|
|
| נשלח ב-22/4/2007 01:23 |
 |
| |
בן איש אחד,
הוא ניהו הרב אלעזר לנדא, רבה של בראד.
ר"א לנדא נתמנה לרב בחיי הרב הקודם רא"ל תאומים, בשנת תקפ"ט, מתוך שזה האחרון זקן וחדל מלשמש בתפקידו בפועל. דבר המינוי הוסתר מפני הרב שלא לצערו. אולם, המינוי לא היה לרצון כולם וקמו עליו עוררים, ביניהם ר"ש קלוגר שהיה ראב"ד ומו"צ שם. זוהי פשר התחילית המצוטטת ("נטע אהל ושם כסא במקום אשר... היו יושבים על כסא הרבנות" וכו').
קודם למינוי היו מתחים בין ר"א לנדא לר"ש קלוגר, כפי הנראה מראשית בוא רש"ק לבראדי (רש"ק היה צעיר לימים בהתמנותו לראב"ד, ורבים התנגדו למינויו. תומכו הגדול ומבסס מעמדו היה רא"ז מרגליות). מחלוקת גלויה פרצה ביניהם בשעה שפסל ר"א לנדא מקוה שהכשיר ר"ש קלוגר. סביב פרשה זו נסוב סעיף א' בקונטרס ההוראות הנ"ל.
המחלוקת ביניהם גאתה כאשר ר"א לנדא הזקיק אשה אחת ליבום, נגד פסק מתיר של ר"ש קלוגר. על ענין זה נסוב כל הספר 'שבעה עינים', ומובאת בו תשובת ר"א לנדא ("דברי ריבות") והשגות רש"ק עליה ("דמשק אליעזר).
את הספר 'שבעה עינים' הוציא לאור ר' חיים יהודה קלוגר, בן רש"ק, שקינא לכבוד אביו. כפי הנראה צרף אליו את 'קונטרס הוראות' כנדבך התומך בשלילת סמכותו של ר"א לנדא, אך לא ציין כי אם ברמיזה (סעיף ז) שדבריו מוסבים על ר"א לנדא.
ר"א לנדא לא האריך ימים על כסאו, ולאחר שנתיים מת במגיפה, בניסן תקצ"א (סמוך להדפסת הספר 'שבעה עינים'), עוד בחיי רא"ל תאומים, הרב הקודם של בראדי [שנפטר חודשיים לאחר מכן; מספרים כי בשעת לויית ר"א לנדא נשא רא"ל תאומים עיניו מן החלון וראה את המון העם נקהלים. כשתהה על כך ושאל את משרתת הבית לפשר ההתקהלות, השיבה לו זו בתמימות כי נאספים הכל ללויית רב העיר. שמע רא"ל ונתעצב עד מאוד על שמינו רב במקומו, ומרוב צער נחלש עוד יותר, ובימים לא רבים נאסף אף הוא אל עמיו].
ר"ש קלוגר האריך ימים עד לשנת תרכ"ט.
רודולף
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 07:05 |
|
| |
תודה, שטיינר. לא חשבתי שאזכה מהר כל כך לתשובה מפורטת.. מעתה, מהו היחס אל ר' אלעזר זה בין שאר חכמי הדור? האם להוראותיו יש משקל הלכתי כל שהוא? (ראה למשל את ההוראה שמותר לגנוב בדברי תורה ולומר חידוש של אחר בשם עצמו). ועוד משהו: מה הרקע לדברי רע"א עליו באגרות רע"א אגרת נט?
אשר לצרעת, ראה אפשרויות שונות לאבחון המחלה בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%A8%D7%A2%D7%AA , כאשר בהחלט יתכן שהצרעת המקראית היא כזו שישנה אף בימינו. אין בכך כדי להתמיה, כיון שגם זבה היא ענין השייך בזמנינו.. וגם אני תמהתי השבוע כששמעתי מכמה וכמה פרשנים (כמו השפת אמת ועוד) שדנים למה בזמנינו ובגויים אין מציאות של צרעת, ולא ידעתי מנין פשוט להם שכן הוא.
