|
|
| נשלח ב-19/2/2007 15:04 |
 |
| |
מאיר.
מאיפה בדיוק אתה לוקח את זה, שהיה צריך מאמץ, ?
מצאת את הווארטלה הזה! מה עם האחרים? בשביל האזון, הנה עוד שאלה.
אנו אומרים גם חרבונה זכור לטוב. למה הרי לפי המסופר הוא ידע שהמן רצה לתלות את מרדכי על העץ. מאיפה הוא ידע ? אם הוא לא היה באותה עצה!
מאיר לפני פורים צריכים לצחוק?!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 15:20 |
|
| |
ירוחם
המאמץ של מרדכי לשכנע את אסתר עולה מהמקרא, העברת המסרים בין מרדכי לאסתר תופסת פסוקים לא מעטים.
כמתעסק
כבר כתבתי כי למצבו העגום של המן השלכה ישירה ובלתי ניתנת לעקיפה על התנהגותו במשתה, דבר שהעלה עליו את חמת המלך.
הגמרא גם מדגישה זאת: וסריסי המלך הגיעו ויבהילו מלמד שהביאוהו בבהלה (מגילה טז א)
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 15:21 |
|
| |
עתה אקדים עוד כמה שאלות:
א) אחר שאמר המלך: 'הגם לכבוש וכו' ' אסתר שותקת - אינה מבקשת דבר. ואף לפני כל שאמרה 'כי נמכרנו', אך לא נתפרשה שם בקשתה, מדוע?
ב) מה פשר 'וחמת המלך שככה' - אחרי התליה, הרי אסתר טענה 'כי נמכרנו אני ועמי', ומה הועיל לנו שככת חמתו?
הנה הצעה:
ענינו של המלך בתחילה אינו בעם אסתר, אלא באסתר.
למלך הספיק שיסולק המן, וחששו היה 'הגם לכבוש את המלכה'.
נראה שכאן המוקד בין המן למרדכי -
מדובר בשני מוקדי כח בחצר המלכות. המן טוען שמרדכי מלבה מרידה, בשם כך יש להשמיד את העם.
המלך רואה בהמן נאמן, עד שאסתר יוזמת משתאות, יש כאן תהליך של ערעור האמון.
המלך חושד מדוע משתה בשלושה?
האם לפנינו הפיכה? 'בלילה ההוא נדדה שנתו'.
הוא נזכר בשר החשוב השני - מרדכי, הוא תוהא אולי הוא לא קרא נכון את המפה?
הוא יוצר עימות, וגירוי להמן, לבחון איך המן יגיב.
כשמגיעים למשתה הוא שומע מאסתר:
המן חותר ליצור לחץ על המלכה - ע"י השמדת עמה.
הוא כועס, נבוך, מה קורה פה.
המלך לא ידע שהיא יהודיה, אך הוא חושב שהמן כן ידע.
כנראה שהמן חתר ללחוץ את המלכה, ע"י גזרה נגד עמה, וכך להטותה לצידו כדי ליזום הפיכה.
המלך מבין המוקד לשמירת המלכות הוא חיסול המן!
כאן מכניסה אסתר את מרדכי, כי הגידה מה הוא לה, מדוע היתה צריכה לשלבו, מדוע לא המשיכה ישר לבקש על העם?
אסתר שמה ליבה לפער בין בקשתה לבין תגובת המלך, ולכן: 'ותוסף אסתר ותדבר'.
אסתר מבינה שאחשורוש מציל מנימוק אחר לגמרי, ומייד הא מזכירה כי מרדכי קרוב למלך וקרוב לה, בכך היא מדגישה בפני אחשורוש את מחשבתו כי מדובר בנסיון הפיכה, ואין הגזרה על העם אלא חלק טפל לו, משמשתכנע בכך אחשורושממילא אין מקום לגזירת ההשמדה. אך את הנעשה אין להשיב, ולכן נתנת זכות ההגנה, שהופכת לישועה.
_________________
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 16:08 |
|
| |
כמתעסק.
יפה מאד. נדמה לי ששמעתי פעם שעור משהו דומה מהרב אלחןן סמט. אבל להגיע לזה לא הית צריך לקטול את רעיונותי על הסוס, מה אשם הסוס?
על דרך החידוד אפשר גם לפרש -פורים לא?- אחשוורוש הרגיש מרומה ונבגד מהמן, ושהמן עשה ממנו טיפש, המן אמר לו אִם עַל הַמּלֶךְ טוֹב יִכּתֵב לְאַבּדָם . והמלך הבין שצריכים לעבדם, למחנות עבודה. עכשיו שהתברר לו שעבדו גם עליו
חמת המלך בערה בו. זה הרי פשט פשוט, לא?
מאיר.
סלח לי על בורותי כי רבה עיינתי שוב במקרא המגילה ולא ראיתי כדבריך
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 17:33 |
|
| |
ירוחם
הסוס לא אשם, הוא רק סוס....
