|
|
| נשלח ב-3/2/2008 10:57 |
 |
| |
האם אחד מהחברים אולי יודע מה קרה לפרפ' גביזון? בתמונה שמופיע "ביתד נאמן" על חברי ועדת וינוגרד- היא איננה!
למה מרמז העיתון שהיא - כמו חנוך? או אליהו?. להיכן היא נעלמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2008 18:12 |
|
| |
ירוחם, המהר"ל כותב שהנשים קרובות יותר אל ההשקט והשאנן שהרי כתוב - נשים שאננות ובוטחות. הגברים, בהיותם רחוקים יותר, נמוכים יותר, לעיתים לא יכולים להביט אל מבעד לערפל, אל מקומות נשגבים יותר...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2008 18:41 |
|
| |
החובט
אני מניח שימי התכוון לבכור שעברו עליו שלושים יום ועדיין לא נפדה, שכבר אינו בכלל נפל, ומכל מקום לא מתאבלים עליו מן הטעם שהוא הזכיר שאינו בן משפחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2008 00:27 |
|
| |
aotorita: שאלה
aotorita: שאלה
במסכת ברכות דף מה' ע"א מביאה הגמ' דין שאסור למתרגם להגביה קולו יותר מן הקורא ומביאה ראיה מהכתוב "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" שלכאורה המילה "בקול" מיותרת, על כן דורשים זאת שהקב"ה דיבר רק בקולו של משה ולא יותר,(או פחות תלוי לפי פי' המהרש"א והתוס').
שאלתי היא: הרי ברור שקולו של הקב"ה זה לא קול גשמי אלא השגה רוחנית בראש המקבל, א"כ איך שייך בכלל להשוות זאת לקולו של משה שהיה קול גשמי שלימד את עשרת הדיברות לבנ"י, ולומר מה היה יותר גבוה או נמוך, ועוד להביא מזה ראיה להלכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2008 06:02 |
|
| |
עצכ"ח
הרי ברור שקולו של הקב"ה ...
מכאן ראי' שאינו כל כך ברור! ואע"פ שודאי שבמ"ת היו השגות רוחניות אבל למה זה כ"כ ברור שזה לא התבטא (גם) בקול גשמי? למה אתה מגביל אותו יתברך שגילויו אינו יכול להתבטא גם בגשמיות? לדידי פשוט שלומר שגילוי של הקב"ה הוא רק ברוחניות מגביל את הקב"ה ומחסר שלימותו ר"ל. כי לפי זה מה שיותר רוחני הוא יותר קרוב להקב"ה, ופשוט שאינו כן כי רוחני וגשמי שוין לפניו. וא"כ א"צ להוציא כתובים מפשוטם ושוב ישנה לראית הגמרא.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2008 10:00 |
|
| |
הרי פשוט יותר לומר כי במעמד הר סיני דיבר ה' אל עם ישראל בקול גשמי- אחרת איך הבינו את הנאמר, וראו את הנשמע.
הפסוק אומר בפרוש והעם רואים( מבינים) את הקולות!!!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2008 19:41 |
|
| |
אתמול כאשר השאלה הופיע באשכול נפרד כתבתי תגובה דומה לתגובות מעלי, משום מה ההנהלה כאשר העבירה את השאלה לאשכול דנן, לא יחסה חשיבות לתגובתי ולא טרחה להעתיקה.
אודה לה ע"כ, מכיוון שכעת אינני בטוח שאשר כתבתי וכתבו כאן מעלי נכון הוא. לא שאני סבור שההגדרה לקולו של הקב"ה היא 'משהו רוחני בראש השומע', אך ודאי שאין זה קול גשמי רגיל וסטנדרטי, שהרי בנ"י שמעו את קול ה' רק בדברות הראשונות ואח"כ דיבר משה מכיוון שלא יכלו לעמוד בקולו של הקב"ה.
