|
|
| נשלח ב-29/5/2007 09:40 |
|
| |
הפרדיגמה של החיבור הרגשי בין איש לאשה בכל מיני וריאציות שלה, אם זה קשר, אם זה חיבוק, אם זה אהבה, אם זה משיכה (הכוונה משיכה במובן הבסיסי שלה, בגלל מראה עינים או מרכיב פיזי אחר), הוא מצוי הרבה במקורות היהודים כתיאור לקשר בין עם ישראל לבין ה'.
יש ליזהר אבל לא לזהות את התיאורים האלו עם משיכה פרימיטיבית יותר של הקשר בין המינים כקשר נהנתני גרידא. אלא הקשר הזה הוא קשר מלא ושלם, שכולל את כל המרכיבים. למשל, בן ובת נעימי הליכות וטובי לב שגדלים ביחד מתאהבים בטירוף בגיל 16 מתחתנים בגיל 20 ונשואים ל 70 שנה בנאמנות מוחלטת ועדיין אוהבים כמו בגיל 16. קשר כזה אפשר לתאר אותו כקשר מלא ועמוק יותר, ולזה כוונת התיאורים הנ"ל רק באופן עוד יותר עמוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 10:15 |
|
| |
אינשבראינש: התמרמרות על בעל 'התורת חיים'?
על התהוותן ועריכתן של התוספות שלנו
רבי יעקב יחיאל וינברג זצ"ל
מבוא
התוספות החמורים
זה לי כמה שנים שאני הולך ומכריז בפני תלמידי ושומעי שיעורי בגפ"ת על הצורך בחקירה מדעית על התהוותן של התוס' שלנו.
ידוע כמה מיגע הלימוד בתוספות. כמעט בכל דף אנו פוגשים ב"תוספות חמור" וכמעט שאין דבור שאין בו איזה קושי. על הקשיים שבתוספות עמדו רבותינו האחרונים ז"ל, דקדקו בהם ועמלו לפרשם ולבארם. די למנות את גדולי המפרשים: המהרש"א, והמהרש"ל, מהר"ם מלובלין, מהר"ם שיף, פנ"י ותורת חיים. מבין מפרשי התוס' התו"ח הוא היחיד כמעט שהרשה לעצמו, לפעמים, לדחות דברי התוס' במקום שאינם עולים יפה, לפי דעתו בפירוש הסוגיא, ולא נסוג אחור [מ]לבחור לעצמו דרך חדשה. לרוב אנו מוצאים את 'חידושיו' בספרי הראשונים שנתגלו ונדפסו אחרי מותו (במיוחד, בשיטה מקובצת) שבעל תו"ח לא ראה אותם – חידושים, שבשעתם המרו את לב הלומדים, מפני שהתנגדו לפירושי 'הראשונים' שהיו ידועים אז ושבני הדור חשבום לראשונים סתם. אבל רובם ככולם של האחרונים מפרשי התוס', חגרו שארית כוחם למצוא ישוב לדברי תוספות תמוהים ומוקשים ולישר את ההדורים. הודות לגאונותם המופלאה עלה בידם של רבותינו האחרונים להפיץ אור על מקומות קשי-הבנה שבתוס' ולהעמידנו על העיון העמוק והחריף הרמוז אצלם במלים מועטות. אבל עדין נשארו כמה וכמה מקומות סתומים, שאינם מתישבים היטב. לא הועילה חריפותם המופלגת של גאונינו, ז"ל, להעמידנו בקרן אורה. ויש שישוביהם עושים רושם של "התאמצות נואשת" ואינם מניחים את דעתם של מבקשי אמת ופשט פשוט.
האם ידוע לכם משהו בכתובים על התמרמרות של הלומדים על בעל 'התורת חיים'?
*****
צלצח:
התמרמרות לא ידענא. ידענא שהפנ"י משתדל לא אחת ליישב את שיטת התוספות מפני התקפות התורת חיים. כמדו' שגם עוד אחרונים כך, אבל מתייחסים גם לתו"ח עצמו כקדום במדה מסויימת.
*****
בר_נגר:
אינש,
תן בבקשה מקור לדברים הנ"ל או שתצטט את הדברים בשלמותם, נשמע מענין.
