|
|
| נשלח ב-8/6/2007 18:12 |
 |
| |
לויתן מלמטה? לא צב?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 19:58 |
|
| |
מהו מאריך ומהו געיא המובאים אצל הדקדקנים ובעלי המסורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 21:08 |
|
| |
מאריך/געיא הוא מתג. דרך כלל הוא מופיע בתנועה שלישית לפני הטעם, לאות שיש להטעימה קצת (כדי שלא לבטא רצף של תנועות בלא הטעמה קלה). צורתו: קו מאונך מתחת לאות. המדקדקים הקדמונים קראוהו מאריך, כי הוא מורה להאריך מעט בתנועה שאינה מוטעמת. מאותו הטעם נקרא בפי הספרדים: מעמיד, ובלשון התימנים - געיא, מלה"כ 'אם יגעה שור'.
המתג בא גם במילות ידועות, כמו ויהי, ויחי וכדו', כל מקום בסיבתו הוא. אולם הוראתו בכל מקום - הארכת התנועה, למרות שאינה מוטעמת.
בפי התימנים, כל מתג נקרא 'געיא', אולם המדקדקים האשכנזים הקפידו לכנות 'געיא' רק את המתג הבא על אות המבוטאת בשווא נע, כגון "האנשים האלה שלמים הם איתנו" (פ' וישלח), הש' של שלמים מבוטאת בגעיא, והוראתו שווא המונע יותר משווא נע בעלמא (אצל התימנים, למשל, שווא נע עם געיא הופך את השווא להשמע כפתח).
בתרבות הקריאה האשכנזית והספרדית כמעט ואין זכר למתגים/געיות, לבד במילים ארוכות שהמתגים שבהן בוקעים ממילא מפיו של הקורא, אולם התימנים מקפידים לבטאם וללמד את כלליהם והיוצאים מהם. אולי, בין שאר הסיבות, גם משום שהימצאות מתגים והעדרם משפיעים, על פי כללי התימנים, גם על שווא שבא אחריהם, אם יהא נח או נע (כגון בבניני מפַעֵל ומְפֹעָל מיודעים, שאין המ' מודגשת, והשווא שבהּ נח, אם לא שבא מתג בה' הידיעה שלפניה).
בשם "מאריך" נקרא גם הטעם 'מירכא', בלשון הספרדים, ואולי משום כך קראו המתג 'מעמיד' להבדיל ביניהם.
תוקן על ידי - שטיינר - 10/06/2007 21:07:11
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2007 00:19 |
|
| |
האם יודע מישהו היכן אפשר למצוא מהדורת אינטרנט של סה"ק מי השילוח, עם אפשרות העתקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2007 01:08 |
|
| |
שטיינר תודה
במנחת שי מביא שניהם האם מחלק ביניהם כמו האשכנזים? כמדומני שהוא איטלקי? בסדור תהילת ה' (חב"ד) יש מתג בהרבה מקומות ובחדר לימדו אותי להדגיש אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2007 01:47 |
|
| |
רשכבהג
לא ידוע לי. אבל אולי בHEBREWBOOKS.ORG? יש להם הכל.
אם אתה צריך דבר מסויים, לא ארוך, ציין מראה מקום. יש לי את הספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2007 08:25 |
|
| |
תודה
העניין הוא שגם לי יש את הספר אלא שאני צריך להעתיק, ולא מעט.
חיפשתי ב'היברו בוקס' ולא מצאתי. יש שם שני חיבורים בשם 'מי השילוח', אבל אף אחד מהם לא של רמ"י מאיזביצא.
יש שם כל מיני 'מרדכי יוספים', אבל לא רמ"י מאיזביצא.
תוקן על ידי רשכבהג ב- 11/06/2007 8:28:42
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 08:33 |
|
| |
קיבלתי באישי:
מה זה בספר הליקוטים שבסוף רמב"ם פרנקל לספר אהבה יש בשולי הגליון פירוש מ"ר"ש ב"ר מרדכי". לא הצלחתי למצוא מיהו ומה המיוחד שבו.
עד כאן.
האם מישהו יודע?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 11:32 |
|
| |
אולי המהרש"ם מברעזאן??
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 13:01 |
|
| |
גם אני חשבתי על המהרש"ם, אבל לו קראו שלום מרדכי ולא שלום ב"ר מרדכי.
זו תעלומה מוזרה, שכן אין העורכים מנדבים בשום מקום פירור של מידע במי מדובר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 21:01 |
|
| |
זו טעות העורכים או משהו מכוון?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 21:44 |
|
| |
מה זאת אומרת טעות? ברור שזה לא המהרש"ם. הטעות היא בזה שהם לא הואילו לספר מי זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 23:51 |
|
| |
אודות "פירוש ר"ש בר מרדכי",
אמנם לפנינו רשלנות של עורכי ספרי הרמב"ם, שלא טרחו לספר לנו מיהו המחבר, אולם לא רשלנות גדולה, כיון שכל מה שיכלו הם להוסיף לנו, הקוראים, הוא שראשי התיבות 'ר"ש' הם - ר' שמואל. הא ותו לא. ואבאר:
1. כ"י פריז שמס' 445, מכיל פירוש לספרי מדע ואהבה ממשנה תורה לרמב"ם, שעליהם מופיע שם המחבר - שמואל ברבי מרדכי. אין ידוע זמן ומקום כתיבתו. סגנון הספר מקשה על כל נסיון למצוא בו פרטים מזהים, בהיותו בעיקרו ציטוטים מן התלמודים, התוספתות, מסכות קטנות והלכות הרי"ף, וכמעט שאין בו משא ומתן או התבטאויות אישיות. לעיתים מביא המבאר תשובת גאון או תשובת רמב"ם.
