| נשלח ב-23/2/2007 05:55 |
|
| |
chout
ולגבי הסטטיסקה שלך, כמה אחוז מהדתיים היוצאים יצאו לחיי הפקר לפי הגדרתך לעמת היוצאים החרדים? (או שמא כל אורח חיים המכונה חילוני, מוגדר ככה בעיניך?)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2007 10:36 |
|
| |
צ'אוטנג,
גם במערכת החינוך הסרוגה מטפטפים התנגדות לחילוניות וזלזול בתרבות הדיסקוטקים, התפרקות מערכי הציונות וכו' וכו', וזה בולט מאוד בשיח הפוליטי לרוב מצד המתנחלים, ורק גבר בשנים האחרונות בעקבות ההתנתקות ומשבר המנהיגות בישראל.
אגב, זכור לי שלפני שנים רבות הייתי באיזה סימפוזיון שהשתתף בו גדי טאוב (שכיום הוא מרצה באונ' העברית ובעבר היה עיתונאי שמאלני וחילוני אבל אנטי פסוט-מודרניזם והשלכותיו) והוא אמר שם משפט בסגנון: הבעיה הכי קשה שלי עם המתנחלים (שהוא כמובן מתנגד למפעליו) היא שלרוב הביקורת שלהם כנגד החברה החילונית של היום אני שותף.
ה'בעיה' (מנקודת המבט שאתה מציג כאן) היא שמה שעובד של בני נוער שקל להם לראות את העולם בצורה חד-מימדית, לא שורד בגיל מבוגר יותר כשמתחילים להכיר בערך שיש גם בחילוניות. זה בולט בעיני בעיקר בפובליציסטיקה הלכאורה קוראת-תגר נגד החברה הדתית, שכל רווחת היום בתקשורת - כאשר חלק ניכר מכוכבי/ות הז'אנר זכורים לי כבני נוער דוסים וממסדיים לגמרי, לפני לא הרבה שנים.
מה בכל זאת ההבדל בין המערכות?
א. ברגע שאתה רואה בשירות צבאי, קיום המדינה, מדע ותרבות וכו' - מרכיבים חיוביים ואפילו ערך, אתה לא יכול בה בעת לעשות דה לגיטימציה לחילוניות. המדינה והציונות הם תהליכים שהזרז המרכזי שלהם היה עזיבת אורח החיים הדתי, ורוב האנשים סבורים שאלמלא החילוניות התהליכים הללו לא היו נעים. עבור חלק ניכר מהציונות הדתית מדובר במפעלים שיש להם ערך משמעותי מבחינה דתית, ואי אפשר לבטל לגמרי את מי שהניעו אותו.
צריך להבין שמנקודת מבט מסויימת, אתה מרגיש יותר אחוה ל'אחיך' למארב בלבנון או לחבר שליוית למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי מאשר לאחיך שכותבים וקוראים עליך כל מיני שקרים וגוזמאות ביתד נאמן. הרי"ד סולוביצ'יק כתב פעם שעם החרדים יש לו 'ברית יעוד' ועם החילונים יש רק 'ברית גורל', אבל מבחינת הציונות הדתית שירות בצה"ל הוא גם 'ברית יעוד' והוא משותף לה ולחילונים דוקא.
ב. מעבר למרכיבים שנחשבים 'ערכיים' בעיני הציבור - רוב הציבור מעוניין בסחורה של ה'תרבות הישראלית' על מרכיביה הגבוהים והנמוכים בתור התרבות שלו וכמילוי של הצורך שלו בתרבות. הציבור החרדי חי שנים רבות בלי תרבות בכלל, ובשנים האחרונות הוא מייצר לעצמו תרבות שלו בלבד (מוסיקה חסידית, סרטים למחשב, עיתונות צבעונית וכו'). אין לי ספק שמודל כזה משמר יותר צעירים בתוך המחנה אבל מצד שני אני מתרשם שהוא מאוד רדוד בהגדרה, שלא לדבר על אלמנט החיקוי שבו (למשל כל השירים הכביכול חסידיים עם עיבודי טראנס).
מה שזה מוביל לדעתי זה ציבור רחב של אנשים שרואים את עצמם כחלק מהציבור החרדי, אבל הם בני בית בתרבות החילונית, לרבות חלקיה הרדודים. את התופעה הזו מובילות דמויות תקשורתיות בסגנון קובי אריאלי/ישי לפידות/ידידיה מאיר וכו', ואני חושב שיש ציבור הולך ומתרחב של חרדים כאלו. נצטרך להמתין כמה שנים בכדי לראות אם המודל של ערוץ 10 והברה אשכנזית יעבוד, אני משער שאחוזי ההצלחה בו לא יהיו גבוהים מאשר הציבור הסרוג, ואולי אף נמוכים יותר.
