בדרך בצאתכם ממצרים – בין עמלק עמון ומואב למרים

מוריץ.
<ובכל זאת המתפלל לא נחשב כמתיימר להטיף צדק לאלוהים. לא כן? >

תלוי מי מתפלל ותלוי איך מתפללים. לא כל בקשה היא דרישה. ולא כל דרישה צודקת. ולא כל דרישה צודקת בעיני המתפלל-צודקת.
התפילה היא יותר צורך נפשי של המתפלל. מאשר צרכו ודרך התנהלותו של האלוקים.

אמשלום,

לדעתי, הצד השווה הוא למה שרמז ווטו, ההענשה היא על התוצאה, במידה כנגד מידה, בין אם היא לגבי המזיד(= עשה לך)  או לגבי השוגג ( = עשה ה')

אמר ר' יוחנן...אם היה שם שמיים במזיד או בשוגג, נפרעין ממנו בגלוי..אם היה עונש מזיד- עונש מזיד ואם היה שוגג - עונש שוגג, אבל שני העונשים בגלוי..(אבות פ"ד)

_________________

לפלא בעיני שאף אחד מן הכותבים לא שם ליבו אל נקודה חשובה ביותר.

במדבר יג טו
ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים:

עם ישראל עומד בשערי ארץ ישראל, מרחק של ימים ספורים ואולי אף פחות מכך מאדמת אבותיהם, מתכונן לכיבוש הארץ המובטחת עם תכניות ריגול כאלו ואחרים,

העם כולו עומד שבעה ימים ושבעה לילות רצופים על מקומו, אינו מתקדם במילימטר אל ארץ חלומותיו, למה? כי אחות המנהיג דברה סרה באחיה, ונענשה בענשי נגעים, ותשאר מחוץ למחנה....
האם אין כאן הדגשה מכוונת - 'בדרך בצאתכם ממצרים' אל ארץ החלומות, עם שלם גברים נשים וטף עומד שבוע תמים על מקומו, בנסיבות מצערות שכאלו.

שבת שלום

אילפא,

מעניין שאתה לא שמת ליבך לנקודה מעניינת - מדוע לא נסע העם עד האסף מרים? והלא ענן ה' עלה מעל האהל וזה הסימן לנסוע?
א-להים לא ציווה שלא יסעו, הוא דוקא ציווה (באמצעות הענן) להם לנסוע, אלא שהם "מרדו" בו וחיכו למרים...

את ענין עמלק וענין מרים, נצטוונו לזכור.
את עמלק להשמיד, בנוסף לזכירה.
בעמון ומואב איסור חיתון, אך אין ענין זכירה.
ומרים? רק לזכור.

ה"בדרך בצאתכם ממצרים", משותף.
השאר לא...

שבת שלום

ווטו

ברוך תהיה!

אני מבין היטב שהתורה האנישה את האלוהים וזו אולי אחת ממטרותיה העיקריות אבל לא ייתכן לפרש את ההאנשה בצורה שסותרת את מהות האלוקים ובפרט שיש להניח כי כל מטרת ההאנשה היא למען ישכילו את המהות. אם כתובים המספרים על בני אדם שנסעו ממקום למקום, יתפרשו שהם נסעו על ידי שהיו להם כנפיים כצפורים לא יתקבל הפירוש על אף אחד כי האדם פשוט לא עף למרות שזה לא נוגד למהותו. גם אם יאמר המפרש שאין לו עניין באנטומיה, זה לא יעזור לחפות על הסילוף כל שכן פירוש המפרש שאלוהים אינו אלוהים שאינו יכול להתקבל רק משום שהמפרש עושה מזה מחקר תיאולוגי שאין לו עניין בו.

אמשלום

אינני מתיימר להיות כזה חכם שברגע שחסר לי פירוש לניסוח מסוים של התורה אני מסיק שאלוהים לא הקפיד בניסוח. קודם כל אפשר להישאר בקושיה ולתלות את אי ההבנה בחסרון הקורא ולא הכותב וגם אלה שמתים מקושיה אמורים למות מהר יותר מתירוץ שמעורר בעיה יותר חמורה. עם זאת אני מבין מכאן שכאשר הבעיה היותר חמורה היא בתחום זר לא מזהים בה בעיה. רק מבחינתי כתבתי את שכתבתי כי עבורי זה פתרון בת היענה והיה נראה שכן גם לחברי הפורום הנכבד הזה.

מוריץ
 התרוץ של ניצחוני בני ניצחוני בני ---כן מקובל עליך?

_________________

מודה ועוזב

מורצ"ש,

"ממקום שבאת"; צורך התורה בהאנשת אלוקים מוכיחה שהיא מדברת גם למי שלא נכנס עדיין לדיון תיאולוגי ולכן לגיטימי לפרש בכיוון זה את המושג אלוקים בתורה [ולכא' יש הוכחות לכאן כמ"ש הרש"ר על "וירא אלוקים כי טוב" בתחילת התורה ואכמ"ל]. אם כי אשריך מצד הישג דעתך דעת הווה נכונה כה מושרשת שאינך מוכן לקבל אחרת, אך מאידך יש להתחשב בהקשרי התורה בזמן נתינתה בפרט ברמה התקשורתית.

_________________

למד לשונך לומר: "איני יודע" כך תדע את שהנך יודע

אמשלום,

לא זכיתי  להבין.  כשאת כותבת "א-להים לא ציווה שלא יסעו, הוא דוקא ציווה (באמצעות הענן) להם לנסוע, אלא שהם "מרדו" בו וחיכו למרים... "
 
האם את מתכוונת לכך שכוונתו המקורית של ה' היתה להעניש אותה בעונש הרבה יותר חמור מלבד הפגיעה ה'אוטומטית' במידה כנגד מידה, שלא יחכו  וינטשו אותה לנפשה למות במדבר - ומזלה שהם התעוררו לחוסר הצדק של ה' ו"מרדו", ובזכותם של הרחמנים בני רחמנים, ובראשם משה התעכבו, למרות הוראתו לנטוש אותה ולהמשיך במסעם ?

_________________

ריב,

איני יודעת. אולי כך היה נהוג במצורעים שהוצאו אל מחוץ למחנה? האם תמיד היו מחכים להם? הרי סביר שלא היה לדבר סוף ולא היו מתקדמים בדרך...
במקרה הזה, זה נראה לי פשוט, כאשר מסופר על כך שהענן עולה מעל האהל, ואנחנו יודעים שכך מסמן א-להים לעם שיש לצאת למסע. גם האמירה הישירה על כך שהעם לא נסע, מרמזת שהיה כאן משהו מיוחד.
מן הסיפור ברור, שמשה חושב שיש כאן חוסר צדק, וא-להים נאלץ להסביר לו מה ייחודי בעונש, ומדוע אינו יכול לחזור בו לחלוטין (אלא, מקסימום, להפחית ממנו מעט). איני יודעת מה ידע העם ומה לא, ויכול להיות שההתקוממות שלו (ואני בהחלט רואה כאן סוג של התקוממות), אינה כנגד העונש, אלא כנגד העונש למרים דוקא (מן הדברים שאומרים מרים ואהרון, וליתר דיוק - מתשובתו של ה' - אפשר ללמוד ששניהם היו נביאים ומנהיגים, ואולי היו מקובלים כך על העם?) .



מוריץ,

לצערי, איני מבינה מה אתה כותב, ולכן קשה לי לענות לך. סביר לי שהדבר תלוי כולו בליקויי הבנת הנקרא שלי ועימך הסליחה.