|
|
| נשלח ב-1/4/2007 00:30 |
 |
| |
היתר לגרושה לגלות את ראשה. זכור לי שהתירו לצרכי נישואין.
רצתיתי לדעת מי מרבני החרדים האשכנזים מתיר זאת.
כמו כן, מ"מ לשו"ת וכו' יועיל.
בתודה מראש
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2007 03:31 |
|
| |
לא יודע כל
עד כמה שאני זוכר ר' משה פיינשטיין כתב על זה וכמדומה שהתיר. אם אוכל לבדוק בתקליטור ואמצא, בל"נ אביא את המקור.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2007 04:59 |
|
| |
הלכה היא שאסור לבשל לצורך גוי ביו"ט, ואף להזמינו לסעודה שבישלוה לפני החג, "שמא ירבה בשבילו", וישנו "ביאור הלכה" המתיר בתנאים מיוחדים.
זכור לי שהיה מי שכתב במפורש, שכאשר אותו הגוי הוא ב"תהליך גיור", יש להקל יותר, אולם לא זכור לי מיהו הכותב.
הזכור לכם?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/04/2007 5:02:36
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2007 07:47 |
|
| |
שלום לכולם,
האם יש מי שיודע מי חולל השינוי בקערת ליל הסדר? למשל: הסדר לא לפי הכלל של "אין מעבירין על המצוות" אלא לפי הספירות/ לא להשים חומץ-מי מלח/ לחלק מרור וחזרת לב' מינים נפרדים (מה זה חזרת, לא מרור?)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2007 08:26 |
|
| |
ללא- יודע ומיימוני
לפניכם פסקיו של רמ"פ כל כיסוי הראש באלמנה וגרושה נמקום "הפסד גדול".
"באיסור פריעת הראש לאלמנה במקום הפסד גדול. (שו"ת אגרות משה חלק אה"ע א' סימן נז).
נשאלתי בדבר אשה שנתאלמנה וצריכה לפרנס בניה ואינה מוצאה להשתכר למשרה שיהיה כדי לפרנס את בניה אלא באם לא תכסה את ראשה כשתהיה בהאפיס /במשרד/ לעבוד במשרתה אם רשאה. והשבתי שיש להתיר לה בצורך גדול כזה, דהא פשוט שאף להב"ש והדגמ"ר /אה"ע/ בסי' כ"א סק"ה שסברי מירושלמי שגם אלמנה אסורה ללכת פרועת ראש הוא רק מצד דת יהודית דמדאורייתא הא רק בא"א נאמר, ולכן כיון שיש לפרש דמאחר שלא נאמר בתורה בלשון איסור הוא רק חיוב עשה שתלך בכיסוי הראש. ומסתבר לע"ד שבזה פליגי ב' הלשונות ברש"י כתובות דף ע"ב בפירוש הילפותא דללישנא קמא שפי' דמדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות מכלל דאסור סובר שהוא איסור ועיין בריטב"א שכתב לפי' זה דרש"י מכלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה שלכן ודאי הוא איסור וללישנא בתרא שפי' מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לאו פרועה הוה ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש משמע דהוא ענין מצוה עליה ללכת בכיסוי הראש ולא ענין איסור רק שממילא נעשה איסור דהא עוברת על העשה כשהולכת פרועת ראש ומסיק רש"י שכן עיקר. והחלוק לדינא הוא דאם הוא איסור יש לאסור אף בהפסד גדול שתפסיד כל ממונה אבל אם הוא רק חיוב עשה הוי גם אונס ממון דיותר מחומש אונס דבעשה חייב רק עד חומש. ולכן כל שהוא הפסד כחומש נכסיו ויותר כהא שאין משגת משרה להרויח לחיותה וחיות בניה הוא אונס שאינה מחוייבת ללישנא בתרא שהוא עיקר.
