משאלות: אשכול בקשות מחברי הפורום [ג']

זוהר
אין שליח לדבר עבירה. השליחי בית דין שלך, יודעים היטב שהם שליחים לדבר עבירה. לפי הנודע ביהודה. הם בכלל לא שליחים כי אין שליחות כזאת, למרות שזה  עבירה התבררה רק מאוחר יותר.
אבל ביטול השליחות היא למפרע. אפילו אם אין אתה לומד כנודע ביהודה.. ולכן הם רוצחים במו ידיהם כאמור.

למשל אדם זוכה בדין תורה על ידי עדי שקר בנכס, למשל בנין. הנכס עובר לרשותו, והוא עושה בה כבתוך שלו, הורס וגורם נזק לבנין. לאחר שנה מתברר לבית דין האמת והוא מבטל את הפסק, ומחזיר את הנכס לבעליו.
האם הראשון יכול לטעון עשיתי מה שעשיתי לפי דין הרי בית הדין הקנה לי הבעלות, וכבעלים חוקית פעלתי.

תוקן על ידי ירוחםשם ב- 12/11/2007 19:25:49

הטעם שאין שללד"ע הוא 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין'. לא הייתי מגדיר את ב"ד כ'תלמיד', אלא כ'רב'.

_________________

מ. זוהר

זוהר
לא הבנתי למי או למה כוונו דבריך, הנודע ביהודה רק הביא הלכה הגיונית- יותר נכון הסביר הלכה. שמאז -התקבלה על ידי כולם.

"הפני מנחם" שעסק בשאלה שלי- שבעצם ממנו שמעתי אותה. מתרץ כך. בשפה שלי לא שלו.

יש לנו את ראובן ושמעון המעידים כי לוי הרג את יהודה, מצד שני יש לנו עדים אחרים דן וגד- המזימים את הראשונים.באמרם איתנו הייתם.
הרי בעצם אין לבית דין כל אפשרות  לאמת מי אומר אמת? הכת הראשונה או הכת השניה.
אולי הכת עדים השניה משקרת?
אבל יש לנו את גזירת הכתוב שקובעת כי על בית הדין להאמין לכת השניה.
מגזירת הכתוב להאמין לכת השניה- הרי אי אפשר על סמך זה להרוג שני אנשים.
מה אתה אומר על התרוץ המבריק?

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,

ישנה אי הבנה מסויימת בדבריך - טענת בחיטים והשבת בשעורים.
אתה שאלת מדוע אין העדים נהרגים, הרי הם הרגו בידיהם ממש את הנידון, ואף אין הם שלוחי ב"ד שהרי בטלה שליחותם מעיקרא. עניתי לך מסברא,שהעדים הם שלוחי ב"ד שהרי לא שייך בהם הטעם של 'דברי הרב ודברי התלמיד' - ב"ד הם ה'רב', ב"ד עושים את רצון התורה, ולכן העדים אינם שלוחים לעבירה ולא בטלה שליחותם (איני יודע לאילו דברי הנד"ב הינך מתכוון אשמח אם תספק מ"מ). אח"כ אתה מביא הסבר יפה מדוע לא נהרגים העדים המוזמים מחמת עדות המזימים במצב של 'כאשר עשה'. ההסבר הנ"ל לא מתרץ מדוע העדים לא יהרגו על מעשה ההריגה עצמה שהם עשו בידיהם (במידה והם היו שלוחי ב"ד לסקול או להרוג), הנדון שלנו לעיל עסק בשאלה האם הם ברי חיוב מיתה על הריגה בשליחות ב"ד. ההסבר הנ"ל מסביר רק מדוע הם אינם נהרגים ע"פ העדות השניה במקרה של 'כאשר עשה'.

(אם חיפשת הסברים מדוע בעצם לא מגיע לעדים מיתה, ישנם הסברים רבים. כגון שמיתה לא מהווה עונש וכפרה על המעשה שלהם ואכמ"ל.) תוקן על ידי - mzohar - 13/11/2007 1:18:31

בוקיאלה: שמיטת כספים בגולה (היום בחו"ל)

שלום רב,

האם שמיטת כספים קשורה לשמיטת קרקע קשר מחייב ולכן אין זו חובה מחוץ לארץ?
וחוץ מזה איך הקהילה היהודית התמודדה לאורך השנים עם מצוות שמיטת הכספים בגולה?
והיום האם המוסדות הכלכליים, נאמר בארה"ב, מכבדים את שמיטת הכספים ונותנים הטבות ליהודים?

מחכה בעניין לתשובותיכם..

