|
|
| נשלח ב-8/8/2007 18:33 |
 |
| |
חלמישצור: ארבעים ימי תפילה בכותל מול מקום המקדש טעמים ומקורות
בעיתונות מתפרסם כי כל התורם צדקה למוסד פלוני אלמוני יקבל בתמורה שתלמיד חכם יתפלל עבורו בכותל המערבי מול קודש הקודשים. בארבעים הימים שבין ט' מנחם אב ליוה"כ כולל ר"ה ויה"כ עצמו. ניסוח המודעה וסיגנונה מזכיר מודעות של בתי מלון מסוימים שאינם ידועים ברמתם אך מפתים את הצרכן כי במחיר כלול הכל כלומר ארוחת בוקר צהרים וערב ומשהו גם בינהם. אך כמו שנאמר על טעם וריח..........
בספרים מובא שמנין הימים שבין י"ז בתמוז לר"ה עולים כמנין ע"ב שהוא בגימ' חסד וגם של של ע"ב צירופים ואותיות של שמו יתב' וכן שלמחרת ט' מנחם אב עלה משה לקבלת לוחות שניים וירד ביוה"כ אך היכן מצוין שהם ימי סגולה לתפילה?
ומהיכן הסגולה להיתפלל דווקא מול קודש הקודשים.
בשו"ט.
*****
mzohar:
ארבעים יום פרק שירה?
ארבעים יום שיר השירים?
ארבעים יום פרקי תהילים מסויימים?
ארבעים יום בקבר פלוני?
מצינו בהרבה מקומות את המושג ארבעים יום.
האם יש סיבה דווקא למספר זה?
אם יש, האם זה קשור למיסטיקה?
אם יש אופי מיסטי בארבעים יום, האם יש מקור לכל הסגולות שנבנו מסביב לכך?
לי נראה שהיום עושים סלט. לוקחים סגולה שמקורה מפוקפק, מקשרים אותה עם ארבעים יום על אף שאין כל קשר (מדוע לא ארבעים שנה?), ומוכרים את זה לציבור.
והציבור קונה. 'דת אופיום להמונים'
פסוקים שבהם מוזכר ארבעים יום (מהאתר של אראל סגל).
- בראשית ז4: "
כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה "*--n*
- *--m*בראשית ז12: "
ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה "*--n*
- *--m*בראשית ז17: "
ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ "*--n*
- *--m*בראשית ח6: "
ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה "*--n*
- *--m*בראשית נ3: "
וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום "*--n*
- *--m*במדבר יג25: "
וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום "*--n*
- *--m*במדבר יד34: "
במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי "*--n*
- *--m*שמואל א יז16: "
ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום "*--n*
- *--m*מלכים א יט8: "
ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב "*--n*
- *--m*יחזקאל ד6: "
וכלית את אלה ושכבת על צדך הימוני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך "*--n*
- *--m*יונה ג4: "
ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת "*--n*
דוגמאות נוספות למקומות בהם מופיע המספר המושג ארבעיםיום:
א. ארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת בתפלוני לפלוני.
ב. עובר עד ארבעים יום לא נחשב עם חיות (מטעם שלא קרמו כל איבריו, ונ"מ לפדיון הבן, הפלות וכו').
ג. אם פסקו גשמים ארבעים יום מתריעין ע"כ (תענית).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 19:43 |
|
| |
אני מעוניין לקנות למישהו מתנה ספר שמאגד אגדות וסיפורים מהתלמוד וכדו'
מה מומלץ יותר לדעתכם; זה של ביאליק ורבניצקי או "אוצר האגדות" של מוסד הרב קוק?
כמו כן ידוע לכם מי ערך את האוצר וכמה זמן? (על ספר האגדה הרי עבדו כעשרים שנה, אז באוצר פשוט העתיקו?)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 20:14 |
|
| |
ספר האגדה עשוי כמו ילקוט שמעוני, פרט לזאת שהאגדות מסודרות לפי טעמם האישי של העורכים ולא לפי סדר התנ"ך.
אוצר האגדות הוא ספר מפתח בסדר א"ב, שנראה כמו תוצאות חיפוש בפרוייקט השו"ת (שורה לכל אגדה - המכילה את המילים הרלוונטיות).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 22:09 |
|
| |
אופירד נזכרתי בעוד כמה אולי זה יעזור לך?!