אך מ"מ בא"א שהוא דאורייתא יש לאסור מספק פי' לישנא קמא דרש"י שסובר שהוא איסור שלכן יש לאסור אף להפסד דכל ממונה אבל באלמנה שהוא רק דת יהודית יש להקל מספק דודאי לא חמיר מאיסור דרבנן שספק לקולא. ויש גם לומר שאולי דת יהודית הוא רק מדיני מנהג שאין לאסור באופן שלא מצינו שנהגו ובמקום הפסד הא לא מצינו שנהגו, משה פיינשטיין",
____________
אם יש להתיר לגרושה לילך בגלוי ראש כדי שלא ידעו שהיתה נשואה. (שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד' סימן לב)
"והא דנסתפק כתר"ה באשה צעירה גרושה שאינה רצונה שידעו שהיתה נשואה שלכן רצונה ללכת בלי כיסוי הראש ואף שאין רצונה לרמות, וגם אי אפשר לה לרמות שהרי יודעין מזה כל מכיריה ומי שירצה לישא אותה ודאי ישאל עליה ויאמרו לו שהיא גרושה, ובמדינתנו בהכרח ידע בעת רשימתם בסיטיהאל שהיה לה בעל כבר, אבל כוונתה דאחר שיכירו אותה ותמצא חן בעיני אחד לנושאה לא תאבד חינה כשתספר לו אח"כ שהיה לה בעל ונתגרשה, אבל כשידעו מתחלה שהיא גרושה לא ירצו לחשוב אודותה כלל, והוא דבר מובן שיש לחוש לזה, אם יש להתירה כמו שהתרתי בתשובה באה"ע ח"א סימן נ"ז לאלמנה שהיתה צריכה להשתכר בעצמה לפרנס בניה ולא רצו ליתן לה משרה כזו אלא דוקא באם לא תכסה את ראשה, ודאי צדק כתר"ה שיש להתיר גם לה שהוא הפסד גדול לענין השגת אחד לנושאה כמו שהתרתי שם, דגרושה שצריך לכסות ראשה אינו ג"כ מדאורייתא אלא מצד דת יהודית, אבל צריכה לידע שבמקום שאין לה לחוש צריכה לכסות ראשה ולא תהיה מותרת לגמרי בשביל זה".
לעומתו אסר הרב עובדיה יוסף לנשים "באותו המצב", לחבוש פאה נוכרית.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/04/2007 8:56:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2007 01:22 |
|
| |
לרבנים מיימוני ונישטאיך,
יישר כוח עצום.
ואם מאןדהו כאן יודע על מ"מ נוסף בפרט אם מפוסקי זמננו, יבוא על שכרו, שכן מדובר בשאלה מעשית מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2007 10:17 |
|
| |
נישטאיך
מציאה רבתי, יש"כ.
לא יודע כל,
שו"ת יביע אומר ח"ד אהע"ז סימן ג
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2007 10:12 |
|
| |
מישהו יודע מהי הסיבה שרוב סוגי הקפה הנמס (ארומה וחבריו) אינם מוגדרים מהדרין לפסח? זכור לי במעומעם משהו עם חומר מקציף או משהו. האם זה קשור לקטניות או לחמץ?
לתשובתכם אודה :-)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2007 17:29 |
|
| |
bar500: הגדרה הלכתית לאמונה בנס
הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי שהייתי שמח לשמוע מה דעתכם עליו ועל מה הייתי אמור לעשות באותו מקרה:
בהיותי בכיתה ב' בערך בבית ספר יסודי ירדתי למגרש הכדורסל, ראיתי את כולם משחקים ודי קינאתי בהם, לפיכך ביקשתי בליבי "הקב"ה אנא תן לי כדורסל" לפתע היתגלגל לידי כדורסל, לקחתי אותו לאחר שווידתי כי איש אינו מחפש אותו, ושיחקתי בו במשך אותה הפסקה. לאחר מכן תליתי שלט השבת אבידה ומהאדם שהגיע הבנתי שהוא שם את הכדור ליד המגרש ובאה רוח שהעיפה אותו לידי.
כידוע אסור להישתמש האבידה שמוצאים, אלא חייבים להודיע עליה ולחפש את המאבד זמן רב, אם כן, האם זה היה בסדר זה ששיחקתי בכדור ללא חיפוש המאבד, מכיוון שלי ברור שקרה לי נס, קטן, אבל נס?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2007 17:44 |
|
| |
בקשה לציטוט מקורות
שלום לכולם.
