|
|
| נשלח ב-3/3/2007 21:24 |
 |
| |
כנראה שתכנן לתבוע אחר כך את אותה אישה לדין תורה ולקבל חצי בחזרה, כמו שנוהגים תמיד בעדה, להגיע לפשרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2007 21:48 |
|
| |
וכבר ידוע המעשה בתלמידו של אד"ם הכהן טפו טפו שמכר עולם הבא שלו תמורת אי אלו פרוטות, קרוא רבו והוכיחו על פניו: היאך לא תיבוש לנצל תמימותו של יהודי פשוט ולהוציא ממנו במרמה כמה פרוטות בלא כל תמורה?
לא קשור לכותרת רק סתם נזכרתי בדרויאנוב...
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2007 22:21 |
|
| |
ואכתי צל"ע האם דיבר על היעדר תמורה בגלל שלא האמין בעוה"ב, או בגלל שידע שמי שהוא תלמידו אין לו חלק לעוה"ב.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 00:10 |
|
| |
לשעבר חשבתי שזו מין אמירה משכילית או של מפקפקים ומלגלגים לומר מי חזר וסיפר מה קורה שם (אף על פי שישנם סיפורים על חברים טובים שבאים בחלום ומספרים), והנה מצאתי שזו גמרא מפורשת, והיא במסכת מכות כג ע"א:
כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו ידי כריתתם, שנאמר: (דברים כ"ה) ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל.
[שם ע"ב] אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כר' חנניה בן גמליאל.
אמר רב יוסף: מאן סליק לעילא ואתא ואמר!
ליה אביי, אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם, מאן סליק לעילא ואתא ואמר!
אלא קראי קא דרשינן, ה"נ קראי קא דרשינן.
גופא, א"ר יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם, [אלו הן:] מקרא מגילה, ושאילת שלום [בשם], והבאת מעשר. מקרא מגילה, דכתיב: (אסתר ט) קימו וקבלו היהודים. קיימו למעלה מה שקבלו למטה. . .
מסופקני לאור זאת אם יתברר לנו בקרוב מה אירע למעלה עם הסכם זה.
רג"ש שהלך לעולמו זה עתה, היה קנאי גדול. מהסיפורים לדמותו, שבזמנו למד בחברותא (?, נראה שלמד לפני הגאון) עם הגאון מצ'בין זצ"ל, וכאשר חתם הגאון הנ"ל על הכרוז לבחור באגו"י, הפסיק את הלימוד. לימים בסוף ימיו סבל מיסורים קשים, ואמר רג"ש שהוא חושש שזה עונש על מה שעשה.
זה מזכיר לי את המעשה שכבר היה מוכן מטעם נטו"ק בבית הדפוס כרוז שכותרתו הייתה: רבינו ירד מן הדרך. והיה מכוון כנגד החזו"א זצ"ל. הדבר נודע לרב מבריסק הגרי"ז זצ"ל, והזעיק אליו מיד את ר' עמרם שהיה ממתפללי המנין אצלו, והודיע לו שאם אינו הולך מיד ועוצר את הכרוז אינו רוצה לראות עוד את פניו ושלא יבוא אצלו יותר. ר' עמרם הלך, עשה מה שעשה והכרוז לא הופיע.
אך נראה שזו שיטת הקנאות מבית מדרשם של הנטו"ק (על כל פלגיהם), שגם רבותיהם אינם נחשבים בעיניהם, ומסוגלים לירד מן הדרך . . . !
ועכשיו, צאו וראו את האירוניה המרה, שאותו ר' עמרם שלא פסק במשך עשרות שנים לדבר על ציות לרבותינו, הלך בעת זקנותו ובעט ברבותיו, ביה"ד של העד"ח בעיטה גסה, ואף ברח מירושלים והתיישב בב"ב, הכול כדי לקיים את האשה שחפץ בה נגד הוראת הביד"צ!
אירוניה דומה לזה אירעה בשנים האחרונות, כאשר ראש משמרת הקדושה והצניעות של עיה"ק בני ברק ת"ו, גורש מן העיר, מפני שהואשם בניבול פה בדרשותיו . . .! והתיישב בירושלים.
ותזכו לשמחת פורים!
_________________
תוקן על ידי דיסקקשיח ב- 04/03/2007 0:13:09
היסורים הכי גדולים של איוב, נגרמים לו ע"י אלו שאומרים שאיוב לא היה ולא נברא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 00:38 |
|
| |
דומני שמידת הציניות והניגוח פה עברה את הפסים.
המעשה לכשעצמו הוא מעשה תמימותי ויפה עד מאוד. הלוואי ושילדי יגדלו עם מידת אמונה ומסירות שכזו.