לגבי המסרים ממרדכי לאסתר -
דוק, תחילה הוא מצוה לה, והיא לא נשמעת לו, ושוב הוא מבקש ממנה, ולבסוף היא מצוה עליו!
להיות כל אשה שוררת בביתה - כבר אמרנו?
(הערה: לפי הפירוש הקודם שלי 'ההלחמה' של חז"ל קרובה לפשוטו של מקרא, ולחילופין גם ה'פשט' שלי נשען על 'הלחמה')
שאלות חדשות:
1) מרדכי ואסתר עובדים לפי אותה אג'נדה, או שמא הוא בשיטת ה'ראש בקיר', ואילו היא מבינה דבר או שניים בפוליטיקה?
2) האם בסיום המגלה יש "תחרות" בין מרדכי לאסתר על מי ירשם הניצחון, מי שם מצוה לכתוב לדורות?
ט,כ: 'ויכתב מרדכי'
ט,כג: 'אשר כתב מרדכי'.
ט,כט: ותכתב אסתר המלכה..ומרדכי' וכן שם פסוק לא.
ט,לג: 'ומאמר אסתר'.
וחז"ל: בקשה אסתר "קבעוני לדורות".
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 19:48 |
|
| |
כמתעסק.
אולי אין לי מגילה מדויקת. אבל איפה מרדכי מצווה לאסתר להתחתן עם אחשוורוש או משהו אחר חוץ מלא להגיד. את עמה. תן לי את הפסוקים הרלונטים על מנת שאוכל לתקן את המגילה בביתי ובבית הכנסת. להיות איש שורר בביתו יצא מבית מדרשו של אחשוורוש. כך אצלי במגילה, אצלך זה אחרת?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 21:54 |
|
| |
ירוחם
לשרותך, מאמצי השכנוע אינם ניכרים?
ה וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ, עַל-מָרְדֳּכָי--לָדַעַת מַה-זֶּה, וְעַל-מַה-זֶּה. ו וַיֵּצֵא הֲתָךְ, אֶל-מָרְדֳּכָי--אֶל-רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ. ז וַיַּגֶּד-לוֹ מָרְדֳּכַי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ; וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים)--לְאַבְּדָם. ח וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם, נָתַן לוֹ--לְהַרְאוֹת אֶת-אֶסְתֵּר, וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן-לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו--עַל-עַמָּהּ. ט וַיָּבוֹא, הֲתָךְ; וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר, אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי. י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל-מָרְדֳּכָי. יא כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה; וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ--זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם. יב וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר. יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי. יז
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 22:46 |
|
| |
מאיר
אתך הסליחה אני הבנתי משום מה שהכוונה שלך בשיכנוע היה בעניין שהיא תתחתן עם אחשוורוש
אבל לזכותה של אסתר אפשר להגיד שהיא פעלה ודברה בהגיון רב לעומת מרדכי שלא היה הגיוני לאורך כל הדרך. אסתר בצדק אמרה, בסדר, אלך עם הראש בקיר, אכנס אל המלך, ומיד יהרגו אותי.מה יהיה אחר כך? מה הרוחנו? יש לתכנן, והיא אכן תכננה, תוכנית מניפולאטיבית, כמו שרק אשה חכמה יודעת לתכנן.
למרות הכל אולי בכל זאת לא היו צריכים לשכנע את אסתר, אלא היא היתה צריכה קצת לצנן את מרדכי, הגמרא במגילה לא כל כך אהבה את מעשי מרדכי. בלשון המעטה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 22:40 |
|
| |
סיפור המגילה מהווה מעין תיקון לחטא אדם הראשון בעץ הדעת.
מגילה ז:
אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי
חולין קלט:
המן מן התורה מנין המן העץ אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא
בראשית – ג, י"א
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ
בפורים אנו מחויבים להגיע למצב של אי ידיעה בין ארור המן וברוך מרדכי.
מה מטרת חיוב זה? הרי אם לא נדע להבדיל בין שניהם לא נדע גם מדוע אנו חוגגים?
אם אנו מצווים לשתות "עד דלא ידע", מדוע אנו אומרים שהמן ארור ומרדכי ברוך?
מה חשיבות יש באי הידיעה בין טוב לרע?
לפני חטא עץ הדעת, אדם הראשון היה במצב של אי ידיעה בין טוב ורע.
כאשר אדם משתכר בפורים, הוא חוזר למצב של חוסר אבחנה בין ארור לברוך – בין טוב לרע. הוא מגיע למצב של חוסר דעת, חוסר הבדלה (אם דעת אין, הבדלה מנין?), חוזר באופן זמני למצבו לפני חטא עץ הדעת.
באיבוד יכולת ההבחנה מודה אדם בכך שבעצם אינו יודע להבחין באמת בין טוב לרע .