בעלבעמיו,
יצא לי לפגוש כמה בחורים ממשפחות חרדיות שעזבו את הישיבה (ולא את אורח החיים וההשקפה החרדית הבסיסית) והתגייסו ליחידות חי"ר. אחד מהם היה מחליף בגדים וטומן את הנשק בתיק כל אימת שהיה מגיע לחופשת שבת בבני ברק. השני שהגיע מרקע חסידי כלל לא יצא לחופשות שבת וחגים אלא נאלץ להישאר בבסיס (תוך שהוא דואג לעצמו למזון כשר למהדרין על חשבון עצמו). יש עוד סיפורים רבים על שידוכים שנפגעים, סינון בקבלה למוסדות לימוד וכו' - כך שנראה לי שהקביעה שלך קצת מופרכת (אם כי אני מניח שיש הבדל בין זרמים ותתי-זרמים בתוך הציבור החרדי, ולא הרי ליטאיי בני ברק כליטאיי ירושלים, למשל).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2007 16:17 |
|
| |
| chouteng כתב: |  | | הפקרות פירושו ללא מסגרת כל שהיא, לא דתית, לא ערכית, לא מוסרית, כלום! כשבחור צעיר עוזב את מסגרת הדת, פירושו, בדרך כלל, שהוא עוזב מסגרת, ולא שהוא מחליף מסגרת. חוזר בשאלה כבול הרבה פחות ממה שהיה כבול בעבר. אני חושב שמסגרת עוזרת לאדם להוציא את הכוחות שלו בצורה חיובית וחוסר מסגרת גורמת לאדם לבזבז את הכוחות שלו. |
|
יפה. אחרי שפשפשנו קצת בהכרזות הנחרצות שלך אודות יתרונותיה המוסריים של המסגרת באשר היא, חזרת עם עמדה הרבה פחות יומרנית - איזו מין אמונה מעורפלת שחיים בתוך מסגרת מונעים "בזבוז כוחות".
נכון שקבלת החלטות בלי מסגרת מחייבת וברורה, היא תהליך מסובך יותר מאשר הליכה בתלם חרוש וברור. יחד עם זאת, בחשבון הכללי, לא בטוח שמי שנותנת למסגרת להחליט עבורו, מוציא פחות כוחות. אחרי הכל, הוא צריך לחיות אחר כך עם תוצאות ההחלטה.
יש עוד בעיה אחת, קטנה אבל מציקה, בענין המסגרת. כדי להיות מחויב אליה, צריך להאמין שהיא נכונה באופן מוחלט, שאם לא כן חוזר הספק ומתגנב בכל החלטה והחלטה – לציית או למרוד? לפעול לפי המקובל או לנסות רעיון חדש? בלי אמונה בצדקת המסגרת, ההפקרות אורבת מאחורי כל שאלה ומתחת לכל דילמה. אמונה כזו בהחלט יכולה להביא שלווה ובטחון, אבל מה לעשות – אי אפשר לבחור בה רק בגלל התועלת המעשית שלה. אני, למשל, הייתי שמח להאמין שכל האנשים בעולם מעריצים אותי, זה היה מחולל פלאים בבטחון העצמי שלי, אבל מה לעשות שביני לבין אמונת הקסם הזו, עומד מכשול קטן ושמו השכל. במקרה הנידון כאן, היוצאים בשאלה, שאת התפקרותם אתה מבכה, הגיעו למסקנה שספרים עתיקים ורצופי סתירות, איומים באמבט של צואה רותחת, חזון של עצמות מהלכות והבטחות לבשר לוויתן על האש, אינם בסיס מספיק לאמונה בצדקת המסגרת. למעשה, אם תבחן את עצמך בענין הזה, תגלה שנימוקים כאלה אפילו לא היו משכנעים אותך לקנות מכונית משומשת, אז לנהל כך את כל החיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2007 18:31 |
|
| |
די.אף.אל.
