|
|
| נשלח ב-12/2/2007 15:48 |
 |
| |
לומד,
טוב מעט שלא בכוונה מהרבה שלא בכוונה.
מיימוני,
התכוונתי לקדושת יוצר, למרות שבוודאי ידוע לך שהיא נמצאת בכל סדורי הראשונים.
לגבי מיקום המנין, האם כדאי בשביל מנין כזה לנסוע נסיעה בינעירונית?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 15:53 |
|
| |
.
BT - תודה רבה.
החפזון, מן השטן.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 16:04 |
|
| |
מה דעתכם על פתרון ביניים, עד שיקום המניין - ללמוד את התפילה. כלומר, כמו שקוראים בתורה - ככה "קוראים" בסידור, לומדים קצת על איך חז"ל ושאר מסדרי התפילה הסתכלו על דברים שונים בחיים שלהם וכו' וכו', ומאידך - מה אנו יכולים ללמוד לעצמנו, ממה שלא ידענו ולא עלה בדעתנו. לא מתפללים, לומדים (זה שמזכירים את שם ה' לא כ"כ מפריע לי, הרי מעיקר הדין זה מותר בתוך לימוד, בעצם אין סיבה שיהיה אסור)
תוקן על ידי גדוראובן ב- 12/02/2007 16:07:53
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 16:05 |
|
| |
גדור,
אבל זה ייקח יותר זמן.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 16:09 |
|
| |
מה יקח יותר זמן?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 16:12 |
|
| |
מיימוני,
"רק שמובטח לנו שאי פעם, בסוף כל הדורות, נסתכל אחורה ונסכים שכן, הכל היה לטובה.זו שאלה של סבלנות וכוח איפוק. ואפילו אדם מבוגר מתקשה בזה. וכל שכן צעיר שסבו האהוב שוכב בבית החולים על ערש דווי וסובל."
למה? מי הבטיח?
שנית, הכותבת שאלה למה להתפלל על סבה המבוגר ששוכב על ערש דווי, מדוע התשובה הפשוטה לא יכולה להיות שאכן אין שום סיבה בעולם להתפלל?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 16:14 |
|
| |
לא התכוונתי ללמוד בעיון, רק מלמעלה. הרי מתפללים כל יום, מה שלא תבין היום - תבין מחר. לא צריך להשקיע בזה, הרי ממילא אנחנו כבר מתפללים. רק ("רק") נעשה סוויץ' בראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 17:01 |
|
| |
גדוראובן
שעור ראשון: למה לא מברכים בברכת השחר על לימוד התורה? למה לעסוק בתורה?. הרי המצווה היא ללמוד.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 19:03 |
|
| |
ירוחם
המצווה היא ללמוד או להבין? ולהעיר מנוסח הרי"ף (וכן הוא בטור ובשו"ע וברמב"ם) על דברי תורה (וראה בבית יוסף דזה כולל גם עשיית המצות).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 19:22 |
|
| |
ירוחם תגיד מה אתה רוצה. אני לא עוסק בתורת הרמז. תראה מה קרה לך, התחלת להתעסק ברמזים וקצצת בנטיעות עם המצית, ולא נשאר לך מה לאכול רק קליפות. עכשיו אני מבין למה המשגיחים אומרים שזה אש.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 20:21 |
|
| |
תרגום: תן שיעור ולא כותרת
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 21:26 |
|
| |
לא מבין מה כל כך קשה להתפלל בכוונה. מילא, אנשים עם קשיי ריכוז. אבל אנשים אינטלגנטים, בלי הפרעה מיוחדת? נכון שצריך להשקיע, אבל הפירות שווים את המאמץ.
