| נשלח ב-11/1/2008 00:21 |
 |
| |
זרובבלה: הלבנת פני תלמיד
זרובבלה: הלבנת פני תלמיד
שלום
אני מחפשת כל מקור מהעבר ומהווה השייך לתחום הנ"ל
שו"ת, הלכה, גמרא, ראשונים אחרונים, יומני גדולי תורה, סיפורים ועוד
*****
mzohar:
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ה:
(יב) כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן כך אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וצריך אדם להזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא:
(יג) התלמידים מוסיפין חכמת הרב ומרחיבין לבו אמרו חכמים הרבה חכמה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם וכשם שעץ קטן מדליק את הגדול כך תלמיד קטן מחדד הרב עד שיוציא ממנו בשאלותיו חכמה מפוארה:
_________________
מ. זוהר
*****
ירוחםשמ:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד ב
הושע בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! - לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! - אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו ל
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 12:42 |
|
| |
במסכת מנחות דף כט ע"ב מופיע המונח "בנקבא" לתיאור אות פסולה. האם ידועים דיונים למי מקומות
נוספים בהם מופיע אותו השימוש למילה זו, או מקומות נוספים בהם מצוי דיון בפסלות אותיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 12:54 |
|
| |
המילה 'בניקבא' אינה מתארת אות פסולה, אלא את הדרך שבה נפסלה האות, והיינו שברגל האות היה נקב בקלף.
הלשון 'איפסיקא ליה וכו'' ניתנת להתפרש כנחתכה כתוצאה מנקב שאירע בקלף לאחר הכתיבה, ומאידך כפסקה כתיבתה במקום נקב שכבר היה בקלף לפני הכתיבה. לשאלה זו השלכה על הלכות 'מוקף גויל'.
ראי באורך ב'בית יוסף', אורח חיים, סימן לב ושו"ת 'נודע ביהודה', קמא, יורה דעה, סימן עה.
_________________
רודולף
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 18:01 |
|
| |
יוסף ואשת פוטיפר
אני מנסה למצוא מדרש בעניין זה, אבל אני לא מצליח למצוא אותו. ממה שאני זוכר מדובר במדרש על כך שיסף ואשת פוטיפר כבר פשטו את בגדיהם ונכנסו למיטה, ואז באה דמות דיוקנו של יעקב (עניין הופעת דמות יעקב מצויה בכמה מדרשים, והיא פחות מעניינת אותי).
האם מישהו יודע על מקור כזה, או שזה רק הדמיון שלי?
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 21:42 |
|
| |
זה יעזור לך?
שכל טוב (בובר) בראשית פרק לט ד"ה ורבותינו דרשו ויהי
שאלה את ר' יוסי אמרה לו אפשר יוסף בן י"ח שנה עומד על פירקו ולא חטא, הוציא לפניה ספר בראשית, התחיל קורא מעשה ראובן ובלהה, ומעשה יהודה ותמר, ואמר לה ומה אלו שהן גדולים ובראשות אביהן לא כיסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו איך היה התורה מכסה: ויבא הביתה לעשות מלאכתו. א"ר שמואל בר נחמני לעשות מלאכתו ודאי, אלא מאי ואין איש, בדק עצמו ולא מצא עצמו איש. דאמר ר' שמואל בר נחמני נמתחה קשתו ושבה לקדמותה, שנא' ותשב באיתן קשתו . ר' יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך ציפרניו, שנאמר ויפוזו זרועי ידיו (שם) אל תקרי ויפוזו זרועי אלא ויפוצו זרעו ידיו. ר' חונא בשם ר' מתניי אומר איקונין של אביו ראה בחלום וצנן דמו, אמר עתידין אחיך להיות חקוקין על אבני זכרון,
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 13/01/2008 21:43:29
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 23:04 |
|
| |
ירוחם
בשביל זה הזקקתנו לבובר?
