|
|
| נשלח ב-7/12/2010 16:01 |
 |
| |
אפשר הפניות לפיהמ"ש?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2010 16:35 |
|
| |
ראשית, אביא קטע מהאנצי"ת ע' הלכה', ס"ה, והמראי מקומות ראה שם:
ה. אגדות, מדרשות וזוהר. אין למדים הלכה מן האגדות ומן המדרשות, שדברי אגדה אינם כדברי שמועה, אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו כגון אפשר ויש לומר ולא דבר חתוך, ואומדנא [טור רנג] הם ואינם כמשמעם והרבה מהם משלים למשוך לב העם, וכלל הוא אין סומכים על האגדה, ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת ואין דוחים דברי התלמוד שנאמרו להלכה מפני דברי אגדה, ואין מחשבים - או: מתיישבים - עליהם, ואין מביאים ראיה מהם ואין מקשים מהם.
וכן אין למדים הלכה ממדרשי אגדה במקום שחולקים על הירושלמי או על התוספתא.
במקום שהאגדות והמדרשות אינם מכחישים תלמוד שלנו - או תלמוד ירושלמי - אלא מוסיפים עליהם, למדים מהם וסומכים עליהם, והרבה מנהגים שלנו על פיהם. ויש מהאחרונים שכתבו לחלק בין אגדות שבתלמוד שלמדים מהן לאגדות שבמדרשות, ויש שכתבו שרק מאגדות שנאמרו ברבים אין למדים, שלא נאמרו לשם הלכה אלא לזרז העם. ויש מי שכתב שאין למדים כלל מאגדות, אפילו במקום שאינן סותרות את דברי התלמוד.
ראה כאן גם את החילוק בין אגדות שבתלמוד למדרשי אגדה, וקו"ח למו"נ וכוזרי.
ולגבי הרמב"ם, אביא משם קטע בסוף אות א:
אין קובעים הלכה אלא במקום שהמחלוקת היא בדבר של חיוב או פטור וכיוצא, אבל כשנחלקו אמוראים בלשון התנא של הברייתא כיצד אמר לא [טור רמג] שייך לומר הלכה כפלוני, וכן כשהמחלוקת היא בגדר של הלכתא-למשיחא, וכן כתבו ראשונים שאין אומרים הלכה כפלוני כשהמחלוקת אינה על מעשה מן המעשים אלא דברי דעות ואמונה בלבד, כגון בשכר ועונש וכפרה וכגון במחלוקת אם יעמדו אנשי סדום לדין ואם עשרת השבטים עתידין לחזור, או בדרשות של פסוקים. וכתבו גאונים שאף בדברי מידות ומוסר אין אומרים הלכה, שאין אלו דברי איסור והיתר שצריכים לומר בהם זו הלכה או אינה הלכה.
וראה מראי המקומות שם בהערה 40:מבוא התלמוד לר"ש הנגיד בסופו; פהמ"ש להרמב"ם סוטה כב ב וסנהדרין קי ב ושבועות ב ב; ועי' תוס' יו"ט סוטה שם. מעשה רוקח תשובה פ"ז ה"ד. שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ד אות ג.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2010 19:02 |
|
| |
ר' מיכאל כתב: "כבר היה כאן פעם אשכול על האמירה של הרמב"ן לגבי אגדות חז"ל"
אם רמזת לאמירה שהזכרתי לעיל המופיעה בספר הויכוח, הרי ששם הוא מתייחס בדווקא לספרי המדרשים, ולא באופן כללי לאגדות חז"ל [המופיעות בתלמוד למשל]. אם כיוונת לאמירה אחרת שלו, אשמח אם תציין מקור.
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 07/12/2010 19:05:40
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 00:17 |
|
| |
ר' מיכי,
תודה על ההפניה המפורטת.
אם כך, איך יכול להיות שבמהלך הדורות כן נקבעו 'הלכות אמונה'?
הרמבם בהלכות דעות ובי"ג עיקרים הוא הבולט אבל כנ"ל כל מי שהוציא נידויים וחרמות על סמך דברים שבאמונה, שוודאי תפס את אמונתו כמחייבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 10:03 |
|
| |
ראשית, לא בהכרח כולם הסכימו לרמב"ם. שנית, כידוע רבים עושים שימוש בהלכה כדי לקדם אג'נדות (ע"ע מכתב הרבנים לגבי השכרה ומכירת בתים לגויים). שלישית, על הרמב"ם עצמו באמת קשה, שהרי הוא עצמו קבע הלכות ביחס לעיקרי האמונה. יש מאמר די חדש של הנשקה על כך (הוא גם מראה שבכל שלוש הסוגיות שבהן מופיעה האמירה בפיהמ"ש, הרמב"ם הכריע להלכה ביד החזקה!!!).