*****
אינשבראינש:
זה נמצא בשרידי אש או ב'לפרקים'. זה עובר כעת איזה ההדרה מחודשת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 10:26 |
|
| |
צו'טנג
ראשית תודה
שנית,לא ענית לי על השאלה מדוע האישה אינה מניחה תפילין?
מדובר כאן בתשוקה ,תשוקה של האדם הפרטי המניח תפילין בין עם ביודעין הוא מכיר בפשוטו של מקרא בין אם לא,הוא אנוס בעת חבישת התפילין לתשוקה בין ה' כפשוטו של דבר.
אם כן,אם באמת מדובר כאן על תשוקה,מדוע לא תהא גם שווה ערך תשוקת האישה לבין תשוקת
תשוקת האיש לה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 10:27 |
|
| |
יהוסף: שחלק מחכמתו ליראיו
ידועה הברכה על חכם מחכמי ישראל:
ברוך אתה.... שחלק מחכמתו ליראיו.
צ"ע בברכה זו:
א' מדוע אין מברכים שחלק חכמה, הרי לכא' בהחכמת החכם לא נחסרת חכמתו של אלוקים?
ב' מה משמעות המילה שחלק, האם פירושו מלשון חלוקה, כאדם המחלק לעצמו לקבוצות את הקטניות אשר לפניו, או שמא משמעות המילה כמו חלוקה מחסרת, כלומר הפליג ממנו לאחר, כאדם המחלק ממנו לאחרים את מתנותיו המיועדות לאחרים?
התשובה היא:
חכמתו של אלוקים היא החכמה הקיימת בבריאה, לא כזו המדומיינת כנפרדת ומחוץ לבריאה, נמצא אם כן שאכן חכמת החכם היא חלק מחכמתו יתברך.
לפי זה ברור איפוא, כי משמעות "חלק" היינו חלוקה בתוך המסגרת, ולא חלוקה המפרידה מהמסגרת הקודמת.
אולי יש לכם דרך אחרת?
*****
למהמהלמהמי:
חלק = אצל. וידוע המשל: כמדליק נר מנר, והנר הראשון אינו נחסר מאומה.
וכמדומה שהמטבע שטבעו חכמים היא לפי איוב לט יז.
*****
mdabraham:
על כך אמר ר"א שלמד הרבה מרבותיו ולא חסר מהם אפי' ככלב המלקק מן הים. וכי כשלומדים ממישהו מחסרים ממנו חכמה?
ועל כך ביארתי בטוטו"ד במאמרי ב'תחומין' כה (על גניבת דעת וזכויות יוצרים) שהחכמה כנכס היא לא רק הידע אלא היחידאיות של הידע. החכמה של רופא מומחה או מדען גדול או טכנאי מצוין היא שרק הוא יודע לעשות דברים או להבין דברים, שאף אחד אחר אינו יודע. חכמה שאינה יחידאית אינה מהווה נכס.
אמנם לגבי הקב"ה יל"ע האם לגביו שייך חילוק כזה. האם גם כאן נאמר 'מבשרי אחזה אלוק'.
וייתכן שגם אם לגבי הקב"ה זה לא שייך, הלשון של ללמד היא לחלוק מהחכמה שלי לאחרים, ובלשון בנ"א משתמשים גם ביחס אליו. גם הוא חולק מהחכמה היחידאית שלו לאחרים, אף שכמובן אצלו אין בזה פחיתות וחיסרון (הוא ל"צ להרוויח כסף על החכמה שלו).
*****
למהמהלמהמי:
לא הבנתי. אפשר הסבר?
_________________
למה מה למה מי אתם, הא?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 12:32 |
|
| |
במעגלהיוצר:
בכוונה לא עניתי לך מקודם כי אין כוחי גדול בכגון דא. אבל אם כבר שאלת אשתדל לענות. הסיבה הפשוטה למה אשה פטורה מתפילין הוא משום הכלל ההלכתי שאומר כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. זאת אומרת כל מצוה פעילה למשל הנחת ציצית או תפילין, נטילת לולב, ישיבה בסוכה וכדומה אשה פטורה. (שבת אבל, שביום הזה יש איסור לעשות מלאכות גם אשה אסורה.) כיון שמצות תפילין נוהג רק ביום אז אשה פטורה מהמצוה.
