|
|
| נשלח ב-26/10/2009 09:51 |
|
| |
רוזמרין,
בכדי להתיחס לדבריך, אולי תוכל לספר לנו מה בדיוק מצא חן בעיניך בדת הנוצרית, העדיפה על זו היהודית, הרי אם ממירים ממירים לטוב יותר- אז מה טוב יותר? רוחני יותר? אולי קל יותר?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2009 18:49 |
|
| |
בקשה למקור מספר "ערוגת הבשם"
שלום.
אם למישהו יש בביתו (או בדיסק DBS) את ספר "ערוגת הבשם" לר' אברהם ב"ר עזריאל, אשמח לדעת אם קיימת שם הפסקה הבאה:
"אייל עורג ומתאווה... שלבו מתחמם בקרבו והולך על המים לקרר עצמו מחמימות, ורואה בבואה של המים, שהוא פרצופו, וסבור שהוא נקבה, ושוחק כנגד הבבואה... ושמח... לבוא אצל הבבואה, וכן נפשנו תשמח כנגד הקדוש-ברוך-הוא"
הציטוט הנ"ל לקוח מהספר "בקשו פני, קראו בשמי" של אברהם יצחק גרין. הדילוגים במקור. בהערות בספרו הוא כותב כי הקאע הנ"ל נלקח מהספר ערוגת הבשם שהוציא א"א אורבך, ירושלים, תרצ"ט, חלק א', עמוד 59 הערה, והוא מעיר שם: "מובאת כאן תוספת שנמצאת באחד מכה"י של החיבור, אגב ביאור המילה "ערוגה"..."
תודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2009 20:07 |
|
| |
שאלה דחופה, אשמח למקורות ומידע בעניין.
מה דינו של שם א-לוהים, שנכתב עם וא"ו אחרי הלמ"ד? האם הוא משמות שאינם נמחקים? שמעתי סברא שהוא נגזר מא-לוה שנכתב עם וא"ו, ולכן הוא אינו מהנמחקים.
ובשולי הדברים: מה דעתכם על כתיבתו בספר כללי (שאינו ספר קודש) שפונה לציבור הרחב?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2009 21:55 |
|
| |
ר' מיכי
אולי זה יעזור
מסכת סופרים פרק ד
לכה ב
הכותב אל"ף למ"ד מארבע אותיות, יו"ד ה"י מארבע אותיות, אינן נמחקין, מפני שיש שמות כיוצא בהן. שי"ן דל"ת משדי, צד"י בי"ת מצבאות, אל"ף ה"י מאהיה, הרי אילו נמחקין, מפני שאין שמות כיוצא בהן.
הלכה ג
כל האותיות המשמשות לשם, בין מלפניו בין מלאחריו, הרי אילו נמחקין. מלפניו, בי"י ב' נמחק; לי"י, ל' נמחק; וי"י, ו' נמחק; שי"י, ש' נמחק; הי"י, ה' נמחק; מי"י, מ' נמחק, וכיוצא בהן. ומלאחריו, כמו, אלהינו, נו נמחק; אלהיכם, כם נמחק; אלהיהם, הם נמחק, וכיוצא בהן, ויש אומרים שאין נמחקין
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2009 22:59 |
|
| |
ירוחם, את אלו אני מכיר, אבל איני רואה כיצד ניתן ללמוד מזה על שאלתי. האם אתה רואה מכאן ראיה כלשהי לשם א-לוהים?
מה שמצאתי הוא הלכה ב'קסת סופר' (יא, ז) לגבי מי שכותב שם אדנות עם וא"ו אחרי הדל"ת.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2009 10:57 |
|
| |
תודה לשטיינר, הקפצתי את האשכול ההוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2009 13:49 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | ובשולי הדברים: מה דעתכם על כתיבתו בספר כללי (שאינו ספר קודש) שפונה לציבור הרחב?
|
|
"בתר דעבדין מתמלכין"?! כבר הוכרע ב"שתי עגלות" ששם זה הוא תלוי הקשר ובהתייחסו לאל דתי קודש הוא
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2009 14:33 |
|
| |
מתמלכין שוב, לאחר שקיבלתי ערעורים. וכנראה משנה לא זזה ממקומה. יתר על כן, אפילו לא צריך את הנימוק ההוא.
תוקן על ידי mdabraham ב- 02/11/2009 14:33:50
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2009 14:02 |
|
| |
גדוראובן:
שאלה (יש לי תשובה משלי, אני רוצה לשמוע קודם את תשובתכם):
למה מתנדנדים בתפילה?
