| נשלח ב-11/2/2007 11:07 |
 |
| |
שאלת הסמכות
חיכיתי הרבה זמן וזה לא הגיע, אבל חובה לערוך דיון בשאלה הנוקבת ביותר:
מי קובע?
ב"ה, הפורום הולך ומתרחב, ספסלים נוספים לבית המדרש הוירטואלי, עם ישראל דורש שינוי! הצד השווה של המשתתפים כולם הוא "רוצים חברה חדשה, בריאה, מעודכנת" וכו' וכו'
באשכולות סמוכים ניסה צ'אוטנג להתוות מסלולים לת"ת חדש, למצע חברה חדשה. אבל שאלת השאלות בעיני היא שאלת הסמכות. האם כל אחד ילך ויבנה במה לעצמו? האם ניצור אינקוויזיציה חדשה?
מבחינה היסטורית, בעם ישראל תמיד היתה הנהגה קהילתית ששלטה ברמה. הקהל בחר פרנסים, או ועד קהל, שמינה את הגבאים והרב, שניהלו את כל חיי הציבור. אני מודה שהיו במקומות רבים הרבה שחיתויות, מן הסתם. העשירים ובעלי השררה תמיד היו החזקים, והעניים והחלשים היו בתחתית המדרגה.
אינני מניח, שבקראקא, במגנצא, בבגדד או בקירואן, היה מצב של "איש הישר בעיניו יעשה". אילו ביקש אי מי לפעול בניגוד לדעת הקהל, אחת דינו....
עד האמנציפציה, וביטול מעמד הקהילות ברוסיה (בהשפעת נרדפי הקהל....).
השאלות הנשאלות הן:
א. האם יש חשיבות, צורך, וסמכות, להנהגה קהילתית. האם יש לה כח כפייה.
ב. מהם גבולות שלטון ההנהגה.
ג. האם ב'חברה חדשה' לא יהיה צורך במערכת קבלת החלטות ממוסדת.
ד. האם מי שלא ירווה נחת מהמערכת החדשה יחפש לעצמו חברה אחרת?
ואולי....
שמא אין ה'חברה החדשה' הגדרה אמיתית לחברה מתוקנת, אלא 'ניסוי' 'הצעה', וכל הרוצה לנסות אחרת - ינסה?
_________________
"שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 13:39 |
|
| |
ראשית יש לזכור ששאלות אלו מעסיקות את כל חוגי החברה האנושית ולאו דווקא את הקהילה היהודית החרדית, בעידן בו הדמוקרטיה נחשבת לערך עליון ועולם חפשי נתפס כשאיפה, לא ברור מה ועד היכן מגיע חופש הפרט והאם ועד כמה יש מקום להיררכיה וסמכות.
דיון של קהילה תורנית ודאי ראוי לו שיינק ממקורות הקהילה היהודית, אך בשים לב לשינוי התקופות והתנאים, לא תוכל לתת עלינו איש שר ושופט בעולם בו כל פגיעה בחופש הפרט נחשבת לברבריות, לא רק אם תרצה ליישר קו עם החשיבה העדכנית אלא בעיקר משום שאבד אפקט הסמכות בעולם כזה.
נראה שכל עוד יש מקום לבעל הדין להשיב נגד בעל הסמכות, אין ברירה אחרת מלבד דמוקרטיה, קוים אדומים יכולים להקבע בעיקר דה פקטו, אם אכן ברור שרובו של ציבור מסכים על נורמה מסוימת, ימצא העובר עליה מחוץ לגדר בעל כרחו.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 13:54 |
|
| |
לא הבנתי את השאלה.
הלא יש לנו מקורות סמכות.
א. התורה. וכמובן נותן התורה שעומד מאחוריה.
יש מקום לשאלה הפילוסופית מה סמכות התורה ומה סמכות ה', אך לא נראה לי שלכך התכוון בעל האשכול.
ב. תקנות דרבנן. הן יונקות מן הסמכות שהתורה העניקה לחכמים.
כמובן יש לברר למי מוענקת סמכות זו, באיזה היקף, ביחס לאיזו קבוצה. יש הבדל בין חז"ל לבין דורנו שלנו.
שאלה לדוגמא: האם במקום שפוסק בן דורנו סבור שחכמים מן הסתם היו גוזרים בדבר מסויים, או שראוי לגזור בו, או שזה נכלל בגזירה של חז"ל, באיזו מידה זה מחייב?
ג. יש מנהגי ותקנות קהילות עם הסבר תיאורטי מאחוריהן, שהתגבשו או באו לידי ביטוי בימי הראשונים. וכבר סוכם הדבר בספרי השו"ת והמחקר.