היהודי הרי האמין בעוה"ב, אך האמין יותר מכל בתשלום חובותיו ובקיומו של מוסד לימודים.
איזה מוסר השכל. איזו גבורה אמונית.
אינני משתייך לחוגי הקנאים, אך מעשה זה הוא נורא יפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 00:41 |
|
| |
אכן מעשה יפה, אך תמים. הציניות היא על התמימות ולא על היופי.
גם דון קישוט הוא מעשה יפה אך תמים. האם לא מוצדק לקרוא אותו בציניות? (האם הוא לא נכתב בציניות?)
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 07:45 |
|
| |
זה מזכיר לי את הסיפור העממי על היהודי שהלך לרבי וקונן שאין לו במה להשיא את בנותיו. אמר לו הרבי לך לפונדק ותעשה את העיסקה הראשונה שתזדמן. ניגש היהודי לפונדק ופנה לקבוצת הסוחרים שישבה שם בשאלה למי יש עיסקה בעשר רובל. לעגו הסוחרים למשבתו ואחד מהם אמר לו בלצון אמכור לך את העוה"ב שלי בעשר רובל. היהודי לא היסס ולקול צחוקם של הסוחרים נערכה מכירה כדת וכדין. הלך לביתו שמח וטוב לב. כשחזר הסוחר לביתו וסיפר לאשתו בלעג על היהודי המוזר ששילם עשר רובל בשביל העוה"ב שלו צעקה האשה אינני מוכנה להתגורר עם מי שמכר את העוה"ב שלו. בצר לו פנה הסוחר ליהודי בבקשה שיחיזיר לו את העוה"ב שלו. פנה היהודי לרבי וזה הורה לו: אל תמכור בפחות ממאה אלף רובל. הסוחר התחלחל אבל אשתו לא ויתרה ובלית ברירה שילם במושלם עד פרוטה אחרונה.
באו החסידים בטענות לרבי: וכי הגון הוא הדבר ואין כאן אונאה?
אמר הרבי: כשמכר הסוחר את העוה"ב שלו בעשר רובל הוא באמת לא היה שווה יותר. כשקנה אותו במאה אלף הוא באמת היה שווה כך.
(מוקדש לבר_נגר )
רק שאלה קטנה: למה אדם יכול לעשות "יששכר וזבולון" על העוה"ב שלו ולתת אותו במתנה הוא לא יכול?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 08:06 |
|
| |
צמח
איקון ירוק.
(ובעצם אסור לשכוח איקון ירוק לדגים שטרח והביא את המעשה. ואולי יספר איך הגיע אליו המסמך, עד כמה שהוא יכול ורשאי).
***
כמדומה שיש כאן כמה נושאים, וכיון שהם מעוררים תגובה רגשית לא פחות מהתבוננות וניתוח קר, כדאי להפריד ביניהם.
א. האם הסיפור אמיתי? אולי זה מעשה לפורים של מי שזייף אותו על נייר מכתבים רשמי? אמנם, אחרי עדותו של דגים קשה לדחות את הדברים. אבל מן הסתם אפשר לברר. למשל, לבדוק אם שולמו חובותיו של המוכר בתשלום אחד וכיו"ב.
ב. מה משמעות המכירה? האם יש לה תוקף?
ג. האם יש מעשים דומים? (יש, אבל האם אלו יותר מאשר סיפורים עממיים?). מה העובדות מאחוריהם?
ד. מה היה בתודעתו של המוכר? כלומר, מה היו מערכת השיקולים שהביאו אותו לצעד זה שפירושו, בעיני מאמין, איבוד כל מה שיש לו לשאוף אליו לנצח נצחים?
אם הסיפור אמיתי, נראים לי דברי צמח, שהיה ברור למוכר שבלי לשלם את החוב, אין לו עולם הבא.
ה. האם יש משמעות הלכתית למכירה כזו? איך זה דומה להסכם ייששכר וזבולון?
וכמה הערות:
1. חלק מהסיפורים שהובאו כאן עוסקים בזלזול במכירה. בין מחמת העדר אמונה בעולם הבא (והרי זה דבר שאין לו הוכחות חד משמעיות, ועדיף אולי לשמור את השאלה על העולם הבא לאשכול אחר... אבל עדיין יש מקום לדון מה הקשר בין מכירה לבין העדר או קיום עולם הבא). בין מחמת ציניות. כלמר, המבקר מאמין שיש עולם הבא, אבל חושד שהמוכר לא האמין בו.
