"פרשנות תכליתית" - אהרן ברק

יש,

אם יש טעויות בדברי, אמור מה הן. מה שכתבתי קשור לרוח הפרשנות התכליתית של החוק. אם אינך מסוגל להבין דברים אלא על-פי פשטנות הלשון ובגדרים של תחומים אקדמאים, למה כולם צריכים לרקוד לפי חלילך?

מה שכתבת קשור לפרשנות לחוק. אם כל דבר שקשור לפרשנות לחוק בעיניך ראוי לבוא כאן, אז באמת שיהיה בלאגן.
לא זכיתי להבין מה הקשר של גדרים של תחומים אקדמאים לכאן, ואולי זה קשור לעובדה שאתה לא כל כך מכיר את האקדמיה (בלשון המעטה).

כאמור, אני לא רוצה להסיט את האשכול מנושאו. אבל כיוון שביקשת אכתוב את טעויותיך, אבל אני מבקש לא לדון בהן באשכול זה: עקרונות כללים המקובלים על הכלל יש בכל מדינה, וזה מה שקרוי חוקה מטריאלית; חוקה כזו יש גם במדינת ישראל; חוקה ניתנת לשינוי פעמים רבות; לא ברור באיזו מידה חוקי היסוד ניתנים לשינוי (אם יחוקק חוק יסוד המבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כנראה שהחוק המבטל יבוטל ע"י בג"צ); הפרדת רשויות היא לא תנאי לדמוקרטיה; הפרדת רשויות "באמת" אינה קיימת בשום מקום אלא היא רעיון תיאורטי שלא ניתן ליישום "באמת"; גם ההפניה להוגים דמוקרטיים מסוימים היא טעות, טעות מתודולוגית, שכן הרעיונות שלהם לגבי דמוקרטיה לא מחייבים, אין להם סמכות לקבוע מהי דמוקרטיה וכמובן שהוגים אחרים כתבו דברים אחרים, ובמיוחד שהשינויים שעברו על העולם מאז הפכו חלק מדבריהם ללא רלוונטיים - כשאתה רוצה לומר איך "אוכל כשר אמור להיות" אתה יכול להפנות לספר הלכה סמכותי אבל כאן זה לא המצב ועדיף להפנות לסקירות על תפיסות שונות לגבי דמוקרטיה.

חוקה מטריאלית זה חומר של חוקה שלא הגיע לכלל צורה, אשר לכאורה רשויות המדינה פועלים לפי עקרונותיו, עקרונות שאינם בהכרח מקובלים על כלל הציבור. מכל מקום, כשאין חוקה פורמלית המוסכמת על הכלל, ממילא חוקים זקוקים לפרשנות תכליתית שתבאר את כוונתם, אחרת בנקל חוקים ניתנים לפרשנות חלקית בהתאם לאינטרסים פוליטים שלא בהכרח מייצגים את כלל הציבור. הבעיה שאותה פרשנות תכליתית הינה תולדה של מצב חוקתי לקוי, וממילא לא יכולה לקיים כראוי את מה שמתיימרת לעשות. 

להוגי דעות פוליטים אין סמכות לקבוע היאך מדינה תתנהל. אולם בד"כ הם מבינים טוב יותר איך לכונן מדינה מאשר פוליטיקאים או שופטים. באשר לדמוקרטיה, השאלה איך מגדירים דמוקרטיה. בארה"ב יש הפרדת רשויות בהתאם לרעיונות של מונטסקייה.
 

תוקן על ידי מם80 ב- 14/09/2017 17:19:32

אתה ממשיך את הקומדיה
בגדול כשיש משטר דמוקרטי במדינה אפשר לומר שהעקרונות שהמדינה פועלת לפיהם מקובלים על הכלל. כמובן שזה לא תמיד נכון, אבל זה לא תמיד נכון גם כשיש חוקה. בטח לפי מה שחשבת שחוקה אינה יכולה להשתנות אין שום ערובה שהיא מקובלת על הכלל. וגם כשהחוקה הכתובה לא משתנה החוקה המטריאלית משתנה. כך למשל ביהמ"ש העליון בארה"ב נטל לעצמו את הסמכות לפסול חוקים, והדבר היה נתון במחלוקת עמוקה בציבור.
חוקים זקוקים לפרשנות שתבאר את כוונתם בין אם יש חוקה ובין אם לאו. אין לזה שום קשר לפרשנות תכליתית, לא כשיש חוקה ולא כשאין. גם העובדה שחוקים נתונים לפרשנות בהתאם לאינטרסים פוליטיים שלא בהכרח מייצגים את כלל הציבור אינה תלויה בפרשנות תכליתית או לא תכליתית. כל המלל שלך כאן נראה כמו ממבו ג'מבו אחד גדול.
ייתכן שהוגי דעות פוליטיים מבינים יותר טוב מפוליטיקאים או שופטים איך לכונן מדינה (אם כי אני מסופק בכך). בכל אופן, הביקורת שלי הייתה על הסמכות שנתת למעט הוגי דעות פוליטיים לפשר את המונח דמוקרטיה כאשר הדבר נתון לפרשנויות שונות של הוגי דעות רבים. כמובן שהשאלה היא איך מגדירים דמוקרטיה. הבעיה היא שאתה שלחת אותנו לקרוא את אצל לוק ומנטסקייה כאילו השאלה הזו לא קיימת.
גם בארה"ב ההפרדה לא מלאה, גם אם יש שם יותר הפרדה בין הרשות המחוקקת והמבצעת מאשר בישראל. פשוט כי ההפרדה לא יכולה להיות מלאה. אגב, במדינות אחרות בעולם יש דגם דומה לזה הישראלי, ואף אחד לא מאשים אותן שאינן דמוקרטיות.

