|
|
| נשלח ב-10/2/2008 13:02 |
 |
| |
אני מחפש מאמר/שיחה/סיפור (ששמעתי בשם הרב עזריאל טאובר מארה"ב) על בחור ישיבה שנודע לו כי הוא לא יהודי ושסירב להצעת ראש הישיבה שלו להתגייר ושבהמשך נערך סקר בין שאר בחורי הישיבה בישיבה שלו והם אמרו שגם הם לא היו מתגיירים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2008 18:19 |
|
| |
לענין הפסיק שבין ה"לא" ל"תרצח" וכן בלא תנאף ובכל האיסורים שבעשרת הדברות (חוץ מלא תחמוד), כבר עמד בזה הזוה"ק (פרשת יתרו דף צג עמוד ב):
לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב. לא, פסקא טעמא בכל הני תלת, ואי לא דפסקא טעמא לא הוי תקונא לעלמין ויהא אסיר לן לקטלא נפשא בעלמא אף על גב דיעבור על אורייתא, אבל במה דפסקא טעמא אסיר ושרי:
לא תנאף, אי לאו דפסקא טעמא אסיר אפילו לאולדא או למחדי באתתיה חדוה דמצוה, ובמה דפסקא טעמא אסיר ושרי:
לא תגנב, אי לאו דפסקא טעמא הוה אסיר אפילו למגנב דעתא דרביה באורייתא או דעתא דחכם לאסתכלא ביה או דיינא דדאין דינא לפום טענה דאצטריך ליה למגנב דעתא דרמאה ולמגנב דעתא דתרווייהו לאפקא דינא לנהורא, ובמה דפסקא טעמא אסיר ושרי:
לא תענה ברעך עד שקר, הכא לא פסקא טעמא בגין דאסיר הוא כלל כלל, ובכל מילי דאורייתא קודשא בריך הוא שוי רזין עלאין ואוליף לבני נשא ארחא לאתתקנא בה ולמהך בה, כמה דאת אמר (ישעיה מח) אני ה' אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, אוף הכי:
לא תחמד לא פסיק טעמא כלל, ואי תימא אפי' חמודא דאורייתא אסיר כיון דלא פסקא, ת"ח בכלהו עבדת אורייתא כלל ובהאי עבדת פרט, בית רעך שדהו ועבדו וגו' בכל מילי דעלמא, אבל אורייתא איהי חמודת תדיר שעשועים גנזי דחיי ארכא דיומין בעלמא דין ובעלמא דאתי:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2008 19:44 |
|
| |
ולכן ניתנה התורה כשהעם רואים את הקולות. וכי בשביל מה היו צריכים לראות את הקולות??
אלא בלי זה היתי שומע לא תגנוב היתי אולי מבין לו- תגנוב לו- תרצח וכו, ראו את הקולות שכתוב לא. ולא לו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2008 20:24 |
|
| |
ירוחם
ומי נותן את ההסמכה?
איש חושב
בזוהר שהבאת כתוב שמותר לגנוב דעת רבו בתורה - ולא מובן לי - היכי דמי?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2008 21:06 |
|
| |
מיכה
עד כמה שאתה יודע כבר לפני הרבה הרבה זמן הופסקה ההסמכה בעם ישראל,
אין לכן היום מי שראוי או מוסמך לסמוך או להסמיך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2008 21:26 |
|
| |
שבוע שעבר יצא לי לראות כמה רוכבי אופנוע, שהרימו את הגלגל הקדמי של האופנוע כך שהאופנוע עמד בשבעים מעלות לכביש. אחד מהם אפילו נעמד על מושב האופנוע.
האם אנשים כאלה - ראויים לתואר "מטורפים"?