אך כדברי מאיר חידושו העצום של היעב"ץ שאין צריך כהן לנגע מפורש, דומני שנסתר מגמרא בערכין (ג. ותוד"ה דמסברי בשם התו"כ) והרמב"ם (טו"צ פ"ט ה"ב).
תוקן על ידי בןאישאחד ב- 22/04/2007 7:54:28
תוקן על ידי בןאישאחד ב- 22/04/2007 8:00:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 09:36 |
|
| |
בן איש,
סדרת הספרים 'יד המלך' על הרמב"ם, מעשי ידי ר"א לנדא, היתה נודעת בהיכלי הישיבות בשנים עברו, ודברי תורתו נחשבו למדניים ומקוריים. בל נשכח שאף זכות אבות לו, הלא הוא נכד בעל 'נודע ביהודה' (בן בנו ר' ישראל לנדא).
אין ספק שלהוראותיו משקל הלכתי, אולם קשה לסמוך על המובא ב'קונטרס הוראות' הערוך בסגנון כתב פלסתר, ואינו טורח להביא דברי רא"ל בלשונם, כי אם שמועות בשמו לשם הפרכתם ולגלוג עליהם. באחד הסעיפים אף לא מובא כל דיון הלכתי, כי אם דבר לשון הרע טהור על רא"ל (המברך ברכת בורא נפשות על מיני מזונות פחות מכשיעור, שלא כהלכה), ותו לא.
אל מעשה המקוה ומעשה העגונה שבהם נודעה מחלוקת רא"ל ורש"ק לרבים, מצורפות הוראות מספר של רא"ל על כתיבת שמות גיטין, עליהן חלק רש"ק (דבר המצוי לרוב בבתי הדין), לצד מספר שמועות על הוראות תמוהות, ודי בכל זה כדי לבנות קונטרס שלם המכפיש את שם רא"ל. על כן לא נדע אם אכן דרש רא"ל בהמון העם כי מותר להתעטף באיצטלא גנובה, ולהשמיע תורת אחרים בלא ציון מקורם.
נדמה לי שהמחלוקת בין רש"ק לרא"ל היתה השקפתית ביסודה. רש"ק היה שמרן וקנאי גדול, ולחם כל ימיו בהשכלה ובמשכיליה, ואילו ר"א לנדא נודע כאיש האשכולות, שידיו לו בחכמות חיצוניות, ומיודד עם חכמי ישראל דאז, מהם אחיו ר' משה לנדא, ראש הקהל בפראג, ידידם הנאמן של שי"ר, שד"ל ורנ"ק, ועורך 'כרם חמד' של גולדנברג, בטאונם של חכמי ישראל.
איני יודע על סמך איזו פרשה כתב ר"ע איגר על ר"א לנדא את אשר כתב, אך זאת אדע כי מעשה העגונה (שעליו נסוב ספר 'שבעה עינים') היה בשנת תקפ"ח, ומכתבו של ר"ע איגר הוא משנת תק"ץ. ומכיון שהיה ר"ע איגר אחד המתירים בפרשה, ותשובתו נדפסה ב'שבעה עינים' אחר תשובתו האוסרת של ר"א לנדא, סביר להניח שגבה טורא בינייהו בעקבות כן.
באנציקלופדייתו של ר"מ וונדר על חכמי גליציה מובא שר"א לנדא 'לא נשתווה' עם ר"י אורנשטיין, בעל 'ישועות יעקב'. התדע במה דברים אמורים?
רודולף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 13:15 |
|
| |
הרי הלשון שם הוא שכשהיה גר בלבוב "היתה מתיחות בינו לבין הישועות יעקב שנבחר לרבנות בתקס"ה". לפי סגנונו המשכתב של וונדר (ראה על כך לאחרונה בהקדמת דוד אסף לנאחז בסבך), הרי שיש בזה יותר מאשר רמז נדיב שרקע המתיחות הוא הבחירה הנזכרת לרבנות לבוב.
