משנכנס אדר - שאלות במגילת אסתר

לקיים מה שנאמר משנכנס אדר מרבים בשמחה, ואין שמחה אלא שמחה של תורה, ואין יין כיינה של תורה.

אפתח בשאלות בפשט בסיפור המגילה:

1. מה התכלית העלילתית של סיפור ההרכבה על הסוס של מרדכי?

כל רכיב סיפורי במגילה קשור למכלול, ואם תטול אותו יחסר שלב במהלך ההתפתחותי של הסיפור, מלבד אחד - סיפור הסוס.
אילו היינו משמיטים אותו - לא היה חסר דבר בהתפתחות העלילתית של הסיפור. לשם מה הוא נכנס?
דוק, אינני שואל לפתרון חיצוני רעיוני, אלא לשילוב הכרחי בתוך המבנה העלילתי.

2. מדוע לא הגידה אסתר את עמה - לפי הפשט. הרי טרם שמענו שיש מי שמתנכל ליהודים?

3. בגזרה על היהודים - האם היא כללה את מרדכי? הרי אחשורוש ידע שמרדכי יהודי - מניין? מסתבר שמרדכי היה חלק מ'המנגנון' = יושב בשער המלך, א"כ אם היה בגזירה מה פשר שילום הטובה לו, ואם לאו, וכי המן רצה להתנכל לכולם מלבד לו, מדוע, או שמא אין הגיון בשגעון?

4. מה פשר תשובת זרש - ' אם מזרע היהודים....נפול תפול' - ודאי שלא חשבה מתחילה שאין להתנכל ליהודים, מן הסתם היתה בסוד הגזירה, ואם החלה לסבור זאת רק משהחל לפול - מניין הכירה כלל זה?

לעשר היה תפקיד בממשלה.

ורק התכלת מסתדר במנגינה. ואולי התכלת זה הכי חשוב הרי הוא מוזכר ראשון ברשימה. "בלבוש מלכות תכלת וחור" וגו'.

.


ירוחם:

למיטב זכרוני, תשועתם היית. אתה - ה' - היית תשועתם.

רק ה' הוא לנצח...

בסיידר אבל רק כשראו את התכלת נזכרו שתשועת ה היא לנצח? השאלה היא למה רק בתכלת?
הרי המזמור ממשיך בראותם יחד תכלת מרדכי

.



ירוחם, אתה בוחן עד כמה אין לי חוש הומור?

הנה מלות הפיוט:

מואדיב.
אותיות מחכימות. וזה מה שנאמר ועל בינתך על תשען, אתה צודק כתבתי מתוך זכרון לקוי.
אבל השאלה היא עדיין שאלה: 
שׁוֹשַׁנַת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה
בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי
עזוב את התשועתם. למה הם שמחו כשראו את תכלת מרדכי. ולא את הבוץ והארגמן?

כמתעסק

לולי מרדכי לא היתה אסתר נכנסת בעובי הקורה, די מאמץ השקיע מרדכי בשכנועה.


ירוחם

חשבתי שאתה מכיר כבר את כל הווערטלאך.
היהודים כשראו את מרדכי על הסוס חשבו: נו, עוד אחד הלך לנו, המלך העביר אותו לשורותיו, כיון שראו את פתיל התכלת מבצבץ מתחת גלימתו נרגעו.

[מואדיב - ,

לא חשדתי שיהיה כאן מישהו שייקח את מדרשי ברצינות...]

_________________

לא חשבתי שאצטרך להאריך, אך נוכח השאלות אבהיר.

כדרכו של ר' מיכי - קורס 1, ניתוח ספרותי של סיפור.

הקדמה -

כשאנו דנים בניתוח ספרותי של סיפור מתגלגל = בעל עלילה על ציר הזמן, כגון: מגילת אסתר, וכגון יוסף ואחיו ודומיו, עלינו להבחין בין מרכיבי הסיפור. בין משמעות הסצנות מבחינת שלבי התפתחות של העלילה, לבין מוטיבים ספרותיים, כגון: תקבולות / מטפורות / מלה מנחה ודומיו - אין לערבב בין המוטיב, לבין הציר הסיפורי.

בסיפור ארוך - כדי להקל, אנו מחלקים לסצנות - כל סצנה נושאת משמעות על ציר העלילה. הפיכת סצנה שלמה למטפורה על גבי הסיפור - כנק' מוצא זוהי הפקעה מפשוטו של מקרא. צריך להיות לנו מניע עקרוני ע"מ לעשות כן, כגון: האפיון היסודי של הסוגה הספרותית. קריאה של סיפור המגילה כולו מורה כי לפנינו סיפור עלילתי. ניתוח מרכיביו מורה כי כל מרכיב, באופן עקרוני, נושא משמעות על ציר ההתפתחות הפנימי של הדינמיקה בין הדמויות המרכזיות, לו דינמיקה מקומית בלבד, אלא דינמיקה הקשורה למימד המרכזי של הסיפור -
גזרת המן וישועת היהודים -

ועתה לעניינו:

נסה ליטול כל רכיב מחלקה של אסתר ולא תוכל להמשיך את העלילה.
נסה ליטול את סיפורי המשתה, וכל הסיפור יתקע.
נסה ליטול את מריו של מרדכי והסיפור יתקע.
 נסה ליטול אחת מתגובות המן, ויחסר לך פאן בישועה, אפילו סיפור העץ, הופך לרכיב בכילויו של המן.
נסה ליטול את שלוח האגרות, הגזרה, המכירה ואין עלילה.

ייחודם של הסיפורים הנ"ל כפול, לא רק בקידום האירוע של הישועה, אלא בכך שבמקומם לא מתגלה משמעותם האמיתית, ורק בקריאתם במסגרת המכלול העלילתי, מופיעה המשמעות המרכזית שלהם - זהו תורף ה'ונהפוכו'.

דוק, איני טוען שסיפור הסוס חסר בסמלים / משמעויות וכדו' - טענתי היא:

סיפור הסוס כיחידה סיפורית קטנה מתוך מכלול הסיפורים הוא חיצוני לרעיון הנ"ל של שאר מרכיבי מגילה - בכך הוא יוצא דופן.
המשמעות ש'ירוחם' מקנה לו אינה תורמת לשילובו כמרכיב עלילתי בדומה לשאר תפקידי האירועים האחרים.

חידדתי את טענתי באמירה כי גם חלקו המקדים - בגתן ותרש אינו מקדם בישועה!

מואדיב

ודאי שלפנינו סיפור פוליטי פתלתל, אך הגע בעצמך - אם מרדכי אוהבו של המלך והרי המלך יודע שהוא יהודי, ההיה אף הוא בגזירה?
ואם תאמר שהמך חזר בו, מדוע?
ואם רוצה המלך ביקרו מדוע מרדכי עצמו לא מבקש?

והשאלה העקרית:

ואף אם חזר בו ורצה לגמול לו טוב, כיצד דבר זה משתלב בסיפור עלילת ההצלה, הרי מרכיב זה סוף סוף לא תרם, והרי דברי המלך ברור מללו:
בקשת אסתר 'כי נמכרנו וכו'", ו'הגם לכבוש את המלכה' - הם שהועילו

וכבר הקדמתי שמלחץ הקושיה חז"ל במדרש 'הלחימו' וקבעו 'ששנתו נדדה' וחיפש לו אוהב שלא גמל עמו טוב.

ומלבד הקושי הגלוי, יש לשאול לטעמם:

נו, ואחר שגמל טוב, וכי יצא לו דבר מכך, וכי מרדכי גילה לו דבר?

_________________