|
|
| נשלח ב-28/2/2007 01:04 |
 |
| |
לסיכום,
אין בינינו מחלוקת עניינית שכן אתה דיברת על עצם תפקידנו בעולמנו ואילו אני דיברתי על השאלות הקיומיות הקשות עימן מתמודדים המוגבלים ביחס לתפקידנו בעולמנו,
המחלוקת שכן יש בינינו היא על נושא האשכול,
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 01:43 |
|
| |
גנץ וזכות
אם זה מה שמפריע אז במקום המילה השי"ת תכתבו "ועי"ז לבוא להכיר בגדלות הבריאה". וזו התשובה היחידה שאפשר להשיב לשאלה הזו, כי היא אנושית, יהודית, ומעמידה את השאלה על מקומה. שכן צורת השאלה "מה המטרה של המפגרים האלה בעולם" באה ממקום פסול ומוטעה מעיקרו, בכך שהיא מניחה שמטרת כל היצורים זה לייצר זכויות, במקרה שלנו זכויות רוחניות לקב"ה
יש הבדל דק ומסוכן מאוד בין חשיבה כזו, לחשיבה המערבית שרואה בבריות יצורים תועלתניים, שמשם הדרך קצרה מאוד לאידיאולוגיה הנאצית שמי שמפגר ביכולות הללו מות יומת
הרעיון הפשוט והיפה בפירוש הזה הוא שאין לחפש ולכפות מטרות ותכליות מעוקרות ומנותקות, כי אין צורך בכלל לחפש, וכל מה שאנו צריכים עומד לנגד עינינו, קרי: יצור אנושי מתפקד עם מערכות מורכבות ומופלאות, למרות שרכיב אחד בהם לא מתפקד כראוי
תוקן על ידי לונג_טורקי ב- 28/02/2007 2:04:42
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 05:43 |
|
| |
דומני שאיש ערבות מיצה את הענין בצורה היפה ביותר. עלינו להתמקד בשאלה מה אנו מצפים ברמת התוצאה כשהיא אמורה להתייחס אל כל המכלול האין סופי שבעולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 08:59 |
|
| |
לונג טורקי,
דבריך יפים מאוד אבל אני חושב שהם נאמרים במישור אחר לגמרי מזה של נושא האשכול כאן,
מה שאפשר להסיק מדבריך הוא שלא משנים ההישגים שאדם השיג בחייו לגבי עצם הזכות לחיות, ואכן עם זה אני מניח שכולם מסכימים, לא נעדיף להרוג אדם קטוע רגליים מאשר אדם בריא,
אלא שלפחות מבחינתי הדיון כאן עוסק בשאלה של איך המוגבל אמור להתמודד קיומית עם העובדה שהוא לא יכול להביא לידי ביטוי את החיים שו באופן מלא ומספק,
האם נראה לך שמישהו באמת מפקפק בעובדה שאסור להרוג אותם כי חייהם לא משמעותיים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 16:02 |
|
| |
גוונא,
התייחסתי בעיקר להתמודדות מהזווית של הלא מוגבלים. למוגבל עצמו שמצליח להגיע לרמה של התבוננות כזו השאלה ממילא מאבדת מחשיבותה, ויש להשיב לו כפי שמשיבים לכל החלכאים ונדכאים.
זה לא עניין של לא להרוג, אלא להבין שאין מה לחפש מטרות, מעבר לעובדות הקיימות, שצריך לשאוף למימושם המלא כל דבר לפי דרגתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 16:07 |
|
| |
לונג,
בדיוק על ה"מימוש" הזה אני מדבר, שלא די בעצם הקיום אלא גם צריך דרכים כדי לממש אותו, דרכים שברובן חסרות למוגבלים,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 16:18 |
|
| |
זה כי אתה מודד את המימוש שלו לפי הפוטנציאל שלך, למוגבל מספיקים "הדרכים המוגבלות שבמיעוטן לא חסרות לו".
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 16:21 |
|
| |
האם תאמר גם על אדם בריא בשיא כוחו שנכרתו בבוקר בהיר אחד זוג רגליו שהפוטנציאל שלו שונה משלי?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 16:37 |
|
| |
<הר' שך פעם נשאל שאלה דומה. למה הקב"ה משאיר בחיים זקנים שכבר לא מתפקדים? תשובתו היתה שגם אחד שלא מתפקד עדיין אפשר להתפעל מהגוף שלו, זרימת הדם, פעימות הלב, איכות העור וכדומה, ועי"ז לבוא להכיר בגדלות השי"ת. תשובה זו נכונה גם לגבי אנשים שמוגבלים נפשית>
חוץ מכל השאלות המהותיות, יש 'קלאץ קשה' בסיסית: אם בשביל זה, הרי גם גופות נכרים מראים זה (זרימת הדם וכו'), ויש לנו מליארדים. מדוע בשביל צריך הלה לסבול?
