|
|
| נשלח ב-14/2/2010 02:11 |
 |
| |
אידך, זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2010 12:46 |
|
| |
תודה לשניכם! וכל הכבוד על המציאות הנאות.
כן, זה כנראה מה שחיפשתי. היכן זה פורסם?
ובהזדמנות זו: מישהו יכול להפנות אותי למקורות (כולל אינטרנט) בעניין פולמוס הרבנות בקרית ספר?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2010 13:54 |
|
| |
האם מישהו יכול להגדיר לי בצורה חדה מה ההבדל בין איסור עשה לבין מצוות עשה חיובית לבין לאו הבא מכלל עשה?
לאו הבא מכלל עשה הוא איסור שכתוב בתורה בצורה של עשה, אבל אין חובה לעשות אלא רק להישמר מאי עשייה שלו.
מצוות עשה חיובית היא מצווה שיש חובה לעשות ויש איסור שלא לעשות.
איסור עשה, כמו שחיטה, לכאורה הוא לאו הבא מכלל עשה, שכן זהו איסור שכתוב בתורה בצורה של עשה.
איסור עשה של אכילה חוץ לסוכה (מי שמגדיר אותו כך) אינו אלא עשה חיובי (כי יש חובה מותנה לאכול בסוכה, וממילא איסור לאכול חוץ לסוכה). החובה לאכול בסוכה היא כמובן מותנה, שכן היא חלה רק אם אתה אוכל.
אולי אכילה בסוכה לפי התפיסה הזו כלל אינה עשה אלא רק איסור לאכול חוץ לסוכה, ואז זה דומה לשחיטה. אבל אז חוזרת השאלה מה בין זה לבין לאו הבא מכלל עשה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2010 16:47 |
|
| |
הרב מיכי,
זו שאלה מעניינת, שחבל לדחוף לאשכול המשאלות. למה לא תפתח עליה אשכול ודיון מסודר?
צריך לבחון את השאלה בשני מישורים: (א) המהות (ב) המעמד הפורמלי.
גם אם מבחינת המהות שני סוגי המצוות שציינת הם אותו דבר (וצריך לעיין אם אמנם כך), הרי שהמעמד הפורמלי של המצווה אינו נקבע על פי המהות אלא על פי הניסוח הלשוני בתורה (בדר"כ). מבחינת ההלכה חשוב ההבדל במעמד הפורמלי גם כאשר המהות שווה, שכן יש לכך נפק"מ לכללים שונים, כגון עשה דוחה לא תעשה, פטור נשים ממ"ע שהז"ג וכל כוותיהו. שם המעמד הפורמלי קובע ולא המהות.
בני
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2010 12:10 |
|
| |
להנות את הרבים
רצ"ב לוח שנה לשנת 2010.
הלוח בנוי כך שבלחיצה על תאריך, עברי או לועזי מקבלים מויקיפדיה מידע על אותו היום...
נחמד ושימושי - מה-זה שימושי?
ה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2010 00:54 |
|
| |
בעקבות הסערה הנוכחית, לגבי יציאה בשאלה, בפורום השכן, יגעתי ולא מצאתי אשכול העוסק בנושא יחס לחוטאים מצד ההלכה.
בנצרות הקתולית, אדם שלא מיישר קו עם הכנסיה עלול למצוא את עצמו "לא קתולי" כי העיפו אותו.
האם יש ביהדות מושג מקביל לexcommunication?
נידוי אינו נחשב לזרוק אדם מהקהילה, אלא להיפך, המטרה היא לגרום לו לחזור על ארבע. והראיה שלא מנדים חילונים כי זה כנראה לא יזיז להם.
הקהילה היהודית באמסטרדם הדיחה משורותיה את שפינוזה, ומדי פעם איזה אדמו"ר מרחיק משורות חסידיו חסיד המהווה איום אחדות השורות.
שאלתי היא אם כן, האם קיים מושג של אמירת שלום ולא להתראות לאדם, "גודביי, אתה לא משלנו, לא יהודי!"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2010 20:46 |
|
| |
להיות יהודי זו חתונה קתולית- אי אפשר לשחרר אף אחד, - כמאמר חז"ל--ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא-
ואם אדם חושב שהוא יכול בכוחות עצמו להשתחרר, באים הגויים לאחר כמה דורות ומזכירים שהוא לא משוחרר כפי שהיה לפני 2 דורות
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 14:47 |
|
| |
הי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2010 15:35 |
|
| |
שלום רב, בימים אלו אנו משיקים את "אתר בית המקדש" בכתובת: www.beit-hamikdash.co.il לראשונה בישראל תוכלו לראות באתר אחד
סיורים וירטואליים במשכן, בבית ראשון, בבית שני, ובבית שלישי שיבנה בקרוב בע"ה.