אולי אדם שבטוח בעצמו שיישאר יציב במקרה כזה הוא שפוי ולא מטורף, בחינת "ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו רשאי".?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2008 10:21 |
|
| |
מוריץ
מסופר על שני חרדים שגילו שהם לא יהודים, אחד חסידי ואחד ליטאי. שניהם החליטו להתגייר ובעמדם על מדרגות המקווה קופץ החסיד מהם ורץ הביתה, שואלים אותו מדוע? אמר נזכרתי שיש לי במקרר חתיכת חזיר ואני רוצה למהר לאכול אותה. קופץ הליטאי ורץ גם הוא. שאלו אותו, גם לך יש חתיכת חזיר? ענה ואמר, יש לי קולה בהכשר של הרב לנדא.
פרשנות על אחריות הפרשנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2008 11:02 |
|
| |
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה א
כיצד מקבלין גירי הצדק כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן
מי כמו החרדים יודע שזה נכון
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2008 15:16 |
|
| |
נדרים דף לח ע"א
<אמר ר' יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולן ממשה... עשיר פסל לך פסולתן שלך יהא >
פסל לך נאמר אחר מעמד הר סיני, כלומר אחר שמשה כבר היה נביא, ואם כן איך ניתן ללמוד מכאן שעל נביא להיות עשיר?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/02/2008 15:17:20
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2008 15:54 |
|
| |
משה כשנבחר להיות נביא- היה רועה צאן של חותנו.
עמוס היה נוקד, אלישע היה חקלאי עני, אליהו היתה לו רק הכתונת שעל עורו, ירמיהו כהן צעיר ממשפחה לא קרובה לצלחת. וכו'
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2008 19:34 |
|
| |
ירוחם
אדרבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2008 22:27 |
|
| |
בעל
רק לחזק באתי, לא כל הדברים הנאמרים והנכתבים, יש להם על מה לסמוך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2008 08:47 |
|
| |
ירוחם
הרמב"ם בונה את הגדרת הנביא שלו על הגמרא הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2008 10:29 |
|
| |
הוא אשר דיברתי
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2008 21:00 |
|
| |
בעל, והרי הרמב"ם מפרש את זה על מעלות מוסריות?
ולגבי הגמ', יש שם עוד קושיא, בהמשך הגמ' אומרת:
תלמודעמוד א בבלי מסכת נדרים דף לח
אמר ר' יוחנן: כל הנביאים עשירים היו, מנלן?
והרי הגמ' כבר אמרה קודם שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על עשיר?
אלא כאן רואים יסוד. והוא, שכל מימרא שאדם אומר היא נקודתית, גם אם האדם הזה הוא אדם גדול. אפשר לדקדק בדבריו כמה שנרצה, אבל הדקדוקים, כמו שכבר כתבתי פה בפורום (לגבי דקדוקי ה"היכי תמצי") - הדקדוקים אינם מגלים את כוונת האומר, אלא הם מגלים באיזה מצבים ראוי להשתמש בדבריו. ולמשל כשר' יוחנן אמר שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו, אין כוונתו שעכשיו אם רצונך להתנבא - עליך לעשות ביזנס וללכת למכוני כושר. אלא כוונתו לומר (ושים לב שאינני מפרש זאת כמו הרמב"ם) - כוונתו לומר שאדם שיש בו את כל המעלות האלה, יותר קל לו להתקרב לשכינה כיוון שאין לו טרדות וגופו בריא. - וכמו שכתב ברמב"ם שהנביאים היו לפניהם מנגנים , כיוון שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה, כלומר לאדם שמח יותר קל להתקרב לשכינה, והרי הנביאים התנבאו גם נבואות רעות, והנביא ודאי מתעצב לשמוע אותם - אז איך הוא מתנבא? אלא ודאי שזה לא לעכובא. ואם כן, גם אין לדקדק בפסוק אם הוא היה לפני או אחרי שהתחילה לשרות עליו שכינה. ובכל זאת איך אפשר ללמוד מכאן שזה עוזר להשריית השכינה? אפשר לומר שמסתמא הקב"ה לא העשיר את משה אם לא היתה לו מטרה בזה.
|
|
|
|
|
|
