|
|
| נשלח ב-23/12/2008 20:31 |
 |
| |
קורצק,
כאשר יש מקור מפסוק זה אומר שמדובר בדין דאורייתא. כשאומרים שמשהו הוא גזירת הכתוב מתכוונים לכאורה שהוא הלכתא בלא טעמא. הרי לא כל מה שנלמד מפסוק הוא הלכתא בלא טעמא, שאל"כ כל דין דאורייתא הוא הלכתא בלא טעמא. המונח 'דאורייתא' אינו שם נרדף למונח 'גזירת הכתוב'.
עוד הוספתי שגם מה שאומרים עליו שהוא גזירת הכתוב אינו בהכרח הלכתא בלא טעמא (כמאירי שהזכרתי), אלא שללא הפסוק לא היינו יודעים זאת. אבל אחרי שיש חידוש מהפסוק יש בהחלט מקום להבין מה הוא אומר.
'הסברא מדוע התורה ציוותה אותנו בזה', כלשונך, פירושו שזו לא הלכתא בלא טעמא.
אפשרי,
מעיון נוסף בסוגיית ב"ק פח ע"א, התוס' שאותו הזכרתי הוא כמעט ראיה לדבריי. תוס' אומר:
וי"ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועובד כוכבים אע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו במצות ליתכשר
ופשט התוס' הוא שאנו לומדים מאישה לעבד את הדינים שנוגעים אליה, אבל לא את התכונות שלה. הגז"ש לא הופכת את העבד לאישה, ולכן הלכות שנובעות מעצם היותה אישה אינן נלמדות לגבי עבד (כחקירת רעק"א במשניות הידועה לגבי עבד האם הוא גוי משופר או יהודי מופחת).
כעת נשאל את עצמנו מדוע באמת פסול אישה לעדות אינו דין בה אלא נובע מעובדת היותה אישה? הרי זה לא דומה להקפת הראש (הדוגמא של רעק"א שם), או פו"ר (הדוגמא של הטורי אבן בריש חגיגה). שם זה לא שייך באישה בגלל טבעה הגופני, ולכן אין ללמוד זאת לגבי עבד. אבל בפסול עדות מדוע זה לא דין ככל דין אחר?
על כורחנו שפסול אישה לעדות אינו מהותי אלא נובע מתכונותיה כאישה (דעתה קלה, לא משכילה, לא מעורבת בחים החברתיים-כלכליים), וכל אלו בהחלט יכולים להשתנות (ואף השתנו) עם השנים.
אמנם יש לדחות את הראיה הזו, אך בפשטות זה מה שכתוב בתוס'. בכל אופן לומר כך כבר אינו תמוה, ובודאי שזו דעה שניתנת להיאמר גם במסגרת אורתודוכסית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2008 21:38 |
|
| |
גיליתי היום להפתעתי שבעל ערוך השולחן מגיע ממשפחת בנבנישתי, ששינתה את שמה לאפשטיין. מישהו יודע איזה מאבותיו עבר מארצות ספרד לאשכנז?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2008 04:38 |
|
| |
הלל
ראה ב"מקור ברוך" לבעל ה"תורה תמימה" בנו של הערוך השולחן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2008 10:13 |
|
| |
סליחה על הטרחנות -
השופט יעקב בָּזָק או יעקב בֶּזֶק? (לצורך הרצאה)
_________________
רודולף
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2008 10:41 |
|
| |
בזק- בקמץ
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2008 21:36 |
|
| |
משהו יודע אולי על שורשי מנהג ה"ניטל" (שנופל כמדומני גם היום בערב)ואיסור לימוד התורה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2008 22:16 |
|
| |
השכן - ישר כח
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 22:02 |
|
| |
בקשה למציאת/בניית תוכנת של לוח שנה שמשי של בני צדוק (הצדוקים) התואם למגילות קומראן, ספר היובלים והתנ"ך.
בלוח שנה צריך להיות לוח שנה עברי (רבני/פרושי-ירחי), לועזי (נוצרי) ובנוסף את הלוח החדש לפי 30 יום כל חודש וכל הפרטים המופיעים בלינק:
http://www.2all.co.il/web/sites/bible/PAGE20.asp
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2009 22:53 |
|
| |
יהודי_נודד - "וישלטו בנכסיהם שווה בשווה" 15/12/2005
על המשפט הזה בכותרת חתם כנראה כל אחד ממלומדי הפורום הזה שזכה לבוא בברית הנישואין (לפחות זה האורטודוקסי).
הוא עשה את זה בשעת אירוסיו, כאשר נחתם שטר התנאים שבין בני הזוג (הראשון ופעמים גם בשני טרום החופה).
מאוחר יותר הוא יתחייב לפרנס את אשתו במסגרת הכתובה ובמקרה הטוב הוא גם יקיים את הדברים עליהם חתם. במקרים אחרים וכנראה הנפוצים יותר הוא ינצל את העובדה שהיא לא יודעת ארמית כדי שהיא תהיה זו שתפרנס אותו.
ואולם לא ללעוס שוב לעייפה את נושא שוויון הזכויות ההלכתי בא אנוכי.