האם נראה לך שבזה היהדות מתמצה? בחזוני עצמות, איומי צואה רותחת ובשר לויתן? אני מוחה,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2007 19:07 |
|
| |
צ'אוטנג/דפל,
אני חושב ששניכם טוחנים מים. אי אפשר לדון בשום שאלה שקשורה ליחסו של אדם דתי לתופעות מסויימות, תוך התעלמות מהגורם המשמעותי ביותר בהיותו דתי: האמונה (כ"א ומשמעותה לגביו). באותה מידה אי אפשר לדון בהחלטתו של פלוני לשאת אשה את אלמונית, למרות שבמבחן רציונאלי קר הם נראים כלל לא מתאימים, דא עקא, שמבחן רציונאלי קר מתעלם מהגורם היסודי בנישואיהם: אהבתם זה לזו.
כאשר לאדם יש יחס רגשי מסויים לדת (ואולי למערכות ערכים/התנהגות אחרות) זה גורר בהכרח שמחות ואכזבות ביחס להכרעות של אחרים. באותה מידה ציוני נלהב מאוכזב מתופעת הירידה מהאר למרות שזכותו של כל אחד להחליט איפה לחיות וגם אדם שיורד מהארץ הוא לעתים אדם נפלא.
ההבדל בין הסוגים השונים של אנשים דתיים הוא לא בעצם האכזבה מכך שאנשים בוחרים בדרכים אחרות אלא היכולת לדעת לבקר תופעות שקיימותאצל שותפיך לדרך ומצד שני להעריך תופעות שקיימות בדרכים אחרות, כלומר, אין שחור ולבן, אבל תמיד יהיו אפור כהה ואפור בהיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2007 20:37 |
|
| |
גוונא, איתך הסליחה על שהרגזתי אותך. לא כתבתי ולא התכוונתי לכתוב מהי "היהדות". טובים ממני ניסו ונכשלו. מה שתיארתי קודם, הוא חתך מייצג של הנימוקים שבהם מחזיקים יהודים רבים, להצדקת האמונה שלהם. קל להבין איך מישהו נוטש מסגרת, אחרי שבמשך שנים ארוכות הציבו אותה על אדנים כל כך רעועים. אם יש או אין נימוקים אחרים לכך שהיהדות היא מסגרת מוצדקת באופן מוחלט, דנו וידונו עוד באשכולות רבים.
ממללא, נראה לי ששוב הגבת להודעה שלי על פי מה שאתה משער שכתבתי בה, לפי זהותי, במקום לפי המילים שהיא מכילה. אין לי שום ספק או ערעור על רגשותיו של צ'אוטנג לגבי עוזבי הדת. אני מבין גם איך האמונה שלו הופכת את המסגרת שבה הוא חי, לכלילת השלימות בעיניו. הפולמוס שלי איתו הוא רק בגלל נסיונותיו לעגן את מה שהוא מרגיש כלפי היהדות, בנימוקים אוניברסליים מעוררי תמיהה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2007 21:56 |
|
| |
דפל,
אני לגמרי מקבל את ההבחנה שלך (למעט הנימוקים המגוחכים ששמת בפי הדתיים). בהחלט לא ניתן לתבוע ממישהו להיות דתי כי חשוב לשמור על מסגרת. הדבר מותנה בכך שהוא באמת מאמין. דתיים רבים לא מודעים לכך (לדוגמא, אותם המחזירים בתשובה באמצעות תיאור חוויות נרות השבת והסעודה המשפחתית וכדו') וחבל.
כמובן שניתן לטעון שאם האמונה הוא תנאי לקיומה של מסגרת, ובנוסף יש הנחה שאכן מאמינים שיש מסגרת, אז נגזר מכאן שצריך להאמין. זהו טיעון תקף, ואני אפילו חושב שיש בו הרבה אמת (לא כל טיעון תקף מסקנתו אמיתית, כמובן. היא רק נובעת מהנחותיו). אעיר כי מסקנתו של קאנט מאד מתקרבת לזה: אלוקים כערב למוסר.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2007 22:24 |
|
| |
מיכי,
לא ידעתי שאתה מייחס לי כאלה יכולות סוגסטיה. אתה באמת מאמין שאני שמתי בפי כ"כ הרבה דתיים, נימוקים מהסוג שפירטתי קודם? אני ממש, באופן פיזי ולא כאיזו מטפורה?