לפי הנ"ל אולי יש לפרש שהסיבה שאשה פטורה מתפילין הוא בגלל שבסוף כל יום מורידין את התפילין ואולי חווית אהבה מסוג זו לא מתאימה לאשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 13:11 |
|
| |
שוטונג
הגמרא סבורה אחרת ממך
ירושלמי מסכת עירובין פרק י דף כו טור א /ה נשים שאין חייבות בתורה אין חייבות בתפילין התיבון הרי מיכל בת שאול היתה לובשת תפילין אשת יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידם חכמים
אבל אפשר להסביר גם זה יחד עם חידושך- אשה רגילה העסוקה כל הזמן בתינוקות ונקיונם , הרי כל הניקיון הזה פוגל בתפילין, והיא חייבת להוריד וללבוש את התפילין מספר פעמים ביום- פטרו אותה חכמים מכך.
אבל מיכל בת שאול שכידוע לא היו לה ילדים, וכך היא גם לא היתה צריכה לעסוק בנקיונם, בנקיון הבית היא הרי גם לא עסקה היתה בת מלך, אצלה לא מחו חכמים.
שים התיבון הרי מיכל בת שאול היתה לובשת תפילין אשת יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידם חכמים אבל אפשר להסביר גם זה יחד עם חידושך- אשה רגילה העסוקה כל הזמן בתינוקות ונקיונם , הרי כל הניקיון הזה פוגל בתפילין, והיא חייבת להוריד וללבוש את התפילין מספר פעמים ביום- פטרו אותה חכמים מכך. אבל מיכל בת שאול שכידוע לא היו לה ילדים, וכך היא גם לא היתה צריכה לעסוק בנקיונם, בנקיון הבית היא הרי גם לא עסקה היתה בת מלך, אצלה לא מחו חכמים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 13:25 |
|
| |
אכן, נשים פטורות כי זו מצוות עשה שהזמן גרמא. שאר מעשהז"ג רשות לנשים . אבל תפילין כתב הרמ"א או"ח לח,ג שמוחין באשה המניחה, והטעם משום נקיות. הסביר ירוחם למה יש באשה בעיית נקיות יותר מאיש. אני הייתי מסביר: אין הבדל, אלא שהאיש מחויב ולכן רק לו ראוי לקחת את הסיכון של הנחת תפילין לא בנקיות. שמעתי בשם הרב אלישיב כי אחרי דורות שלא הניחו תפילין אפילו נשים בודדות, זה "כלי גבר" ואסור להן מדאורייתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 14:44 |
|
| |
ועל אותו משקל, היות שכבר דורות שנשים הולכות במכנסיים, הרי אינן כלי גבר?
------- מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 14:57 |
|
| |
מאיר,
הרב עובדיה ב"יביע אומר" ח"ו, כותב כדבריך. ואוסר מכנסיים רק משום צניעות.
(אמנם יש בשו"ת הרשב"א לגבי גילוח שיער בית השחי לגברים, שאם ראשית המנהג הייתה בעבירה על "כלי אשה" לא בטל האיסור גם אחר כך)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 15:14 |
|
| |
על חוכמתו וידיעותיו של הרב אלישיב אני לא חולק
אבל התימנים בצדק לא רוצים לעלות ארצה, כפי שהצהיר רבם הנוכחי , בישראל אי אפשר להיות דתי. הוא צודק, אצל התימנים האשה הולכת במכנסיים והגבר בשמלה. נמצא כשהגבר התימני נאלץ ללבוש מכנסים, הוא עובר על לא ילבש וגם אשתו.
הרי כאן ההלכה נפסקת לפי גחמנות ולפי מה שהפוסק רגיל מהבית.
זילבר
כמה מהחברים שלך מחליפים חיתולים כל יום עשר פעמים לתינוקות, וכמה מהם רוחצים את התינוק ומנקים אותו מהצואה והשתן? וכמה מהם מכבסים את הבגדים התחתןנים של עצמם ובת זוגם? וכמה מהם שומרים נקיות שבועיים שבוע?
כשאת כותב- אני הייתי מסביר שאין הבדל
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 15:15 |
|
| |
זילבר,
בימינו (ואם איני טועה גם בימיו של הרמ"א) כבר לא הולכים בתפילין כל היום, ובעית הנקיות (גם אם נניח שהתקיימה בעבר) כבר לא רלוונטית.