דומני שההסבר הפשוט לכך הוא שעיקרי האמונה נתפסו אצל הרמב"ם כמשהו שכן נוגע למעשה, שהרי ההחלטה מיהו אפיקורס יש לה השלכות הלכתיות. הוא מדבר כאן על אגדות והשקפות וכדו', כפי שגם עולה מהפירוט שמובא בדברים שלמעלה.
כללית אומר שבהלכות אמונה, גם אם מישהו קבע מסמרות אין לכך שום משמעות בעיניי. וגם אם מישהו יוכיח לי באתותו מופתים שיש הכרעת הלכה בתחומים אלו, זה לא ממש יעניין אותי. הסיבה לכך היא שבמה שאני לא מאמין, אני גם לא אתחיל להאמין בגלל שמישהו קבע. אפשר להנחות אותי כיצד להתנהג, ואפילו אם לדעתי זה לא סביר או לא נכון (אם מדובר בגוף מוסמך, כמו הסנהדרין). אבל אי אפשר להנחות אותי כיצד להאמין, אם אני לא מקבל זאת במישור האינטלקטואלי. לכל היותר יוכלו לגרום לי להצהיר שאני מאמין במה שחייבים להאמין, אבל לא להאמין בזה בפועל. בניגוד למה שחושבים כמה אנשים, אמונה אינה הנעת שפתיים אלא פעולה קוגניטיבית.
לדוגמא, השיפוט הרבני על משנתו של שפינוזה למיטב ידיעתי לא היה מבוסס על בחינה וידע מעמיק, אלא על החלטה אינטואיטיבית, ואולי עוד יותר על מאיסתו בהלכה (כמו שטען לייבוביץ באופן כללי יותר). ואם אני עוסק בפילוסופיה וחושב שהוא צודק, שום חרם לא ישכנע אותי שזה לא כך. על כך נאמר "האלוהים, אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתי ליה". אמנם לגבי שפנוזה במקרה גם אני מסכים, אבל זו דוגמא בעלמא.
יש להאריך בזה טובא, בהקשר של חרם הרשב"א על הפילוסופיה והשוללים עיסוק בה (עקב פרשנות אלגורית לתורה). וכן ביחס למצוות עשה א של הרמב"ם (על אמונה).
וכעין זה יש שתקפו את ההימור של פסקל שאמר שכדאי להאמין בגלל תוחלת הרווח/הפסד. וטענו נגדו ששיקול כזה יכול להיאמר על קיום המצוות (ולדעתי גם שם לא בהכרח), אבל לא על האמונה. אדם לא יכול להאמין במשהו כי מבחינה סטטיסטית זה עשוי להביא לו תועלת כלשהי. או שהוא מאמין או שלא. אמנם בני דודנו האמריקאים מהזרם הפרגמטיסטי חושבים אחרת, אבל אלו הבלים.
אגב, נדמה לי שגם פסקל התכוין לקיום מצוות ולא לאמונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2010 01:09 |
|
| |
מדומה אני שאברהם העברי התכוון לפני מספר הודעות, כשכתב על דברי אגדה שבתלמוד, לדברי הרמב"ם בתשובה (רמב"ן טעות הקלדה?)
תשובות הרמב"ם בלאו סימן תנח (חלק שני עמוד 739) ולעניין יוצא תיבה, כל אותן הדברים דברי הגדה ואין מקשין בהגדה. וכי דברי קבלה הן או מילי דסברא, אלא כל אחד ואחד מעיין [בפירושן] כפי מה שיראה לו בו, ואין בזה לא דברי קבלה ולא אסור ולא מותר ולא דין מן הדינין, ולפיכך אין מקשין [בהן]. ושמא תאמר לי כמו שיאמרו רבים "וכי דברים שבתלמוד אתה קורא הגדה"? כן! כל אלו הדברים וכיוצא בהן הגדה הן בעניינם, בין שהיו כתובין בתלמוד, בין שהיו כתובין בספרי דרשות, בין שהיו כתובין בספרי הגדה.
_________________
תלמיד חכמים ז"ל (די שטחי, חוששני)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2010 14:45 |
|
| |
הרב מיכי, א. אני לא חושב שהרמב"ם היה הראשון, כבר במשנה יש חיוב להאמין בדברים מסוימים, שלא כתובים במפורש בתורה (ריש פרק חלק), אמנם שם זה בא באיום של חסרון עולם הבא- אבל נראה לי שזה היינו הך.
ב. לגבי התירוץ שלך על הרמב"ם, חשבתי על זה אבל אם כך אז כמעט ולא נשאר מקום שבו האמירה שלו על דברי אגדה עומדת. הרי הוא החליט שהעיקרים האלו הם מה שמגדיר אפיקרוס, ופוסק אחר יכול לפסוק שמי שלא מאמין בגלגולים ובזוהר הוא אפיקורס- מה הגבול אם כן מבחינת הרמב"ם? לגבי האמריה שלך על חוסר היכולת להכריח אמונה מסוימת- אמנם אי אפשר באמת להכריח מי שחושב ששפינוזה צודק לחשוב אחרת, אבל אפשר להחרים ולאסור את קריאת ספריו, האם לדבר כזה היית נשמע?