לגבי הטיעון התקף שהזכרת, הוא לא סתם תקף אלא טאוטולוגי, שכן אם יש אמונה במסגרת מוסרית שהיא נכונה בהקשר מסוים, זה מחייב שיש ישות מודעת באותו הקשר. אם ההקשר הוא מוחלט, ללא תלות במקום ובזמן, גם הישות קיימת באופן מוחלט, ללא תלות במקום ובזמן. לא שיש אדם שיכול להבין מה המלים האלה אומרות, אבל מבחינה צורנית, זה האופן שבו נגזר ההיקש.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 03:32 |
|
| |
kisarita:
לא הבנתי דברייך.
dfl:
אשכול זה לא דן בעליונות (או נחיתות) הדת מול החילוניות אלא בשאלה למה בני נוער רבים דתיים חוזרים בשאלה. לצורך הדיון אני מניח כאקסיומה שהדת היא דבר טוב והחילונות לעומתו הוא דבר רע.
בשאלה שאתה מעלה שעקרונות הדת נתונים בספק, אתה צודק. אבל גם עקרונות אי האמונה גם הן מסופקות. אבל אין כאן המקום לדון בזה בפרוטרוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 07:37 |
|
| |
צ'אוט,
מאחר שאני מתענג על כל הזדמנות לשיחה איתך, אין לי שום טרוניות על האופן שבו אתה מנהל את הויכוח כאן. אדם אחר, במקומי, היה אולי מתרעם על בר פלוגתא שמניח ערימת טענות ברשות הרבים, מנסה קצת להגן עליהן ואחר כך מודיע בזחיחות, שמה שהוא קובע נכון באופן אקסיומטי.
לגבי הדחיה שלך בקש את השאלה של הצדקת המסגרת, הדברים מדברים בעד עצמם. אתה עצמך מגדיר את הדיון "למה בני נוער דתיים חוזרים בשאלה", אבל באותה נשימה (או לפחות בפסקה הבאה), קובע שהיסודות עליהם בנויה המסגרת הננטשת, אינם רלוונטיים לדיון. מה השלב הבא? אשכול "מדוע סירות נייר טובעות" שבו אסור לנתח את עמידות הנייר למים ?
אחרון חביב, בקשה למראה מקום. בעמוד הראשון הודעת למיכי שאין טעם לדון בדברים שאינם בני הוכחה. בלשונך הזהב "זו טענה שבכלל אי אפשר להוכיח אותה ועל כן היא חסרת כל
ערך... אין לנו
לדון אלא בנתונים אובייקטיבים שניגשים לכל אחד אף לכאלה שאין להם רוח הקדש". אי לכך, אני מניח שהקביעה שלך מעל דפים אלה, על ריבוי "אנוסי ליברליות" בחברה הליברלית, מגובה במחקרים או לכל הפחות בשפע ראיות אנקדוטליות. מאחר שמעולם לא נתקלתי באנוס ליברליות כזה, אודה לך אם תספק את סקרנותי ותביא כאן לינק לאחד או יותר מהמסמכים הבאים: פורום של אנוסי תבונה, לפחות 3 בלוגים של אנוסי תבונה, כתבה מכלי תקשורת אמין, על תופעת האנוסים הליברליים, או מחקר אקדמי בנושא. לחילופין, אשמח לשמוע ממך הסבר, איך משטרת המחשבות הליברלית מדכאת את הבטוי הפומבי של אנוסי הליברליות. משטרת המחשבות החרדית בוודאי תשמח לקרוא את ההסבר הזה, מאחר שהיא נכשלת כשלון כה חרוץ להסוות את התופעה המקבילה בחברה שלכם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 10:35 |
|
| |
דפל,
1. האם אתה מכיר טיעון תקף שאינו טאוטולוגיה? אשמח לראות דוגמא.
2. באשר לאנוסי הליברליות, דומני שאתה מפריז. תרבות הפי.סי. אינה המצאה של שוטנג, והיא אינה צריכה לראיות מבלוגים כאלה או אחרים.
שאל את שטייניץ איך היה לעזוב את כנופיית 'שלום עכשיו' ולבגוד לכיוון הימין. אני שמעתי עליו לראשונה כאשר ביקר עם עוד חבר בקיבוץ רביבים (הייתי אז בירוחם), במהלך של הקמת תנועת סיוע לאנוסי השמאל והליברליות, כלומר לעשרות רבות של אנשי אקדמיה שאינם מעיזים להביע עמדה פוליטית שלא מתאימה לליברליזם השמאלי המקובל במחוזותינו. היו על כך כתבות בעיתונות (דרכן שמעתי עליו). כך שלא צריך להיסחף.
גם אני עצמי מכיר מידע אישי (כמי שהסתובב מעט באקדמיה) כמה אנוסים כאלה. כמובן לא בכל מקום וזמן ולא באותן עוצמות. אבל גם אצל החרדים ישנם הבדלים וגישות שונות.