ד. יש לנו גם את הכלל הגדול שמי שיודע יכול וצריך להכריע מה הדין בכל דבר ודבר לפי יכולתו.
בדורנו המצב מסובך בגלל שיש מסורות שונות בעם ישראל, וכל אדם גר לבדו ומשתייך בו זמנית לקהילות רבות.
כתבתי בקיצור תיאור של מצב שמוכר לכולנו, אלא שאולי מיינתי את מקורות הסמכות המוכרים לנו.
לא הזכרתי גם את המושג החדש יחסית "גדול הדור", שכביכול מכריע לכל הציבור, מפני שאיני יודע מה מקורו ואם יש כדבר הזה. כוונתי לא אם יש טוענים שהוא קיים, כי אם מכירים בו אז עבורם הוא קיים. כוונתי אם יש לו יסוד בהלכה.
גם לא הזכרתי את משפט המלך ואת הכלל של "דינא דמלכותא דינא" ושניהם חשובים בתחומי הלכה מסויימים.
על סמך כל אלו, מהי השאלה שנשאלה בתחילת האשכול? אשמח על ביאור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 14:58 |
|
| |
מיימוני
אילו זכינו לתקומת הסנהדרין כמובן שלא היתה כל שאלה, לשכת הגזית, הם קובעים.
השאלה היא כל עוד אין לנו גוף עליון, האם איש הישר בעיניו יעשה בסיטואציות הרבות שאינן מפורשות בשולחן ערוך, או כאשר הוא מחליט לאמץ לו שולחן ערוך חדש, אם זה שו"ע הרב או ביאור הגר"א ומנהגיו או פסקי החזו"א וכן הלאה.
מי קובע, אם מישהו קובע, עם איזה פלאפון מותר להשתמש?
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 19:50 |
|
| |
מי אמר שיש לקבוע באיזה פלאפון להשתמש? למה לא טוב הרב הקהילתי המקומי שאינו כופה את דעותיו וכל אחד מקבל את מלכותו ברצונו? כך היהדות מתנהלת בארה"ב? יש שו"ע, ויש לך את הקהילה הפרטית ואליו תשמע. האם היהדות או הדת מחייבת כפיה להתקיים?
מה כל כך נוקב באשכול זה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 19:52 |
|
| |
ירמי,
לשכת הגזית היתה קובעת באיזה פלפון להשתמש? זה דוקא חידוש עבורי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 21:05 |
|
| |
אתנחתא
התכוונת אלי?
לשכת הגזית היתה קובעת כל דבר שיש בו משום פירוש לדיני התורה וכן היתה מוסמכת לתקן תקנות ולגזור גזירות.
אני עוד נותן לרבנים את הקרדיט שהם לא מדברים שטויות, אם יש אכן סיבה לאסור את הפלאפונים, הרי שבית דין הגדול היה נזקק לזה ובסמכותו היה לאסור, אם הוא היה מחליט שאין מקום לאיסור כי אז לא היה יכול אי מי לאסור.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 22:57 |
|
| |
יעקב
הצגת שאלה חשובה בראש האשכול, אותה חילקת לארבעה סעיפים, למרות זאת נדמה לי שהעיקר חסר מן הספר. השאלה המרכזית שאתה מציג היא מי קובע? אבל משום מה אתה אינך מפרט על אלו נושאים אתה מדבר. על חיי הפרט או על חיי הכלל? בנושאים הלכתיים או בעניינים השקפתיים? בדברים הנוגעים אל הגוף או בעניינים הנוגעים אל הנשמה? בדיני ממונות ובהלכות שכנים או באיסור והיתר על חלקיו השונים? כפי שניתן להיווכח מהתשובות שנכתבו כאן נראה שכל אחד הבין אותך בהקשר אחר, מאיר התייחס להיבט הציבורי, בעוד מיימוני קישר תיכף ומיד את שאלתך לקביעת ההלכה ברמה האישית. אשתדל איפוא להתייחס לדבריך בקצרה.
אין לי מספיק ידע היסטורי בשביל לדעת מה היה מקובל בקהילות ישראל השונות, אבל אני אכן משוכנע שבכל מקום בו התקיימה קהילה יהודית מסודרת [הרבה יהודים חיו לבדם בסביבה לא יהודית], הפרט היה מחוייב ברמה כזו או אחרת להתאים את עצמו לכלל, אם הוא חרג במידה רבה מהמקובל סביר להניח שהופעלה כנגדו ענישה כלשהי, מסתבר גם שאם היה מדובר באדם עשיר ותקיף נמנעו מלפגוע בכבודו ובמעמדו.
