משאלות: אשכול בקשות מחברי הפורום [ג']

יהודי ישב בגהנום וסבל קשות- יום אחד נפתחה הדלת של הגהנום- ונכנסו כמה מלאכים צהורי כנפיים מחייכים, ולקחו אותו בכבוד רב לגן העדן, הושיבו אותו בכסא מפואר בראש השולחן- והעריפו עליו כל טוב
-מה קרה שאל האיש?
-אתמול בערב בדינר שערכה הישיבה הגדולה של הרב'... נתן הבן שלך צק' של מיליון דולר לעילוי נשמתך.
למחרת באו כמה מלאכים שחורים- והחזירו אות לגהנום.
-מה קרה שאל האיש?
הצק' חזר!

אבל אני מבקש לחזור לתחילת התפתחותו של מנהג זה ומקורו. גם הספרי שהבאת אינו תורם הרבה. לפי שברור לגמרי שמנהג זה לא נהג בימיהם של התנאים, האמוראים והגאונים. וכמדומה שהתיעוד הראשוני למנהג זה אינו אלא בארצות הנצרות בימי הביניים.

ולפיכך, חוזר אני ושואל. כלום אין כאן השפעה נוצרית. כלום אין מנהג זה מנהג הנוצרים שחדר בסופו של דבר גם לקהילות ישראל?

להלן דוגמא נוספת שבה קיימת אותה בעייה והיא מנהג האבלות בספירת העומר.

הכול יודעים שהסיבה שנוהגים אבלות בימי הספירה היא בגלל מותם של תלמידי רבי עקיבא (ועוד יודע כל מי שקרא את מחקרו המחכים של פרופ' שפרבר במנהגי ישראל א, ש'דמים בדמים נגעו' ובאירופה אבלות זו קיבלה תנופה לאחר מסעי הצלב).

אבל אם המוות של תלמידי רבי עקיבא היא הסיבה העיקרית והראשונה לאבל, מדוע אין שום רמז וזכר בתלמודים לכך שנהגו אבל בימים האלה?

ובשאלות מהסוג הזה אין ספק כי לא ראינו – ראיה גדולה היא. אי אפשר שמנהגי אבלות כה חמורים – איסור נישואין למשל, למשך זמן כה ארוך – לא יימצא לו רמז וזכר כלשהו בתלמוד. ומכאן שמנהג זה לא נהג כלל בזמן התלמוד.

וברור אפוא שמנהג האבלות טעמו אחר הוא, ורק ברבות הימים משנשכח טעמו חזרו לומר שסיבה האבל היא מותם של תלמידי רבי עקיבא.

אם כן, שואל אני: מה טעמו של מנהג האבלות ומאימתיי התחילו במנהג זה.

כתבת:
כל הסיפור על מותם של 24 אלף תלמידי ר' עקיבא, אין לו כל אסמכתא. והוא לא מוזכר אפילו ברמז בכל הספרות הא"י, אפילו בגמרא הסיפור מתחיל- אמרו- פתיחה די משונה לסיפור כה טרגי ובעל השפעה כה גדולה.
אמרו- מי אמר? מתי אמרו? אמרו. סיפרו סיפור.

אבל בשני חיבורים איי"ם נזכר עניין מות התלמידים:

1. בר"ר מהדורת תיאודור-אלבק סא ג, עמ' 660:

שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבה מגבת ועד אנטיפטרס וכולהון מתו בפרק אחד, למה שהיתה עיניםה צרה אילו באילו, ובסוף העמיד שבעה.

2. והדברים חוזרים גם במקבילה שבקה"ר יא ו, ושם נזכר שהדבר אירע בין פסח לעצרת.

כתבת:

עניין תלמידי ר' עקיבא- מנהגי האבלות הטריים- כמו בשלושים- החלה רק לאחר מסעי הצלב, והשמדת ערי השו"ם  שפייר - וורמיזא-    מגנצא ,  שקרה בימי ספירת העומר.

מנהגי האבלות כבר נזכרים אצל רי"ץ גאות שכמדומה מת לפני מסעי הצלב ולא היה קשור לקהילות היהודיות הנזכרות.

אבל מתוך דבריך ומתוך דבריי יוצא שעל דבר אחד אין חולק:

מנהגי אבלות כלשהם נהגו כבר בתקופת הגאונים, ושרגילים לייחס את הדבר למותם הטראגי של תלמידי רבי עקיבא. חוזרת אפוא הקושיה למקומה. כיצד זה לא מצאנו רמז ושמץ של רמז בתלמודים לעניין זה של מנהגי האבלות.

בעל כרחנו נאמר שמנהג זה לא נהג בזמנם.

אם כן, מהו אפוא מקור המנהג?!

(נ.ב. אם לא הייתי חושש להיראות מן המתמיהים – לפתוח אשכול בעייני אבלות בספירת העומר במוצאי שמחת תורה – הייתי פותח לעניין זה אשכול נפרד, כראוי לנושא מעין זה).