הרי מהבבלי סוטה לו:
יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס ואין איש מאנשי הבית וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר (תהילים פ) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז) אלה תולדות יעקב יוסף אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2008 10:45 |
|
| |
מאיר
מדרש ביקש- מדרש נתתי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2008 14:08 |
|
| |
תודה, אבל זה לא מה שחיפשתי. אני מכיר את המדרשים הנ"ל (כשאני אומר מדרשים אני מתכוון גם לדרישת הכתוב שבגמרא), ואני מחפש מדרש שמספר בדיוק על מה שכתבתי. אם יש אחד כזה, אני לא יודע, אבל בשביל זה ביקשתי את עזרתכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2008 23:11 |
|
| |
משהו נוסף
אודה מאוד למי שיוכל להביא לי כאן את דברי ר' פנחס מקוריץ בספרו "אמרי פנחס" על פרשת בא, בד"ה "וימש חשך" (מזכרוני -יש שם דיבור על אור הנר ושדווקא הוא הכי חזק, משהו כזה).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2008 20:53 |
|
| |
כתבתי באשכול בבח"ח על אמצעי מניעה: http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2345096) :
אין הלכות ברורות בנושא.
יש אמצעי מניעה שלדעת רוב הפוסקים אסורים.
יש שרובם מתירים.
בשו"ע
אין איסור על מניעה עקיפה של הריון כמו עם גלולות, לכן ר' משה פיינשטיין
כותב שאין איסור גם לצורך רגיל. אלא שהוא מסייג שעל פרנסה צריך ביטחון בה'
וכו'.
עדיין יש עניין של "ולערב אל תנח ידך" ומניעת מצוות עשה של פריה ורביה.
כמו כן, יש כאן שאלות מסוג "רוח התורה" שעל זה אין מקום לויכוח הלכתי "טכני".
האם רצון ה' שיביאו מה שיותר ילדים?
או שיש התחשבות באיכות החיים? והיכולת לגדל את הילדים?
או שצריך רק לחיות עם ביטחון מוחלט בלי השתדלות?
כמובן שבדורינו השאלות שאינן הלכתיות נהפכו למורכבות יותר
נשאלתי:
יש מקורות לעיון?
מה זה ולערב אל תנח וכו' זה מצוה, מנהג, הנהגה טובה?
מה זה רוח התורה? מאיפה יודעים את זה?
איך יודעים אם רצון ה' שיביאו יותר או פחות ילדים?
מה זה שאלות שאינן הלכתיות, מה הם כן?
אשמח אם תמצאו מקורות לנושא הנ"ל.
עניתי שם בקיצור משרוול הזיכרון, אבל אשמח אם מישהו יוכל לעזור בתשובות לנ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2008 12:47 |
|
| |
sharon67:
מבקש עזרה מי שיודע ויכול לעזור היכן אפשר לקנות קפוטה משי לבן תודה מראש לעונים וסליחה אם זה לא המקום
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2008 19:56 |
|
| |
ביאור הגר"א למשלי, כ"ב, י"ח:
"כי לפעמים אף שיודע אמיתת הדבר לא יוכל להסבירה בשפתיו ולהוציא לאור משפטה, והוא מחמת שאינה סדורה, כמו שאמרו אם ראית תלמיד חכם שתלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו"
א. מה בדיוק הכוונה "שאינה סדורה"?
ב. איך זה ש"אינה סדורה" גורם לבעיה בהסברה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2008 12:46 |
|
| |
מיכה
אינך מכיר אנשים שיש להם ידע נרחב אבל מבולבל?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2008 20:27 |
|
| |
אני מכיר, גם אני מהסוג הזה של האנשים. לכן אני רוצה שלפחות תהיה לי משנה סדורה על הביאור הגר"א הזה...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2008 22:21 |
|
| |
אולי הכוונה שאינם יודעים מה מנמק את מה. סדורה מתפרש כמו מנומקת. ולכן קשה יותר לזכור את משנתו, מפני שאינו זוכר את הטעמים, והכל נדמה עליו קשה כברזל, משום שכללים ללא טעם קשה לזכור.
ואולי גם זו הכוונה שאי אפשר "להסבירה ולהוציא לאור משפטה", משום שאלו כללים ללא נימוקים.
|
|
|
|
|
