ירוח"ש: "מכאן ולהבא למפרע"

                                (קידושין  ל)



ירוחם,

1. עיקר הסוגיא בכתובות ל'-ל"ה.

2. חשוב להבדיל בין דין קלב"מ לדין שאין לוקין ומשלמין, (לדעת ר' יוחנן שם), ואכ"מ.

3. נדוננו נוגע גם לדין קלבד"מ לדעת ר'נחוניא בן הקנה, ע"פ הסברו של אביי שם. והיינו באוכל תרומה ובאותה שעה קורע שיראין של חברו (כמובא שם) ואח"כ נשאל עליה לחכם.


ר"מ 

ביאור המושג "מכאן ולהבא למפרע"


משמעותו של מעשה שנעשה בעבר יכולה להשתנות. לשינוי יהיו השלכות מסוימות, כך שאותו מעשה היסטורי יגרום להשלכות מסוג א עד לרגע השינוי, ולהשלכות מסוג ב החל מרגע השינוי.

לדוגמא: 

למ"ד חצי שיעור מותר מה"ת, מותר לכתחילה לאכול חצי כזית בשר חזיר לתאבון ולבריאות. ולכאו' קשה אחרי שאכל חצי כזית עדין לא עשה שום מעשה איסור. וא"כ מדוע לא יוכל לאכול עכשיו עוד חצי כזית שגם זהו מעשה המותר? האם אסרה תורה למי שאכל ח"ש לאכול עוד ח"ש? וא"כ האם החצי הראשון היה מעשה היתר והחצי השני מעשה איסור? 

הביאור הפשוט בזה הוא שח"ש מותר מה"ת רק אם אכן הוא ח"ש. אולם אם אכל עוד ח"ש הרי הכל הופך להיות מעשה איסור מראשיתו ועד סופו. ויש כאן כזית שלם דאיסורא. זהו שאמרנו שאף שהמעשה כבר נעשה, מ"מ משמעותו של המעשה יכולה להשתנות ממעשה היתר למעשה איסור. [יותר מדויק: הופך מלעיסה בעלמא למעשה המוגדר כפעולת אכילה].
וברור שזהו רק מכאן ולהבא שנדון אותו כעברין שאכל כזית דאיסורא, אבל זה פשוט שאין כאן איגלאי מילתא למפרע שכבר בחצי הראשון עבר על איסור, אלא באותה שעה עדין לא היה כאן שום איסור. רק מכאן ולהבא הוא נדון כמעשה אסור. ודוק.



אגב: מישהו יכול לצין למקום כבודו של רע"א ששואל איך אפשר להלקות על נדר?   

בר נגר,

האם דוגמתך איננה "למפרע" פשוט?

דהיינו, אם המשיך לאכול החצי כזית השני תוכא"פ, איגלאי מילתא למפרע שגם לעיסת החצי הראשון היתה חלק מפעולת אכילה. ותו לא מידי!

ר"מ

בר מזל
כל  האמור הוא שהוא פטור מהתשלומים בהקדש תרומה וכד. אולי אז יש לשמיים זכות  לותר על המגיע לו. כשהוא מענישו על דבר אחר. אבל איזו זכות יש לבית דין להפקיע ממונו של הנפגע. בגלל עונש שהוא מקבל על עבירה שהוא עשה כלפי שמיים .

רבנו ירוחם,

1.  ברוך שכונת לחלק קטן מדיון הגמ' בכתובות.

עכ"פ הגמרא מבדילה בין דין חובל בחברו לבין דין אוכל תרומה וקורע שיראין של חברו, והדברים ארוכים ומלווים במחלוקות מעניינות.

2.  אך אנא, שמע לעצתו החביבה של רבנו מיכי, ולרמיזתי בכותרתי הקודמת, והעזר במראי המקומות שציינתי עבור המתעניינים.


ר"מ

רם במזל
היה לי מזל אתך שציינת את מראי המקומות.(יש לי גם מ"מ אחרים אם תרצה)  שמעתי בעצתו של רבינו מיכי ושבתי ולמדתי.
ובכל זאת ולמרות הכל, אפילו שלכאורה אפשר ללמוד כמוכם . אני את אשר אמרתי, אמרתי.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,
הדברים לא יאים לחכם מחוכם כמו מר. ראה סוגיית ב"ק (דומני ע' ע"ב ?) לגבי עקוץ תאנה מתאנותיי, ועוד הרבה. זיל קרי בי רב הוא.

