|
|
| נשלח ב-22/3/2011 23:14 |
 |
| |
יאקוב, אני לא מבין אותך.
כל הפלפול הזה יכול להצדיק הוצאה מפשוטו של מקרא? התורה אומרת שהבן שיוולד יקום תחת אחיו, וכמובן שאין כאן רמז למצווה לגדול לייבם או שאר הדינים שהוציאו מכאן.
ועם הדיוק של 'לא תקחו כופר לנפש' - אבל אתה נוטל לראשי איברים, אתה מצחיק אותי. באותו הדרך היית יכול לומר 'אבל אתה נוטל לפסולי המוקדשין' או לבושת ופגם, או לאנ'לא יודע מה. ובגלל הדיוק הזה אתה מוציא מקרא מפשוטו?
ואפילו לפי דבריך עדיין אפשר לפרש שאם הניזק מסכים לקבל תשלום ממון במקום שיקטעו למזיק את היד וכדו' - מקבלים, אבל לא כן לנפש רוצח.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 23:35 |
|
| |
אני לא חושב שמה שכתבתי הוא פלפול אלא להבנתי הוא חתירה להבנת דברי התורה מעבר לרובד המילולי שלו המטרה היא להבין את הכוונה וכיון שכוונת התורה הייתה להוציא מהמחשבה הפרימיטיבית שהבן הנולד שייך ממש לנפש המת חז"ל עמדו על הכוונה הזאת וביטלו את המשמעות המילולית "המסוכנת" שיש נטיה לאנשים להיכשל בה ושהיא נגד המוסר וכל זה בעקבות התורה עצמה
וכן על אותו הדרך בעין תחת עין שאמנם יש לזה גם את המשמעות המקורית שהוא עין תחת עין ממש אלא שזה לא נגד פשוטו כיון שיש פסוק אחר של כופר שגם הוא נקרא דין בתורה ולכן הוא לא נגד רצון התורה וגם ברור ממנה שאין לתורה עניין בחוק כזה דווקא שיעשו נקמה והראיה - שהרי אפשר לוותר עליה
ומה שבעיקר חשוב כאן הוא שדרך דרשות חז"ל באופן עקרוני לא באים לעקור אלא להעמיק ולהתמקד בעיקר התוכן
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 21:11 |
|
| |
טוב, יאקוב, נואשתי מלשכנע אותך.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2011 02:05 |
|
| |
המקור לחלוקה שבין פשט לדרש הוא בחז"ל עצמם, וכמבואר בשבת דף סג. ובכל המקומות בה מוזכר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ודבריהם ביאר הרמב"ן בהשגות לשורש ב' שאין הכוונה שפשוטו של מקרא הוא הפשט היחיד אלא שני הפירושים נכונים.
הדבר נכון בפירושם של הרבה טקסטים, ולא רק בטקסט המקראי. ובפרט בתורה, שלא מנוסחת בצורה משפטית, אלא כשירה.
לגבי "הבכור אשר יוולד יקום תחת אחיו" חבל על הנסיונות ליישב את הדרשה עם הפשט, משום שהדורשים בעצמם מעידים שהפשט והדרש חלוקים.
ולגבי עין תחת עין, ייתכן שחז"ל הבינו שהדבר לא ייתכן, ופירשו את הכתוב בצורה דחוקה קצת.
והרבה מפרשני הפשט, פירשו שזהו גם פשוטו של מקרא, (גם קאסוטו כך מסביר שזהו הפשט).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 21:13 |
|
| |
נתגלגלתי היום לפוסט של אלחנן שילה המבקר את שיטת הבחינות של הרב ברויאר, הדברים ראויים להקרא.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:21 |
|
| |
ספרן, מדוע לא כתוב בבלוג מי הכותב?
אגב, אציין שהתגובה המלונקקת ע"י ספרן, אינה קשורה למה שאני רציתי לצטט: היינו ההפרכה לדברי הרב ברויאר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:37 |
|
| |
( על הבלוג חתום רק בשמו הפרטי, אליהו (מרחובות) מאמר התגובה הופיע במקור ראשון, אולי שם בשם מלא. משתתף מדי פעם גם כאן בפורם. )
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 07:34 |
|
| |
[ספרן,
מאמר התגובה שלינקקת אליו יכול בעצמו לשמש case-study לתורת התעודות (או הבחינות). הוא נראה כחיבור של טקסטים שונים ממחברים שונים, בעלי אג'נדות שונות ודעות שונות (אפילו לגבי אותו העניין).