א. ברור שיש חשיבות וצורך בקביעת מנהיגות שיש לה את הסמכות לקבוע כללים בנושאים שונים, לשם כך צריכה להיות הגדרה ברורה מה הם הנושאים שבתחום האחריות של כל בעל שררה. לדוגמא, הרב אחראי על הפסיקה ההלכתית, על הנישואין והגירושין ועל הכשרות. הגבאי אחראי על תשלום מיסי הקהילה לשלטונות, ועל חלוקת הנטל בין כלל התושבים. השמש אחראי על תיקון בית הכנסת והוצאות החימום והקירור, על קביעת זמני התפילות והסליחות, על קביעת הסדר של המגידים שבאים לעיירה ומתפקידו כמובן להעיר את כולם השכם בבוקר. הפרנסים אחראים על קביעת השכר של הרב הגבאי והשמש, על קופת הצדקה ועל בית הכנסת אורחים וכיו"ב.
אין לי ספק שבשאלות ציבוריות, בין אם מדובר בנוסח התפילה בבית הכנסת, בשיטת הלימוד בתלמוד תורה השכונתי ועוד כהנה וכהנה יש לבחור את הגוף שיקבל החלטות מחייבות בעניין. אבל אין לדעתי צורך במינוי של מישהו יקבע לי מה לעשות בביתי, אלו הכשרים לאכול? איזה ספרים לקרוא? מה לשמוע? מה לחשוב? הבעיה כיום היא ברמת החדירה לחיי הפרט, אני לא משוכנע שככה זה היה תמיד.
ב. לא ברור למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על "גבולות השלטון", אולי אתה מתכוון באמת לנקודה שכתבתי על הנושאים שבתחום האחריות של כל גורם. החזו"א התרעם כשטענו ששאלות פוליטיות אינן בסמכותם של רבנים, אבל משום מה הוא מתעלם שתמיד היו מספר מוקדי כוח, הנביאים לא היו המלכים, האמוראים לא היו הריש גלותא והרבנים לא היו הפרנסים. שאלות כמו יציאה למלחמה, מדיניות כלכלית, הסכמי שלום, בחירת נשיא, הקצאת קרקעות, איכות הסביבה וכדו' אינם אמורים להיקבע על ידי גדול בתורה.
אולי כוונתך ב"גבולות השלטון" היא לסנקציות שבידי השלטון להפעיל כנגד מי שחורג מהנורמות שנקבעו, בהקשר זה אני משוכנע שחייבת להיות יכולת להעניש את מי שלא יקבל את כללי המשחק. בנקודה זו יש לי ביקורת רבה על בתי הדין העצמאיים שהם חסרי כל יכולת לכפות את החלטותיהם על הנידונים, לא יתכן "שופטים" ללא "שוטרים". בכל מקרה, צריך להיקבע מידרג ברור של ענישה ולא שבכל פעם יפגעו באדם לפי קפריזה, נגד פלוני יוציאו מודעות ענק ברחוב על שהוציא ספר מעשיות על גדולי ישראל, מול בית פלמוני יפגינו עם כרזות מפני שתמך בהקמת הנח"ל החרדי ואת ילדיו של האחר יזרקו ממוסדות החינוך מפני שטען ברבים שמותר לאדם להתפרנס מיגיע כפיו.
ג. ב'חברה חדשה' תהיה מערכת קבלת החלטות ממוסדת, זה בדיוק הדבר החסר במערכת הקיימת.
ד. כן, מי שלא ירווה נחת מהמערכת החדשה יחפש לעצמו חברה אחרת, לא ניתן לכפות אנשים להיות חברים בקהילה בניגוד לרצונם. מה בכלל השאלה כאן?
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 11/02/2007 22:58:55
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 14:54 |
|
| |
בנציון,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 20:16 |
|
| |
כתבתי כאן מאמר לא כ"כ קריא לפני כמה שעות, והנה הוא אחר העריכה:
מקור הסמכות
סמכות ואלימות הן שני רעים שאינם נפרדים. "סמכות" היא הכח לכפות ו"אלימות" היא הכחניות (אלם הוא תרגום של כח) – לכן הסמכות מרתיעה אנשים רבים עד שהיו כאלה שהגיעו עד אנרכיזם להמנע מפגעיה, מתוך הנחה שריבוי הסמכות מרבה אלימות שלטונית. מאידך מיעוט הסמכות מפקיר את העולם לאלימות ספונטנית - פשע. ונמצאנו בין פטיש וסדן אלימים.
הפתרון לדילמה זו מונח ב"הצדקה" הנלוית לסמכות. בחינת הצדק שבהסמכה נותן לכוחניות גושפנקא עדיפה על האלימות הנפשעת. מקור הסמכות יכול להיות הסכמה, גילוי נבואי או כיו"ב. להלן אדון במבנים של מקור סמכות והקשר שלהם להצדקה, יותר ממקרים פרטיים של הנ"ל.
