לפטירתו של הרב ברויאר: עליו ועל שיטת הבחינות

יאקוב
מכיון שמתעקשנך בענין היבום, אפרט בקצרה כפי שאני מצליח לדלות מן הזכרון בשעת דחק זו בפניא דמעלי שבתא.
בתורה כתוב שאם ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו - תתיבם אשתו, והבכור אשר תלד - יקום על שם אחיו המת. ועל ידי הילד שיוולד - יוקם שם לאח המת 'ולא ימחה שמו מישראל'.
כך רואים גם מפרשת היבום של יהודה ותמר, יהודה מבקש מאונן שיקים זרע לאחיו המת, ואונן יודע שהזרע לא יהיה שייך לו, ולכן - ושחת ארצה, ולא רצה שיולד לו בן שיהיה שייך לאחיו.
חז"ל לעומת זאת עקרו זאת לגמרי מפשוטו, וכך תנו רבנן:  והיה הבכור - מיכן שמצוה בגדול לייבם; אשר תלד - פרט לאילונית שאין יולדת; יקום על שם אחיו – לנחלה. ולא ימחה שמו - פרט לסריס ששמו מחוי.
כלומר: אין בכלל ענין שייולד בן, העיקר שהיבם יבוא על היבמה ויקנה אותה לאשה - ובכך הוא קיים מצוות יבום והוקם שם לאח. ממילא הוצרכו לחתוך את הפסוק בסכינא חריפא ולומר: והיה הבכור [הוא זה שייבם] אשר תלד [ולא איילונית, הפטורה מן היבום] יקום [היבם] על שם אחיו [בכך שיירש את נכסיו].
עכשיו אמור לי אתה עם יד על הלב, אם צורה כזו של קריאה בטקסט יכולה להחשב פשט. באופן כזה אפשר להוציא מה שרוצים מכל טקסט שהוא. לדוגמא: לא תרצח, נפרש: לא [תאכל חלב, אבל] תרצח [את כל האפיקורסים].

ועל כך אכן אומר  רבא באותו מקום: "אע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי". כאן אפילו האמוראים שלא דגלו מידי הרבה בפשט - הבינו שצורה כזו אינה יכולה להקרא פשט.
ואגב, כל החלוקה בין פשט לדרש [שרוצה לומר שגם חז"ל הבינו שיש פשט, אלא שסברו שיש עוד רובד הנקרא דרש] היא המצאה של הקדמונים, בערך מתקופת ראב"ע, אולי קצת קודם. שמצאו דרך אלגנטית לעקוף את חז"ל במקום לומר במפורש שהם חולקים עליהם. חז"ל עסקו ברובד הדרש, ואנחנו עוסקים ברובד הפשט.
חז"ל עצמם לא ידעו כלל מהחלוקה בין פשט לדרש, וכנראה לא רק חז"ל אלא אפילו רש"י - ההגדרה שלו למושג 'פשט' היתה שונה לגמרי ממה שהגדירו ראב"ע ודומיו, הגדרה שהם הנחילו לנו לדורות.

_________________

לאהבנתימקסמן,בשבילמההבאתאתכלאריכותראב"ע.ראב"עמצהירפעמיםרבותאתאמונתוב'מעתיקים',ועםכלזההואיודעיפהמאודלחבוטבהם. הנהדוגמאשראיתיהשבתמפירושוהקצרלשמותיטג.ראב"עעומדשםעלהפסוק'כהתאמרלביתיעקבותגידלבניישראל',כפלהלשוןהביאאתהמכילתאלדרוש"ביתיעקב–אלוהנשים,לבניישראל–אלוהאנשים",וחילקוביןאמירהשהיאכביכוללשוןרך,וביןהגדהשהיא'קשיןכגידין'.ראב"עכותבעלכך:"לביתיעקב-ישאומרים:הנשים.ולבניישראל-הזכרים.אםכןלמההזכירהנשיםבתחלה?וזההמפרשלאקראביתאהרןביתישראלברכואתה'(תהליםקלה,יט).ואחרים[פירשו]:ביתיעקב-הנמצאיםהיום,ובניישראל-שיוולדואחריכן.ולמהכלזה?כאלולאראודבריהנביאים,כיבכפלידברו,כדילהעמידהדבריםבלב,והואדרךצחות.גםכןעשוהקדמוניםבתפלתראשהשנה".

גםלאהבנתימהאתהמתלהבמהמילים'מקראאנידורש',שכמותןישאלפיפעמיםבש"ס.
עצםההגדרהשלהשורש'דרש'כמשהומנוגדלפשטהיאדברחדש,ולמעשהכאןדווקאחז"לצדקו.משמעותהשורשדרשהיאחיפושובדיקהיסודייםעדשיורדיםלעומקהדבר,כלשוןהכתובבספרדברים'ודרשתוחקרתהיטב'.כשחז"לדיברועלדרישתהכתובהםהתכוונוללימודיסודישלהכתובוהבנתהנרמזבו.אדרבה:המילה'דרש'סימלהאצלםמהשרשב"םקורא'עומקפשוטו'.
אלאשהגדרתה'פשט'שלהםהיתהשונהלגמרימשלדורותשאחריהםשהבינויותרטובכיצדלהתבונןבלשוןהמקרא,ועלזהאנודנים.
כשבאוראב"עושכמותו _________________

תתפלא לשמוע שיש יהודים טובים המשוכנעים שאכן יעקב אבינו לא מת בפועל ממש 'כי כך כתוב'.

_________________

ירוק
דווקא בגמרא שם יבמות כ"ד ע"א מפורט ומפורש מהו דרך הדרש של חז"ל ושהוא בכל מקרה לא בשביל להוציא מפשוטו
שכך אמר רבא "אע"ג דבכל התורה כולה [!} אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזרה שווה אפיקתיה מפשטיה לגמרי" ופירש"י "ואע"ג דדרשינן ליה לדרשה מידי פשוטו לא נפיק" [ותודה לך על המקור החשוב והמפורש הזה]
עיקר השאלה כאן היא מה באמת גרם להם לשנות מדרכם בכל התורה כולה
איך שאני מבין הוא שהסיבה היא כיון שבדורות הראשונים הבן היה נחשב לזרע אחיו ממש כמו שמפורש בבני יהודה שעונן לא רצה "לתת זרע לאחיו" ודווקא את התפיסה הזאת התורה באה למנוע ולפחות למתן בזה שהיא חידשה את עניין החליצה שיש לבעל אפשרות לסרב ואין צורך במעשי אונן ולכן דווקא כהמשך לדברי התורה הוציאו חז"ל את מעשה עשיית השם מהעניין של המסירה ממש לעניין של חסד כמו שנעשה לרות שהוא להכניס את האלמנה לביתו שתהפוך לאשתו וכל זה דווקא על פי דרך התורה עצמה ובהתקדמות נוספת שהיבם לא יגרש את יבימתו מיד לאחר עשיית הילד אלא שאם הוא כונסו הוא כונסו לגמרי ומי שמקבל את החלק הנוסף בירושה הוא האח ולא הבן הנולד כבכור

_________________

עין תחת עין ממון היא לא הוצאה ממש מהפשט?

לא, כיון שהתורה אומרת שאסור ליטול כופר רק לנפש משא"כ לראשי איברים

_________________