כך למשל הפער בין שני הסעיפים בחצי הראשון: בסעיף א' מסביר המאמר מדוע זו בעיה להתעלם מקולות של "אחרים", כיוון שיש לשמוע האמת ממי שאמרה; ובסעיף ב' הוא מסביר (באותו התוקף הרציונלי והבהיר) שביקורת המקרא נוצרה בידי שונאי ישראל ולכן ברור שמתעלמים ממנה ומתוצריה. דוגמא נוספת, מצחיקה אף יותר (אולי רק לחובבי הז'אנר): בחציו השני של המאמר נשמעת טענה נחרצת ובוטה על כך שעמדותיו הדתיות של העם היהודי (כולל אלה המובעות במקרא) תמיד נבדלו באופן חד מאלה של העמים האחרים והיוו אנטי-תיזה למציאות ה"גויית"; לאור נחרצות זו, מפתיע לגלות שהנחת היסוד של חציה השני של הפסקה היא, שהמקרא דומה מאוד לחוקי העולם הקדום (הלא יהודי) והתודעה היהודית (זו שבמקרא וגם אלה שהתפתחו לאחר מכן) קשורה קשר הדוק למציאות ה"גויית" בתוכה היא מתקיימת - דומה לה וצומחת מתוכה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 08:28 |
|
| |
[אמ', אני בהחלט סבור שמאמרו של שילה ראוי לדיון ברמה שונה]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 08:35 |
|
| |
אמש - אם תביטי על המאמר הזה שתקפת כמכלול ולא תתייחסי לנקודות כטלאי על טלאי, תראי שנקודות 1+2 שבו מסבירות -לא מצדיקות! - את ההתעלמות. בגלל סמכות הכתוב ובגלל שבקורת המקרא היתה מונעת לא פעם משנאת ישראל. למעשה הכותב מסכים עקרונית לקביעתו של שילה שאין התמודדות ראויה וכנה.
- יש הבדל עצום בין התזה המונותאיסטית שהיא לטענת הכותב יחודית, לבין חוקים, הדומים לחוקי העולם הקדום. למעשה הקשר שיצרת אינו מובן בכלל., בפרט לאור הסתמכות הכותב על שיטת המו"נ
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 11:32 |
|
| |
[ספרן,  לו ניחנתי במעט מעדינותך, הייתי מאושרת. תלמיד, דומני שאתה בוחר לעשות הרמוניזציה בין חלקי המאמר השונים. גם זו שיטה (לגיטימית לחלוטין) להתמודד עם סתירות...]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 14:05 |
|
| |
הוי, ההזייה הקוקניקית... סתירות מיניה וביה? ניחא אנכרוניזם? מילא עדויות שכותבים מאוחרים לא היו מודעים לדברי הכותבים הקודמים? שיהיה מה כן הבעיה? שבברית העוד-יותר-חדשה נאמר: אם אתה אדם מאמין בצורה ודאית ובלתי אמצעית, במוסר שהתגלה בעת החדשה, בערכים הומניסטיים-ליברליים, באור הפנימי (ראה הרב קוק, אורות הקודש, ח"ג, עמ' ט"ז) וזו סתירה לברית הישנה, ולכן צריך לעדכן את הברית הישנה. ולתורף הדברים: צודק 'אליהו'. הניסיון לענות על שני הצרכים - אמונה באלוהים ובתורה ותפיסה עצמית וחברתית הומנית - אמנם עונה על הצרכים ומציג אותך בחברה כאדם יותר נאור מהחרדי הפגאני המזיע והמאוס, אבל עיקבי הוא לא. ולמען ההגינות יש לציין שגם חילונים שעוסקים בנושא (לא החמדמדים הבורים ששופטים אדם לפי שירותו בצה"ל והמידה בה בגדיו דומים לבגדים של אנשים 'נורמלים' - אלא אלו שמכירים קצת את המטריה) - מכירים בכך. נ.ב. אקסיומות שחוזרות על עצמן אצל מבקרי מקרא מסוימים ויהודים מאמינים כאחת, הן 1. התנ"ך הוא מונותיאיסטי 2. התנ"ך מוסרי ביחס לתקופתו באמת שאינני מבין מנין צמחו האקסיומות הללו. כלומר - ניתן להכניס אותן בטקסט, אולי (כמו את דברי חז"ל), אבל הן בהחלט לא מוכרחות בטקסט. לגבי 1 - אברהם יצחק ויעקב עבדו לישויות בשמות המוכרים לנו כאלילים פגאנים. שדי אל ( וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בראשית ל"ג כ'). הוא גם אל עליון ( וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.  יט וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל. כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בראשית י"ד)
מעניין לראות שמצד אחד אין המקרא מראה אי נוחות מאזכורן של אלוהויות אחרות (אל עליון, שלם), ואברהם אף זיהה בין שתי הישויות (בהנחה ולא הוספו כאן מילים בשלב מאוחר יותר). כך, למרות שאל עליון יכול לשמש תיאור לא-לוהים, לאור העובדה שאל עליון ידוע כאלילות פגאנית ושהמניירה "קונה ארץ" ידועה כתכונה שלו, זה בערך כמו שיהיה כתוב: וברוך ברהמן, אשר מיגן צריך בידיך... ויאמר הרימותי ידי אל י-הוה ברהמן נשמת היקום...
למען האמת, יש משפטים דומים לכך: "לענת-י-הוה" של קהילת יב במצרים או "לי-הוה שמרנ ואשרתה" בכונתילת עג'רוד (כאן נסמכתי על יזיזתי ויקיפדיה)
מבחינת הציווים, יש קטעים שבהם מתואר, לכאורה, פוליתאיזם מונולטריסטי.