אז אל תחכו והכנסו עכשיו: www.beit-hamikdash.co.il בברכה, אשר כהן מנהל אתר בית המקדש
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2010 08:45 |
|
| |
האם מוכר לבאי הפורום אתר שמסביר את המונחים האריסטוטליים חומר וצורה?
הרמב"ם בפ"ד מהלכות יסודי התורה כתב:
<נפש כל בשר, היא צורתו שנתן לו האל. והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם, היא צורת האדם השלם בדעתו; ועל צורה זו נאמר בתורה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א,כו), כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם, עד שיידמה להן. ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים, שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף, שזו תואר שמה.>
כיצד הנפש היא צורת הגוף, ומה היחס בין הדעה לנפש, האם הדעה היא צורה לנפש? ואם כן האם יש רמות של צורה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/04/2010 08:47:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2010 15:54 |
|
| |
בעל בעמיו
שאלה גדולה שמציקה לי מזמן שאלת. התשובה מצויה בספרי מבוא לפילוסופיה של הרמב"ם. אני משער שכבר ניסית בויקיפדיה.
כתוב לי באישי ואולי אוכל לשלוח לי PDF עם סיכום (באנגלית).
אני רק מעיר שיש לכאורה להבדיל בין המושג "צורה" אצל אריסטו לבין האופן שהוא הובן אצל המפרשים ודרכם אצל הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2010 23:55 |
|
| |
בעל,
ראיתי לכך הסבר באנציקלופדיה העברית ערך 'חמר וצורה' (או משהו כזה), ע"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2010 14:42 |
|
| |
על רגל אחת, ההסבר הוא כדלהלן:
ישנן לכל עצם תכונות. תת קבוצה של התכונות של כל עצם היא קבוצת התכונות המהותיות. כל איבר בקבוצת התכונות המהותיות - ללא תכונה זו, אין העצם אותו עצם. עכשיו, תת קבוצה של התכונות המהותיות של כל עצם היא קבוצת התכונות הייחדויות. תכונה ייחודית היא זו המייחדת סוג מסויים של עצמים מסוגים אחרים [כך אצל אריסטו. היום היינו יכולים גם לדבר על תכונות ייחודיות לעצם פרטי - אבל לפרטים אצל אריסטו אין תכונות המייחדות אותם מלבד התכונות המקריות ואכמ"ל].
אי לכך, ישנן תכונות המהותיות לאדם אך שאינן מייחדות אותו: כגון, שהוא חי. אבל ישנן תכונות המהותיות לאדם והמייחדות אותו, כגון שהוא בעל שכל.
הרמב"ם מבחין בין נשמה לנפש אך משתמש במושגים אלו במהופך ממה שאנו רגילים [במהופך מהמהר"ל, למשל, ובמהופך מהזהר]:
הנשמה אצלו היא צורת הגוף החי. וככזו, היא משותפת לבני האדם ולחיות.
הנפש, לעומת זאת, היא צורת "האדם השלם בדעתו" וככזו היא מבחינה בינו ובין כל שאר היצורים החיים [היא אמנם משותפת לו ולמלאכים - אבל אלו אינם חיים, ולכן נשמה אין להם...]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2010 22:17 |
|
| |
תודה לכל המשיבים
רדף
אני מניח שבמכוון השתמשת במושגים הלקוחים מתורת הקבוצות המודרנית למדי.
ולגוף הענין - האם נשמה היא התכונה המהותית של האדם החי והנפש התכונה המהותית של האדם השלם בדעתו? האם הצורה היא התכונה המהותית המייחדת מין מסויים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 24/04/2010 22:18:57
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2010 22:34 |
|
| |
לבעל בעמיו:
בענין תורת הקבוצות - כן, תירגמתי את זה למונחים מודרניים.
הנשמה היא תכונה מהותית (בלי "ה" הידיעה) של כל בעלי החים והיא התכונה המהותית (ב"ה" הידיעה) של כל בעלי החיים שהם רק בעלי חיים ותו לא. לעומת זאת, הנפש היא התכונה המהותית של האדם - זה ששלם בדעתו מימש אותה וזה שאיננו שלם בדעתו לא מימש אותה, אבל היא התכונה המהותית הן של זה והן של זה.
"האם הצורה היא התכונה המהותית המייחדת מין מסויים?
"
זה יותר מורכב. יש כמה משמעויות של המילה "צורה" אצל אריסטו. יש צורה שהיא סתם תכונה - כל תכונה. יש צורה שהיא תכונה מהותית - שבלעדיה אובייקט לא ישתייך למין אליו הוא משתייך. כלומר, תנאי הכרחי להיותו של האובייקט מה שהוא. אדם לא חי, למשל, איננו אדם. ויש צורה שהיא המייחדת אותו מין מכל המינים האחרים: רק אדם הוא יצור ראציונאלי בקרב בעלי החיים.
|
|
|
|
|