לדעתי זו (השאלה שבכותרת האשכול) שאלה שמן הנמנע להשיב עליה. למה הקב"ה בראם? עניין שלו, והוא טרם הסביר זאת!
"ביחס למפגרים יהודים - במאמר המוסגר - אני מעדיף מונח כמו "אנשים מיוחדים", לא פשוט רק בתור לשון נקייה, אלא משום שזה ישקף בצורה יותר מדוקת את המצב שלהם. בייחוד לאור העובדה שבהרבה מקרים הפיגור מוגבל ליכולת לקלוט ולספוג ידע, בעוד שבתחומים אחרים הם עשויים להיות נורמלים לחלוטין או אפלו למעלה מהממוצע",
"הניסיון האנושי מלא בדוגמאות של אנשים שהיו מוגבלים קשות בכמה היבטים, ובכל זאת הצטיינו לאחר מכן ותרמו לחברה תרומות גדולות, ואפילו יוצאות ן הכלל, בהיבטים אחרים".
(מדברי הרבי מליובאוויטש זצ"ל, מורה לדור נבוך ח"ב עמ' 121-123.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 16:40 |
|
| |
גוונא
הרבה מאד אנשים יגידו עליך שאין אתה מקיים או ממש את קיומך. או את יעודך, או לשם מה נוצרת
מי אתה שתקבע מה הוא מימוש הקיום האנושי? מהיכן אנשים לוקחים לעצמם את הסמכות להחליט מה הוא מימושו או יעודו של העולם והאדם. סלח לי על השאלה. מה זה עצם הקיום?
ואיך בדיוק ממשים אותו? אתה מכיר עשרה אנשים שיגידו שהם ממשים את קיומם, באותה צורה?
למוגבל חסר רק מה- שהוא ביחס אליך. אתה קבעת את הנורמה והוא לא עומד לפי הנורמות שלך.
ראיתי הרבה מוגבלים שהם יותר מאושרים ושלמים עם עצמם, מהרבה הרבה אנשים לא מוגבלים
עד שלא בא מישהו ומגלה להם עד כמה הם מוגבלים.
בא ונוריד קצת את האף הגבוה שלנו, ולא נתפוס את מקומו של אלוקים, ונחליט בשבילו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 17:03 |
|
| |
ירוחם,
כבר כתבתי לעיל שאינני טוען לדעת מה ייעודנו בעולמינו, אני רק טוען שאנחנו יכולים להתכוון (או אולי להתכוונן) לכיוונים שאנחנו רוצים להגיע אליהם ולעומת זאת בפני אדם מוגבל חסומים רבים מהכיוונים הללו,
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 17:24 |
|
| |
גוונא
האם אתה לא חושב שגם אנחנו מוגבלים במידה זו או אחרת.
האם מוגבלות זה לא דבר יחסי?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 02:42 |
|
| |
ירוחם,
(ידעתי שתטען את זה, איך אני?)
דבריך נכונים לגמרי, אלא שמכיוון שרוב החברה מבוססת על אנשים מסוג מסויים ממילא מוגבלים אינם יכולים להשתלב בחברה כזו,
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 09:55 |
|
| |
גוונא,
אני מזדהה עם דבריך, ובערך זו היתה כוונתי בפתיחת האשכול.
אנסה לנסח את השאלה, קצת שונה:
מוגבלים נפשית / גופנית, מה היעד שלהם בעולם?
לאן הם אמורים לחתור?
תורה הם לא יכולים ללמוד, לרוב להתפלל גם לא. בשביל חסד ועזרה לבריות גופם מגביל אותם.
אז מה רוצים ממנו? האם הוא כעלה תלוש ש'סתם מתעופף ברוח'?
מה אני, הבריא ב"ה, עונה לאותו צעיר ששואל לאן עליו להגיע?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 10:16 |
|
| |
מי שמסוגל להעלות שאלה כזו מסוגל גם להתפלל וגם ללמוד תורה.
|
|
|
|
|