הרב מיכי
תודה לך שאתה חס על כבודי. אבל חיפשתי בהלכה הפסוקה ולא מצאתי כזו על הנושא.
ולכן מה שאמרתי: איזו זכות יש לבית דין להפקיע ממונו של הנפגע. בגלל עונש שהפוגע מקבל על עבירה שהוא עשה כלפי שמיים ?. אמרתי!
למען גילוי נאות אפילו אם יש הלכה פסוקה בנושא כדבריך. את אשר אמרתי אמרתי

ירוחם,
אגלאי מילתא היינו שהיתה טעות. בנ"ד אין כאן שום טעות באמת באותה שעה שהחזקנו להיתר עדין לא עבר שום איסור. רק מכאן ולהבא דינו כמי שעבר עבירה.

ירוחם,
אז על מה אתה רוצה לדון? אם גם כשההלכה פוסקת אתה לא מקבל, אז אתה רוצה לדון על דעתך שלך בעניין (ולא על דעת ההלכה). יפה. רק איני בטוח שזה ממש יעניין את הציבור דפה.
לדעתי האישית אין מקום לדין קלבדר"מ גם כשהחיוב הוא כלפי הניזוק עצמו. וכי אם רדפתי אחריו להורגו זוהי סיבה טובה לפטור אותי מנזק שגרמתי לו? האם הפיצוי מגיע לי פחות מאשר במצב שלא היה איום על חיי? ובכלל, לדעתי אין מקום לדין קלבדר"מ בהלכה, ולא רק ברודף. 
אז הנה, החלפנו דעות בנושא קלבדר"מ.
יש לך עוד דעה להחלפה (במלעיל )?

הרב מיכי
שכר החלפת דעה היא בהחלפת הדעה.
אמרתי את דבריי, מכיוון שהבנתי שחוש הצדק הבסיסי שלי נפגע. מדברים שנאמרו.

_________________

מודה ועוזב

רק עוד משהו ששכחתי בהודעה הקודמת. לצערי כמעט כל פרק ג מהל' גניבה מוקדש לאותן הלכות ש'לא נפסקו להלכה' (ושפוגעות בחוש הצדק שלך). ויסודן בעיקר במשנה ב"ק ע ע"א, ועוד הרבה הרבה הרבה, והכל הלכה למעשה כמובן.

הרב מיכי
ממתי מקיימים מצוות לפי חוש הצדק וההיגיון. יש לי חדשות בשבילך. עוד הרבה הרבה מההלכות הפסוקות אנין מקובלות לא על חוש הצק ולא על דעתי האתית ולא על האסתתית. (נדמה לי שגם אצלך קצת) דעות לחוד, וקיום מצוות לחוד.
תתקן אותי אם אני טועה אבל על מחשבה רעה לא נענשים חוץ מע"ז. ועל זה לא חשבתי.

_________________

מודה ועוזב

מסכים לגמרי. ואף התכוונתי במלוא הרצינות לדבריי בהחלפת הדעות דלעיל. אבל העובדות במקומן עומדות. אין להחליף את הרצוי במצוי.
אתה דיברת על דין קלבדר"מ כשהעבירה היא בין אדם למקום, וכוונתך היתה לדון בהלכה לא במה שראוי להיות על פי ההלכה. ולכך תיקנתי את הטעון תיקון, ובא לציון גואל. באשר לחוש הצדק, אכן נכון שהוא לא תמיד חופף להלכה לצערי (אם כי לדעתי במקרים רבים ישנה חפיפה, יותר מהמקובל לחשוב בד"כ).

למחפשי טעמא דקרא - מיכי וירוחם,

1. האם חשבתם פעם כמה חיי אדםניצלו במהלך הדורות רק בגלל הכלל של קלב"מ?

2. נא לא לשכוח שלא בכל הדורות היו דייני הנפשות בקיאים, ולא בכל הדורות היו דייני הנפשות שונאי בצע,  וד"ל.


ר"מ