|
|
| נשלח ב-30/12/2007 21:33 |
 |
| |
זוהר
אם כבר מדברים. אתה בטוח שטעם אוסרי הפלסטיק הוא רק משום מחתך? רש"ז בחילוקו בין פלסטיק למתכת מתייחס לשאלה האם פקק שאינו ראוי לפתיחה וסגירה חפשית נחשב כלי ומשום כך הוא אוסר מתכת שכל עוד הטבעת כרוכה עליו אי אפשר לחלצו ולהחזירו. בפלסטיק - הוא טוען כמדומני - ניתן לסגור בו בקבוק אם תשבור את הבקבוק הנוכחי מתוך הפקק. במתכת, לא.
טעם האוסרים יכול להיות משום שגם בפלסטיק הוא לא ממש ראוי לשימוש חוזר כל עוד הטבעת מחוברת בו.
הפתרון של הפרדת הטבעת מבעוד יום קיימת גם במתכת לכו"ע. עצם חליצת הפקק אינה אסורה, שכן חולצין נעל מעל גבי האימום.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2007 22:14 |
|
| |
זוהר
בשבת קמו שם כתוב: ואין נוקבין מגופה של חבית דברי ר' יהודהוחכמים מתירין. אומר רש"י על דעת ר' יהודה ד"ה אין נוקבין מגופה הדבוקה בפי החבית לעשות נקב אלא נוטל את כולה אבל כי נקיב לה מתקן פתחא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2007 22:47 |
|
| |
האם יש פה מישהו שבקי בחיבור עברי ומקראי?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2007 23:57 |
|
| |
מאיר,
החילוק שכתבת מחודש לי והוא מעניין. לי עד כמה שידוע החילוק של הגרש"ז הוא רק מצד שבפקק מתכת לפני שחתיכת הפח הולבשה ע"פ הבקבוק היא כלל לא היתה כלי, ורק בזמן היצור היא קיבלה את צורתה שהיא ההברגה. אם יש לך מקור לחילוק שכתבת אשמח לעיין בו.
בנעל שע"ג האימום נפסק ברמב"ם שמטמאת מפני שנגמרה מלאכתה. בפקק אין לו שם כלי לפני שנפתח וגמר המלאכה הוא הפתיחה. בזמן נתינת הפקק על הבקבוק לא היתה כוונת הנותן לעשות כלי, משא"כ בנעל.
מיכה,
בנוטל כולה מסביר רש"י שם שאין זו דרך לעשיית פתח וא"כ לא נתקן הכלי לשימוש ע"י הפתח שעשה. כנראה בנקב מדובר בנקב שראוי להשתמש בו למזיגה בשונה מקופסת שימורים שהנקב לא מועיל לשימוש אלא אם יפתח הקופסא כולה.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 00:02 |
|
| |
זוהר
אבל לא חוששים משום עשיית כלי בהפיכת החבית מסתומה לפתוחה
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 00:12 |
|
| |
מיכה,
פתח שרק נפתח כדי להוציא את התוכן לא מספיק כדי להפוך את החבית הסתומה לכלי, זו שבירה בעלמא. בשימורים משתמשים עם הכלי להמשיך לאחסן את תוכנו. ואמנם טענו על החזו"א סיעת המתירים, שאם לא מכניסים תוכן אחר לכלי אין זה שם כלי שהרי לא השתמשו בו לשימוש חדש ומה שהיה בו נשאר. דומני שהשיב שפעמים שמוציאים מעט מהתוכן ואח"כ מחזירים לכלי ואז זה שימוש חדש.
ובאמת הגר"מ פיינשטיין מתיר פתיחת שימורים בשבת מדין "חותלות של גרוגרות" - ששבירתן היא רק כדי להוציא את התוכן ואין כל מטרה של עשיית כלי ונפסק להלכה בשו"ע שמותר לעשות כן בשבת. אולי לכך כוונתך.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 12:05 |
|
| |
מאיר
לאחר עיון ממושך באלבומים של אומנות, אכן, פחים מחוררים מהוים מוטיבים בפיסול המודרני.
עשית חור- יצרת כלי שימושי, למשל אפשר להשתמש בקופסאת השחמורים ל משפך. אפשר להשתמש בה כמסננת, לשפוך לתוכה נוזליםעם זיתים למשל, ולסנן את הנוזלים, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
שים לב כמה חשוב החור- בלי חור הביגלה הוא לא ביגלה, המסננת היא לא מסננת, והגלגל אינו גלגל.- החור לפעמים נותן את המשמעות לכלי. אל תזלזל בחורים, ולא בהורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 21:03 |
|
| |
מעשה יהודה
אני צריך עזרה בהבנת חישוב השנים מלקיחת יהודה את בת-שוע לאשה ועד הולדת פרץ. בסדר עולם רבה פ"ב נכתב כך: "שנה אחת עיבורו של ער, הגדיל שבע שנים ונשא את תמר הרי שמונה, שנה אחת לער, שנה אחת לאונן, שנה אחת לשבי אלמנה, שנה אחת וירבו הימים, שנה אחת לעיבורו של פרץ, הגדיל פרץ שבע שנים ונשא אשה - הרי י"ח שנה."
