זירוז לידה

.


התבהרות, כדי להקל עלי - ובידוע שאני סובל מכל לידה ולידה כמו באותם שבטים אפריקאיים מהסיפור - ארחיק את שאלתי, ואולי ננסה להעמיד אותה על מישור תאורטי כללי:


האם הרצון לשכך כאב הוא לגיטימי, או שיש בו פסול?


מדבריך למעלה, עולה כי יש טעם לפגם ברצון לשכך את תחושת הכאב, בשל היות הכאב אות וסימן, סימן חשוב שיש לתת עליו את הדעת.

הואיל וברור כי אינך מתכוונת כי על כל אחד לשאת את כאביו ולא לנסות לשכך אותם, הייתי שמח אם הייתמנסה למתוח גבול הגדרתי מסויים: איזהו הכאב שאין לשככו, ואיזהו זה ששיכוכו לגיטימי בעיניך.


 

שאלת שאלות חשובות מואדיב .
אנסה בקוצר ידיעתי הדל לענות .
כאב הוא סוג של תחושה שמקורו בעיצבוב כימי הנותן את רישומו על נפש החש בה באופנים שונים .
כך אני מגדירה לעצמי את מהותו של הכאב .
בניגוד לכאב נפשי שם התהליך הפוך נוצרת מועקה נפשית שמקורותיה בנפש החש אותה וחלק מביטויה המוחשי הוא כאב אמיתי .ידועה התופעה הקונוורטיבית שבה אדם מקבל הגבלה בתנועה או שיתוק קל כתוצאה ממתח נפשי על כל צורותיו .
אולם אנחנו דנים לטעמי בשתי צורוצ הכאבים גם יחד
כאב הלידה אמור לכאוב .לכאורה .כך כתוב במקורות כך מדווחות יולדות .
מטרתה של תרבות המערב לפוגג לנו כל סוגי כאב מכל צד שהוא
בתרבות  המערב מכינים לנו קרקסאות ותאטרונים אינטרנט ומדיה ובנפש מלעיטים אותנו בכדורי פרוזאק ורסיטל על מנת לאפשר לנו לא להקשיב לתוכחת הלב שלנו על הקורות אותנו ולאפשר לנו לחיות בהמשך כרגיל ללא מכאוב מכל סוג שהוא.
אך לא לכדור חוסן ומה לעשות הנפש והגוף זועקים את זעקתם הטבעית והכל יוצא במימדים אחרים פחות לגיטימיים במחינה חברתית .
אותם כאבי לידה שבם דנו הם מכלול אחד של כאבי צמיחה ולידה לגיטימיים ורצויים וכאבי נפש מרב הסטריה ורצון להימלט מהן.
אישה ניקלעת למצוקה לידתית מכאביה בודאי שעדיף לה להיות מוגנת מכל סוג של כאב .
ובכלל אנשים שרמת מודעותם לכוונת הכאב ולמקורו נמוכה מאוד יחושו שהכאב  בא להורגם ועדיף להם לחסלו מבעוד מועד
איך כאן שאלה של לגיטימיות. הכל מותר כדי לגרום לעצמינו נחת .שלא נחוש כאב .
השאהל היא האם זה נכון.
לא לא התכוונתי למיחתה של שן בינה או למיגרנה איומה בשעות הבוקר המוקדמות .
אולם אם נבין את משמעותה של המיגרנה נוכל להקל על הכאב ונוכל לרדת למקורות הצורך בשימור של אותם התקפים התוקפים את הסובל מהם.
 כאבים שלאחר ניתוח הינם כאבים ברורים של תוצאת הניתוח ועדיף לסלקם
אולם גם עדיף להרהר במשמעותו של סוג הניתוח של האבר שנותח ,במשמעותה של השהייה בבית החולים ובהרפיה אישית כללית כדי לחוש יותר נח.
ושוב לגבי לידה משמעות הכאב שונה והדרך לקבל אותו היא מיוחדת
שים לב לא כתבתי להתמודד עם הכאב .
כתבתי לקבל אותו נכון .
וזה הבדל המשמעותי שבין לידה נכונה לבין לידה .

עוד משהו קטן
ביקשת הגדרה עד היכן לשאת כאב .
ובכן אני סבורה שכמובן צריך להיות בזהירות רפואית כל מקרה לגופו .
אדם החש בליבו ימהר לבית החולים .וכן שאר כאבים התקפיים פתאומיים ואלו שאנחנו לא מורגלים בהם .
עיקר כוונתי היה לכאבי הנפש וכאבי הלידה .
ברור שיש גם כאבים פסיכוסומטיים הבאים להאיר לנו נקודות עלומות באישיותינו.
בדרך כלל שולחים אותנו לצילום ולא מגלים ברוך השם כלום .
אחרי הברור הרפואי נכון להבין מה משמעות הכאב באופן שונה
ולידה ..או שם זה סיפור אחר.
שם הכאב הוא תהליך האישה אמורה לקבל אותו לחייה באותם שעות כמתנת קל מיוחדת באהבה רבה ולשדר לגופה את אהבת הבורא אליה ברגעים אלה .

