|
|
| נשלח ב-4/3/2007 16:22 |
 |
| |
גוונא ידידי
מדוע ללכת אחר דעתי ולא אחר דעתו של אחר? כי את דעתי אני מכיר הייטב, העמקתי בזה וחשבתי על זה הרבה זמן, האחר איני יודע מהיכן הוא לקח וביסס את דעתו, אולי הוא רמאי.
ומדוע להעדיף את הקרוב על הרחוק? כי זה דרך האדם הנורמלי,-אדם קרוב לעצמו. אדם נורמלי קרוב למשפחתו, ולעמו.
ועכשיו נעבור לדיון מה זה ומי זה נורמלי? אני נורמלי- ומי שלא חושב כמוני לא נורמלי.
אתה הבנת את זה ברוך?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 17:49 |
|
| |
ידידי ברוך,
ואם האחר שאתה מכיר הינו אדם מהימן שבשום אופן לא ישקר?
אני לא מבין איזה מין טיעון הוא "שזה דרך האדם הנורמלי",
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 19:03 |
|
| |
גוונא
אתה מכיר אדם אחד בעולם- כולל אותך שאתה בטוח שהוא לא ישקר, למען עצמו למען אמונתו למען בני ביתו,למען מדינתו?
בעניין ברוך קראת לגדראבן זבובי חשבתי שאתה בענין הגששים,אתה הבנת את זה גוונא.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 23:00 |
|
| |
ירוחם,
אתה מדבר לגבי עניינים שבשיקול דעת אישי, אבל אני מדבר גם על ענייניים עקרוניים, לדוגמא ייאוש שלא מדעת, (הדוגמא שהבאתי שם באשכול), האם זה קשור לעד כמה רבא או אביי רוצים בטובתי?
(הבינותי),
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2007 11:44 |
|
| |
גוונא
אביי ורבא לא רצו בטובתך, אבל רצו בטובתו של עם ישראל, כפי שהם הבינו את זה.
את היאוש שלא מדעת צריך להבין כך: אדם שמתיאש- זה לא מדעת. זו אמוציה ולא דעת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2007 00:57 |
|
| |
ירוחם,
קשה לי להבין איך דבריך קשורים לדבריי,
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2007 14:21 |
|
| |
ממה חוששים שם, בבר אילן / ראובן בונפיל
חלפו שלושה שבועות מאז החל מחול השדים סביב ספרו השערורייתי של אריאל טואף "פסח של דם". אך המבוכה, הבלבול והחרדה שנגרמו בעטיו לא נמוגו. אדרבה, בעקבות התנהגותו ההפכפכה של המחבר והעמדה העמומה של אוניברסיטת בר אילן, ויותר מכך בעקבות התגובה של ועדת החינוך של הכנסת, שעוררה אצל רבים וטובים חשש להתערבות שלטונית בחופש המחקר במוסדות להשכלה גבוהה, מוסט עתה הדיון לכיוון עוד יותר בעייתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2007 17:40 |
|
| |
מה שמייחד את אוני' בר-אילן, בעיקר בשנים האחרונות, הוא הפחד מהצל של עצמה. יש שם חשש מכך שהאוני' תצטייר כמוסד דתי מדיי, שמרני מדיי, סגור מדיי, ימני מדיי וכדו' (כלפי 'חוץ' לשטיבל). אמנם יש גם חשש מהצטיירות כמהפכני מדיי (כלפי 'פנים' השטיבל). בחינת אוי לי מיוצרי ואולי לי מיצרי. הסה"כ הזה מוליך לבינוניות מובנית, ולהיעדר אמירות פרט לבנאליזציות קונצנזואליות. לעולם לא תשמעו מהנהגת בר-אילן משהו לא קונצנזואלי.
לכן גם בהקשר זה האוניברסיטה כמובן מגנה עמדה חריגה, מחד, ומאידך חוששת מלהצטייר כרודפת את החופש האקדמי. כידוע, אנחנו יותר 'פתוחים' מהאפיפיור (אפילו ממנו  ). טואף צדק בכך שלא חשש, שכן למרבה האירוניה בכל אוניברסיטה אחרת מעמדו היה מעורער הרבה יותר.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 17:51 |
|
| |
מודה בהכנעה, אני מיושן, איני מן ההולכים קדימה, ועל כן לכאורה אין זה נוגע לי מה קורה בערוצי התקשורת השולטים בעולמנו. מכל מקום חדר לידיעתי מבעד למסכים המבדילים והחוצצים, הנאמר והמתפרסם היום בעלילת הדם החדשה (וכמלך מצרים, לא חדשה חדשה ממש, אלא שנתחדשה, לרגל צמאון הדם של אנשי האמת והצדק, היושר והשלום) שבמלחמת 6 הימים, רצחו היהודים ואבד חמש מאות איש מהמצרים השבויים. שומו שמים, וזעקי ארץ.
ואני תמהתי האם אין יד א' ט' באמצע? על כל פנים, המצרים, בוודאי לא ישבו בחיבוק ידיים, וכבר רבי המדינה שלנו טורחים ומתאמצים להפיס את דעתם של המצרים, ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, זה כבר יעלה למדינה מה שיעלה, כדי להשתיק לפי שעה את העלילה הזו.