כך שיערתי, ושמחתי שמצאתי כן באוצר הרכילויות "מדר דר" של ליפסון (ח"ב מס' 1062).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 13:19 |
|
| |
ולחביבותא דמילתא אעתיקנו בזה:
_________________
תוקן על ידי בןאישאחד ב- 22/04/2007 13:21:20
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 13:23 |
|
| |
מחפש אשכול בו מואדיב מנסה להבין את הרמב"ם בטעם דחיית אד"ו ראש
במפתחות לא מצאתי הפניה לדיונים על הלוח העברי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 13:24 |
|
| |
מאיר, בן.
ברור כי חידושו המרכזי של השאלת יעבץ הוא שבנגע ודאי אין צורך בכהן, ומשו"כ גם בזמנינו שאין כהן מיוחס שייכים דיני נגעים.
אלא כפי שציינו הדבר נוגד את דברי חז"ל כמש"כ בתורת כהנים ויקרא תזריע
"אם סופינו לרבות כל ישראל מה תלמוד לומר (או אל אחד) מבניו הכהנים אלא ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן. הא
כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אע"פ שוטה אמור טמא והוא אומר טמא. אמור טהור והוא אומר טהור."
שוב אני חוזר שלא מצאתי לשאר הפוסקים שדברו בזה.
ד"ר הלפרין הנכבד,
יתכן וכוונתך להודעה זו
תוקן על ידי אילפא ב- 22/04/2007 13:28:57
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 14:06 |
|
| |
רוח דרומית,
תודה על המציאה.
ולאילפא,
תודה על ההתיחסות המהירה
תוקן על ידי דר_הלפרין ב- 22/04/2007 14:07:12
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2007 19:18 |
|
| |
הוא / היא בתורה
11 פעם בתורה כתוב "היא". כל השאר כתוב "הִוא", גם בלשון נקבה. למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2007 20:00 |
|
| |
אילפא:
לדברי אלו הסוברים שנגעים מעשה נסים הם י"ל דבימינו אין נוהג נס זה.
מאיר:
לדבריך מי שהיה לו נגע בזמן המקדש האם אפשר לו להתעלם ולא להראות את הנגע לכהן בכלל, אמתהה.
מסקנא:
תופעה של ו' המתבטאת כי' הוא לא רק בהוא-היא, אלא גם קרואי-קריאי ועוד. יש הרוצים לפרש תופעה זו בקירוב צורת האות י' והו', א"נ שמלאפום הו' ביטוייה כחיריק כמו החסידים של ימינו וצ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2007 14:48 |
|
| |
כאוטע
יסוד ההלכות הנוגעות לטומאה וטהרה הוא מצות שילוח מחנות, היות שאינה נוהגת בזמן הזה משום שכולנו בחזקת טמאי מתים ואסורים בביאת מקדש ובאכילת קדשים וגם אין קדושת ערי חומה, לכן אין נפק"מ בהגדרות טומאה וטהרה ואין חיוב ללכת לכהן.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2007 15:04 |
|
| |
שני הערות,
א. אני רק שאלתי האם יש מקבילה בספרות השו"ת לחידושו של היעב"ץ שבנגע ודאי אין צורך בכהן,
ב. מאיר, יש איסורים נוספים כמו תש"ה לכמה פוסקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2007 23:13 |
|
| |
אילפא
ב. משום כך כתבתי 'יסוד ההלכות', כלומר היות שעיקר הענין הוא שילוח מחנות, והיות שכל עוד לא אמר הכהן טמא לא חלות עליו הלכות מצורע (חוץ מלהנצי"ב בודאי), יש מקום להבין כי אינו חייב ללכת לכהן רק משום שאם יטמאנו הכהן יהיה אסור באשתו.
יש דיעות ראשונים שנתק הוא אף בלא כל מראה אלא קרחת באמצע השער, נגע כזה ודאי יש היום ואין הולכים לכהן, כך שאי אפשר לומר שמציאותית אין נגעים.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
