הלך
איני יודע מהיכן לקוחים הדברים (ולא נסיתי בפרוייקט השות) אבל אולי תוכל לציין מקור ואת שמות החולקים שאינם מוכרים לי.
לגבי שאלתך, כיון שהציטוט לא מוכר, עלי לנסות להבין למה אתה מתייחס. ויש שתי אפשרויות.
א. מעשר עני שהוא אחת ההפרשות המחוייבות מהתורה מפירות שאוסף החקלאי. יש מחלוקת באלו פירות זה נוהג (דגן ותירוש, שבעת המינים, פירות העץ, כל הפירות חוץ מירקות) ואם מדאורייתא ואם מדרבנן, ואם בזמן הזה זה מדאורייתא או מדרבנן או מן המנהג. ולפי זה רמות החיוב משתנות.
בהפרשה יש שני חלקים: להפריש מן הפירות ולחלק, חלק חולין וחלק שצריך להינתן למקבל המוגדר: כהנים, לווים, עניים וכיו"ב.
ברור שאם אין מי שיבוא ויקח אז מה יש לעשות עם הפירות שהופרשו. האם יניח עד שיתקלקלו? איני זוכר כרגע מראי מקומות, אבל תחושתי היא שאין אומרים להשליך לפח עד שיבואו עניים. אלא שבדרך כלל יש תמיד עניים. אם אוכל, אחפש קצת מקורות שהרי השאלה כבר מופיעה ברמב"ם לפי מיעוט זכרוני אם לא בגמרא עצמה.
ויש לעיין אם צריך להחשיב את הפירות שמגיעים לעניים בכסף ולשמור את ערכו לפעם אחרת או שמשתמשים בפירות עצמם, כמו הלקט שנשאר בשדה לאחר שעברו הנמושות, שנחשב שהעניים הפקירו אותו.
ב. מעשר כספים שנוהג היום הוא לכל היותר מנהג. לפי דעתי כמובן ולפי המקורות התלמודיים. וכל המחשיב זאת לדין דרבנן או דאורייתא צריך להביא ראיה. ובמנהג יש לומר שהולכים אחרי הסברה ביתר קלות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
