פי
קצת סתמת דבריך, אני מניח שכוונתך מי שחכמתו מרובה בגלל מעשיו ולא מתוך לימוד חכמה – על הפנים, מי שמעשיו מרובים בגלל חכמתו – אשרהו. ואשרי למי שהחלטותיו והחלטות משגיחו תלויות בוורטים. שותף - השרשים הם החכמה.
לעצם האשכול - מישהו יכול להסביר לי על מה המהומה?
המצווה - משועבד לה'. המעשה עצמו מלבד החשיבות הנלווית העצמית שלו, הוא מעשה של בטול עצמי ושעבוד לה', משא"כ בשאינו מצווה שאצלו זה "משחק" ולא שעבוד לה' (וישמרני ה' מבעל בעמיו שאינו אוהב זאת)
כמדומני שלמרות רוב המלל שבאשכול לגבי הרמב"ם זו גם הרוח הנושבת ברמב"ם, שאם אמנם יש טעמים למצוות, אלו הם לאנשים שלא הגיעו לשלמות, אך מי שהגיע אילה עושה האמת מפני שהוא אמת (והכוונה מפני שזה צווי ה')
לכן מי מאוה"ע העושה את מצוות בני נח שלא מצווי אלא מדעתו – כי הן מוסריות - אינו "חסיד", אינו עובד ה', אלא לכל היותר – חכם (ממש ההיפך מדברי ווטו). בהל שמיטה ויובל בסה"כ תוב שמי שנדבה דעתו לדעה את ה' ולעבדו – בשמירת הצוויים החלים על אותו אדם – משובח.
חושבני שכל זה נכלל בדבר איקה שם שאף אחד לא התייחס אליהם.
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 16/12/2010 15:25:29
