בנין העולם

בנין העולם

נדמה בנפשנו בנין גבוה, שבסיסו בארץ וראשו מגיע השמימה.

נדמה שכל קומה בו היא משל לדור שלם.

נאמר שכל קומה בנויה בהיקפה מ-50 לבנים. לבנה לכל שנה מאותו דור. הלבנים נעשות על ידי הפועלים, הלא הם אנשי אותו דור. ישנן לבנים הנעשות ע"י הרבה אנשים, וישנן כאלו הנעשות בידי יחידים.

לאחר 5762 שנה, ובעצם ימינו אלה, והנה היום גובהו של הבניין כ- 115 קומות, והוא מורכב כבר מאלפי לבנים. והלבנים, חלקן דהויות, חלקן ברורות, חלקן חלקות, חלקן מחוספסות, חלקן סדוקות, וחלקן שלמות כצור חלמיש.

מאז ומעולם, ומעצם מהותו, היה על כל אחד מדייירי הקומות להשתתף בהנחת הלבנים להמשך בניינו של הבנין. איש איש ולבנתו, או חלקי הלבנה שאחראי היה לה. היה על כל אחד ללמוד את מלאכת השבחת הלבנים וחיבורם לבנין. וכל לבנה היתה תוצאה של מאמץ בוניה בה.

דבר אחד היה ברור לאורך כל זמן הבניה, והיה ידוע לבני כל קומה וקומה: תהא אשר תהא איכות הלבנה בהשלמתה, היה עליה להוות חלק מהבניין, שכן את הבניה לא ניתן היה לעצור. כך, פעמים רבות הסתמכו רבים מבעלי לבנים סדוקות או רעועות על לבני חבריהן השלמות.

מיד בהיוולדנו, זומן לנו הבנין, אך לא כעומדים בתחתיתו ומטפסים בו, אלא, הונחתנו מיד בקומתו ה-114,שם גידלו אותנו פועלים מהקומה שלנו, שנעזרו בפועלים מהקומה ה- 113. בהתחלה, לא ידענו להסתכל למטה, ולראות חלקים מהקומות האחרות. גם למדנו שאי אפשר לרדת למטה לקומות האחרות, אלא רק להתקדם אט אט בקומה שלך, עד שכשמסתיימת הנחת 50 הלבנות שבה, עולים כולם לקומה הבאה. לרדת, או לחזור אחור, אי אפשר בשום פנים ואופן. תנועת הבונים בבניין היא תמיד קדימה.

אמנם לפעמים פגשנו אנשים שזכו להיות בקומה ה113, פעם אפילו נראה מישהו מהקומה ה-112, אך מלבד מבט יחסית ברור על קומות אלה מהמרפסת, לא יכולנו לחזור אליהם, אלא רק לשמוע אודותם מאלו שהשתתפו בבנייתן.

כשגדלנו עוד, למדנו ששם הבנין שלנו הוא: בנין העולם.

כשעמדתי על דעתי גיליתי, שראייתי משתפרת, ודעתי מתרחבת ושביכולתי לראות יותר ויותר קומות, ולהבין יותר טוב את שיטות הבניה בכל קומה. למדתי להבחין שהיו בעבר פועלים שהלבנים שלהם היו כה חזקות עד שהחזיקו קומות שלמות, שבהן היו לבנים רבות מאד סדוקות, או דהויות ורפות.

למדתי, שלמעשה, בכל קומה וקומה, היתה לפחות לבנה אחת כזו, שבלעדיה, יתכן וכל הבנין היה מתמוטט, ממש כמגדל בבל בשעתו.