האם נשים פחות מקפידות בנקיות מגברים? כנראה שאנחנו חיים בשני עולמות שונים...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 15:34 |
|
| |
אמשלום,
עייני שוב בדברי:הרי כתבתי בפירוש שאין הבדל בין נשים לגברים מבחינת נקיות, זה מגוחך ולא לכך התכוון הרמ"א או ר"ת שהוא המקור לדבריו . ירוחם תוקף אותי על טענתי זו.
לבעיית הנקיות יש משמעות גם כשהנחת תפילין היא רק בשעת התפילה. לכן כותב המשנ"ב שגבר שנמנע מלהניח תפילין כלל בגלל חשש נקיות, אף שאינו נוהג כהלכה אינו מ"פושעי ישראל בגופן" כמו מי שלא מניח תפילין בגלל זלזול במצווה. וכן הרב שך גינה את דוכני הנחת התפילין של חב"ד בדיוק מסיבה זו (נו טוב, היו לו עוד חשבונות עם חב"ד). ממילא מובנת הסברה שאישה שאינה מחויבת אל תיכנס בחשש זה. ואת רשאית לחלוק, מחינתי לפחות.
תוקן על ידי nmzilber ב- 29/05/2007 15:33:09
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 15:46 |
|
| |
זילבר,
צודק. טעיתי בהבנת דבריך.
האם בכלל יש חשש נקיות בימינו?
[אני בכלל לא חושבת שחשש נקיות הוא הסיבה העיקרית לפטור נשים מתפילין. סביר לי הרבה יותר שהדברים קשורים בפטור הראשוני מתלמוד תורה, ובהחלט גם ב"כלי גבר" במשמעותו העמוקה (קרי - הפרדה והבדלה ברורה בין נשים לגברים). ה"בעיה" עם שני אלה, שהם סוציולוגיים במהותם, וכשהסוציולוגיה משתנה יש חשש שיהיו מי שירצו (או, ליתר דיוק - תהינה מי שתרצינה) לשנות גם את ההלכה. לכן, לענ"ד, יש סוג של "אבולוציה" פנים הלכתית, המכוונת את המחמירים יותר ויותר אל תחום הטעמים המהותניים ("בנשים יש טומאה נצחית"; "גברים הם נותנים ונשים הן מקבלות"; "נשים הן יותר רוחניות מטבען"; "גברים זקוקים מטבע ברייתם להיקשר ברצועות עור כדי להתעלות" וכד'...), שהם לא רק מגוחכים בעיני, ברוב המקרים, אלא לפעמים גם מסוכנים ממש, ואכמ"ל. ]
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 16:42 |
|
| |
בודאי שיש חשש נקיות, בפרט חשש נפיחה. וכן חשש שיסיח דעתו/ תסיח דעתה שגם כלול ב"נקיות". (שו"ע ל"ז ב' ובמשנ"ב שם).
לא תמצאי בשום שו"ת או דיון הלכתי בדורנו סברות מהסוג שהעלית, לכל היותר תוכלי לטעון שהן בין השורות ובלובן שבין האותיות. וזה כי בעלי הלכה מבדילים פה בין הלכה לאגדה. אדרבה השיח ההלכתי בנושאים הנוגעים לנשים כמו בכל נושא אחר מתרחק בדורות אחרונים מסברות מהותיות ונעשה טכני מאוד. גם "הלכות הסתכלות בנשים" מוגדרות בתתי סעיפים עם דיוקי קוצו של יוד מהראשונים.
הסברות שהבאת נמצאות בקבלה ובעקבותיה במהר"ל וברב קוק. לא "בנשים יש טומאה נצחית" ח"ו, טומאה נצחית יש לבנ"א רק בנצרות, אבל כן "האיש נוטה אל הצורה והאישה נוטה אל החומר" וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 22:19 |
|
| |
אולי הנשים דכאן יביע את דעתן בסברתו של צ'וט? דווקא לי היא נראית נכונה. מנסיוני קרובותיי אינם אוהבות לשנות מצבים יותר מהמינימום... בטח לא לפי כללים ושעות.
|
|
|
|
|