המשפט הזה "וישלטו בנכסיהם שווה בשווה" הוא וודאי קדום ועל בסיסו קמו פולמוסין רבים (ולמשל באשר לזכותה של הרעיה לתת צדקה ללא רשותו של לובש המכנסיים.)
כך או כך, הוא יוצא דופן מאד במערכת ההתחייבויות המוכרת והידועה ועל כן חפץ אנוכי לידע מה מקורו ההסטורי ? נסיבותיו ?
לכאורה יש בכך ראייה יפה של מצב היחסים האידיאלי. האמנם ?
והיכן אשביע את רעבוני אם לא במקום הקדוש הזה שלצערי אין זמני בידי להסתופף די הצורך בין כתליו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2009 11:14 |
|
| |
(ולמשל באשר לזכותה של הרעיה לתת צדקה ללא רשותו של לובש המכנסיים.)
ולובש המכנסיים הרי אם כך. גם אסור, לתת צדקה לעשות מי שברך לקנות ספרים וכד'
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2009 11:03 |
|
| |
<"על המשפט הזה בכותרת חתם כנראה כל אחד ממלומדי הפורום הזה שזכה לבוא בברית הנישואין (לפחות זה האורטודוקסי).
הוא עשה את זה בשעת אירוסיו, כאשר נחתם שטר התנאים שבין בני הזוג (הראשון ופעמים גם בשני טרום החופה)".
מה זה, בדיחת המילניום?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2009 14:01 |
|
| |
נישט--
לא הבנתי מה הבדיחה? הבדיחה שחותמים ולא מתכונים לקיים?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2009 21:06 |
|
| |
להשכן, על תגובתך הנחמדת מעמוד 92 באשכול זה.
לא התכוונתי בשום פנים, למקרה שאדם נותן שירות כלשהו, שאמורים לקבל עליו כסף. התכוונתי רק למקרה שאדם לוקח את השירות ממקום אחר לגמרי, כאשר יש סימוכין שאילו היה מיידע את המזמין בדבר זה, הלה לא היה מקיים אצלו את העיסקה. אל יציג אדם את עצמו כנגר, אם אינו אלא סרסור פשוט שהולך לאחר מכן ומוצא את הנגר הזול מכולם ואת ההפרש גוזר לעצמו.
אתן לך דוגמה: ברצוני לסייד את ביתי. לקחתי איש שנראה מקצוען, והלה נקב במחיר. הוא עשה עלי רושם טוב, והחלטתי שהוא יקח את העבודה. להפתעתי, הגיע האיש למחרת עם מישהו אחר, עליו הטיל לבצע את העבודה. הלה כבר נראה לי פחות מקצוען. והנה להפתעתי, למחרת הגיע הלה עם פועל חדש שעליו הטיל וכו'. וכן הלאה והלאה, עד שנמצית העבודה נעשית ברבע המחיר מזה ששולם, ובדר"כ התוצאות בהתאם. כמובן שאפשר להיתמם ולהגיד שאם יש בעיה אפשר לפנות לבית דין וכו', אבל ידוע המצב שאם עבודה נעשית ברבע מחיר היא בדר"כ נעשית בצורה פחותה יותר.
מה שקרה לי עם בית הדפוס, ועדיין מכעיסני, הוא שהרי ידוע, שכשאתה עושה עבודה במקום מסויים, אתה נותן עיניך וליבך על העבודה, בבחינת ישכור פועלים ויישב עימהם, אבל מה שקרה לי הוא שפשוט סמכתי על האיש שבאתי אליו מתוך מחשבה שהוא עצמו מדפיס במקום מסויים, והוא עצמו מדפיס כך שמטבע הדברים הוא הוא יטפל בה באופן אישי במקומי. אבל האיש פשוט זילזל בי ומסר את העבודה כולה לדפוס אחר ובלי שיטרח לטפל בה באופן אישי. התוצאה היא שאילו הייתי בא לאותו מקום, מלבד המחיר הזול, הייתי גם כנראה מצליח להשיג עבודה איכותית יותר.
טוב, עברו מאז הרבה מים בירקון, ואקו שבכ,ז הצלחתי להפיס את דעתך ולהציג את השאלה, שעדיין לטעמי דורשת עיון - עד כמה מותר לאדם לקבל עבודה או ביצוע שירות כלשהו, כאשר אין בינו לבין העבודה ולא כלום והוא מטעה את הלקוח לחשוב שיש לו יד ורגל באותו ענין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 06:33 |
|
| |
ירוחם
<"הבדיחה שחותמים ולא מתכונים לקיים?">
הבדיחה היא פשוטה הרבה יותר: שטר ה"תנאים" הוא שטר התחייבות (עד) לנישואים ולא לדברים שאחרי הנישואים.
אם רוצנם בחשבון בנק משותף יעשו כרצונם וייטב להם, אך מבחינה הלכתית האירוסין של ימינו אין להם כל קשר לנישואין
תוקן על ידי נישטאיך ב- 07/01/2009 6:37:41
|
|
|
|
|