השאלה שלי היא איך הגיע המדרש ל-18? אם ניקח כל שנה שמצויינת במדרש בחשבון - נגיע ל-20 שנה. גם אם נאמר (איכשהו...) ש-"שנה אחת לער, שנה אחת לאונן" היא אותה שנה, נשארנו עם 19 שנה... אז מה החישוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 21:16 |
|
| |
אופיר
אכן כדבריך, וכן הגיהו היעב"ץ והגר"א. ומוכח גם מההמשך, 'שנה אחת לחצרון, שנה אחת לחמול וחצרון וחמול ירדו עמו למצרים'. נראה שהמטרה היא להכניס את חמול בכ"ב שנה מלקיחת בת שוע.
בס"ע מהדורת רטנר כתב בהערה שאולי היה כתוב 'הגדיל פרץ ז' שנים ונשא אשה הרי ח'. פירוש הרי ח' מלקיחת תמר ועד נישאוי פרץ. המדפיסים הוסיפו י לפני ה-ח וכך נוצרה הטעות.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 21:35 |
|
| |
ירוחם,
שעשתני (אולי נשלב בסיור חזון הנביאים, סיור שיכלול מבט על תקופות האמנות החל מתקופת הרנסאנס דרך התקופה האימפרסיוניסטית ועד לתקופתינו שכל קשקוש הוא מלאכת מחשבת)!
אם מי שפותח את הקופסה באמת פותח אותה כדי לשלב אותה בפסלון משאריות של פסולת, נתברר שהוא חישב בחירור הפח לבנות ואז זו מלאכת מחשבת.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 22:35 |
|
| |
מאיר
האם כשהוא פותח את קופסת השימורים הוא חישב לעשות כלי? האם הוא חישב לעשות משפך?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 22:53 |
|
| |
מאיר הראשון
מענין החשבים ויודעים את החשבונות האלה, מתי נולד פרץ וכד' מאיפה בדיוק הם, יודעים, למשל היעב"ץ או הגר"א, או אפילו הקודמים, את החשבון הזה?
אתה רוצה להגיד שבגלות מצריים בשעבוד הגדול, שבני ישראל היו שקועים במט שערי טומאה, הכל שכחו, אבל זה לא? באלף חמש מאות שנה אחר כך, היתה מסורת שעברה מאב לבן בחשיבות עליונה, לזכור כמה שנים היו בין הלידות? ממש מסירות נפש, לשמור על המידע החשוב הזה, לזכור איך לקיים את חג סוכות לא זכרו, ואת חג הפסח לא קיימו, אבל מתי בדיוק נולד שילה, זכרון זה לא נשכח, מפי זרעו ופי זרע זרעו עד עולם?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 23:46 |
|
| |
זוהר
לא שמתי לב לשאלתך מקודם. המראה מקום הוא באחד מכרכי מנחת שלמה. לכשיהיה לי מקום מדויק אכתוב בל"נ.
לדבריך, היה על האוסרים להמנע מפתיחת פקק מתכת גם אם אין לו טבעת או שהיא הופרדה מבעוד יום. מנהג כל העולם לפתוח פקק מתכת כזה.
ירוחם הששה עשר
אני באופן אישי לא דן על חצרון וחמול אלא על דברי הסדר עולם. הסדר עולם בא לפרש מקראות ולא ללמד הסטוריה, לפחות במקרה הזה. נראה מן הכתוב שחצרון וחמול ירדו למצרים. נראה גם בפשוטו שיהודה נשא את בת שוע אחרי מכירת יוסף. שני אלה אינם מוכחים אך נראים על פי פשט כך. את הנתונים הללו מנסה הס"ע ליישב, ותו לא.
לגופה של הסטוריה. לא מן הנמנע שספרי יוחסין ישרדו יותר ממנהגי העם.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2008 16:29 |
|
| |
עדיין לא הבנתי כיצד מחשבים
תודה, מאיר, על התגובה. המדרש עצמו לא נמצא לפני, אלא כפי שהוא מובא ב-DBS, ולכן אשמח אם תוכל לכתוב כאן את החישוב לאחר ההגהה, אם אין זו טרחה.
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2008 20:22 |
|
| |
למה ירוחם הוא הששה עשר?
|
|
|
|
|
