כאב לב בא על ידי תפילה כשאין עמה אור תורה, שהמחשבה תוהה- מה בצע בהשפתכות הנפש, בצער הרוחני ההוא? וכי יש שיינוי רצון למעלה? ואיזו תועלת יש בתפילה?
ואף כשמאמין שלמרות כל הקושיות כך הוא הדבר, והתפילה מועלת, לא מפני כך יחדל הלב מכאבו...
אבל עם תורת אמת, חודרת הבינה על דבר הערך הגדול של הופעת הרצון ברום גודלו, בהבלטתו והוצאתו מן הכח אל הפועל.
ולפי המידה שהאדם יותר מלא אור קודש, שרצון עצמו הוא יותר טהור ואידיאלי, ככה יותר קשור הוא רצונו בעומק גדול של הישות ההוייתית, וכן רצונו פועל באמת במערכות ההוייה.
וזאת היא פליאת יצירת תמים דעים, שכל שינוי אינו שינוי בערכו, וכל קיום אינו שולל שום שינוי בחוקו, כי אור עליון זה הוא למעלה מכל שאלת השינוי, ואי השינוי והקיימות, כמו השינוי, שניהם יחד הם ערכים שאינם הולמים יחש לעליונות האלוהית.
וכל מה שהוא מתפשט בכל, וכל מה שיש בו טוב משום איזה צד, אי אפשר שיהיה נמנע מצד איזה חוק עצמותי באלוהים, כי אם כל טוב הווה וישנו.
(ראי"ה קוק , ערפלי טוהר קמ"ד)
נשלח ב-13/2/2007 08:50
שלמה,
ייש"כ.
לכל מצטרפי המנין, אני מדבר על ימות חול בלבד.
נשלח ב-13/2/2007 10:21
שלמה,
א. האם תוכל לבאר בלשון השווה לכל נפש את דברי הרב קוק?
ב. השימוש במטבעות בנוסח 'אור של תורה' כמה שלו היה לכותבת אותו היה פותר לה את כל הבעיות, מקומם. בלי קשר לכותבת הספציפית, התהיות שהיא מעלה עולות גם אצל אנשים שלמדו תורה במשך שנים רבות, וכאלו ודומות לה עולות בפורום הזה כמה שנים למכביר. ההתמודדות של העולם התורני עם טענות כאלו שבאות מאנשים שכן שנו, היא שהם אמנם למדו אבל לא זכו ל'אור התורה' וכך מבטלים את ספקותיהם וידיעותיהם על בסיס הבחנה שרירותית חסרת מובן (החבדניק מעולם לא היה 'חסיד' אמיתי/ הליטאי לשעבר למד מתוך גאוה/ הד"ל למד בקרירות בשביל לקנטר וכו').
(חוצמזה שמהכרות שטחית עם הכותבת וייחוסה המשפחתי התורני המכובד מאוד, אני משוכנע שהיא יודעת לפחות במעט מהו 'אור של תורה' ואולי גם כמה קטעים ברב קוק, גם אם היא לא מנפנפת בזה - וזו נקודת זכות לה ולבית אבותיה ואמותיה).
נשלח ב-13/2/2007 10:32
בעל,
ואילו אני כבטלן מובהק מדבר דווקא על שבתות. למי יש כוח לקרוא בעמידה וישיבה לסירוגין במשך שעתיים ומעלה? ביום חול רצים חצי שעה וסוגרים עניין.
_________________
מיכי
נשלח ב-13/2/2007 10:58
הידעת?
שלדעת הגר"א כל עמידה שהיא בין ברוך שאמר לישתבח כולל שניהם, אינם אלא לחומרא בעלמא? תראו את זה לרב בית כנסת אולי (אולי) משהו יזוז. ככה לפחות ההלכה נראית יותר שפויה.
גם בברכות השחר אין שום סיבה לעמוד חוץ מברכות המצוות.
וגם הגר"א הוכיח שגם לפי הקבלה מותר לעמוד בהנחת תפילין של יד.
ירוחם,
אולי תכתוב בסינית אני אבין יותר.
נשלח ב-13/2/2007 11:26
גדוראובן
אם תפסיק לחשוב לפי הקבלה והרזין, אזי אולי תבין עברית פשוטה כמו שלי.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-13/2/2007 11:44
מיכי,
בשבת יש לי יותר זמן וסבלנות, במקרה הכי גרוע אני מביא אתי את הקוורטט.