שבת דף מה . אסוחי אסחי לדעתיה מינייהו.
שבת דף צא : מדזרקיה לאוצר - בטולי בטליה.
שבת דף ק . הוה אמינא: כיון דאית ביה ניקבי ניקבי
שבת דף קיג. דכל יומא לא קעביד, והאידנא הוא דקא עביד
שבת דף קכה. דחבריה בארעא - כגופא דארעא דמי,
עירובין דף ס . דעביד דקה - איסתלוקי איסתלוק ליה מהכא
עירובין דף ס . הא רבה בר אבוה מערב לה לכולה מחוזא ערסייתא ערסייתא
עירובין דף ס . מר בר פופידתא מפומבדיתא, ושויה שיור לפומבדיתא.
עירובין דף פד .דכי חסרא אסירא, כי מליא נמי אסירא! -
עירובין דף צג :אמר לי: שבת ,כיון שהותרה - הותרה.
יומא דף מו: רבא אמר: פטור, כיון דנתקה - נתקה.
בבא קמא דף סב. רב הונא: תלוה וזבין זביניה זביני!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2007 00:17 |
|
| |
יש לי מאות ספרי קודש משומשים בבית שהייתי שמח למכור במחיר נמוך (ואם אין מי שקונה, אז למסור). האם יש מישהו שיודע על חנות לספרי קודש משומשים, או מישהו שמחפש?
אודה על תשובה מהירה. הסלון שלי מוצף.
_________________
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2007 07:26 |
|
| |
mechale: האם יש דופי בשיטת האנתרופוסופיה
מייסד שיטת האנתרופוסופיה היה גרמני נוצרי בשם רודולף שטיינר שהאמין בישו הנוצרי כמשיח וכאל וכו, כך נראה מכתביו ומאמריו המתפרסמים באתר הבית שלהם.
שאלתי, האם זה מחשיב את עצם משנתו ושיטתו הפילוסופית למשנה נוצרית. כמו"כ לא ידוע לי מה לגבי חסידי השיטה בארץ שמרכזם בקיבוץ הרדוף האם מאמינים הם באותו האיש לא כפי שטוען בתוקף אתר יד לאחים או שאי"ז מאבני יסוד של משנתם.
יצאתי להכיר באקראי כמה מחסידי שיטת האנתרופוסופיה והייתי שמח אם מאן דהו יוכל להחכימני בענין.
*****
השכן:
רודולף שטיינר בכבודו ובעצמו כותב כאן, למה שלא תשאל אותו?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2007 23:15 |
|
| |
תודה, ירוחם, אכן עוזר
.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2007 23:24 |
|
| |
לאחר
דרישה וחקירה היטב ראיתי שהפרשן הצמוד ביותר לפשט, שלימודו גם אינו מצריך
ידע בכל מיני תחומים, ולשונו קלה (לפחות למי שמכיר את שפת הראשונים),
ודבריו קצרים ומועילים - הוא ביאור הספורנו. אם כי חסר שם דברים שאולי בן
דורנו היה צריך כדי להבין עניינים מסויימים, אבל בתוך סבך הפרשנים נראה לי
שהוא עומד על הפשט הפשוט שבתוך הפסוק ועונה על הרבה תמיהות.
לא
שאני רואה עצמי בתור ועדה רוחנית של הפרשנים לתורה, אבל אני בסך הכל רוצה
לייעץ למי שניסה ללמוד חומש באופן פשוט והתקשה. ואני מכיר כאלו.
כמובן
שאין בזה כדי להפחית ממעלתו של פירוש רש"י שלדעתי פירושיו אינם רק בפשט,
וגם מטרתו הייתה לא רק באר פשט אלא גם היו לו עוד מטרות כמובן למי שמעיין
היטב בדבריו, ורואה שהוא דאג להכניס בפשט למשל עקרונות חינוכיים והלכתיים,
ואולי עוד דברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 12:43 |
|
| |
ר' מיכאל
לפי דרכנו למדנו שמותר למכור ספרי קודש?
