משאלות: אשכול בקשות מחברי הפורום [ג']

עיק שואל,

שאלה ברמב"ם

בפרק כא מהלכות איסו"ב הלכה ח פוסק הרמב"ם את דינו של רב כהנא, והמתניתא שתנא איפכא, מקידושין פא. דעתי הקצרה לא הבינה כיצד הרמב"ם פירש את הגמ' ופסק מה שפסק. אולי יוכלו חכמי הפורום להאיר את עיני, ובעיקר דרום חוקר, הידוע בעוצם גבורתו בנושאים כגון אלו?

מיכי

אין שום בעיה.

התכוונתי לשאול - בהנחה שאינני נכנס לפרוך את התיאוריה, איזה סוג של ראיה אפשר להביא כדי להראות שתיאוריה פלונית ניתנת להפרכה? תן בבקשה דוגמא או שתיים, ואני אבין (לפחות אשתדל)

המדרש אומר, כי טורנוסרופוס הרשע שאל את ר' עקיבא, איזה מעשים נאים של שמים או של בשר ודם. כתשובה הראה לו ר' עקיבא חטים וגלוסקאות וזוהי מבחינתו ההוכחה שמעשי בשר ודם נאים.

אילו לא היה זה ר' עקיבא הייתי אומר: וכי זו ראיה? החיטים אינם מעשה שמים אלא מעשה עפר, זרע חיטה, וכמה טיפות מי גשמים. ואם תאמרו, ומי קיבצם למקום אחד ויצר מהם חיטה? הקב"ה. יש לומר, כי ודאי כך, אבל גם מעשה בשר ודם, וכי מי קבץ את הבשר והדם הדעת והבינה למקום אחד, ויצר מהם גלוסקאות, אם לא הקב"ה?

מיכה, אני באמת לא מבין למה אני צריך להביא ראיה, או דוגמא, ובכל זאת אנסה.
אם יש לך תיאוריה שכל העצמים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ. השאלה היא האם התיאוריה הזו ניתנת להפרכה. אני מציע ניסוי ובו אני מראה אפשרות להפריך את התיאוריה הזו, לדוגמא, להחזיק כדור באויר ואז לעזוב אותו. אם הוא ייפול זה יאושש את התיאוריה ואם הוא יישאר באויר זה יפריך אותה. זה מראה לנו שהתיאוריה הזו ניתנת להפרכה.
כעת נדון במקרה שבו בא ראובן וטוען שהתיאוריה הזו אינה ניתנת להפרכה. ועל כך אתה שואל: כיצד אני יכול להפריך את דבריו? תשובתי היא: או לבצע את הניסוי עצמו, דבר שכמובן לא בטוח שיפריך את התיאוריה (תלוי בתוצאות הניסוי), או לפחות להציע את הניסוי הזה כאפשרות הפרכה. ובזה הפרכתי את טענתו שהתיאוריה הזו לא ניתנת להפרכה.
עד כאן מה שאני מבין. האם תוכל למקד את שאלתך כדי שנבין מה הבעיה כאן? האם פיספסתי משהו?

עכשיו יותר מובן. אבל עדיין משהו חסר לי, ואני לא יודע מה.

ירוחם,
זכורני שיש בש"ס מחלוקת אחרת אי בעל תשובה עדיף או צדיק גמור עדיף. כרגע איני מוצא אותה. ייתכן שההכרח הוא משם.
מעבר לזה, כידוע בענייני אגדה אין הכרעת הלכה (כדברי הרמב"ם עצמו בפיהמ"ש בשלושה מקומות), ולכן אין להקשות עליו כמי פסק בעניין כזה.

אפילו בדברי אגדה- כשמעדיפים דעה של תלמיד על דעת רב הדבר חייב הסבר, ודאי שהרמב"ם לא נוהג כך סתם, בלי אסמכתא, במיוחד כשהרב הוא רבי יוחנן, שדעת הרמב"ם עליו מן המפורסמות.

איני בטוח שזה בגדר דבר אגדה, אבל אפילו, כאמור.

האם היה כאן דיון בנוגע לשאלה הבאה:
 מדוע ממשיכים עם היידיש? ועם הארמית? 
אם רוצים שהתורה תתפשט ותתרחב ותתפתח, מדוע לא לתרגם הכל, מא' את ת'? גמרא וורטים ופילוסופיה?
דווקא את הפילוסופיה והמדע אני עוד יכול להבין מדוע, שכן יש מונחים נטולי שם עיברי. 