והנה, איני יודע מיהו המוכר, פרט לכמה שורות כאן וקצת יותר באשכול שהיה בח"ח. אולם נראה שהיה יהודי שחי למען מסירות לתורה ולמצוות, אם גם לפי תפיסתו ותפיסת קהילתו. האם מישהו באמת סבור שהוא זלזל בערך המכירה, או שיש כאן הסתכלות מבחוץ? (נקודה שכדאי לנו לבדוק את עצמנו).
מבחינה זו, אני חוזר שוב אל דברי צמח: יש כאן מעשה אמיץ ביותר למען מטרה שעשויה להיות קדושה וראויה ביותר.
2. אם אנו תופסים את השכר בעולם הזה כענין פשוט וסיבתי, של מצוה גוררת שכר, ואת המכירה כנתינה שלא נשאר אחריה דבר, אזי אנחנו מגיעים לפרדוקס, או למעגל קסמים.
כך:
המוכר מוכר את כל מצוותיו ולא נשאר לו כלום.
אבל המוכר מכר את המצוות שלו כדי לפרוע חוב, וגם זו מצוה. ועליה מגיע שכר.
אבל את המצוה הזו (או את שכרה, ויש להבדיל ביניהם) הוא מכר עבור מצוה אחרת שלא היתה מתקיימת בלא זה. וגם על זה מגיע שכר.
אבל את השכר הזה הוא גם כן מכר. (ושמא לא? הרי יש מחלוקת ר' יהודה וחכמים בנותן שדה ופירותיה ופירות פירותיה, אם צריך להוסיף "ועד עולם" כדי לכלול את הכל).
וחוזר חלילה.
3. אני מזכיר שנים או שלושה מעשים מפורסמים, דומים:
I מעשה בחסיד עני, שהיה לו מעט כסף (אולי קיבל מהאדמור עם ברכה להצלחה) שנשלח על ידי האדמור לעשות עסק. וקנה מעשיר את העולם הבא שלו. כששמעה אשת העשיר שבעלה מכר את העולם הבא שלו, תבעה גט. לעשיר לא היתה ברירה אלא לקנות בחזרה את מה שמכר. אבל העני רצה עכשו הרבה יותר כסף (לחתונת בנותיו, אלא מה).
בסוף הטוב, לאחר הקניה, בא העשיר אל האדמור ושאל איזה ערך יש לעסקה. ענה לו האדמור כך:
בשעה שמכרת, לא היה שווה כלום! (כנראה בגלל שזלזל).
לאחר שקנית מחדש, כיון שנתת צדקה לעני, יש לך שכר אינסופי!
וכיון שאנו אומרים ש"נאמן בעל המלאכה לשלם שכר", יש מקום להניח שהוא ימצא פתרון לתסבוכת הזו. ואני נוטה להאמין שתקוה זו פיעמה בליבו של המוכר.
II מעשה בבעש"ט שברך זוג שיוולד להם ילד. הם היו חשוכי ילדים. והנה, הוא קיבל הודעה משמים שבגלל ששינו בגלל ברכתו את המציאות, הוא ייענש ויקחו ממנו את כל העולם הבא שלו. כולל מה שהוא עתיד לעשות.
מה הוא עשה?
שמח ורקד.
עכשו הוא יודע שהוא עושה הכל רק לשם שמים. קודם היה נתון בפרדוקס של התת מודע. לפיו אדם אינו יכול לדעת בוודאות שהוא עושה מצוות לשם שמים. וכי הוא נקי משאיפת שכר. אבל עכשו, עצם הויתור/הלקיחה מבטיחים לו שכל מה שיעשה הוא באמת ללא ציפיה לשכר.
ואז כמובן הודיעו לו שהכל היה נסיון, וקיבל עכשו יותר שכר מקודם וכו'.
(המתמצאים במקורות החסידות יעשו חסד עמי אם יציינו אם יש לזה מקור ואם יש הגהות לסיפור. אני כתבתי גרסה ששמעתי פעם).
II יש סיפור דומה על הגר"א! לפי גרסה זו, שמופיעה נדמה לי בספר על הגר"א (שכחתי את שם המחבר, אבל היתה לו יומרה להיות חוקר במקצת), הגרא רצה הדסים לסוכות ולא היו. והשליח שלו נאלץ לתת את שכר המצוה של ארבעת המינים שתהיה לגרא תמורת ההדסים. כששמע הגרא, שמח מאד. עכשו הוא עושה זאת לשם שמים! בדיוק כמו אצל הבעש"ט.
וכמה הבדלים קטנים. ראשית, כאן הגרא אישר מכירה ולא איבד בגזירה משמים. אמנם, הוא ראה בזה מתנה כדי לוודא שהוא עושה לשם שמים.