חשוב להבחין בניתוח המציאות הנוכחית שע"פ הגדרות אלו הצדקה וליברליזם עומדים ביחס הפוך - בעידן זה בו ממעטים להצדיק דברים מתמעט כח הסמכות, ומכאן אנו באים לליברליזם, שהוא גרסה מרוככת של האנרכיזם הטוטאלי, בעוד האנרכיזם מבטל את הסמכות מכל וכל, הליברליזם מנסה "למזער את הנזק" – לשניהם בסיס שוה בראית הסמכות כשורש הרע.
הליברליות איפוא אינה מבנה אלא כימות של סמכות [נניח: טוטליטריות = 100, אנרכיה = 0 , ליברליות = 20]. עלינו לשים לב שהליברליזם אינו "מוצדק" (במובן שהגדרנו) אלא מופיע כברירת מחדל במקום נטול הצדקה. בקצה השני אל מול ההשקפה ליברלית נמצאת השאיפה (האולי תיאורטית) לחברה החווה הכרה משותפת (נבואית?) ב"צדק" ומקבלת את סמכותו - כל אלימות שתופעל מכח זה תהיה מוצדקת.
ובינתיים...
1) כריזמה (מושג זה שאול ממ. ובר) – מקור סמכות הנובע מהכרה חוייתית שהסמכות גדולה וצודקת מהכפופים לה, לכן לכפופים יש חיוב ושיכנוע פנימי לציית לה.
יתרונות – לסמכות יש כח כי אינה בנויה על יחסיות ולכן אינה מעוררת שאלות כל זמן שהחויה נחווית, בשל אופיה החווייתי ההצדקה שלה נהירה לכל (בניגוד לסמכות חוקתית או מסורתית הנובעת מפרוצדורות וחסרת קשר בלתי אמצעי) לכן יש אפשרות לזהות אותה כמוסרית יותר.
חולשות – בעיית המשכיות, אי הצדקה רציונלית, אפשרות רחבה לעוולות ניצול. במקרים קיצוניים של כתות ואירגונים טוטאליטריים היא מסוכנת לבריאות הגוף והנפש.
ביהדות - דוגמאות לסמכות כריזמטית בעמנו היא סמכות האדמו"ר לפני התמסדות החסידות.
בניגוד למקובל אין הסמכות הכריזמטית חייבת להיות טוטאלית – במקרה של החסידות למשל היא היוותה סמכות משנית (הסמכות הראשונית היא חוקת התורה).
יש לציין שבהתבוננות מעמיקה רק החויה האולטימטיבית של סמכות כריזמטית היתה התגשמות של מנגנון סמכות מוחלט בהצדקתו (מתוך חויה, שכנוע עמוק משותף לכל וללא עוררין). דבר זה מתבטא רק במעמד הר סיני שהיה מושלם במרכיבים הבאים:
א. גודל מוחלט של גורם הסמכות (קב"ה) על המציית (יציר נברא)
ב. חויה הכרתית מוחלטת (נבואה אישית לכל אחד)
ג. אי הסתמכות על סמכות אחרת (אנכי וגו' לא יהיה) והמנעות מבקשת סיבה לנגזרות הסמכות (נעשה ונשמע)
רק מעמד הר סיני הוא מקור סמכות מוחלט בלגיטימיות שלו.
2) מסורת - סמכות המבוססת על ההנחה שהרבה אנשים במשך דורות לא טועים, וגם אם טועים עדיף לבנות על הקיים ולא להמציא את הגלגל מחדש. המושג "נורמות" הוא יצירה יסודית של סמכות זו.
יתרונות - המשכיות, במקרה שהסמכות הראשונית מוצדקת (ע"ע מעמד ה"ס) הלגיטמציה מואצלת גם על המסורת המשתרשת. במקרה של אי אמון במקור הראשוני אין הכרח לבטל אותה (בניגוד לכריזמה) שכן לכה"פ ניתן לקבל את היתרון של הצטברות חכמת הדורות (במקרה שלא מאמינים בהכרח שהקדמונים טיפשים)
חסרונות - אין צידוק מוסרי או רציונלי ממשי אלא פרוצדורלי. חולשה כאשר אמינות המסורת מתערערת ע"י הוכחות מוצקות או "רוח התקופה" ואי יכולת להגיב ע"כ.
ביהדות - השימוש של סמכות זו בעמנו ידוע וא"צ להאריך, אולם נציין דוגמא מובהקת לשתי התיחסויות לסמכות המסורתית בפסיקה של החת"ס מול זו של הגר"א. אצל הגר"א הפסיקה פורמאלית יותר ונובעת מקבלת סמכות חוקתית של התלמוד אף נגד תקדימים של מאות שנים, לעומת מרן החת"ס זיע"א שהטיעון "כך נהגו בעבר" משכנע בעיניו יותר מכל פלפול או ראיה (עי' למשל התכתבות עם חמיו הגרע"א לגבי סלסול פיאות).
