קאנט ושילר
הפילוסופיה של קאנט היא פילוסופיה שניותית (דואליסטית). בתורת ההכרה שלו יצא קאנט מן השניות של הצורה ושל הנתון, וביסס מחדש את המדע על ידי ההוכחה, שעלינו להבדיל בין יסודות המדע שהם אפריוריים ואינם טעונים הוכחה ניסיונית, ואף אינם בני הוכחה כזאת מכאן, לבין יסודות שאין אנו יכולים להסיק מתוך ההנחות האפריוריות האלה ושניתנים לנו אפוסטריורי, כלומר על ידי הניסיון, מכאן. בתורת המוסר שלו יצא קאנט מן השניות אשר בין האדם כיצור חופשי לבין האדם החי בעולם החושים ואשר מעשיו נקבעים על ידי החיים האלה. האדם חופשי כשהוא ממלא את הצו המוסרי והוא כבול כשהוא הולך אחרי נטיותיו. לפיכך דרש קאנט מאת האדם שישתחרר מהשפעת נטיותיו, שלא יהיה זקוק לעזרתן אפילו כאשר הוא מכוון לייעודיו המוסריים. שומה על האדם לעשות את הטוב לא מתוך נטייתו אליו, כי אם מתוך הכבוד שהוא רוחש לדרישת החוק המוסרי.
"מן החשיבות הרבה היא בכל חריצת משפט מוסרית, שנדייק בתכלית הדיוק שהמוסריות שבעשה תהא נובעת מתוך החובה והכבוד לחוק, ולא מתוך אהבה ונטייה לתוצאות המעשה". קאנט מבדיל בין "חוקיות" המעשה לבין מוסריותו. המעשה הוא "חוקי" בלבד ולא "מוסרי" כשהוא מתאים אמנם בתוכנו לדרישת הצו המוסרי, אבל גורמיו אינם מיוסדים על רחישת הכבוד לחוק המוסרי, כי אם על נימוקים אחרים. עיקר המוסריות הוא, שהרצון החופשי יהיה גם חופשי מכל נטיות חושניות.
נגד העמדה זו של המוסר והנטייה זה לעומת זו פנה פרידריך שילר. מכל המשוררים הגרמניים היה שילר הקרוב ביותר לפילוסופיה הביקורתית של קאנט ומושפע ביותר ממנה. עליו אמר וינדלבאנד, שהוא פעל יותר משאר תלמידיו של קאנט להפצת הרוח של הפילוסופיה הביקורתית, בהעברתה לתוך אופן ההשקפה הכללי ובהשלטתה בתוך הכרת ההשכלה הגרמנית. שילר היה מלא הערצה לתורת המוסר של קאנט ואמר עליה, שעדיין לא נאמרה על ידי שום בן תמותה אמירה גדולה יותר מזו של קאנט: "הטל עליך ייעוד מתוך עצמך".
אולם לניגוד הזה בין המוסר לנטייה לא יכול שילר להסכים והפנה נגדה את חצי היתולו בחרוזים אלה:
חיטוטי המצפון
בחפץ לב משרת אני את ידידיי,
אולם עושה אני מתוך הנטייה.
ולכן נוקפני לבי תמיד,
שאינני צדיק במעשיי.
הכרעה
אין עצה אחרת, עליך להשתדל לבוז להם.
ולעשות אחרי כן מתוך בחילה, את שהחובה תצווך.
אמנם, אין היתולו של שילר צודק לגמרי, כי קאנט לא אסר לעשות דבר מתוך השתתפותה של הנטייה, אלא אסר לעשותו מתוך הנטייה בלבד. קאנט לא חשב את הנטייה לאי-מוסרית, כי אם כעומדת מחוץ לגבולות המוסר ואינה מוסיפה לו ואינה גורעת ממנו ולא כלום. אבל בכל זאת צדקו טענותיו של שילר בכך שקאנט מבסס את תורת המוסר שלו על השניות המוחלטת של המוסר והנטייה, של הרצון החופשי והנטייה הכבולה בתוך החושים. שילר השתדל להעמיד השקפת עולם אחדותית לעומת השניות שבתורת קאנט, בלי לזנוח את הבסיס של תורה זו. מתוך כך נכתב מאמרו "חן וכבוד" ו"האיגרות על החינוך האסתטי של האדם". במאמרים אלה ביקש שילר להתאים את הדרישות של המוסר לדרישות האסתטיות, בלי לקיים את טיבם של הרגשות המוסריים על חשבון היופי.
_________________