אומנם השפה השונה יכולה להזכיר לי כל פעם מחדש עד כמה מחשבתם היתה שונה מזו שלי, והמציאות בה הם חיו היתה שונה, אבל בפועל אין באפשרותי ללמוד בצורה יעילה את הגמרא.
התועלת שלי בלימוד טענות שרשומות בשפה העיברית הוא לאין ערוך מלימוד בכל שפה אחרת.
הייתי מרחיק לכת ורושם שבעיברית אני חיי את משמעות המשפטים, ובשאר השפות ההבנה שלי מרחפת (או כל דימוי אחר לחוסר הבנה אמיתי)

*אני מניח שזה קשור לגאולה, וכמה אנחנו צריכים להיות אקטיביים בקידומה, אבל אני שואל שאלה אחרת.
אם רוצים שהתורה תתקרב אלינו, לא כדאי להתקרב אליה? אם רוצים שיותר אנשים בעם ישראל יתעסקו בדיברי תורה, לא כדאי לנסות להנגיש להם אותה?
וגם אם יש מילים בעייתיות, אני מניח שניתן לבצע תרגום זהיר, אם הערות ורישום אפשרויות הפירוש השונות.

אם השאיפה (האידיאל) היא לחיים עיבריים, עם זהות עיברית, חיים בארץ ישראל, מדוע לא לקרב אותו אלינו?

לעומת זאת, הרמב"ם טוען שיש אפשרות לעשות מעשה בצורה שהיא נטולת סיבה.
("עושה האמת כי היא האמת")

מדוע אני מסתייג מהרמב"ם:
קודם כל אם ב"אמת" עסקינן, אז הבה נחפש אותה באמת:

1) אדם עושה מעשה משום שהוא חושב שהמעשה ישנה משהו במציאות  (במציאות הפיסית, שכן - "אני לא שיניתי".)
בין אם את גופו, בין אם את נפשו ובין אם את הסביבה שמחוצה לו- והשינוי לא יכול להתייחס לה'.

מעבר להנחת השינוי, האדם מניח שהשינוי הזה הוא "טוב", ז"א יקדם את <מישהו או משהו> לעבר מטרת קיומו.
אבל את ה' אין לאן לקדם. והמציאות הפיסית נועדה לשימושנו במילוי ייעודנו.
יוצא שניתן לקדם רק את האדם.
ואני אוסיף הערה קריטית- לקדם את האדם עושה המצווה.
יוצא שלעולם יעשה אדם שלא לשמה, בין אם הוא רוצה ובין שלא.
מה קורה אח"כ? אלוהים גדול.

זה המשך ישיר של "ואהבת לרעך כמוך"- גם שם אהבת עצמך היא תנאי מקדים והכרחי לאהבת הזולת.

2)  ערך ומשמעות למעשה ניתנים אך ורק על ידי תודעה.
בהנחה (מתבקשת) שה' לא באמת צריך את המעשים שלנו, נובע שעשייה באשר היא, כולל עשיית מצוות, מיועדת בשביל עושה המצווה.
 וזו האמת. ומאחר שזו האמת, אין אפשרות "לעשות האמת משום שהיא האמת", משום שהאמת תובעת ממך לעשות מעשים שמוערכים על ידך, ושאמורים לקדם אותך. 

3)  אדם יכול לעשות ה"אמת" רק אחרי שהוא משוכנע שזו האמת. ואחר כך כבר אין שום עיניין מיוחד, שכן אדם רוצה שהמעשים שלו יקבלו תוקף וישפיעו על המציאות בה הוא חיי  ושמשפיעה עליו.

הנה כי כן אני מקווה שהניסוח ברור (אני קצת עייף) והבעייתיות בדברי הרמב"ם ברורה:
אי אפשר לעשות מעשה שאינו נובע ממניע אגואיסטי.
*אני לא יודע אם זה המקום לפרסם, פשוט אני לא מצליח לעשות כאן חיפוש לטענה דומה (קל וחומר חיפוש יעיל).

תיקון ל(2)
נניח שהאדם מחפש משמעות למעשיו (כי אחרת- לשם מה הוא עושה אותם?)
משמעות ניתנת אך ורק על ידי תודעה שמזהה את אותו  מושא המשמעות (יהיה זה אובייקט או מעשה).