3) חוקה – קשה להבין את החוקה כמקור סמכות, ועם זאת כמו תורה לשם תורה ואמנות לשם אמנות יש המכירים בסמכות לשם סמכות - חוקה שאינה נסמכת על סמכות אחרת.
כמובן, זהו מודל תיאורטי בלבד - בפועל החוקות נשענות על סמכויות ראשוניות (כריזמה, חכמה, יצוגיות, מסורת) אלא שהן מתנתקות מן התלות והופכות למקור סמכות בפ"ע שאין לערער אחריו.
יתרונות- אולטימטיביות, אין שאלות. (העדר ההצדקה הוא הכח מבחינה זו)
חסרונות - אין הצדקה חוקה אינה סמכות מוסרית או בלתי מוסרית, רציונלית או לא - היא אינה אלא כלי טכני אדיר נטול תוכן, חויה או הנמקה. אין התפתחות בהתאם לנסיבות. המודל תיאורטי ופועל נסמך על סמכות אחרת כאמור.
ביהדות - מעמד חוקה יש לתורה שבכ' ולהללמ"ס - קיומן אינו מותנה כביכול בדבר ה' אלא קיבל ישות עצמית שלא תתשתנה ע"י שום סמכות חיצונית (בניגוד לסמכות כריזמתית שיכולה להשתנות ע"י התגלות נוספת - וכדעת הנוצרים עפ"ל). יש שיראו בכל התושב"ע חלק מחוקה (עי' חוו"י סי' קצ"ב) ויש שיראו בה חקיקה מכח מסורת, חכמה או הליכים פורמליים בלבד (עי' ר"מ שורש ב').
4) מעלות אנושיות - קביעת קריטריונים של עליונות אנושית (עפ"ר חכמה ומידות טובות) והפקדת הסמכות בידי העונים להם ע"י מבחן או כל התרשמות אחרת של המוסמכים הקודמים. כדי לקבל סמכות זו צריך להאמין באצילות הנפש הבסיסית שיש במין האנושי ומתבטא באותם שהתיגעו להזדכך. כדברי החזו"א: אמונת חכמים היא אמונה בחכמה. וכ"ד אפלטון ודלא כהמומר מרכס וממשיכי דרכו בעלי היחסיות המוסרית הרואים באדם אינטרסנט ותו לא מידי.
יתרונות - הסמכות המוסרית ביותר בהנחה שהקריטריונים הנ"ל אמיתיים ולא היה דין מרומה במינוי הראשוני (דבר רחוק מהדעת) נתון לסטיות תקן של שיבוש מינויים, אך במידה פחותה ממנויים יצוגיים דלקמן או ממינויים של כריזמט שאינו נביא ה' או שושלות מסורתיות וכו'.
חסרונות - אפשרות לנתק מהעם ופגימה במוסריות הסמכות, השתנות הקריטריונים מכורח שינוי תרבותי. התנגחות תרבותית בשל קביעת קריטריונים (כמו שנראה בדוגמא לקמן) מצריכה התבססות על סמכות קודמת (כריזמה, חוקה , מסורת וכו') לקביעת עצם הקריטריונים.
ביהדות - שלטון החכמים יושם בסנהדרין ורוב פרטי ההלכה נולדו מסמכות זו. אין לבלבל בין סמכות החכמים "שכל א' מכיר את מקומו" לפי קריטריונים פנימיים של בעלי החכמה לבין רעיון דע"ת דהאידנא הקרוב יותר לסמכות כריזמטית (במקרה הטוב).
בזה"ז בית המשפט העליון מיישם רעיון קרוב לזה, ואהרון ברק באקטיביזם השיפוטי קרוב יותר למחשבת חז"ל מפולטיקאים חרדים המצווחים על עושק הסמכות היצוגית...
א. ברק וד. בייניש יר"ה בזים לאספסוף האכזר ונוקטים בסמכות מחנכת כדי לרומם את מדותיו של העם למידות של אלה שהשכילו ועידנו את מידותיהם. מה היה קורה לזכויות אדם בארצנו אם היינו נועצים ברוב האומה ולא בבכיריה?
כמובן, שאנו כיהודים מאמינים לא מסכימים על הקריטריונים הבסיסיים, ולכן גם חולקים על נעלותם של הנ"ל. אך במאבק המופשט בין מנגנון יצוגי למנגנון חכמה - ברור לי היכן אני עומד.