כמובן שאפשר לטעון שלא יכלו לעמוד בקול ה', לא מפני רוחניות אלא מפני חוזק הקול וכד', אך מסתבר לי שאם הבעיה היתה גשמית גרידא, היה הקב"ה מנמיך את עוצמת קולו או כל מניע גשמי אחר, אך לשנות את קולו לקול גשמי לחלוטין זה כנגד רצונו. והרי גם כאשר דיבר עם משה לפי דברי הגמ' לא הגביה קולו יותר ממשה, א"כ הוכחה שהמפריע בשמיעתו לא היה גשמי.
אך ודאי שאין כאן שאלה כלל, הרי גם אם קולו של הקב"ה רוחני ההשוואה בגמ' היא לחלק הגשמי שבשמיעת בנ"א ולא לפנים נוספים בקולו.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2008 21:15 |
|
| |
שמואל א פרק ג (א) וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יְדֹוָד לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר יְדֹוָד הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ: ס (ב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ <ועינו> וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת: (ג) וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְדֹוָד אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים: פ (ד) וַיִּקְרָא יְדֹוָד אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ה) וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְּנִי כִּי קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב: ס (ו) וַיֹּסֶף יְדֹוָד קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב: (ז) וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת יְדֹוָד וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר יְדֹוָד: (ח) וַיֹּסֶף יְדֹוָד קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְדֹוָד קֹרֵא לַנָּעַר: (ט) וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְדֹוָד כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ: (י) וַיָּבֹא יְדֹוָד וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ: פ (יא) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל שְׁמוּאֵל
*************
מהפסוקים שלמעלה אנו רואים בבירור שניתן להתבלבל בין דיבור גשמי של אדם לאדם - לבין דיבור נבואי של הקב"ה אל האדם.
כי הדיבור הנבואי הוא מעין דיבור ממש, לא שנוצרים גלי קול הנכנסים לתוך האוזן, אלא כמו מחשבה שעוברת בראשו של אדם, וכשמחשבה עוברת בראשו של אדם היא יכולה לעבור בצורת מילים מסויימות. כך גם הנבואה יכולה להצטמצם בתוך מילים שיעברו בראשו של אדם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2008 22:09 |
|
| |
באחד האשכולות מתנהל דיון על עבירה לשמה. ויש לי שאלה בעניין -
כשכתוב בתורה "לא תרצח" ניתן לקרוא זאת גם "בכל מקרה - לא תרצח".
והרי לימדונו חז"ל (בקידושין איפשהוא) - אין למדין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. אם כן, אולי נלמד מכאן שאכן מותר לעבור עבירה לשמה, מכיוון שזהו מקרה היוצא מן הכלל?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2008 10:17 |
|
| |
מיכה
לא תרצח- לא בכל מקרה, בית דין שמוצאים להורג, עוברים על לא תרצח? השוטר שהרג את המחבל-לפני שפוצצ את עצמו-עבר על לא תרצח?
גם בקריאת התורה יש פסק בין הלא- והתרצח, ראה רשב"ם על האתר ב"יתרו"
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2008 21:20 |
|
| |
אבל לפי איזה קריטריונים אנו מוציאים מקרה מסויים מן הכלל - לדוגמא - איך אתה מחליט שלב"ד מותר להוציא להורג?
(הרשב"ם מדבר ספיציפית על לא תרצח. מה תעשה ב"לא תנאף"?)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2008 21:37 |
|
| |
התורה היא תורת חיים- העוסקת בחיי בנ אדם, ולכן היא חייבת להיות מותאמת, לנורמות ההגיוניות של החיים.
בענין לא תנאף- שאלתך הראשונה בנושא נקשרה -לעבירה לשמה- ראה שם את אסתר -ויעל, שפירשו בגופן את הפרוש הנכון בלא תנאף.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2008 22:02 |
|
| |
ולכן היא חייבת להיות מותאמת, לנורמות ההגיוניות של החיים.
אם כן נתת תורת כל אחד ואחד בידו?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2008 14:40 |
|
| |
אם כן נתת תורת כל אחד ואחד בידו? אכן כן, אם החוא יודע ומוסמך להתאימם- לנורמות ההגיוניות של החיים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