(אם בחינם, פנה לכל בית כנסת או ישיבה שיעוטו על המציאה בשמחה רבה)
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2007 19:49 |
|
| |
רמב"ם פ"ב ה"ז
אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה. ואמרו שכל הכועס--אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. בעלי כעס, אין חייהם חיים; לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס, עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים. וזו היא הדרך הטובה, ודרך הצדיקים: הן עלובין, ואינן עולבין; שומעין חרפתם, ואינן משיבין; עושין מאהבה, ושמחין בייסורים. עליהם הכתוב אומר, "ואוהביו, כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה,לא).
רמב"ם דעות פ"ה הכ"ח
כללו של דבר--יהיה מן הנרדפין, ולא מן הרודפין; מן הנעלבין, ולא מן העולבין. ואדם שהוא עושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג)
האם יש הבדל בין הדרשות?
הרמב"ם בפ"ב כותב זאת לגבי כעס ובפ"ה לגבי התנהגות החכמים. האם לא היה אפשר (תיאורטית) לכתוב דרשה של פ"ב בפ"ה וההיפך?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2007 11:25 |
|
| |
זוהר
כפי שציינת, בפ"ב הנושא הוא תיקון הדעות = המידות. בעמדו במידת הכעס הרחיק אותה הרמב"ם יותר משאר מידות שבהן דרך הממוצע היא המומלצת, בכעס יש להתרחק עד הקצה ולא לכעוס כלל. את הקצה הרצוי מציין הרמב"ם לאור מאמר הגמרא על אותם שאינם משיבים לחורפיהם ומסתכלים כלפי מעלה כדוד שאמר 'ה' אמר לו קלל', זוהי מידת אהבת ה' שאין שווה לו לאדם להכנס במריבה אלא נושא עיניו למרום ושותק.
לעומת זאת בפ"ה הוא מציג דמות מופת של חכם הנוהג בכל הליכותיו בתום, ביושר וביופי המעשים. המשפט שהבאת אינו מתייחס לענין האחרון של נעלב ואינו עולב אלא לכל הפרק.
לא מתאים לומר על מי שהגיע למעלת 'עושים מאהבה ושמחים ביסורים' ישראל אשר בך אתפאר. מחמאה זו זוכה בה מי שכל הליכותיו בחכמה ובפאר. מאידך, אהבת ה' יכולה להתבטא במידת ההבלגה ואינה ענין למכלול החכמה.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2007 23:05 |
|
| |
מאיר
תודה רבה.
[א. קשה על הרמב"ם עצמו ממה שכתב בפ"א ה"ז
"כיצד--לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני: לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת" ]
ב. לפי הסברך שהדרשה בפרק ה' באה על כל מנהגי החכמים ולא רק על עניין האחרון, מה מצא הרמב"ם לציין דווקא "הנרדפין, ולא מן הרודפין; מן הנעלבין, ולא מן העולבין" האם זהו הכלל לכל מנהגי החכמים?
למיטב הבנתי הרמב"ם כתב את הכלל הנ"ל לגבי דבריו בסוף הפרק בעניין מו"מ באמונה ומקורו מהגמרא ביומא פו ע"א
"אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקא אמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא אביי אמר כדתניא (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"
ג. מניין ש"ישראל אשר בך אתפאר" היא 'מחמאה' גדולה מ"ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"?
המפרשים מסבירים שהוא כאור החמה שמתגבר והולך עד שנמצא ברום מעלה כן הצדיקים מתחזקים ומתגברים וכו'. האם הקב"ה ישים את אותם 'אוהביו' ברום מעלה ולא יתפאר בהם?!
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2007 18:23 |
|
| |
זוהר
אכן, אדם שאינו מעמיד על מידותיו זהו כלל וסיכום להנהגה בין הבריות.
ישראל אשר בך אתפאר אינה מחמאה גדולה יותר אלא מחמאה כוללת יותר. יש אוהבים ויש עוד תארי כבוד. יש אדם שבו מתפארים, שמים אותו כמודל לחיקוי, זהו האדם השלם באורחותיו והתמים במעשיו.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2007 21:35 |
|
| |
מאיר
האם אדם שמעמיד על מידותיו מתפארים בו?
אפשר לומר שהוא ישר והגון אבל כמו שכתבת לא מתפארים בכל אדם טוב אלא במישהו מיוחד שמהווה מודל לחיקוי בכל ולא נקודתית.
'כצאת השמש בגבורתו' לפי המפרשים זו גם התפארות.
_________________
|
|
|
|
|