תוקן על ידי קוצו_של_י ב- 12/12/2010 14:47:04
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2010 15:26 |
|
| |
| ת_ח_ז_ל כתב: |  | | מדומה אני שאברהם העברי התכוון לפני מספר הודעות, כשכתב על דברי אגדה שבתלמוד, לדברי הרמב"ם בתשובה (רמב"ן טעות הקלדה?) |
|
לא טעות הקלדה.
כוונתי לדברי הרמב"ן בספר הויכוח [רציתי לצטטו אך אינו תחת ידי, כמו"כ אינו מופיע בהיברו-בוקס] שאומר, כי מחויבתו לטקסט היא רק לתנ"ך ולמשנה ולתלמוד. ספרי המדרשים הם סיפורים- הרוצה יאמין, ומי שלא רוצה שלא יאמין [הרמב"ן אמר זאת כתגובה לשאלתו של פראי פול המומר שהקשה עליו ממדרש. תעיין בספר הויכוח שבתוך כתבי הרמבן הוצאת מוסד הרב קוק, שם מביא המהדיר תגובות אחרונים על אימרה זו של הרמב"ן].
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 12/12/2010 15:28:07
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 09:00 |
|
| |
בהחלט לא הייתי נשמע, מהסיבות הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 19:22 |
|
| |
לא הבנתי למה.
אף אחת מהסיבות הנ"ל לא קשורה למניעה של קריאה, אלא להכרח בהבנה.
תוקן על ידי קוצו_של_י ב- 13/12/2010 19:23:24
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2010 08:20 |
|
| |
כי אני לא מקבל מגבלות על החשיבה שלי. ואם לא אקרא אולי לא יגיעו לידיעתי טיעונים ונימוקים רלוונטיים. לדוגמא, כאלה שישכנעו אותי לא להיות מחוייב להלכה, או להתנצר? זה שנולדתי יהודי אינו אומר שזו הדרך האמיתית בהכרח, ולכן הזכות לבדוק את עצמי כדי לקבל החלטות היא זכות מנדטורית. אף אחד לא יכול לקחת אותה ממני.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 19:16 |
|
| |
שאלה טכנית למי שמתמצא:
בימים האחרונים הייד פארק עובר לסירוגין לפלטפורמה החדשה. שמתי לב שהמספור של הצפיות משתנה ועולה בפלטפומרה החדשה. מי יודע פשר דבר זה?
ושאלה נוספת: בפלטפורמה החדשה יש פרסומות ענקיות בצד השמאלי של הדף שמסתירה את חלק מהכתוב - האם רק אני סובל מכך?
תוקן על ידי אליעזרט ב- 26/12/2010 19:21:53
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2010 19:18 |
|
| |
כך כותב רבנו בחיי אבן פקודה בחיבורו תורות חובות הלבבות בשער הכניעה (מהדורת קאפח) עמ' רצה-רצו:
וכבר סופר על אחד מאנשי החסד שהזכירוהו ברע, והגיעו הדבר
אז שלח לאותו שדבר עליו לשון הרע מגש מלא מזמרת עירו, וכתב לו
נודע לי אחי שאתה התשרת לי מזכויותיך, לכן ראיתי לגמול לך בזה
וכבר אמר אחד הצדיקים, יש שיבואו רבים מבני אדם ליום הדין
וכאשר יגישו לפניהם מעשיהם ימצאו בפנקס זכיותיהם זכיות שלא עשאום, ויכחישום
וייאמר להם עשאום אשר רכלו נגדכם והוציאו עליהם שם רע
וכן כאשר ינוכו זכיות הולכי רכיל ידרשום באותה שעה
וייאמר להם נוכו לכם כאשר דברתם לשון הרע נגד פלוני ופלוני
והריני שואל: מניין לו לרבנו בחיי זאת?
תוקן על ידי אליעזרט ב- 27/12/2010 19:19:20
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2010 20:04 |
|
| |
האם מישהו יכול להסביר את עניין ה'אור הנגלה' במו"נ?
בתרגום של שוורץ הוא רק מציין שהרמב"ם משתמש גם בביטויים- 'אור נברא', 'כבוד ה' ו'שכינה' בכוונה לאותו דבר.
תוקן על ידי קוצו_של_י ב- 27/12/2010 20:09:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2010 18:13 |
|
| |
אליעזרט
מקורות לחוה"ל צריך לחפש בספרות של בני דודנו, במיוחד כשהוא כותב משהו כמו "אחד הצדיקים" או "מעשה בחסיד" וכיו"ב.
_________________
|
|
|
|
|
