זירוז לידה

נראה שיש להבחין בין דברים שהם בגדר עצה טובה, כגון לידה במזל טוב וכדומה, ובין חשש רציני של הכנסה לסכנה ללא צורך. השאלה היא מה הם אחוזי הסכנה בזירוז לידה רגילה לעומת לידה רגילה ללא זירוז. אם אכן יש הבדל, ולא אתפלא לשמוע שיש אכן הבדל, אז בודאי עדיף להוליד בלידה רגילה.

עובדה רפואית (מוכרת לי מנסיון החיים, סומך על חברי הפורום שיפנו למקורות כתובים): ברור כי יש צורך בסיבה טובה כדי להתחיל בזירוז לידה.
מדובר בתהליך פולשני המאלץ את הגוף לתהליך לא טבעי. גם הזירוז לוקח לעיתים זמן רב. שכיח שמסתיים בניתוח קיסרי.
נראה לי  שהשאלה בפועל נוגעת לספקטרום מצומצם למדי של מקרים.
כאשר יש אילוץ רפואי לזרז בשל סכנה לאם או לולד, אין שאלה כלל. כשאין אילוץ כזה, בדרך כלל גם אין שאלה.
המקרים הנידונים הם הגבוליים: אילוץ נפשי, אילוץ רפואי בחשש שאינו שכיח כ"כ וכו'.
אכן מובאים בפוסקים נימוקים מחודשים עד מאד המסתייגים מהזירוז. הנימוקים אמנם עומדים מספר נושאים: מזלו של הולד, היתר להסתכן ועוד, אך נראה שאם ננסה להעמידם על אחת, נראה שמשותף לכולם עקרון של העדפת ההליך הטבעי על ההליך המלאכותי.
עקרון זה נראה לי סביר, ואביא דוגמא בה שימש עקרון כזה דווקא לקולא.
הגרש"ז אוירבך זצ"ל הקל בשאיבת חלב לתינוק אף כשרפואית התחליפים נחשבים כמספקים את תזונתו, כי זהו מזונו ואין צורך בחריגה מההליך הטבעי, אף במחיר דישה בשבת קודש. (מופיע בהערות שש"כ, אוכל בל"נ לעלעל ולמצוא). 

.

ראוי ליר"ש להתייעץ עם רופא מומחה.

 

_________________

רופאה גיניקולוגית ממכרי סיפרה לי שיש בין רבני החסידים שמתנגדים לזירוז לידה גם במקרים שבהם הרופא קובע שיש סכנה ליולדת או לולד אם ההליך יהיה טבעי.

עיליש,

על מה שאמרת ניסיתי להצביע, שבעצם הרעיון שעומד מאחורי התנגדות הוא בלשוני חרדה מפני השונה, ובלשונך העדפת ההליך הטבעי (אף כי הניסוח שלי מעמיד את הנקודה כבעיה, ועל כך בהמשך:)

הדוגמא שהבאת מחליבה בשבת מאששת את הקו הזה. יתירה מזו, הגרש"ז גם התיר למינקת לאכול ביוה"כ לצורך הנקה גם כשיש לה אפשרות לשאוב חלב בעיוה"כ (אלא שהורה שעדיף שלא תלך לבית הכנסת, וגם בעלה לא ילך לבית הכנסת אלא ישמור על הילדים, כדי שלא תתאמץ ולא תצטרך לאכול לצורך ההנקה). אשמח כמובן לקבל דוגמאות נוספות.

השאלה היא האם העקרון הזה הוא עקרון הלכתי? האם הוא נחשב עקרון תורני ומחייב, או שהוא נכנס למערכת שיקולי הפוסקים שלא מדעת (ע"ע תיאולוגיה שלא מדעת בלקסיקון הפורום), ומשכך אינו אמור להיות בר השפעה
 אלא אצל מי שהעקרון הזה "חי" אצלו, ואין זו שאלה לרבנים ומורי הוראה, אלא הכל לפי מה שהוא אדם? לשון אחר: האם העקרון הזה נלמד בדרכי ההיסק המחייבים מדברי הגמרא?

משכך אני נוטה לדעת שוטנג ומואדיב שלא אמור להיות הבדל בין דתי לחילוני וגוי בשאלה זו: הכל יתייעצו ברופא המומחה, ועל פיו ישק דבר. (אלא ששוטנג לשיטתו שבדרך "עצה טובה" יש כן ענין להתחשב במזלות, ואכמ"ל).

ולדברי אבהו:

אם התופעה אכן נכונה (מישהו יכול לאמת או להכחיש? אם גניקולוגית אומרת ודאי שיש לכל הפחות רגלים לדבר), הרי לנו כאן עוד הקצנה של מושגים שוליים (כעניני מזלות וסתרי קבלה) עד כדי העדפתם על העקרונות החשובים ביותר!

בןאישאחד:

האם יש תופעה של רבנים שמייעצים הפך דעת הרופאים. התשובה היא חד משמעית שכן. יש לי חבר שעומד בראש מוסד לטיפול בחולי סרטן. הוא מסרב לטפל בחולים חרדים, כי אין לו כוח להתעמת עם רבנים. בשם עסקן אחר שמעתי שאפשר למלאות בתי קברות שלמים מאנשים שפעלו לפי עצת הרב שלהם ומתו.

זאת תופעה מרתקת מצד אחד ומחרידה מצד שני. אנשים שאין להם כל הבנה ברפואה שלוקחים אחריות על דיני נפשות.

מה גורם להם לעשות את זה. אפשר להצביע על ארבע סיבות.

1. בורות. לחלק מרבנים אלו אין צל של מושג כמה מורכב הוא כל החלטה רפואית.

2. זלזול בכל מי שאינו בן תורה.

3. חשדנות ברופאים.