ממללא,
כתבת: <השימוש במטבעות בנוסח 'אור של תורה' כמה שלו היה לכותבת אותו היה פותר לה את כל הבעיות, מקומם>
לצערי זו גישה נפוצה, בישיבות מקובל למי שיש לו ספייקעייס שילמד יותר טוב וממילא הבעיות תפתרנה. נראה לי שהרב קוק לא היה תומך במיוחד בגישה זו.
בעל,
זה תלוי באיזה ביכ"נ. יש מקומות שהיו מוציאים אותך בגלל הקוורטט.
_________________
מיכי
נשלח ב-13/2/2007 21:24
מה זה "קוורטט"?
נשלח ב-13/2/2007 22:04
שובו של השמאלץ..
נשלח ב-13/2/2007 22:08
בגט,
לא הבנתי.
מיימוני,
שני הספרים שלי שכבר יצאו ('שתי עגלות' ו'את אשר ישנו ואשר איננו') מהווים שנים מתוך רביעייה (השלישי כעת בדרך להוצאה לאור). הארבעה הללו מהווים ביחד קוורטט.
_________________
מיכי
נשלח ב-13/2/2007 22:12
זה לא מכוון אליך.
נשלח ב-13/2/2007 22:41
אלא? לחגי גרוס?
_________________
מיכי
נשלח ב-13/2/2007 23:02
ממללא, לגבי דברי הראי"ה, המעניין הוא לחשוב שמי שמעלה את הדילמות שלו בעניין התפילה הוא אותו אדם שעליו סופר ע"י הרב חרל"פ (אאל"ט) שבהיותו בנופש בהר הכרמל התחיל לדבר עם בעל המקום על ענייני חקלאות לפני התפילה. לשאלתו של הרב חרל"פ כיצד זה ומדוע זה הרב מדבר בענייני חולין לפני התפילה הוא ענה שגברה בו התלהטות של אהבת ה' והוא חשש שאם יתפלל במצב זה תצא נפשו, ולכן היה חייב לדבר בעניינים גשמיים. גם בלי להבין הכל זה יפה לראות.
לגבי "תורת אמת" אני חושב שהכוונה לתורת הסוד= קבלה.
מה שברור הוא שעניין ה"רצון" הוא מרכזי בכל הגותו. אני לא מבין את זה לעומק. מכ"מ נראה שלשיטתו יש רצון אלוהי מחד ורצון אנושי מאידך, וככל שהאדם מתעלה, רצונו מתלכד עם הרצון האלוהי (שהוא המהווה את הבריאה), והם עולים בקנה אחד, עד שמתוך ההתלכדות הזאת האדם מחולל שינוי ממשי בעולם. יש מושג של "השוית הרצון"- (על דרך "עשה רצונך כרצונו") שאני לא יודע את מקורו.
והתפילה היא האמצעי להעלאת הרצון, לכן יוצא שהתפילה היא לא בקשה ישירה על כך וכך, אלא עניינה הוא להעלות רצונו של האדם לדרגה אחרת ובכך באופן עקיף לגרום לשינוי במציאות.
אולם גם אם המנגנון יובן לנו, עדיין יש בעיה תאולוגית של שינוי באלוקות. על כך הוא אומר שאין שום משמעות לכל דיבור על "שינוי" באלוקות ולמעשה באותה מידה גם דיבור על "קיימות" באלוקות, שכן אלוהים הינו מעל לכל המושגים האלה. (לכאו' זאת התחמקות אבל במחשבה שניה זאת האמת).
יש שיר מופלא אשל אצ"ג באותו כיוון, (מצוטט מהזיכרון) בשם "שיויתי"
...
המתפלל העמוק ומתמיד לסול דרך התפילה במעלות ומורדות
המגמה היא לא השג קניין בריבוע בית על מלאת
כי אם להגיע עדיו, לבוא בו, להיות בו מבו
כענף הבריא בעץ הרענן, כי באה העת.
אכן, המתפללים הבחירים מגיעים עדיו בתפילת התפילות
אבל- כמגיעי אל שער ההיכל הנכסף
אל השער הגבוה שאין בו פתיחה
בפניו הס, בו אין נכנסים, בו שום חי לא נכנס
ושם קץ דרך התפילה.
רק כורעים ומשתחווים ושומעים רינת אראלים מעבר לשער.
ולכורעים אין מילים עוד, ולא מחשבה
אלא רק לב דופק בלבד
ודמעות בעיניים.