5) ייצוג הכפופים (דמוקרטיה) - מתוך הנחה שכל אחד יודע מה טוב לעצמו (ולאחרים?) הסמכות היא היצוג של רצונותיהם (??) של כלל הכפופים לסמכות. בדורנו זה אנו מרימים את שיפולי קאפטעננו ורצים לעבוד סמכות זו.
[אני מפריד כרגע את היסוד הליברלי מן הדמוקרטיה כי כמ"ש לעיל הליברליזם הוא הפחתת הסמכות וממילא אינו יכול להיות מרכיב בהגדרת סמכות. אין קשר הכרחי בין סמכות יצוגית לליברליות למעט היסוד הפילוסופי המשותף של יחסיות מוסרית. בעקרון יתכנו גם: כריזמה ליברלית, מסורתיות ליברלית, חוקתיות ליברלית וכו' - כלומר כל "סמכות Light"]
יתרונות - הצדקת הסמכות שאין קבוצות מקופחות והניצול מופחת.
חסרונות - אין הסמכות מובילה או מחנכת או רציונלית או מוסרית, במילה אחת: אין לה יומרה ערכית. היא סך כל התנגשויות כל האינטרסים של הקבוצות השונות שיתכן שאינם מובילים להחלטה טובה אף לאחת מהן. קולם של החכמים והמעודנים המהווים את מיעוט האוכלוסיה מוכרע תחת קול ההמון נמצא שהסמכות טיפשה יותר בהגדרתה. הלכך לא תמיד גם תצלח ביומרה המועטה שלה להגן מניצול שכן לרוב יהיה ניצול אלים של הרטוריקה, היחצנות ומנגנוני "עיצוב דעת קהל" של מניפולטורים - כל זאת מבלי להזכיר את הבגידה המתמדת של ה"מיצגים" במיוצגים.
אשמח למצוא היכן היה קיים מנגנון סמכות ייצוגי בעמ"י. אולי בהנהגת השבטים? אולי בז' טובי העיר?
***
כל אחת מהסמכויות הנ"ל נתמכת במנגנונים פורמלים המעצבים את הפרטים שיכולים להיות מורכבים בזעיר אנפין מסמכויות אחרות (למשל: יסוד ייצוגי עם הליך 1 של חוקה, הליך 2 של מסורת הליך 3 בחינה לוגית יישוב סתירות וכו')
לאחר כל האריכות ננסה לבחון איזה מנגנון סמכות ניתן ליישם ב"חברה הישנה-חדשה":
ברור שאנו עומדים על מגדל סמכויות אדיר מאז מעמד ה"ס. עיקר הכאב שלנו שהחיים שלנו נעים היום בין מנגנון כריזמטי (עלעק) של "גדולים", שאיננו שותפים לחויית ההתפעלות ממנו, הדואג לקיבוע הליכים פורמליים במנגנון המסורתי, ובצד השני ליברליזם תלוש בז לסמכות.
עתה יש לטכס עצה איזו תרכובת נכונה של מנגנונים קיימים תאות לבניית הסמכות החזקה והמוצדקת ביותר שניתן לנו לעשות בדור יתמי דיתמי שלא מוכנים לקבל את גזירת היתמות.
ונסיים ב...
אבינו מלכינו אין לנו מלך אלא אתה.
תוקן על ידי לבהעיברי ב- 13/02/2007 20:25:12
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 15/02/2007 14:15:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2007 15:21 |
|
| |
על סמכות ואלימות - חלק ב'
בכל מקום יכול מאמרי הקודם להשאר כמות שהוא, אולם כבודה של אכסניא זו שהסיווגים הנ"ל לא יהיו אלא הקדמה לדיון מעשי במנגנוני קבלת החלטות והחלתן על הציבור בנתונים הקיימים בחברתנו. מעתה אשתלב בדיון שבאשכול.
יעקב פתח את אחת משאלות היסוד של הפורום: שאלת הסמכות. הטיב מאיר לחדד את עוצמת הבעיה ברמה החברתית. מענהו של הרבצ"כ כלל בתוכו יסוד מבטיח שבעיני הוא דגל האגודה: "ב'חברה חדשה' תהיה מערכת קבלת החלטות ממוסדת, זה בדיוק הדבר החסר במערכת הקיימת."
הידד!
אך האם נמצאה הצעה כל שהיא לטיב המנגנון?
"אין לדעתי צורך במינוי של מישהו יקבע לי מה לעשות בביתי, אלו הכשרים לאכול? איזה ספרים לקרוא? מה לשמוע? מה לחשוב? הבעיה כיום היא ברמת החדירה לחיי הפרט, אני לא משוכנע שככה זה היה תמיד."