מתוך "על שפת ההתגלות", אסף ענברי:
"כ"אדם", הנחת-היסוד שלך אודות המציאות שסביבך, היא שיש בה מידה רבה של מיקריות. אתה מניח, אמנם, שבבסיסן של תופעות-המציאות פועלים חוקי-טבע כלשהם, ושחוקי-טבע אלה מאפשרים, אולי, מידה כלשהי של ניתוח סיבתי; אבל הנחת קיומו של "מבנה-עומק" זה, של חוקיות זו שבבסיס התופעות, אינה מבטלת את המיקריות של "פני-השטח" הגלויים לעין. יהיו מה שיהיו חוקי-הטבע האחראים לצמיחתו של עץ-הלימון הניצב בחצרך - כשאתה מתבונן בו, אינך מניח שיש משהו הכרחי במספר המסויים של עליו ברגע זה, בזווית, בגודל או בגוון של כל אחד מהם; אינך מניח שיש משהו הכרחי במספר הלימונים שעל העץ, במרחקים ביניהם, במספר הגבשושיות וכתמי-המזיקים שבקליפותיהם או בקבוצת הלימונים שנשרו מן העץ ומונחים עכשיו, צפודים ושחומים, סביב גזעו; אינך מניח שיש משהו הכרחי במספר ה"עיניים" המסתמנות פה ושם במעלה הגזע, או במיקום המדוייק שבו מסתעפים ממנו הענפים, או בצורתו המסויימת, פרועת העלווה, של אמיר-העץ, או ביחס שבין צילו של העץ לבין הגובה המדוייק של חרטום העלה העליון בצמרתו. אתה מניח שכל זה מקרי. שאין זו קומפוזיציה. שעץ-הלימון לא היה פחות עץ-לימון אילו שונה מספר ענפיו, עליו או לימוניו, או אילו שונו מעט מידותיו או הזוויות והמרחקים בין איבריו. היסוד המקרי (ה"טיכה", בלשון היוונים הקדמונים), מלווה את תפישת-המציאות שלך אלא אם תודעתך לוקה, כלשון הפסיכיאטרים, בבוחן-מציאות לקוי. אם תיתקל באדם הכופר בכך שישנה מידה של מקריות במציאות והתופש את המציאות כקומפוזיציה שכל פרטיה מקושרים והכרחיים כמות שהם, תגדירו כפאראנואיד: כחולה-נפש המייחס למציאות רמת-תכנון שאין בה, והתופש אותה - היות שאינו מכיר בשום מידה של קונטינגנטיות - כמערכת מובנית לחלוטין ומסבירת-כל. זהו, עבורנו, מעמדן של תיאוריות-הקונספיראציה למיניהן ושל שאר ה"הסברים" הגורפים, המפרשים את המציאות כאילו היתה טקסט (כלומר, מבע אחדותי של כוונת-יוצר). אבל ישנן שתי אופציות אנושיות מיוחדות במינן, שאותן אין אנו תופשים כמחלת-נפש, למרות שיש קירבה מאלפת בינן לבין הפאראנויה. האחת היא האמנות. השניה היא האמונה".
"אמונה, בשונה מראיה ומידיעה, היא פעילות פרשנית במודע ובמוצהר. היא איננה קליטה חושית או תבונית של המציאות, אלא מישמוע של המציאות באופן שאינו נובע מן התופעות הנצפות אלא מושלך עליהן".
לדעתי, תפילה מתוך מגמה כזו, של הסתכלות שונה על המציאות; העלאת המציאות כולה למול עיני רוחינו תוך מתן פרשנות חדשה, פרשנות של אמונה ואמנות מאחדת תחת הסתכלות רגילה של מקריות - היא היא ענינה של התפילה, כחויה שחבל להפסידה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 21:31 |
|
| |
בן איש,
" אם תיתקל באדם הכופר בכך שישנה מידה של מקריות במציאות והתופש את המציאות כקומפוזיציה שכל פרטיה מקושרים והכרחיים כמות שהם, תגדירו כפאראנואיד: כחולה-נפש המייחס למציאות רמת-תכנון שאין בה, והתופש אותה - היות שאינו מכיר בשום מידה של קונטינגנטיות - כמערכת מובנית לחלוטין ומסבירת-כל"
יש מספיק מיטות בשלוותה לכל המדענים בארץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 22:37 |
|
| |
גדוראובן.
אם לא היתה עוסק בקליפות וניצוצות ומתחיל פשוט קודם כל מפרוש המילות ומשמעותם, ולא רמזים כי אם שעור בפשט פשוט כבקשתך.
כל דבר שאין לו שעור כגון כיבוד אב אין מברכים עליו גם על מצוות הגדה בפסח אנו אומרים לשם יחוד אבל ברכה על והגדת לבנך אנחנו לא מברכים. , למרות שאנו הולכים לקיים מצוות עשה
- היות וכתוב כל המרבה לספר ביציאת מצריים. מכאן שאין לו שעור.
וכך גם תלמוד תורה אין לו שעור- כמו שנאמר במשנה- לכן לא מברכים על ללמוד תורה.אלא משתמשים בלשון אחרת.
שאלה שניה למה על ברכת המעביר שינה מעייני.... אין אומרים אמן. רק לאחר יהי רצון?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 22:43 |
|
| |
לומד,
 אין ספק. אני כבר מכין עלונים של חצי עמוד לקריאה במניין הזה.
בכל אופן, הרעיון מבורך מבחינתי.
מואדיב,
אתה חוזר בדיוק על מה שאני כתבתי. כתבתי את דבריי כתוספת ותמיכה לדבריך, ולא כחולק (גם זה יכול לקרות  ).
_________________
מיכי
|
|
|
|
|