אבל תראה איך לקחת אשכול שעוסק בפרשנות תכליתית (נושא שכלל לא קשור לדמוקרטיה) והפכת אותו לשיעור מבוא במדע המדינה, כולל תרגיל עם הערות המתרגל. זה בדיוק מה שלא רציתי שיקרה ולא אמור לקרות כאן בפורום. אנא כבד את כללי הפורום, ואם ברצונך לפתוח אשכול על הגדרת דמוקרטיה, על חוקה, על הפרדת רשויות, ועל סלט של הרבה מושגים פתח אשכול עצמאי.

בבקשה קצת סבלנות.

האשכול לא עוסק בפשרנות תכליתית של חוקים ע"י שופט במדינת ישראל המתיימרת להיות מדינה דמוקרטית?

למה לחוק יש מקום מרכזי במדינה דמוקרטיות? כי במסורת המונרכית המלך היה החוק. כנגדה קמה הדמוקרטיה השואפת לחירות כלל אנושית בה אדם לא ישלוט על אדם, אלא חוקים המוסכמים על הכלל בלי כפיה יהיו השליט על בני האדם, ובכללם על הממשלה ועל המחוקקים ועל השופטים.

כאשר רק החוק מושל, אם מחוקקי החוק, מבצעי החוק, השופטים על פי החוק, והציבור שומר החוק, מבינים את החוק בדרכים שונות, הרי שלא רק שחוקים נתונים לפרשנות, אלה שבנקל יכול להיות בלבול בין פרשנות החוק לבין המושג המעורפל של החוק לכשעצמו. פרשנות דווקנית עלולה להבין את החוק בצורה רדודה. פרשנות תכליתית עלולה לבלבל בין החוק לבין מה שלא חוקק.

יש הבדל בין פרשנות של חוקים כשיש חוקה פורמלית לבין פרשנותם כשאין חוקה פורמלית. כשיש חוקה פורמלית תפקידה להגדיר בבירור את הרצון הכללי של הציבור, וכשהרצון הכללי של הציבור ברור, אזי תכלית הדמוקטיה על חוקיה ברורה. אחרת, רצון הציבור נתון לפרשנויות סותרות, וממילא יש הרבה יותר בלבול בין פרשנות החוק לבין החוק לכשעצמו. אזי, לדוגמא, פוליטיקאים או חלקים מהציבור יכולים לטעון שהבנתם את החוק היא תכלית החוק ופרשנות השופטים את החוק סובייקטיבית אם איננה תואמת את הבנתם, או שופטים יכולים לטעון שהיצירה החוקית סובייקטיבית ופרשנותם לכאורה ללא פניות היא היא המכוונת לתכליתו האובייקטיבית של החוק. אלא שהן הפוליטיקאים והן השופטים הם שליחי ציבור, ואם עושים את שליחותם נאמנה, אינם אלא ביטוי לרצונות חלקיים של הציבור כל עוד אין חוקה פורמלית. אכן גם חוקה פורמלית מוגבלת במגבלות הדמוקרטיה, אלא שמצב חוקתי ללא חוקה פורמלית מאד בעייתי, אלא אם הציבור לא מסוגל להגיע לחוקה פורמלית המוסכמת על הכלל.

תוקן על ידי מם80 ב- 14/09/2017 18:55:33

אמנם אתה הורס את האשכול, אבל לפחות אתה משעשע.
מרכזיות החוק היא לא המצאה דמוקרטית והוא היה קיים גם במונרכיות. שאלת מי שולט ושאלת האמצעים הן שתי שאלות נפרדות ולאו דווקא קשורות.
הטענה שלך שבדמוקרטיה אין כפייה היא קשקוש מוחלט. אפילו מבחינה תיאורטית לא נראה לי שמישהו העלה את זה על דעתו.
גם כאשר לא רק החוק שולט יכול להיות (ויש) בלבול באשר לפרשנות. כמו שאמרת בתחילת דבריך הראשונים באשכול, שפה תמיד נתונה לפרשנות. דומני שזה הדבר היחיד הנכון שאמרת באשכול, ודווקא אותו את ה שוכח.
גם כשיש חוקה רצון הציבור נתון לפרשנויות סותרות. החוקה בהחלט יכולה לשמש בפרשנות החוק, אך זה לא התפקיד המרכזי שלה כפי שנראה שאתה חושב. בכל אופן, השאלה אם יש חוקה או לא, כלל לא קשורה לפרשנות התכליתית.