כך כותב רבצ"כ. בהמשך דבריו הוא מצביע על נקודות מסויימות שיש להגביל בהן את סמכות הרבנים. מובעת כאן איפוא דעה ליברלית (ביחס לחברה הנידונה), השמה דגש על הגבלת התערבות המנגנון. כלומר שינוי כמותי בסמכות (מיעוט הסמכות), כמו כן יש התיחסות בהמשך לתכנים שהמנגנון צריך לקדם ("צריך להיקבע מידרג ברור של ענישה" ), אך התיחסות לדרך התנהלות המנגנון במקום שכן ראוי לכפות כמעט נעדרת.
וא"כ במה התקדמנו לעבר שאיפתנו ל"מערכת קבלת החלטות ממוסדת"?
דוקא הנקודה העיקרית הזו מובלעת בדברי רבצ"כ, וז"ל:
"יש לבחור את הגוף שיקבל החלטות מחייבות בעניין."
אולי יש כאן רמז לסמכות יצוגית? אולי הנחה "מובנת מאליו" שהאדם הנאור צריך להכיר ביצוגיות כסמכות הקובעת?
כאן אני נכנס ואומר: נגענו בשאלת השאלות - בל נפסח עליה.
ולא חלילה לקנטר את רבינו באתי, אלא שמתוך שבארזים נפלה שלהבת, באתי לעורר על הבילבול בין הדיון החשוב של קביעת מנגנון סמכות, ובין דיו פחות מהותי בכמות והתכנים שהם ה"חלק הקל" ונתון למחלוקת שצריכה לתפקד ע"פ הכללים של המנגנון שייקבע.
המנגנון הקיים לאור ההגדרות
תיארתי בחלק א' ממאמרי חמישה מנגנונים יוצרי ומצדיקי סמכות:
כריזמה (או חויה), מסורת, חוקה, מעלות ויצוג.
כמובן, אין ערך לסיווג זה לולא השימוש המעשי בו. תיארתי את השימוש שנעשה בעמנו במנגנונים אלו בעבר.
מה קיים בהווה?
כריזמה - שלטון הגדולים מבוסס על טיעון כריזמטי המתדמה לשלטון חכמה אם היות ואין קריטריונים מוכחים להכתרת "ברי הסמכא", יש טיעון קרוב יותר לחוייתיות (הדור מכיר את גדוליו וכיו"ב)
מסורת - השימוש בסמכות המסורת נעשה בצורה בלתי מבוקרת (שוב לא בכמות השימוש בה אלא באי אמינות של השימוש), "מתחדשות" מסורות לפי הצורך בעוד שמסורות אמיתיות אחרות נעלמות. כמו"כ גבולות השימוש בטיעון המסורת אינם מוגדרים בחכמה: מה דירוג המסורות? איזו עצמה יש לטיעון מסורת מול טיעון חוקתי או הגיוני או ייצוגי? דבר זה יוצר פתח לאנדרלמוסיה וניצול.
חוקה - בהווה לא רק לתושב"כ והלממ"ס יש מעמד חוקתי עצמאי (בלתי תלוי בסמכות הראשונית) אלא אף לתלמוד, לראשונים, לשו"ע ונו"כ. זו הגדרה חשובה בבואנו לדון בדרוג ואיזון סמכויות בחברה החרדית. הגדרת שו"ע ונו"כ כחוקה שאין להרהר אחריה היא אולי הסמכות הבסיסית ביותר המגדירה את חברתינו בהווה (אני יודע שהרבה יכעסו עלי, אבל אני מתאר את המציאות ולא מביע עמדה.) יש לדון אם לבאים אחר הנו"כ כש"ך וט"ז יש מעמד חוקתי או רק מסורתי-תקדימי, כוונתי לחכ"צ, נו"ב, גר"א, הגרע"א, החת"ס וכיו"ב. דומני שבחוגי קצה אף להם יש מעמד חוקתי (ואולי אפי' לפסיקות המתחדשות בכל יום מהגדולים הנוכחיים ... חוקה בטכנולוגיית web2.0)
מעלות אנושיות - יתכן שכך היה התחילת ההתהוות של חברתנו, אולם בהעדר קביעת קריטריונים - אין בנמצא "סמכות חכמים" בדורנו, אלא בזעיר אנפין ובאופן חוייתי ולא ממוסד.
ייצוג - אין בנמצא. ויהיו כאלה שיראו פתרון לכל בעיותינו (אותם החושבים שהעתקת דפוסים חילוניים הם "התקדמות"). אף אני הספקן חושב שבמצב הנוכחי שילוב זהיר של אלמנט יצוגי במערך הסמכויות עשוי להועיל באיחוי הנתק בין העם לחכמי האמת.
