|
|
| נשלח ב-31/5/2007 09:08 |
 |
| |
[זילבר,
לא חשבתי שאמצא כאלה. אלה דוגמאות מופרכות בעלמא, ובכוונה תחילה (ציניות, כנראה, גם היא עניין של גיאוגרפיה...).
לגבי המהותנות ברמה העקרונית, איני מסכימה איתך, וייתכן פשוט שאיננו קוראים את אותם השו"תים/פסקים וכו'.
מיכה,
אם לא הבנת, אז בדברי יש גם תשובה לשאלתך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2007 15:51 |
|
| |
אמשלום
מבחינתך אלו סברות מופרכות. אבל רוב פוסקים, וגם פוסקי דורנו כמו האגרו"מ או הרב עובדיה, מכירים בסמכות הקבלה בתחום ה"אגדה", והם אכן סוברים שהאיש נותן והאישה מקבלת, האיש הוא צורה והאישה היא חומר. לכן יש משמעות לכך שזה לא מובא כשיקול הלכתי.
דוגמאות ל"שיקולים טכניים":
בתשובה באגרו"מ על בת מצווה לבנות, כותב שלא נהגו כי: לחיוב מצוות של הבן יש סימן חיצוני שמתחיל להניח תפילין . לחיוב מצוות של הבת אין סימן חיצוני, והיא ממשיכה לעשות אותו דבר. לא שייכת שמחה בציבור על שינוי שכולו מטפיסי ומשפטי ולא ניכר במציאות החיצונית. זו סברה טכנית ו"מבריקה", במקום שאפשר היה להגיד שאין לשמוח מדי כי לנשים יש פחות תועלת מהמצוות כי הן חומריות מדי.
בתשובה ב"יביע אומר" על לבוש נשים, הוא כותב שחייבות ללכת בצניעות מטעם "לפני עיוור" (!), שמכשילות את האנשים באיסורי "לא תתורו" ו"נשמרתם מכל דבר רע". לפי ידעתי הדברים מעולם לא הוגדרו בעבר בגדר ההלכתי "לפני עיוור", אלא היה ברור שצריך צניעות וזהו. (אכן הדברים צ"ע טובא מבחינת גדרי לפני עיוור ואכמ"ל)
תוקן על ידי nmzilber ב- 31/05/2007 16:01:43
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2007 08:10 |
|
| |
נועם
לא שייכת שמחה בציבור על שינוי שכולו מטפיסי ומשפטי ולא ניכר במציאות החיצונית
יש באפשרותך להאריך בדבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2007 08:34 |
|
| |
בוא נצא מנקודת הנחה שאכן יש שינוי מטאפיסי באמת
איך זה מעמיד את האיש ואישה במציאות האובייקטיבית?
מהן ההשלכות?
מכאן יוצא,שהשינוי המטאפיזי חל רק לאיש השומר מצוות ומניח תפילין(ואין ספק שהמילה חבישת התפילין לא נאמרה בעלמא)
וכאן אין שינוי מטאפיזי לאישה,שאין היא מחוייבת בתפילין,ואין לכאורה מחוייבות בכך...
אני לא מבין את זה.
תוקן על ידי במעגלהיוצר ב- 01/06/2007 9:01:32
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2007 09:28 |
|
| |
תוקן על ידי במעגלהיוצר ב- 01/06/2007 9:30:12
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2007 00:53 |
|
| |
שאלה ללומדי יבמות:
הגמרא כ"ח ע"ב מביאה שלשה פירושים למימרא ..."בכולן אני קורא בהן האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבימתה או חולצת או מתייבמת"
הפירוש הראשון לרב יהודה "...מ'חמותו' ואילך אבל שיתא בבי דרישא לא, מאי טעמא, כיון דלבתו באונסין הוא דמשכחת לה בנישואין לא משכחת לה, בנישואין קמיירי אונסין לא קמיירי"
ושאלתי: האם פירושו של רב יהודה הוא נפקא מינה למימרת רב - כלומר בכל מקרה של שתי אחיות שבאונסין הוא דמשכחת ליה לא יחול הדין של 'האסורה לזה מותרת לזה וכו'' או שזו רק פרשנות לשונית למימרא?
אם כהאפשרות שיש נ"מ מעשית והדין לא חל במצבים האלו - מה הדין בכהאי גוונא ומה מצריך בכל המקרים שרק באונסין הוא דמשכחת ליה - שהדין הנ"ל לא יחול? (כמו שבמקרה של 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - יש מציאות הלכתית חדשה שמונעת את קיום הדין של רבא - אבל מה לגבי האחיות מתוך אונסין?)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 00:55 |
|
| |
io9009:
יש לי וויכוח עם חבר ואני צריך הוכחות חותכות שיש כח עליון.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 01:04 |
|
| |
כדי להוכיח טענה מתמטית צריך הוכחה מתמטית, כדי להוכיח טענה היסטורית צריך הוכחה מההיסטוריה, וכן הלאה, כדי להוכיח טענה על "כח עליון" המבצע מופתים - צריך הוכחה "עליונה" - מופתית. וכך גם בודקים נביא אמת - אם המופתים שהוא הבטיח מתקיימים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 02:39 |
|
| |
io9009:
הנה שתי הוכחות לכוח עליון.