הוא עולה מעבר להבדלתו הקטנה בין טוב לרע, ומבין שהוא רואה טוב ורע יחסיים בלבד, ואינו שולט על התמונה בכללותה. דבר שנראה לו טוב אינו בהכרח טוב, והרע אינו בהכרח רע (מרדכי היה רצוי לרוב אחיו, ומבני בניו של המן לומדים תורה בבני ברק).
אנו יודעים שהגורם למצב אי הידיעה בין הארור לברוך הוא היין, ולפי דעה בגמרא, עץ הדעת היה גפן (יין). החטא עצמו נגרם ע"י אכילה וגם התיקון מתבצע ע"י שתיית יין ואכילה.
עוד כמה נקודות חופפות בין סיפור המגילה לחטא אדם הראשון:
1. בחטא עץ הדעת מסתתר אדם מפני הקב"ה: "ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו אַיֶּכָּה", ובסיפור המגילה – "מסתתר" הקב"ה מפני האדם. (אסתר מן התורה מנין? "ואנכי הסתר אסתיר")
2. החוש היחיד שלא השתתף בחטא עץ הדעת הוא חוש הריח. "מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור...".
3. "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ" ובמעשה המגילה לא עוד ישמעו הבעלים בקול נשותיהן, אלא "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן"
4. "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת"
"ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם"
אז למה התחפשו אדם וחוה? 
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 00:56 |
|
| |
1. כמתעסק שאל:
<מדוע לא הגידה אסתר את עמה - לפי הפשט. הרי טרם שמענו שיש מי שמתנכל ליהודים? >
2. הבית יוסף (יו"ד קע"ח) כתב:
ואם תאמר כיון דמדאורייתא אסירי הנך מילי ומילקי נמי לקי עלייהו היאך היה כח ביד חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות [ללבוש מלבושי גויים ולעבור בכך על לאו מן התורה]?
ויש לומר דמשום הצלת ישראל יש כח בידם להתיר
דכשיש ישראלים קרובים למלכות עומדים בפרץ לבטל הגזירות
וההיתר הוא גם טרם ששמענו שיש מי שמתנכל ליהודים באותה מלכות!
ר"מ
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 15:19 |
|
| |
הערה מעניינת.
ותקרא אסתר להתך, אמרו חז"ל התך זה דניאל, וקשיא טובא - הא מנלן?
ויש לבאר דהרי אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, וא"כ כיך יכלה לשלוח שליח להלביש את מרדכי ולהסיר שקו, ואיך נתן לו מרדכי את פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו, הרי בכך יתגלה הסוד הכמוס? אלא על כרחך שהתך היה יהודי ובעל שאר רוח הראוי לבוא בסוד העניין, וע"כ מובן למה שלחה דווקא את התך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 15:47 |
|
| |
.
גד וראובן:
לעתים לא כדאי לחפש הצדקות לחלק מהמדרשים.
אם התך זה דניאל, אריכות חיים מופלגת היתה לו.
ועוד:
מאיגרא רמה לסריס בבית הנשים?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 15:51 |
|
| |
לא חיפשתי הצדקות, המהלך שעשיתי בראש הפוך ממה שכתבתי, כלומר קודם שאלתי על אסתר ואז נזכרתי בחז"ל. בכל מקרה אתה צודק. אבל העיקר הרעיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 19:33 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד א
שלחו לה: +משלי כ"ב+ הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה +שמות י"ז+ כתב זאת זכרון בספר, כתב זאת - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון - מה שכתוב בנביאים, בספר - מה שכתוב במגילה. כתנאי: כתב זאת - מה שכתוב כאן, זכרון - מה שכתוב במשנה תורה, בספר - מה שכתוב בנביאים, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: כתב זאת - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון - מה שכתוב בנביאים, בספר - מה שכתוב במגילה.
במה נחלקו התנאים?
במה נחלקו התנאים?
1) מה הסברא למנות את הכתיבה במשנה תורה ככתיבה נפרדת - הרי אינה אלא חזרה על האמור בשמות?
ואם 'כתב זאת' - כתיבה אחת כפשט הפסוק, וזיכרון היא חזרה - הרי כאן שתיים?
2) האם לפנינו גם מחלוקת במשמעות מחייה בספר = לתנא אחד - האמור בנביאים הוא היה בחינת 'ספר' - מחייתו האחרונה של עמלק, ולחולק ה'ספר' הוא המחייה האחרונה היא אצל אסתר?
האם לחולק יש הבדל בין בחינת 'כתב' / 'זיכרון' / 'ספר' = מה בין ספר לזיכרון = נביא / כתובים?
3) האם לא סנחריב כבר בילבל את האומות?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 19:46 |
|
| |
כמתעסק
האמנם זה זהה האם ראי כראי זה?
שמות פרק יז
יד) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
(טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְדֹוָד נִסִּי:
(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַידֹוָד בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:
דברים פרק כה
דברים פרק כה
יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