מאחר שאין לנו אינדיקציה ישירה לקיומה של תודעת-על, ישנם בני אדם שהם אתאיסטים.
 אבל אנשים עם תפיסת עולם שכזו לא יכולים לטעון שיש משמעות שנמצאת מעל הזמן למעשיהם- שכן כל משמעות תלויה בתודעה שלהם עצמם או של בני אדם אחרים כמוהם, וכידוע קיומה של תודעה אנושית, באשר היא, חדלה בסופו של דבר.
בטלה התודעה- בטלה המשמעות שהיא העניקה.
מאחר שאדם מחפש לעשות דברים בעלי משמעות אמיתית, שהם והמשמעות שלהם לא יעלמו ביום מן הימים, נובע שהאתאיסט חיי בהכחשה.
בכל מעשה שלו, הוא מתכחש לכך שהמשמעות של המעשה שלו היא זמנית.
יוצא שכל חייו של האתאיסט בנויים על מעגליות ומחזוריות. 
הוא בונה לעצמו מטרות להגשים, מקנה להן משמעות, וברגע שהוא יבין שהתוצר נעלם (כל תוצר פיסי או שתלוי דברים פיסיים אכן חייב להיעלם מתישהו), או שהמשמעות נעלמה (והיא אכן חייבת להיעלם מתישהו), הוא יהיה חייב לחפש מטרות חדשות ולהמציא משמעות להגשמתן.

אם כן, הראיתי את הצורך הנפשי בקיומה של תודעת-על.

לדעתי התהליך שרשמתי הוא סוג של עבודת אלילים חדשה.
במקום שאדם יבנה פסל בתקווה שהפסל יוריד גשם (ראיתי כאלה במזרח במו עיני), אנשים בונים בעצמם את המשמעות למעשיהם הם.
והרי אם יש משמעות אמיתית למעשים שלך, הרי היא חייבת להיות מנותקת מהתודעה שלך.
ולטעון שהמשמעות יכולה לבוא מכמות מחיאות הכפיים או מכמות התארים שאיזה מוסד מעניק לך, היא זהה לאותו כפרי שמניח שזה שהפסל מוריד הגשם נבנה על ידי המון אנשים זה הופך את הפסל לאמיתי.

---------------------------------------------------------
ואם לחזור לרמב"ם, אני יכול לקבל את הניסוח:
 עושה האמת משום שאין קיום לשקר.

ובהמשך לזה- הקשר בין טוב-רע לאמת שקר.
לדעתי משמעות המילה "טוב" זו הערכה של התודעה לגבי השאלה האם המעשה יקדם את העושה לעבר מטרת חייו.
ישנן מטרות דמה, שהן מטרות שיקריות, והתקדמות לעברן היא רעה.
למה? משום שהאדם חיי במציאות ולא בדימיון.
והוא רוצה להתקדם ביחס למה שקיים ולא ביחס למה שלא קיים.
התקדמות לעבר משהו שלא קיים כנראה שתרחיק אותו מהתקדמות לעבר משהו שכן קיים.

וכאן נשאלת השאלה מה קיים? מה היא האמת?
הדחפים שלי קיימים, לפחות כמו כל רצון או תובנה שלי, זה אומר שהם אמת?
לדעתי כן.
השאלה היא האם הם יכולים להיות מטרה.
קיומו של משהו פיסי תמיד תלוי במשהו אחר, לכן דברים פיסיים יכולים להיות רק אמצעי ולא מטרה.

אם העולם דומה לגשר (צר מאוד) הרי שהדחפים הפיסיים דומים לקורות העץ שמרכיבות את הגשר.
אדם שמרוכז מידי במטרה, ולא נזהר בהליכתו בשלבי הגשר, עלול למעוד וליפול.
בנוסף, אני יותר אוהב את דימוי הגשר מאשר הפרוסדור משום שבחציית גשר ישנו נהר שזורם בכיוון מאונך ליעודך האמיתי, כיוון שלא יקדם אותך בחציית הגשר. וכמובן שהעיקר לא לפחד מהדימיון, ומההכחשה, ז"א מכיווני זרימה נטולי מטרה אמיתית.

ולסיום, האם מישהו יודע איפה בגמרא מובא סיפור על בדיקת כשרותן של תרנגולים?
(תרנגול שחשוד במחלה- היו זורקים אותו לנהר. אם היה שוחה עם הזרם- טרף.)

שאלה: מובא (איני יודע איכן)שטוב לומר בסוף העמידה פסוק המתחיל עם האות הראשונה של השם הפרטי ומסיים באות האחרונה של השם כדי שכשנגיע בית דין של מעלהנזכר בשם שלנו,השאלה מדוע למעלה שוכחים את שמינו? ואיך נזכור כן את הפסוק?ואיך נזכר בשם ע"י שהאות הראשונה מופיע בתחיל והאות האחרונה בסוף???