תורה וציונות

אדרבה, כל היופי של היהדות הוא להתמודד עם בעיות ולמצוא להן פתרון תורני.
לו כך היתה המדינה, היתה זו תפארת ישראל.

פירוש נפלא למהרש"א חולין מ"ד: על מאמר חז"ל שעל חכם הרואה טריפה לעצמו נאמר 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' - אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא.
בברכות ח. אמרו חז"ל מאותו הפסוק ש'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים' שבנהנה מיגיע כפיו נאמר א. אשריך וב. טוב לך, ואילו בירא שמים נאמר רק 'אשרי' ירא השם.
אומר המהרש"א, ירא השמים (הסטנדרטי) שיש לו שאלה של טרפה פשוט מחמיר על עצמו שלא ייכשל, עליו נאמר רק 'אשרי' שהוא מאושר בעולם הבא על שהחמיר על עצמו אבל לא טוב לא בעולם הזה, כי הוא מנוע מלאכול את הבשר. אבל הרואה טרפה לעצמו שיש לו גם את היכולת להכריע הלכתית שניתן לאכול את הבשר, אזי 'אשרי לו בעולם הזה' שניתן לו לאכול את הבשר ו'טוב לו בעולם הבא' על שעמל והתמודד עם הבעיה.

'תורת אמת נתן לנו, ברוך אשר בחר בנו'.
שבת שלום.

קוני

ניתן להאריך בפלפולים ועיונים על מהות היום, והרוצה מוזמן לעיין בלינקים שצירפתי באשכול סמוך.
אך ישנם כמה נקודות אלמנטריות המגדירות את היום וכדאי להבהיר אותן.

1. כשאומרים יום אידם, מתכוונים לאידם של השמחים לאד ורוצים במשבתה של המדינה.

2. המונח ציונות נגזר מהמילה ציון, ואם נפעיל את השכל הישר, כל מילה נוספת מיותרת.
אך בכל זאת, אנו מתפללים כל יום שלוש פעמים לשיבת ציון, והנה כאשר התפילה מתחילה להתממש נסרב להודות על כך?

3. כל הויכוחים על זהות מקימי המדינה ומטרותיהם אינם רלוונטיים. להיפך, יש אזכורים רבים במקורות לכך שהגאולה האחרונה תתחיל בידי אינשי דלא מעלי.

4. לגבי אמירת הלל או שאר הלכות הקשורים ביום, הן שייכות לדיונים הלכתיים, וכל אחד ינהג בהוראת רבו.

5. בשורה התחתונה, התכחשות לטוב אשר גמלנו הבורא בהקמת המדינה, הרי זו כפיות טובה גמורה. לדעתי היא נובעת מ"כל הכופר בטובת חברו סופו שיכפור בטובתו של מקום".
(תסלחו לי אם לביטוי הנ"ל אין מקור).

ספודיק, טשטוש

איננו עוסקים באטימולוגיה לשונית.

ב'אידם' מתכוונים לחג שלילי לפי מבט התורה.

ב'ציונות' (או 'החטא הידוע' נוסח סאטמר) הכוונה לאידיאולוגיה של תנועת 'ככל הגויים בית ישראל'.

אם קראת טוב את שכתבתי באשכול הסמוך שפתחת, תיווכח שלא היה כאן ניסיון להתעלם מטובתו של הקב"ה (בין כך כל דעביד וכו' וזה בכלל לא היה הנושא). הניסיון היה לא להתעלם מהחורבן הרוחני שהיהדות הפולנית-ספודיקאית התעלמה ממנו בגין הנטיה הציונית אשר בקרבה!

בשתי מילים: אתה היפוטתי, גם אם לא הבחנת בכך. (אופס, זה כבר 7 מילים..)

לדבריך, המדינה היא הצלה וחסד לעם היהודי, אך אנו לא נודה לה' על כך מכיון שהיא הביאה לחורבן רוחני.
ומהו החורבן הרוחני? הקמת המדינה.

עצור בטרם תגיב.

נודה ונודה

נודה על חלק בברכת הטוב והמטיב
ועל חלק אחר בברכת דיין האמת!

עשיית חג כאילו הכל אך טוב זה טשטוש עצוב ומזיק שיש בו חילול השם.

אעתיק מהודעה אחרת שכתבתי כאן היום: "נטיית העצלות נוטעת רצון להתייחס לכל ב'שחור-לבן' בלי להתבונן ולהתמודד עם הדקויות שברבגוניות."

אני סבור שזה ויכוח צטדקני ללא מהות ממשית.
אתה מסרב להסביר מדוע עצם הקמת המדינה היא אירוע שלילי אשר יש להתאבל עליו, ובוחר להציג טיעונים וירטואליים של "חילול השם".