.



המממממ




אספר לך סיפור אמתי, והפעם לא מהשטעטל, אלא מעשה שהיה באמת, וקרה למישהו הקרוב לי כגופי.



לאחר צניחה, הוא חש כאב בכף רגלו.

הרופא הצבאי אבחן בקלות שהוא נקע את קרסולו בצניחה, וקיבע את הקרסול בתחבושת דביקה מיוחדת.
הרגל כאבה, אבל נקע? כאלו היולו כבר רבים, עוד בתקופה ששיחק כדורעף בנבחרת הנוער של אליצור.

וכך, על הרגל הזו צנח עוד כמה פעמים. היא המשיכה לכאוב, והוא פנה לרופא שוב. זה, הפנה אותו לרופא מומחה. הרופא המומחה שלח אותו לצילום, ולאחר בדיקה הודיע לו כי "אין לך כלום", ושחרר אותו בחזרה ליחידתו עם כדורים להקלה על כאבים.


הוא דוקא חשב שעם הכאב הוא יכול להסתדר לבד. הוא לא לקח את הכדורים, וסבל בשקט. אלא שהכאבים לא חלפו ואף התגברו, וכך הופנה שוב למרפאות המומחים של הצבא. שם, צולמה רגלו כחתן בחופתו, ושוב - לא אובחנה בעיה כלשהי. הרופא שכתב את המכתב אף המליץ לרופא הגדודי להפנות את החייל לקב"ן (= קצין בריאות נפש) בהקשר לכאבים.

החייל האמור סירב לקבל הנחות באימונים, כי אם אין לו כלום, הוא יסתדר. הוא המשיך לא לקחת כדורים נגד כאבים - אבל לפי דברי המומחים, היה כואב לו גם כך.

לאחר מסע אלונקות של 90 ק"מ, הוא בא לרופא הגדודי שוב, והתלונן כי הכאבים אינם חולפים, והוא אינו יודע מה לעשות. האחרון, ניסה לשלוח אותו למרפאה אזרחית בה יש מומחים לפגיעות ספורט. שם, זוהתה במהירות דלקת בין שתי עצמות ססמואידיות בכף הרגל, הוא קיבל זריקה של סטרואידים למקום, ולאחר כמה ימים של כאבי תופת, הבעיה נפתרה.


לשיטתך, אני מבין שהוא היה אמור לקבל את הכאב לחייו, להכיל אותו וכו'. ביחוד, לאחר שנשלח לצילום ולא התגלה כלום, היה עליו להבין את משמעות הכאב באופן שונה?


לפעמים, פשוט צריך לקבל חוות דעת נוספת...

לא מואדיב ניכבד זו ממש לא דעתי.
כשכתבתי ברור רפואי התכוונתי לזה .

כשיש לפננו צנחן המנהל אורח חיים לא קל בתוך לחץ חברתי והוא עושה חיל ואינו מדוכא או הזוי בודאי שחשוב לברר עד הסוף מה מקור בכאב .
כוונתי לכאבים קונוורסיביים ופיכוסומטיים.

ושוב כל זה בהבדל עצום מכאבי לידה .
אני מעדיפה לקרוא להם חבלי לידה .
חבלים האוחזים ביולדת והיא מתפתלת בתוכם ומשירה אותם מעליה בעדינות תוך כדי לידה . ואני מדברת אפילו על אופן מצג הגוף בעת לידה שאינו תואם כלל וכלל את תהליך הלידה .מיטה ישרה ללידה הינה המצאה חדשנית חסרת כל הכרה בתונחות לידה רצויות .אבל לך תגיד משהו בנידון... וחבלי לידה וצירים הם בטח לא לדיון איתך ..ברשותך כמובן.

הערה רפואית על זירוז לידה:

זירוז לידה מעלה את הסיכון לצורך בניתוח קיסרי.

ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לתחלואה ואת הסיכון (הקטן) לתמותה.

לכן, כדי להחליט על זירוז מן הראוי שתהיה הצדקה רפואית להגדלת הסיכון.
למשל, אם הזירוז נעשה לצורך הקטנת סיכון לתמותת עובר, או להקטנת סיכון חיי היולדת במצבים מסויימים.

חשוב לזכור:
כל לידה יש בה סכנת נפשות גם היום (מקורות לכך במאמרי על הגרש"ז אויערבאך שציינתי בעמוד הקודם, בשער חמישי פרק שני).
לכן אם המצב הפרטני הוא כזה בו זירוז הלידה מקטין סיכון של האם או העובר, יש מקום לשקול סיכון מול סיכון ולבחור באופציה בה הסיכון הכולל נמוך יותר.

על כך, למיטב ידיעתי, לא חלק שום פוסק מעולם.

המלצתי: לקרוא שוב את הפסקים שצוטטו בראש האשכול, דרך משקפי ידע של הנתונים כאן.