*****
אילפא:
תגובה קצרה לשאלת הסיום,
עט) אמר הכוזרי: אשאלך כעת היודע אתה סבה לדבר שהיהודים מתנועעים בשעת קריאתם בספרים עבריים:
(פ) אמר החבר: אומרים כי דבר זה בא לעורר את החם הטבעי אולם אשר אחזה לי אני הדבר תלוי במה שדברנו עליו כעת מתוך שרבים מהם ידעו לקרא פה אחד יכלו עשרה מהם או יותר לקרא מתוך ספר אחד אשר על כן עושים היינו את ספרינו גדולים וכל אחד מן העשרה הצרך להתכופף משעה לשעה לשם עיון בתיבה אחת ולשוב ולהזדקף כי הספר היה מטל לפניהם על הארץ וכך היתה שם תנועת התכופפות והזדקפות מתמדת זאת היתה הסבה בראשונה לימים נעשה הדבר מנהג מתוך הסתכלות בנים במעשה אבות ומתוך חקוי כי זה טבע בני אדם אולם אצל אמות אחרות כל אדם קורא בספרו ומקרב את הספר אל עיניו או מקרב עצמו אל הספר בשעור הרצוי לו מבלי אשר יצר לו חברו בזה ולכן אינו זקוק להתכופפות ולהזדקפות.
_________________
צבי - (המבינים)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2009 15:24 |
|
| |
מה שמלמד הקטע הנ"ל מהכוזרי הוא, שהנענוע בשעת התפילה והלימוד מנהג עתיק יומין הוא. הסיבה שמציין ריה"ל נראית דחוקה ביותר.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2009 18:46 |
|
| |
שאל אותי חבר על הפסוק בפרשת העקידה 'וירא והנה איל אחר נאחז' מדוע התרגום מתרגם 'והא דיכרא חדא אחיד'. חיפשתי וראיתי בלגן עצום ושינויי נוסח.
עשיתי חיפוש בגוגל על המילים 'והנה איל אחד נאחז' וראיתי שבאתרים הכי שמרניים שיש, כמו נוסח תפילה לגולשים החרדים, מצוטט כך הפסוק בתפילת שחרית.
מי עסק בנושא רגיש זה?
תוקן על ידי ymy33655 ב- 14/11/2009 18:47:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2009 21:31 |
|
| |
YMY, אני לא יודע על האתרים השמרניים, אולם ככל הזכור לי בספר התורה השומרוני הנוסח הוא אכן "איל אחד". אינו בידי כעת לבדוק.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 11:44 |
|
| |
שכן
העתק הגירסאות השונות האחר אינו שם
את השינויים שבנוסח השומרוני אפשר לחלק לשלושה סוגים עיקריים:
- שינויים של כתיב תוך התאמה לדיקדוק של תקופה מאוחרת יותר: אהלה – אהלו, עירה = עירו, נחנו = אנחנו, סותה = כסותה, חכלילי = חכלילו, שמנה = שמן.
הם כותבים ברוב המקומות בכתיב מלא, כגון ראישון = ראישונה, מראישיתו = מראשותיו, תעשה = תעש, (המים) הלכו וחסרו = היו הלוך וחסור, הלך ונסע = הלוך ונסוע.
- שינויים בתוכן. אלה באים ליישב קושיה או למנוע סתירה בין הכתובים, כגון (בראשית ב, ב): ויכל אלוקים ביום השביעי [שומרוני הששי], שהרי ה' לא עשה מלאכה ביום השביעי; "ויאמר קין אל הבל אחיו" (שם ד, ח) – ולא סופר מה אמר, בשומרוני: "נלכה השדה"; "איש ואשתו" (שם ז, ב), בשומרוני "זכר ונקבה"; "מעוף השמים" (שם, ג), בשומרוני: "מעוף השמים הטהור" (בדומה לבהמה הטהורה, שם, ב); "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב), שומרוני: "כל הבן הילוד לעברים וכו'" "וכי יגף שור" (שם כא, לה), בשומרוני: "וכי יכה שומר או כל בהמה"; "כי שור נגח הוא" (שם, לו), בשומרוני: "ואם בהמה מכה היא".
- שינויים מטעמים דתיים:
|
נוסח המסורה
|
נוסח שומרוני
|
| "כי אם אל המקום אשר יבחר |
"כי אם אל המקום אשר בחר"
|
| ה' אלהיכם" (דברים יב, ה). |
|
| "והיה בעברכם את הירדן... |
"והיה בעברכם את הירדן"...
|
|
בהר עיבל ושדת אתם בשיד" (שם כז, ד)
|
בהר גריזים ושדת אותם בשיד"
|
|
"ונתת את הברכה על הר גריזים...
|
"ונתת את הברכה על הר גרזים...
|
| היושב בערבה מול הגלגל |
הישב בערבה מול הגלגל
|
| אצל אלוני מורה" (שם יא, כט-ל). |
אצל אלוני מורא מול שכם".
|
|
|
|
|
|