2. סגנון הכתיבה נראה ספרדי, כמו גם העובדה שלא הובא בו כמעט דבר מתורת הראשונים האשכנזים.
3. כתב היד משובש לחלוטין; עמוס עד לעייפה בטעויות כתיב ובקטעים ושברי קטעים שאינם במקומם.
4. בקובץ מוריה, שנה יח, גליון ריג-ריד, י-ם תשנ"ג, עמ' טז, הביא הרב שלמה כהן את הביאור הנ"ל לשלושת הפרקים האחרונים של הלכות תשובה. הוא מציין בדברי פתיחתו על דבר העדר כל סימן לזיהוי המחבר. בין שאר דבריו שם הוא מציין ש:
א. לעיתים, המקורות שמביא המחבר לדברי הרמב"ם הם מפתיעים ומקוריים (בעניי לא מצאתי עדיין מקום כזה, אף כי עברתי על רוב הביאור לס' אהבה, לבד מקומות בהם מביא מימרות תלמודיות שאינן לפנינו [ולכשעצמי, אדרבה, התפלאתי קצת על הצורך בחיבור זה, ועל המקום שתופס, כי כמעט שאין בו אלא העתקות ארוכות של מימרות התלמודים; הדפסתו בשלמותו בספר אהבה של מהד' פרנקל, הזכירה לי מעט את דרכם בספר המצוות, שהחזירו "עטרה" ליושנה בהדפסת כל ה'מגילת אסתר' בשלמות, דבר שהפך את הספר לענק, מסורבל ומלאה ללא כל צורך, ואכמ"ל]).
ב. בהלכות יסודי התורה מביא המבאר קטע מ'דברים רבה' ש"לדברי החוקרים (כוונתו לדברי ר"ש ליברמן במבואו לדברים רבה, עמ' XI - ר.ש.) הוא נוסח שהיה בידי רבותינו האשכנזים" (יתכן שהקטע הנ"ל הופיע במדרשים אחרים שהיו לפניו).
ג. המבאר סותר את עצמו בהלכות תפילה פ"ז ה"ב למה שכתב בהלכות קריאת שמע פ"ב ה"ג, בכך שמביא מקור אחד לשתי הלכות שונות ברמב"ם, ומציג בזה לכאורה שני ביאורים שונים באותו מקור (לא מצאתי, וכנראה יש טעות בציון, ולא הצלחתי לכוין).
ד. בהלכות תלמוד תורה מכנה המבאר את החכמות היוניות וספרי הגיון בכלל "ספרים חיצוניים". וראה על כך לקמן.
5. בקובץ צפונות, שנה ה, גליון יז, ב"ב תשנ"ג, עמ' יא, הביא הרב גד חסידה "פתרוני קצת ממונחי התלמוד לאחד מהקדמונים", והוא חלק מענינים מפוזרים הנמצאים בכתב היד הנ"ל בין ספר מדע לספר אהבה. אף זה כשאר כתב היד מלא וגדוש בשיבושים, וכמעט שאינו קריא. ייחוס הנ"ל לר' שמואל בר מרדכי המבאר מוטל בספק, לפי צורת כתב היד שלפנינו.
6. ועתה, מי יכול להיות אותו 'רבי שמואל בר מרדכי'? אני בעניי מצאתי שלושה מקומות בספרות הראשונים שהוזכר חכם בשם כזה. ככל שיימצאו יותר מקומות, יקל עלינו לכוין יותר:
א. ארחות חיים לר"א מלוניל, הלכות חמץ ומצה, סימן נה.
ב. כל בו, מהד' ר"ד אברהם, חלק ה, סימן צו, הלכות יין נסך, עמ' תתסז (וראה שם בהערה 607 של המהדיר).
ג. תשובות המאירי (נדפסו בסוף ספר מגן אבות), עמ' מט, שם מביא: "הרב ר' שמואל בר מרדכי בחיבור איסור והיתר שלו".
עם סיכום הדברים עשיתי חיפוש פרוע ברשת ל"שמואל בר מרדכי", והגעתי לתשובה של הרב ד"ר דוד גולינקין על אכילת קטניות בפסח, שם מביא את הארחות חיים הנ"ל, ומוסיף (כפי שמפרט שם, מתוך "אטלס עץ חיים", כרך ה, מס' 1559) שר' שמואל בר מרדכי המובא בארחות חיים, הוא תלמיד הרשב"א, איש פרובנס, בן דורו של הרא"ש.
אם ננקוט שהוא מחבר הביאור שלפנינו, אולי נבין את דבריו על חכמה יוונית, כתלמיד הרשב"א, וכמו כן את הסגנון הספרדי שלו. אולם מן המובאות שבספר נראה שהיה קדום יותר.
עד כאן כי עייפתי.
רודולף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2007 01:15 |
|
| |
כל היום חיכיתי שתבוא.  .
אך אכן על רמב"ם פרנקל התלונה במקומה עומדת שלא כתבו כלום (אף לא בתחילת הספר או משהו).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2007 01:18 |
|
| |
תודה רודולף, אבל הרשלנות היא זה עצמו שהמהדירים לא מצאו לנכון להודיע למעיינים בספר מהיכן כתב היד ומה ראו על ככה להדפיסו בפני עצמו. מעיון שטחי אני גם מסכים עם מה שכתבת שאין בו דברים מקוריים רבים, אבל מאידך גיסא יש בו הרבה דברים שאין בהם חידוש כלל, ואינו מתאים כלל לרמב"ם פרנקל שאחת ממעלותיו היא סוד הצמצום.
|
|
|
|
|