"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי" "מי כמוך באלים י-הוה", ואזכורים כמו "י-הוה א-לוהיך/א-להינו" (למרות שלא קשה לפרש זאת כזה שאנחנו מאמינים בו בניגוד לישויות הדמיוניות של עמי הסביבה), ובְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים
וכן הערכות כמו כִּי-יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא.
ומצד שני יש כמה וכמה אמירות שנראות ממש מונותאיסטיות (פרשת ואתחנן מלאה בכאלו)
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד.
למרות שגם זה לכאורה נשמע כהשוואה מסוימת - "י-הוה הוא הגדול מכולם". לעומת זאת, כתוב "אין עוד".
אז אין ספק שמי שיקרא את התנ"ך עד סופו יקבל את התחושה שיש רק א-לוהים אחד וששמו הוא י-הוה, אבל זה לא ברור לאורך כל הדרך ומדובר הרי באנשים שונים עם תפיסות שונות. עד כמה שאני מבין האקסיומה היא על עורכי התנ"ך, לא על התנ"ך לכל אורכו.
2.
המוסריות של התנ"ך.
לא יודע, אבל הסקילה למעשה בלתי מזיק כמו הומוסקסואליות היא חידוש "שלנו". גם הסקילה על אי שמירת שבת. גם חוקי המלחמה "שלנו" חלקם טובים יותר וחלקם פחות.
בקיצור, יש חוקים יותר מוסריים מחוקי עמי האזור, יש פחות.
מאיפה צצה האקסיומה הזו? _________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 15:00 |
|
| |
אוקיי הבנו כבר את העםארצות שלכם, אבל מהיום האם רוצים אתם להיות יותר מוסרים מהתורה, אז קדימה, בא נראה,
האם אתם מוכנים להפסיק לקחת ריבית מאזרחים שהקרקע שייך להם במילא ??
האם אתם מוכנים לשחרר את העבדים מהאדון ששמו הבנקים ??
האם אתם מוכנים להפסיק את הגזל של ריבית קנסות מטורפות ??
האם אתם מוכנים להפסיק לנצל את גוף האישה לקידום מסחרי ??
האם אתם מוכנים להפסיק את ההרג של 11 איש בשבוע מהשתמשות במכוניות ??
האם אתם מוכנים אחרי כל רצח, שכל החכמים והמנהיגים ואנשי חינוך, שירדו לנהר ולזעוק ידינו לא שפכו את הדם הזה ???
האם אתם מוכנים להתחיל לאהוב את בני משפחתכם לפחות כמו שאתם אוהבים את שונאינו ??
האם אתם מוכנים לפעול למען בני משפחתכם לפחות כמו שגרמני עושה זאת למשפחתו\מדינתו אפי' שאבותיהם עשו את השואה ??? (כלומר לא מתכחש למשפחתו בכל זאת,)
האם אתם מוכנים לתת למלך שאתם בחרתם לשלוט, לפחות לגמור (לו פעם אחת) ארבע שנים של שילטון ??
האם אתם מוכנים לאסור ביקורת שילטונית של ליציניים, אך ורק למבקר המדינה ולמומחים,
חכמינו הקדמונים אמרו לנו שאילולי לא קיבלנו את התורה ?! מן הדין היינו צריכים לכתוב אותו לבד מעצמינו,
ספרא אחרי מות פרשה ט
(י) את משפטי תעשו אלה הדברים הכתובים בתורה שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזלות והעריות וע"א וקללת השם ושפיכת דמים שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן,
או טענת הלל לגוי "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו,
(כן כן זה כל התורה, יש אלוקים אין אלוקים כן משמים לא משמים, מה זה רלוונטי ילדי הגן היקרים)
כלומר: ידידי ואהובי, חז"ל כבר הוציאו את כל האוויר מהבלון הגדול של ביקרת המקרא, לפני אלפי שנים במילים אילו,
במילא בואו נראה אתכם כותבים תורה יותר מוסרית ????
בואו נראה תוצאות בשטח,
בואו נראה הנהגה רצינית, וקצת בוגר יותר,
בואו נראה את הצעירים בונים דירות ומשפחות בארץ הזאת, לפחות כמו הערבים,
בואו באמת לכבוד החג הבא עלינו לטובה להיות בני חורין,
חורין משנאה עצמית מטורפת,
חורין משנאת אבותיינו, (לפחות כמו הגרמני)
חורין משנאת אחים מטורפת,
תוקן על ידי maxmen ב- 17/04/2011 15:07:47
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 15:01 |
|
| |
שי
לי יש תהיה אחרת בקשר למוסריות התנ"ך. נניח שהתנ"ך מוסרי ביחס לזמנו, כלומר שאני קובע חץ התקדמות מסוים, והתנ"ך לצורך הענין נמצא במקום טוב באמצע. אולם אם אני רואה את התנ"ך כהתקדמות, אזי מדוע צריך להעצר בשלב של התנ"ך ולא להמשיך באותו חץ?
|
|
|
|
|