שנית, כאן לא נאמר שהיה לו גילוי שזה נסיון ומקבל יותר. ואולי המספר סמך על השומעים שיבינו מעצמם.
תחושתי - וזו תחושה ולא ראיה - שהמספרים, ואולי אלו שסיפרו עליהם, אם הסיפורים אמיתיים, סברו שעצם הנתינה מזכה אותם ביותר. ואם זה פרדוקס, זה פרדוקס שמאפיין את האמונות שלנו. הרגש החם שמצוי אצל הילד שאוהב את אביו וסומך עליו מתנשא מעל לשאלות ההגיוניות מהסוג שהוצגו כאן.
לא באתי לומר שרגש אינו טעון ביקורת וניתוח. אבל מבחינה פנומנולוגית, יש לנו עדות, ולו רחוקה, על הלהט שבלב המאמין. וגם אם לא היו הדברים מעולם, הם מלמדים על האמונה ששררה באותן קהילות שבהן ניתן לספר את הסיפור ולהתפעל ממנו.
(ואילו בקהילת עצור כאן חושבים... ימלא כל אחד בעצמו את החסר. צריך להתעורר בתשובה מכל דבר, ופורים ככיפורים. סמיילי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 08:06 |
|
| |
יעקב
עד שכתבת את שלך כתבתי את שלי. וזכיתי לכוון לדעתך...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 08:17 |
|
| |
מימוני,
שם 'החוקר' בצלאל לנדו.
לדעתי, ספרו הינו שיכתוב לא מדויק של ספרו של רי"ל מימון. עם כמה הדבקות חסידיות לא מוצלחות לגר"א, כמו הסיפור ההדסים, פדיון נפש ועוד,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 10:31 |
|
| |
ועכשיו ברצינות ולא בציניות. איך מרשה לעצמו בן אדם למכור את העולם הבא שלו. מאיפה הוא יודע שיש לו בכלל זכויות לעולם הבא. או כמה שווה העולם הבא שלו, שהוא מעז להציע אותו למכירה. סימן שהוא בעל בטחון עצמי גדול ושחצן והיר, והרי על אלה אומרת הגמרא, שאין להם חלק לעולם, או יותר מזה , ה" אומר אני והוא לא יכולים לדור בכפיפה אחת.(או משהו דומה)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 21:41 |
|
| |
ד"א , האם מישהו יודע מה ניתן לעשות מבחינה חוקית , בכדי שיהיה אפשר להנפיק ניירות ערך על חלקים בעולם הבא , פרקי תהלים , דפי גמרא , רפ"ד תעניות ותיקוני שז"ל וכו' ? זה יכול להיות רעיון אדיר , הישיבות תוכלנה לפתור בקלות את בעיותיהן הפיננסיות , הרי לא צריך לשכנע אף אחד בערכם , צריך רק לשכנע אותם שקיימים מספיק משוגעים שמאמינים בזה .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2007 22:05 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א
תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! אמר לו: רבי, מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו: כלום מעשה בא לידך? אמר לו: מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר לו: אם כן, מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי
הגמרא הזו היא תמצית התיחסותו של גדול באמת לחיי עולם הבא שלו. רבי חנניה בן תרדיון תנא שלימד תורה במסירות נפש גמורה, ועד שבאמת נתפס ונשרף עם ספר התורה עליו שכל דיני הגסיסה וקיצור חיי אדם נלמדים ממנו, תנא של אחד מעשרת הרוגי מלכות, עומד כמו דרדקי לפני גדול הדור רבי יוסי, ושואל אותו מה אני לחיי העולם הבא? והנה למרבה הפלא מה עונה לו רבי יוסי בן קיסמא(אנחנו הינו אומרים ודא ודאי הרי אתה לומד ומלמד תורה איזו שאלה בכלל?) אבל רבי יוסי בן קיסמא כנראה חשב אחרת מאתנו. כלום מעשה בא לידך? בפועל אתה אדם מוסרי ?אתה מדקדק בממונם של אחרים? אתה חושש לספק גזל? אז יהי חלקי עמך.
מענין שהואלא רצה לקנות א ו למכור את העולם הבא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2007 00:22 |
|
| |
למיטב ידיעתי בנצרות המסחר בגן עדן ובגיהינום מאד מפותח, הכל לקניה ולמכירה. קראתי פעם שהכנסיה מחזיקה באוצרות אדירים של מעשים טובים שהורישו לה נדיבי עם, והיא מוכרת חלקים מהם כדי לבסס את העולם הזה שלה.
|
|
|
|
|
