משאלות: אשכול בקשות מחברי הפורום [ג']

הפרדיגמה של החיבור הרגשי בין איש לאשה בכל מיני וריאציות שלה, אם זה קשר, אם זה חיבוק, אם זה אהבה, אם זה משיכה (הכוונה משיכה במובן הבסיסי שלה, בגלל מראה עינים או מרכיב פיזי אחר), הוא מצוי הרבה במקורות היהודים כתיאור לקשר בין עם ישראל לבין ה'.

יש ליזהר אבל לא לזהות את התיאורים האלו עם משיכה פרימיטיבית יותר של הקשר בין המינים כקשר נהנתני גרידא. אלא הקשר הזה הוא קשר מלא ושלם, שכולל את כל המרכיבים. למשל, בן ובת נעימי הליכות וטובי לב שגדלים ביחד מתאהבים בטירוף בגיל 16 מתחתנים בגיל 20 ונשואים ל 70 שנה בנאמנות מוחלטת ועדיין אוהבים כמו בגיל 16. קשר כזה אפשר לתאר אותו כקשר מלא ועמוק יותר, ולזה כוונת התיאורים הנ"ל רק באופן עוד יותר עמוק.

על התהוותן ועריכתן של התוספות שלנו
רבי יעקב יחיאל וינברג זצ"ל

מבוא

התוספות החמורים

זה לי כמה שנים שאני הולך ומכריז בפני תלמידי ושומעי שיעורי בגפ"ת על הצורך בחקירה מדעית על התהוותן של התוס' שלנו.
ידוע כמה מיגע הלימוד בתוספות. כמעט בכל דף אנו פוגשים ב"תוספות חמור" וכמעט שאין דבור שאין בו איזה קושי. על הקשיים שבתוספות עמדו רבותינו האחרונים ז"ל, דקדקו בהם ועמלו לפרשם ולבארם. די למנות את גדולי המפרשים: המהרש"א, והמהרש"ל, מהר"ם מלובלין, מהר"ם שיף, פנ"י ותורת חיים. מבין מפרשי התוס' התו"ח הוא היחיד כמעט שהרשה לעצמו, לפעמים, לדחות דברי התוס' במקום שאינם עולים יפה, לפי דעתו בפירוש הסוגיא, ולא נסוג אחור [מ]לבחור לעצמו דרך חדשה. לרוב אנו מוצאים את 'חידושיו' בספרי הראשונים שנתגלו ונדפסו אחרי מותו (במיוחד, בשיטה מקובצת) שבעל תו"ח לא ראה אותם – חידושים, שבשעתם המרו את לב הלומדים, מפני שהתנגדו לפירושי 'הראשונים' שהיו ידועים אז ושבני הדור חשבום לראשונים סתם. אבל רובם ככולם של האחרונים מפרשי התוס', חגרו שארית כוחם למצוא ישוב לדברי תוספות תמוהים ומוקשים ולישר את ההדורים. הודות לגאונותם המופלאה עלה בידם של רבותינו האחרונים להפיץ אור על מקומות קשי-הבנה שבתוס' ולהעמידנו על העיון העמוק והחריף הרמוז אצלם במלים מועטות. אבל עדין נשארו כמה וכמה מקומות סתומים, שאינם מתישבים היטב. לא הועילה חריפותם המופלגת של גאונינו, ז"ל, להעמידנו בקרן אורה. ויש שישוביהם עושים רושם של "התאמצות נואשת" ואינם מניחים את דעתם של מבקשי אמת ופשט פשוט.


האם ידוע לכם משהו בכתובים על התמרמרות של הלומדים על בעל 'התורת חיים'?

*****

צלצח:

התמרמרות לא ידענא. ידענא שהפנ"י משתדל לא אחת ליישב את שיטת התוספות מפני התקפות התורת חיים. כמדו' שגם עוד אחרונים כך,  אבל מתייחסים גם לתו"ח עצמו כקדום במדה מסויימת.

צו'טנג
ראשית תודה
שנית,לא ענית לי על השאלה מדוע האישה אינה מניחה תפילין?

מדובר כאן בתשוקה ,תשוקה של האדם הפרטי המניח תפילין בין עם ביודעין הוא מכיר בפשוטו של מקרא בין אם לא,הוא אנוס בעת חבישת התפילין לתשוקה בין ה' כפשוטו של דבר.
אם כן,אם באמת מדובר כאן על תשוקה,מדוע לא תהא גם שווה ערך תשוקת האישה לבין תשוקת
תשוקת האיש לה'? 

ידועה הברכה על חכם מחכמי ישראל:

ברוך אתה.... שחלק מחכמתו ליראיו.

צ"ע בברכה זו:

א' מדוע אין מברכים שחלק חכמה, הרי לכא' בהחכמת החכם לא נחסרת חכמתו של אלוקים?

ב' מה משמעות המילה שחלק, האם פירושו מלשון חלוקה, כאדם המחלק לעצמו לקבוצות את הקטניות אשר לפניו, או שמא משמעות המילה כמו חלוקה מחסרת, כלומר הפליג ממנו לאחר, כאדם המחלק ממנו לאחרים את מתנותיו המיועדות לאחרים?

התשובה היא:

חכמתו של אלוקים היא החכמה הקיימת בבריאה, לא כזו המדומיינת כנפרדת ומחוץ לבריאה, נמצא אם כן שאכן חכמת החכם היא חלק מחכמתו יתברך.

לפי זה ברור איפוא, כי משמעות "חלק" היינו חלוקה בתוך המסגרת, ולא חלוקה המפרידה מהמסגרת הקודמת.



אולי יש לכם דרך אחרת?

במעגלהיוצר:

בכוונה לא עניתי לך מקודם כי אין כוחי גדול בכגון דא. אבל אם כבר שאלת אשתדל לענות. הסיבה הפשוטה למה אשה פטורה מתפילין הוא משום הכלל ההלכתי שאומר כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. זאת אומרת כל מצוה פעילה למשל הנחת ציצית או תפילין, נטילת לולב, ישיבה בסוכה וכדומה אשה פטורה. (שבת אבל, שביום הזה יש איסור לעשות מלאכות גם אשה אסורה.) כיון שמצות תפילין נוהג רק ביום אז אשה פטורה מהמצוה.

לפי הנ"ל אולי יש לפרש שהסיבה שאשה פטורה מתפילין הוא בגלל שבסוף כל יום מורידין את התפילין ואולי חווית אהבה מסוג זו לא מתאימה לאשה.

שוטונג
הגמרא סבורה אחרת ממך

אכן, נשים פטורות כי זו מצוות עשה שהזמן גרמא. שאר מעשהז"ג רשות לנשים . אבל תפילין כתב הרמ"א או"ח לח,ג  שמוחין באשה המניחה, והטעם משום נקיות. הסביר ירוחם למה יש באשה בעיית נקיות יותר מאיש. אני הייתי מסביר: אין הבדל, אלא שהאיש מחויב ולכן רק לו ראוי לקחת את הסיכון של הנחת תפילין לא בנקיות. שמעתי בשם הרב אלישיב כי אחרי דורות שלא הניחו תפילין אפילו נשים בודדות, זה "כלי גבר" ואסור להן מדאורייתא.

ועל אותו משקל, היות שכבר דורות שנשים הולכות במכנסיים, הרי אינן כלי גבר?