זוהר
אולי לא הסברתי נכון- ואולי התערבבו אצלי השאלות שנשאלו בכדי לתת  את התשובות.
השאלה היתה- אם הגיעו עדים זוממים והזימו את העדות- לאחר הריגת הנאשם- ואז הם לא נהרגים כעדים זוממים, מפני כאשר זמם ולא כאשר עשה,
 השאלה שלי היתה מדוע לא יהרגו כרוצחים?
 היות ולפי ההלכה הם ההורגים את הנידון למות- כדברי הפסוק" יד העדים תהיה בו בראשונה".
 והיות ועם הגעת העדים הזוממים, התבר למפרע, כי פסיקת בית הדין בטעות היתה, מיסודה, ולכן העדים שבינתיים הפכו לרוצחים לא יכלו להיות שליחי בית דין, כי כאמור שליחותם היתה פסולה מעיקרה, ושליחותם אפילו אם היתה של בית דין, בטלה- היות ואין שליח לדבר עבירה.
אין אפשרות בכלל לשליחות לד'ע,  כלומר,  שליח אדם כמותו, לא יכול לחול על עבירה, אין שליחות,ולא שאיו שליח. הרי מה שהעדים עשו על דעת עצמם עשו. לכאורה.

והתשובה: מדוע שהב"ד יאמין לעדים המזימים? אולי הם השקרנים? מפני גזירת הכתוב, שגוזר להאמין לעדים המזימים.
אבל מתי היא גזירת הכתוב? כאשר מתקיים כאשר זמם. אבל במקרה של כאשר עשה. אין גזירת הכתוב, ולכן העדים המזימים אין כוחם יותר מהעדים הראשונים, ואין בית הדין יכול לקבל את עדותם
ולבטל על ידי כך את  גזר דינו הקודם,
והדין ממשיך להיות שריר וקיים, והעדים היו שליחי בית דין לכל דבר ובית הדין לא טעה, כפי שנאמר אלוקים ניצב בעדת א  ל.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם, הבנתי את דבריך, אם כי אין מסתבר שדין ע"ז הוא שרירותי, אף שמזימים אינם נאמנים יותר מכת ראשונה (ישנו הסבר פשוט מדוע כת מזימה נאמנת, המזימים מעידים על הכת הראשונה, כת ראשונה לא יכולה להעיד על כשרות עצמה שהרי היא נוגעת בעדות וכן הלאה בזוממי זוממים, דו"ק). אך דבריך לא תרצו מדוע העדים אינם נהרגים בבא הרוג ברגליו, כאן אתה חייב לומר שהם שלוחי ב"ד. ואני חוזר בשלישית ב"ד הוא ה'רב' ולכן הם צריכים לשמוע בקול ב"ד ולהרוג את הנידון, אפילו שהם אלו שהטעו את ב"ד. פסק ב"ד גם אם הוא טעות הלכה כמותו, העוון שלהם הוא עדות שקר והשאר רק נגרם מעדותם.

מאיר
כשבא הרוג ברגליו- אין כן הזמה- הזמת עדים היא לא על עצם המעשה של הרצח- אלה עמנו הית ההרוג ברגליו אינו מזים א. הוא יחיד- ועל פי שנים עדים יקום הדבר. ב. הטא בגופו מעיד על המעשה ולא על עמנו היתם.

על סמך ואלו עדים, ולא היתה התראה שעל פיו יכולים הב"ד להרוג את העדים השקרנים.

הב"ד אינו הרב, התורה היא הרב. וכשלפי דין תורה הם יודעים שאסור להרוג את האיש, הב"ד התלמיד- אין שומעין לו. הרי הם יודעים שהב"ד טועה.

אבל אל דאגה העדים המוזמים- ועל ידי ההרוג ברגליו, לא יוצאים לחופשי, מכניסים אותם לכיפה= צינוק. ומאכילים אותם שעורים, עד שבטנם מתפקע.

ירוחם,

מאיר
הנה המקור המבוקש אם לטחר זה נדון?נדון

ירוחם,

לא למדתי בעיון את כל התשובה, אך מהסתכלות מלמעלה נראה שדברי הנוד"ב נסובים רק על שליחות אדם ולא על שליחות ב"ד.
אין כאן כל הוכחה לגבי שלוחי ב"ד כדכתבתי ונמקתי לעיל.

_________________

הנוד"ב
 קובע כי אין שליחות לא רק שאין שליח אין בכלל שליחות לד"ע ואין נפ"מ עם זה אדם או ב"ד. כשאין שליחות מה זה משנה מי השולח.

ירוחם,

אנחנו מתחילים לחזר על עצמנו..

לא ראיתי בדבריו שאין נ"מ האם ב"ד הוא השולח או אדם. הוא מדבר על מקרה ספציפי של שליחות בגט - בגט הבעל הוא השולח ולא ב"ד.

וכאן הנ"מ האם השליחות בטלה. בכל שליחות רגילה של הדיוט, העבירה (דברי הרב) חזקה יותר מהשליחות (דברי התלמיד). ב"ד אינו הדיוט, אלא התורה צוותה לשמוע בקולו גם כאשר הוא טועה, ולכן שליחות ב"ד לא בטלה כי העברה אינה  יותר חזקה ממצוותו.

[מעבר לכך שאלתיך - מניין לך ששליחות ב"ד היא בעלת אותם כללים של שליחות רגילה?]

_________________

מ. זוהר

זוהר
אתה כנראה לא קראת את הכל,
אם אין בכלל שליחות- אין דבר כזה שליחות לדבר עבירה- אז אם אין דבר כזה איך בית דין יכול לשלוח, על דבר שאין.
אפשר לרכב על אופנים אם אין אופניים, אפילו בד"ץ לא יכול.

_________________

מודה ועוזב