4. יומרה. כיון שהם רואים שיש רבנים שמחליטים החלטות רפואיות הם חושבים שכל רב ראוי לעשות החלטות כאלה.

ידוע לי על בית רפואה בניו יורק שבאם הילד קצת גדול מזרזים את הלידה מיד בתאריך המשוער שצריכה ללדת (due date) ולא מחכים אפילו יום אחד. הרבנים החסידיים (חב"ד) שבהם אני מתייעץ אמרו לי שצריך להיות הכרח רפואי לזה ולא שהרופא סתם רוצה למהר הלידה, ולי אישית בארה"ב בבית רפואה יוקרתי שגעו אותי לזרז ללא צורך רפואי.

ידוע היום מנסיון ומסיפורים של חברות שבמקרים רבים מציעים ליולדת זרוז ולא תמיד מצד הסכנה המיידית .
לעיתים נח יותר שמשמרת תתפנה יותר מהר ולכן מציעים ליולדת זרוז .
כמוכן לגבי אפידורל .היום זה חלק מ "הצעת הלידה " במציעים כביכול להקל על כאבי הלידה .
ברור שבמקרים בהן אין בררה נכון וטוב שיש זם זרוז וגם הקלת כאבים בעיקר על נשים צעירות מאוד שקשה להן לזאת כאב
נכון הוא גם שכל האמצעים היום באים על מנת לא חוש כאב .כולל כאב ראש הקטן ביותר זוכה מייד לשיכוך .שוכחים שכאב הוא אות וסימן הוא מצביע על קושי נפשי וליקוי גופני .חשוב להקשיב לו ורק אחר כך לחשוב מה עושים איתו ולא תמיד ראוי לכבותו מיידית
לא כל שכן חבלי לידה שהכאב בהם הוא כאב של חיים והולדה .חוייית ההולדה מעורבת בשיקולי דעת של מיילדות שאולי רוצות להקל על היולדת אבל מפספסות את עניין הלידה שכרווך בכאב ושיחרור ממש כדוגמת משך חייו של ציר לידה.
הזרוז מגביר כאבים בדרך כלל ולכן טורחים מייד להשקיטו באפידורל וחויית הלידה הופכת להיות משהו טכני שהפחד  והחרדה משמשים בו בערבוביה .
לצערי נשים רבות באות כבר ללדת מתוך רצון לזרוז מיידי ושיכוך כאבים רק לגמור עם זה כבר .
והנחת והשקט ואהבת הבאת החיים לעולם מתמסמסים ברצון המיידי לסלק את מיטרד הלידה ומייד.

עיליש,

דברי רש"ז אוירבך הובאו ב'שמירת שבת כהלכתה' פרק לו אות כא הערה סב. אולם, אין בדבריו העדפה לדרך הטבעית, כי אם טעם לכך שגם תינוק שלא הורגל לחלב אם, מותר לשאוב בעבורו, ואין להחמיר ליתן לו תחליפים. זאת משום שהאוכל הטבעי של התינוק הוא חלב אם, ועל כן אף אם לא הורגל בו מכבר, יש לחשוש לספק סכנה בנתינת תחליפים. ע"ש בדבריו ובפרק לז אות א. מעתה, אין קשר, לענ"ד, לתפיסה המובעת בדברי הרבנים הנ"ל.

ככלל, נראה לי שקיימת רגישות רבנית יתירה לכל צורת התערבות אקטיבית בתהליך הלידה הטבעי, אולם אין היא מחמת שמרנות כללית גרידא, אלא גם, ובעיקר, מחשש שמא ההתערבות האנושית תורחב גם לשאלות פריון וכו' עד לתכנון המשפחה. הסיסמאות אודות מזלו של העובר (שמקורן מפורש בכתבי האר"י) וכיו"ב, משרתות את המטרה הכללית - "להשאיר את פרייתנו ורבייתנו בידי האלוקים".

.

התבהרות:

מקובלני מאחותי הגדולה לא לדון בענייני חוויות לידה עם מי שילדה, אולם אעפ"כ, דברייך מקוממים.


לשיטתך, כל אשה שאינה רוצה לסבול את כאבי הלידה, היא סתם מתפנקת, וכו'.


ואין אשה יודעת לאמוד את כאבי רעותה, או את חששותיה מכאב וכו'. מאד קל לשפוט מישהי אחרת, ולדבוק בלידה בה חשים את הכאבים וכו'.


הדבר מזכיר לי את אחד מהספרים שאשתי קיבלה פעם כמתנה, על התינוק האנושי. המחבר הפליג שם בהסברים כי הלידה המודרנית כואבת וקשה, וכי אצל שבטים פרימיטיביים, שעדיין מחוברים לטבע, יולדות הנשים בלי כל כאבים, כמו החיות בטבע. המחבר הדגיש כיכך עשו אמותינו בעבר, ורק היום, באה הרפואה המודרנית ומקלקלת.

התאור היה כתוב היטב ומשכנע, עד שנזכרתי בכל התאורים מהתנ"ך ואחריו אודות קשיי הלידה ומכאוביה - אלו בהם נתקללה חווה. אחר כך גם נזכרתי באחוז תמותת האמהות היולדות עד לפני כמאה שנים, ורווח לי - עוד מחבר שבונה על חוסר התבונה של קוראיו.



אגב, לתת זירוז בלי אינדיקציה רפואית לכך, זה סיכון שאף רופא לא יקח על עצמו. אני חושש שיש כאן ערוב מושגים, לא כל פקיעת קרום היא זירוז, ולא כל פעולה שעושה המיילדת לצורך קידום הלידה היא זו המכונה זירוז - הוספת פיטוצין (הורמון אוקסיטוצין סינתטי) באופן מלאכותי.