אני מסיים את הויכוח בנקודה זו, מאחר וקונטתי מדקויות פילוסופיות.
אותי לימדו שכשנותנים לך משהו, אתה אומר תודה.

חג שמח.

חשבתי שתבין בשתי המילים לכן לא הארכתי לפרש את 'חילול השם' אבל כעת הארכתי באשכול שלך
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=406597
שהכוונה לפתיחת הפתח הגדול להיות יהודי כופר בד' ובתורתו עם מצפון נקי לגמרי.

הנפתך את דגל אמירת התודה אינה נוגעת כלל לויכוח כי לא על ההלל ושאר הטכסים (שספק אם באו באמת כדי להודות או כדי לחזק את הזהות החדשה) דיברנו.

אני מסכים אתך שאין טעם בהמשך הויכוח על נקודה זו כאשר טענו בחיטים ...

היחס למדינה נובע לדעתי על פי דברי הגמי במסכת ברכות דף לג /ב " משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול".

אף אנו כן, עם כל הבקורת שיש לנו על המדינה, מי שיודע איך ישבו יהודים במחנות הפליטים באירופה לאחר המלחמה ולא היה להם בית לשוב אליו, יסתכל אחרת על העובדה שיש ליהודים מדינה, רק מי שחש את עצמו כזר במקום מגוריו , יוכל להעריך את העובדה שהוא אזרח של מדינתו.
ואל תאמרו לי שיש מליוני אזרחים יהודים במדינות אחרות, שכן על אף הדימוקרטיה השוררת שם, הם מרגישים את עצמם על תקן של אורחים, אורחים נכבדים מאד, אבל אורחים, ואלו אנו – על אף כל הבעיות , השנאה וההסתה- מרגישים את עצמנו כבעלי בית, לפעמים יש בבית בעיות קשות כמו שגם לבעל בית יש בעיות בביתו אבל זה ביתו שלו.

ראיה לדבר: כל המלל הרב הנשפך בכלי התקשורת החרדיים (ואף בפורום שלנו...) נגד המדינה, דבר שלעולם לא נראה במדינות אחרות באירופה או בארצה"ב, שם חייבים להתנהג בנימוס, כי אתה אורח, רק פה אפשר לצעוק ולהשמיץ , כי אתה בביתך ומי יאמר לך מה תעשה.

דוגמה לדבר בנושא אקטואלי: ביטול הקיצבאות והתמיכות בישיבות שהכל זועקים עליהם מרות, בארה"ב אין כלל תמיכה במוסדות דת וכל יהודי משלם אלפי ! $ לחודש לשכר לימוד לילדיו , ובכ"ז ארה"ב נחשבת בעינינו ל"מלכות של חסד" ואצלנו מחום המעטת התמיכות והקצבאות נהפכה המדינה ל"מלכות הרשעה" והממשלה ל"ממשלת שמד"

נקודה למחשבה !

בר בי רב

אני בארה"ב ומרגיש פחות כאורח מכאשר חייתי בארץ. דווקא הסוציאליזם הנותן לחיים על חשבון זולתם, תחושת קבצנות מגביר את תחושת הזרות.

העסקונה הפוליטית היהודית בארה"ב דוקא אינה חשה בבית כמוך.
זכינו לשמוע מגוון הצהרות מאישים יהודיים שונים על כך כי נאמנותם נתונה לחלוטין לארה"ב, ואין להם כל מחוייבות לישראל.
עיין פרשת פולארד, למשל.

לגבי העניין של בקדוש ברוך והשואה

אומר את מה שאומר הרב מוטי אלון בשעוריו


רם הודע על עמך כי לך היום אף לך הלילה


לרב מוטי אלון יש קסטה מיחודת-שיעור שלם שעוסק בנושא השואה

אכן, קצת תמוה בעיני הטיעון של: הקמת המדינה יצרה 'אלטרנטיבה' יהודית לרוח ישראל סבא.

תהליך החילון שעבר על מרבית העם היהודי קדם להקמת התנועה הציונית ולבטח להקמת המדינה. הקמת המדינה הצליחה להציל חלק מעם ישראל ולהשאיר אותו יהודי (במודעות וכן בייחוס). אמנם, אינני בטוח שיהיה למדינה בטווח הארוך יתרון כזה (לאור העליה הלא-יהודית, העובדים הזרים והעדר הפרדה מהערבים), אבל כיום בודאי שהוא קיים.

אני גם מסופק אם במציאות מדינית אחרת (לרבות מדינה יהודית ע"פ ההלכה) היה מתאפשר לכ"כ הרבה יהודים לעסוק בתורה ולא לעסוק בדברים אחרים. חלק ניכר מכוחה של היהדות הדתית-חרדית נובע מכך שהיא מיעוט שהרוב 'מפחד' לפגוע בו.