וכלפי המזלזלים ברשעתם ובאכזריותם וברדיפתם של ההיסטוריונים החדשים ואנשי השמאל, דיינו אם נחשוב על הסכנה של רבים וטובים מצה"ל ונושאי תפקידים שונים, בצאתם לחו"ל, להתפס ולהעצר בהאשמות פליליות שונות, שבאו לעולם בחסדי אוהבי הצדק והשלום העולמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 18:35 |
|
| |
דגים,
האם לא ייתכן שמשהו מזה באמת קרה (קשה לי להאמין שברמה כה סיטונאית)? אם כן, אז לדעתי יש בהחלט מקום לבדק בית. ואם יחששו מפרסום של דברים כאלה הם לעולם לא ייבדקו ולא יימנעו. זה מחיר הכיבוס של הכביסהף או שהיא תכובס או שלא. אין ייבוש של כביסה לא בשמש.
אמנם התביעה המצרית היא מגוחכת, לאור יחסם החביב לשבויים שלנו (ואני מניח שגם אצלם היה רצח של שבויים, שלא לדבר על שימוש בגזים בתימן). אבל אנחנו צריכים לבדוק את הדברים הללו למען עצמנו.
למיטב השגתי, כל חברה שמהססת מכיבוס הכביסה המלוכלכת בחוץ אינה מכבסת אותה בכלל, ודוגמאות יש למכביר.
יבדקו את הדברים, ואם הם אכן היו חשוב לדעת ולתקן את מה שאפשר. ואם לא היו ולא נבראו, אז נהיה יותר רגועים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2007 01:47 |
|
| |
טוב שאותו אחד מזהיר אותנו באופן עקבי מפני אותם יפי נפש ליברלים שעושים את אותם מעשים שגורמים לאותם תוצאות ידועות,
מי יתן ואותם ברכות יחולו על אותם אנשים שחפצים במה שטוב וצריך לעשות לפי אותן דעות הנכונות,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2007 12:10 |
|
| |
טוב מראה עיניים מהלך נפש.
כפי שיראה כל רואה, לכאורה זה ציור אנטישמי מובהק, שמטרתו לומר לצופה,
הנה רב יהודי בשעת מעשה, בשעת שחיטת ילד נוצרי,
ובאופן טקסי (נא לזכור שבעלילת טרנטו, ראשי הקהילה והרבנים
התאספו בחשאי בבית הכנסת והניחו את הילד על הבימה,
מול ארון הקודש, ואז שחטוהו לקרבן וכו' וכו',
ואת היין חילקו בין יהודי הקהילה לשימוש במצות שיאכלו בליל הפסח,
וזהו כמובן פירוש הכותרת: פסחים של דם
[דוק: לא פסחים של עלילת דם, אלא פסחים של דם, עפ"ל].
אמנם מתברר שאין זה כלל ציור אנטישמי, אלא זהו טריק ערמומי ומרושע,
ובלא ספק של המחבר עצמו [טענתו שהמו"ל (הגוי?) בחר בציור, הוא בודאי שקר].
הציור לקוח מספר יהודי עתיק, והוא ציור של עקידת יצחק . . .!
הטריק המלוכלך כאן הוא, שלגבי כל גוי באירופה הרי לך רב יהודי שוחט ילד נוצרי,
לגבי היודעים והמבינים את הרמז המרושע (שנזכר גם בגוף הספר לעדות מבקריו), הוא
לומר: המנהג, הנטייה, הפולחן, המצווה (בחר את הרצוי),
לשחוט ילדים למטרות דתיות הוא עתיק מימי אאע"ה !
אין זה איפוא רק שנאה לאשכנזים, שנאה לפונדמנטליסטים, לקבוצות מסוימות,
אלא זה על ה' ועל משיחו ועל ננתקה ...
זוהי 'מרכזיותו של הדם בטקסים הדתיים של היהודים' שמדבר עליו המטואף הזה.
על מדאברהם הנני תמה, איך הוא מסוגל בדיון כזה, להעלות טענות של אמת, של
ביקורת עצמית, של תיקונים וכו' וכו', הלוא עסק לנו כאן עם העמדות השפלות
והמאוסות ביותר. העניין הוא דומה ל'רבן דקרו'. אכן, יש פקודות ויש חוקים, ויש
איסור לצאת מירושלים, וחובת השומרים לבדוק כהוגן שלא יערימו, מכל מקום
הבינו שלא יתכן, לעשות דבר, שיאמרו עליו 'רבן דקרו'. וכעין מעשי טיטוס שדקר
את הפרוכת.
שמעתי שהמטואף היה מתפאר מזה זמן רב בפני תלמידיו, שלקראת פרישתו יפרסם
ספר, והשמים יפלו.
_________________
עינא פקיחא ונהורא מעליא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2007 12:49 |
|
| |
.
בתוך הספר מופיע הצור בשלמותו - ובו רואים גם את האיל. העלמת האיל מהכריכה, אומרת דרשני.
|
|
|
|
|