אחותי למדה בסמינר למורים בירושלים, והיו שם תלמידים רבים שלמדו גם בבצלאל. יום אחד המרצה (שגם היא לימדה גם שם וגם בבצלאל) אמרה להם: 'אתם זוכרים את הימני ההוא עם האופנוע שהיה בבצלאל לפני כמה שנים?'. ואל תנסה לעשות ראינטרפרטציה לעניין, שכן היא עצמה בהחלט שייכת לברנז'ה ההיא, ובכל זאת בעיניה הפירוש היה ברור לגמרי (לכן היא סיפרה לי על כך). ואידך זיל גמור.
באשר לשאלה עד כמה זה ברוטלי ועד כמה זה מקיף, קשה למדוד. אבל למיטב התרשמותי לפעמים אצל הליברלים זה בהחלט לא פחות נוקשה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 11:41 |
|
| |
תרבות הפי סי בהחלט קיימת, ואף כפיית פי סי. אנשים איבדו את מקומות עבודתם באוניברסיטאות כי סירבו להתיישר לפי הקו המוכתב על ידי האנשים הטובים. אבל יש הבדל בין התרבות הזו לבין מה שאני רואה אצל החרדים. אותה כפייה היא בניגוד לנורמה של החברה הפתוחה שממנה צמחה תרבות הפי סי. העומד מן הצד (למשל סטודנט) יכול להבחין בין ההטפה החד צדדית שמופנית אליו מצד אחד לבין הנורמה של סקפטיות וכבוד כלפי המתנגדים שעליה גדל מהצד השני. כך גדלו אנשים בקיבוצים. החינוך לדמוקרטיה גבר על הסגירות האידיאולוגית והביס אותה. הדתיים לאומיים חוששים, לא בלי צדק, שכך יקרה גם להם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 14:24 |
|
| |
mdabraham
איני בקי בפרטי סיפורו של יובל שטייניץ , אבל אני די בטוח שהבן אדם לא נולד ב"שלום עכשיו" , אלא הצטרף אליה בשלב מסויים של חייו . אני משער שכאשר הצטרף הוא הכיר את המאפיינים של הקבוצה הנ"ל , וידע שהוא מצטרף לתנועה שמאמינה באידאולוגיה מסויימת ויש לה מחוייבות טוטאלית לאג'נדה מסויימת . קבוצה אידאולוגית היא מטבעה לא כל כך ליברלית , האויב הגדול ביותר של המחוייבות לעניין האידיאולוגי היא גישה ספקנית ופתוחה. אני לא מאמין שקיימות תנועות כאלה שמסוגלות לקבל בסובלנות "עריקה" של חבר מרכזי , לא רק החופש האישי של חברי התנועה מוטל על הכף , אלא גם האמינות של התנועה והשכנוע שלה בצדקת דרכה. אני מאמין שזה נכון לכל תנועה אידיאולוגית. כאמור כל זה היה אמור להיות מובן ליובל שטייניץ כאשר הצטרף לתנועה הנ"ל , לכן הוא שילם לא את מחיר הכפייה הליברלית , אלא את מחיר ההצטרפות המוקדמת יותר שלו.
כאמור , אני לא יודע מה נעשה ליובל שטייניץ , אבל לדעתי אין זה סביר להעמיד את אותם דרישות לתנועה אידאולוגית כלחממת גידול של אנשים. השוואה יותר לעניין תהיה כנראה השוואה בין הקיבוץ לחברה החרדית.
_________________
להרוג טורקי ולנוח
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 16:39 |
|
| |
טורקי_צעיר:
פעם הייתי בטיסה מארה"ב לישראל. ניגשת אלי אישה אחת וביקשה ממני להתפלל בשביל אבא שלה שנפטר והיא טסה עכשיו להלוייתו. היא הוסיפה שאבא שלה הוא צדיק גדול. שאלתי, מנין לה. השיבה לי, שאבא שלה היה גר בקיבוץ (לא אמרה לי איזה), ושש עשרה שנה הניח תפילין כל יום בבוקר בשירותים. שאלתי למה בשירותים, סיפרה לי כי הוא פחד להניח בגלוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2007 17:09 |
|
| |
שוטונג
עשרים שנה היתי קורא את כל ספרי הפילוסופיה השירה וההגות. אפילו הדתית, בשרותים, מפחד.
התנחמתי במאמר הגמרא המאריך בבית הכסא מאריכים לו את ימיו.
|
|
|
|
|