הראשון:
תוקן על ידי chouteng ב- 04/06/2007 2:37:43
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 02:42 |
|
| |
והנה השני:
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 07:29 |
|
| |
קעלמער
נראה לי שאם רוצים לעזור לאדם שמבקש משהו, צריך לדעת מה הוא מבקש.
מהי הוכחה.
ומהו "כוח עליון".
אני משער שכוונתו היא ל"הוכחה שיש אלקים". הביטוי "כוח עליון" שגור למדי בחלק מהחברה. (אם כי יש לו, אם איני טועה, גם משמעות משפטית שאינה קשורה כלל לאמונה דתית או אמונה מטפיזית).
אם הכוונה היא כפי שכתבתי, שרצונו בהוכחה למציאות האלקים, אזי זה דבר שנראה פשוט אך אינו כזה.
היו כמובן אשכולות על זה.
אני מציע לפתוח בשתי שאלות:
מה מקובל עליו כהוכחה? הוכחה לוגית? אז אפשר להוכיח מעט מאד. הוכחה היסטורית? הנה, יש לנו את ההוכחה של ריה"ל מן הרצף של ההיסטוריה היהודית היודעת על מעמד הר סיני.
אני משער שהתמונות של כאוטה צ'וטנג נועדו להעביר את החויה של יופי הבריאה ושל הסדר שבבריאה. את ההוכחה הנגדית של קליפע לא הבנתי. (גם לא הבנתי מדוע אינו מביא תמונה של השואה או של מחלקה אונקולוגית בבית חולים. שני ביטויים מפורסמים להוכחה הנגדית מבעית הרע).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 07:43 |
|
| |
מיימני, צ'וטנג הביא דוגמא מהיופי שבבריאה,יש לציין שהוא בחר תמונות מדהימות, ואני העמדתי ממול את הזוית המכוערת כפי שנבראה. אם היופי הוא הוכחה לאל אז הכיעור הוא הוכחה הפוכה. השואה לא נבראה אלא נעשתה בידי אדם.ובמחלקה האונקולוגית יש אנשים, אין לי שום ענין להשתמש בנכותם לצורך ויכוח בפורום. סוג של סדר עדיפיות.
קאפיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 10:03 |
|
| |
קליפע:
כתבת: "אם היופי הוא הוכחה לאל אז הכיעור הוא הוכחה הפוכה." זאת לא טענה צודקת. אם נניח שרק הקב"ה יכול לברוא יופי, אין לשאול מאפה הכיעור מגיע. כי אפשר להניח שהקב"ה ברא את הכיעור מטעם הכמוס אתו. אבל אם נניח שהקב"ה לא ברא לא זה ולא זה, אז אה"נ הכיעור הוא לא מעשה ידיו, אבל מאפה מגיע היופי? וזו היא תשובת הקב"ה לאיוב. איוב בקש להפוך הקערה על פיה, דהיינו שהוא כפר בעיקר, ושאל שמא נתחלף לו להקב"ה בין אויב לאוהב. הכוונה, שאין הקב"ה משגיח כלל בבריאה והכל מקרי. ענה לו הקב"ה שאפילו בדבר קטן כמו השער שעל ראש בן אדם הקב"ה משגיח עליו. ואיזה תשובה היא זו, סוף סוף נתחלף לו להקב"ה בין אויב לאוהב. אלא הכוונה כמש"כ, שאם יש הוכחה שהקב"ה משגיח על הפרטים הכי קטנים שוב אין לשאול, שמא נתחלף לו בין אויב לאוהב, כי ע"כ הקב"ה עשה כך מטעם הכמוס אתו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 10:28 |
|
| |
קליפע
לא, לא הבנתי.
ראשית, נראה לי שההוכחה של צ'וטנג בנויה על אחת משתי אפשרוית כפי שכתבתי:
א. מהסדר שבבריאה. סדר ולא יופי.
ב. מהתחושה הנפשית המתעוררת באדם לנוכח מראות ואירועים מסויימים. התחושה היא המכשיר המצביע על האלקים.
הדוגמא מן הכיעור אינה סותרת זאת. מפני שהיא אינה מנוגדת לרעיון של סדר. ובכלל, מה שמכוער לזה אינו מכוער לזה.
אני למשל לא ראיתי כיעור בתמונות שהבאת. אבל אשמח אם לא תביא תמונות מכוערות יותר כדי להמחיש את דבריך...
לגבי לא להביא תמונות של חולים אנושים, בוודאי אתה צודק, ושגיתי בכך שכתבתי שאפשר להשתמש בתמונות כאלו. כוונתי היתה שאילו היו כאלו, הן היו מהוות הוכחה נגדית מכוח בעית הרע. אבל אפשר להשמיע את הטענה גם בלי התמונה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
