בכל סיטואציה אפשרית" -
נכון. לכן, צריך להיות קשובים, לשאול ולהפעיל שיפוט הגון (לפחות "מה ששנוא עליך" וגו').

_________________

אמשלום,

(האם על הגמרא שכותבת שאישה שנאנסה יתכן ו"יצרא אלבשה" תאמרי גם כן את אותם דברים?),

נראה לי שסביר למדי לומר שבגלל ההסכם בין הגבר והאישה לקיום יחסי אישות במקרה שבו האישה או הגבר מתחרטים הם חורגים מההסכם הזה וכל עוד אין סיבה טובה שבגללה הפרישה מנומקת אלא היא סתם כדי להרגיז או משהו כזה היא לא מוצדקת,
תחושותיה של האישה מאוד משנות, אבל רק כל עוד היא לא התחייבה לכל מיני מעשים באופן שאינו עומד ביחס לתחושותיה האישיות כמו בכתובה,

(למותר לציין שמה שכתבתי זה במקרה שבו יחסי האישות אינם וולונטריים כמו בפנוי ופנויה שאז כל אחד מחליט מתי להפסיק את ההתנדבות, אלא רק במקרה של נישואים שקיימת התחייבות, לפחות לפי ההלכה, לקיום יחסי אישות),

גוונא,

מדוע שלא אומר זאת? אם זו טעות בעיני, אין זה משנה מי הטועים.

מה זה "סיבה טובה"? להבנתי, כל סיבה היא טובה ברגע בו היא מושמעת. זכותו של אדם לא לרצות ביחסי המין, גם אם כבר החלו במידה כזו או אחרת.

[בנוגע לדיוק ההלכתי שלך - כבר הבעתי דעתי (באשכול הסנהדרין, כמדומני) שבענייני עבירות מין ואונס, מקובלים עלי יותר הלכי הרוח של החוק המודרני-האזרחי על פני אלה של "משפט התורה". לטעמי, דבריך בעניין זה שגויים ברמה המוסרית, גם אם יש להם צידוק הלכתי כלשהו.]