אם מישהו מחברי הפורום יוכל לעזור לי בבקשה הבאה, אשמח מאוד:
אני צריך ציטוט של המפרשים הבאים על המשפט שאומר רבה במסכת בבא מציעא דף עח ע"א "כגון שהכישה נחש": תוס', רשב"א, ריטב"א, רמב"ן, מאירי ושטמ"ק. חשוב לציין שאין כוונתי לדברי המפרשים הללו רק על אותו דף, אלא דבריהם על משפט זה יכולים לבוא גם במקומות אחרים, וכנראה שאכן יבואו.
כדי למקד את החיפוש, מי שיהיה נחמד ויעזור לי יוכל להעזר בזה, על אף שייתכן שזה יהפוך את החיפוש למורכב יותר: אני צריך שבאותם ציטוטים שאני מבקש תהיה התייחסות לאביי בדבריו על "פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה", שאמר שמתה מחמת "הבלא דאגמא דקטלה". אביי מביא את דעתו בשם רבה (שבמקרה הזה יהיה חייב, בניגוד לרבא שמחייב משום "מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם"), ולפיכך הקושיה מתבקשת: רבה בדף עח מנמק אחרת את המשנה שם המדברת על חמור שמת בבקעה או בהר, ובעוד שקודמיו פרשו שמת מחמת האוויר, רבה אומר שהכישה נחש. אם כן, איך יכול אביי להביא את הנימוק שרבה חולק עליו? זוהי הקושיה שאני מצפה למצוא עליה תשובה בראשונים הנ"ל.
תודה מראש לכל העוזרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2007 00:52 |
|
| |
בר היקר
הסיפור הקטן לכאורה שלך הוא גדול מאד. ראשית, זה מאפשר לכולנו להתפעל ממידת יראת השמים הפשוטה והמופלאה שיש לילד קטן. שנית, הוא ממחיש גמרא שנראית קשה ממבט ראשון.
בגמרא אמרו כי ה' שומע תפילה של כל אחד, אפילו של גנב הבא במחתרת - זה שמותר להרגו בתנאים מסויימים. ובכל זאת, עדיין ה' שומע את תפילתו!
מהגמרא הזו אנו למדים על כוח התפילה. ה' חפץ שנתקרב אליו, שנפנה אליו, ואז הוא עונה, בקבלת הבקשה, אפילו מצד אדם שמעשיו באותו רגע אינם אהובים והינם אסורים.
חלילה לא נהגת כגנב, וכל ילד פטור ממצוות, אלא שראוי לחנכו לשמור מצוות. אולם הבקשה שהתפללת עליה הובילה להתגשמות הכרוכה בעבירה קלה. כמדומה שמזה אנו רואים כיצד ה' קיבל את התפילה, גם אם היא נעשתה בנסיבות שאינן כה ראויות.
קל וחומר שאם נתפלל אליו על דברים טובים וראויים...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2007 04:15 |
|
| |
ragil שואל:
היכן נעלמו הגרים והגרות של אברהם ושרה?
ב"ה
בקשת עזרה מחברי הפורום
היכן נעלמו הגרים והגרות של אברהט ושרה?
ונא לציין מקור
תודה מראש
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2007 23:31 |
|
| |
שאלה: שטר כסף שעבדו אותו עבודה זרה, האם מותר לקנות בו? אפשר לומר שכן כי אין שימוש בערך העצמי של השטר אלא בערך הסמלי בו. ואם תאמר שחלק זעיר משווי השטר הוא שווי הנייר עצמו, אפשר שהחפצא של השטר קנוי לגוי והוא יקבל את השטר אחרי ששטרות אלו יוצאו מהמחזור
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2007 23:35 |
|
| |
זילבר,
אם עבדו אותו הוא לכאורה חייב בביעור, ולא רק אסור בהנאה.
_________________
- דו"ד
|
|
|
|
|