סיכום ביניים: עמימות בהגדרת מאפייני סמכויות פעילות (כריזמה, מסורת, חוקה), ושיתוק סמכויות אחרות (אנשי מעלה, יצוגיות). יוצרים חוסר איזון ואנדרלמוסיה (או העדר מנגנון) ותחושה ציבורית קשה של אי הצדקה של הסמכות - קרי אלימות.
הקריאה הטבעית במצב זה לליברליזציה ושינוי תכנים אינה עיסוק בשיקום המנגנון אלא צורה עדינה לאי אמון במנגנון כעקרון. לענ"ד אין לפתור בעיות בקבלת החלטות ויישומן ע"י שינוי כמותי או תכני בלבד - עלינו לעסוק בבניה נכונה של מנגנון יעיל ומוצדק.
בחלק הבא אתיחס לאפשרויות עתידיות של מערך סמכויות תיאורטי. בדברי אתעלם במכוון מהחיכוך עם הממסד הקיים, ואדון בדבר כאילו הוא עומד להתרחש על מי מנוחות או לחילופין בהתנתקות מוחלטת. אח"כ אפשר לשקלל את השפעת הקונפליקט בתאוטת התהליכים או האצתם הבלתי מבוקרת עקב התלהמות מלחמתית.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 11:13 |
|
| |
אחר דברי בן ציון ומיימוני ניתן להגדיר את השאלה הכל כך ידועה, כן או לא לאקטיביזם שיפוטי.
אמנם שאלה זו הנשאלת בחברה הכללית קצת שונה מהדיון על הסמכות התורנית, אבל בגדול אנחנו שואלים עד היכן הסמכות של הסנהדרין או של הפוסקים מגיעה. יש שיצטטו את מימרת חז"ל "הפוך בה דכולא בה", ניתן לטעון כנגדם, כי לכל אחד יש את הסמכון להחליט מהי דרך התורה.
ואלו דברי הרמב"ם בפירוש המשניות בסנהדרין פרק י משנה ג "כבר זכרתי לך פעמים רבות שכל מחלוקת שיהיה בין החכמים שאינו בא לידי מעשה אלא שהוא אמונת דבר בלבד, אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם"
ואלו דברי ברמב"ם בסוטה פרק ג משנה ה "וכבר אמרתי פעמים רבות כשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה אין תכליתו מעשה מן המעשים שאין אומרים שם הלכה כפלוני".
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 15/02/2007 14:17:12
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 13:29 |
|
| |
תקציר: אם רוצים לקבוע כמות סמכות (לא להתערב בענייני אמונה למשל כמו שקבעו כאן כמה חברים) צריך לברר איזה מנגנון רשאי לקבוע סמכות ואותו מנגנון יוכל לקבוע כמה הוא צריך ורשאי לפעול.
לפני זה אני פשוט לא מבין על מה מדברים...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 14:48 |
|
| |
חברים,
אינני מבין כיצד הוסט הנושא לדיון שונה לחלוטין,
שאילת הסמכות לדעתי איננה שאלה מהותית, אולי בחברה בה יש סמכות על המשפילה גבוהים ומגבהת שפלים כרצונה, עסוקים בשאלות אלו, מי בראש, מי ינהיג, מי הממלא מקום ומי הממשיך.
לכל אדם בישראל יש דמות רבנית - יהודית אליה הוא נמשך, עימה הוא מתייעץ ולפיה הוא נוהג, אין שום פסול בכך, אדרבה, חופש הבחירה נשאר פתוח ואיש הישר בעיניו יעשה.
ועוד מילה,
לדעתי, המצב המתואר בימי שלמה המלך בו ישבו ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו, זה אומר שיש הלכה מפורשת בשו"ע שצריך להחזיק טלפון בהכשר ועדת הרבנים ואני מחליט אם אני עושה כך או לא, נקודה, כך נקבע חופש הבחירה המדויק וזוהי תכלית מנוחת הנפש וההתקרבות לה', הרבנים ינחו, ייעצו, יפרשו, ואני אחליט אם לקבל או לא, עולם הבא שלי הוא באחריותי לטוב ולרע, כל דרך אחרת של כפיה דתית (חוץ מבי"ד ג' כ"ג ע"א כמובן) מדרדרת את הרמה הדתית האישית לנורמה איראנית ודומותיה, וסופה אלימות ללא גבולות כפי שאנו חווים בימים אלו, הטירוף הזה יפסק יום אחד, השאלה היא רק מתי, האם היום ובעוד שבוע, או כשנשותנו יחבשו רעלות ויאסר עליהן לצאת מביתם,
מי שחושב שאני מגזים שיקום...
_________________
צבי - (המבינים)
|
|
|
|
|
|