לאחר עוד שנים של התבוננות, הבנתי שעם השנים, ועם התקדמות בנייתה של כל קומה וקומה, השתכללו הבטים רבים במלאכת הבניה. בכל תחום ותחום בה, התפתח ידע שעבר מדור לדור, מאב לבנו, וממורה לתלמידו, כמעט בלי להרגיש, אך שתוצאתו היתה הבנה גוברת והולכת על פרטי כל לבנה ולבנה. אך הבנתי שעדיין חסרה לרבים הבנה על הלבנה כשלם, ולרבים יותר חסרה הבנה על הקומה כשלם. רק מתי מעט השכילו להביט בכל הקומות בבת אחת, בנסותם להבינן בשלמותן. ראיתי גם כאלו שלמרות שנראה כי לבנותיהם חזקות ושלמות, מבט מעמיק יותר גילה שסדוקות הן מבפנים ולא יחזיקו מעמד זמן רב.

וגם בקומה שלנו, כך ראיתי, היו אותם מעטים, שעבדו ביסודיות ובשקט, ובעמל רב. ואצלם יכולתי לראות חלקי לבנה שלמים ומסותתים להפליא, שנראו כמו כמה מן הלבנים שהזכרתי קודם, שהיו מחזיקות קומות שלמות. לפתע ראיתי שאותם מעטים, הם גם אלו שהתבוננו מטה, ועיינו ארוכות במבנה ובהרכב לבנים שלמות וסדוקות מדורות קודמים. ראיתי שכך למדו אט-אט לשכלל את הלבנים שלהם ואת שיטות בניתם בהם.

והתוצאה? ראו את הבנין שלנו, כמה יפה הוא.

בניין עולם יפה להפליא. נבנה בעמל רב במשך שנים רבות, כך למדתי, והינו תוצאת עמל פועלים רבים לאין ספור במשך דורות רבים, שעבדו ושמרו, והכינו לבנים מוצקות ושלמות שעליהן עומד.

ראוי שתזכור שללא התבוננות דור דור, ועמל רב, לא תוכל הלבנה שלך להיות חזקה דיה, ולא ילמדו בניך ובני בניך ממך את מלאכת הבניה כראוי.

זה בנין העולם שלנו. ועלינו להמשיך לבנותו, איש כמיטב יכולתו. ולא עליך המלאכה לגמור, אך אין אתה רשאי להפטר ממנה.

-------------------------------------

ישנם כמה מוסרי השכל שניתן להוציא מסיפור קטן זה. אחד מהם קשור לשאלת יוסף על "פסיקה מהחומש ומסקנותיו, וכן לנושאים אחרים שעלו ויעלו פה בע"ה.

כיום, לאחר אלפי שנות יצירה הגותית וחיי מצוה, תהווה פסיקה מן החומש זלזול קל דעת בעבודת בנין רבת היקף וידיעה של חכמי הדורות.

כפי שכתב פה מימוני בעבר, וכפי שהוסיפה ינטל, התורה ניתנה לחכמי כל דור ודור להמשיך להבהיר ולהבין, ולכוון את קיום ישומיה.

נכון, ישנן פניות לא נכונות, ורחובות ללא מוצא. אך יפה העיר החכם א. קמין פעם, שאחד ממאפייני היהדות הוא, שלא עושים הפיכות ולא "משנים את העולם", ובטח לא תוך דור אחד.

ביהדות מתקנים.

ומושג התיקון, מניח מראש שמה שיש הוא טוב, אך יש תמיד מקום לתיקון, ולאיזונים שכמותם כשיפוץ הלבנים שנבנות להן כך או כך כפי שכתוב במשל שהובא מעלה.

הראדיקל הצועק לשינוי גורף, הוא בדרך כלל קצר רואי, ויוצא מנקודת הנחה שהמצב הנתון הוא רע בהחלט. ישנם הקשרי רוע קיצוניים, כמו חיים תחת עריצות, או מלחמה בעריצות, שבהן אכן יש לשנות, והרבה. אך גם שם כל שינוי הוא בעל תהליכים רבים מטבעו, כל אחד תיקון קטן. ועד קליטתו והפנמתו, יעבור זמן רב.

על אחת כמה וכמה, הצועק לשינוי גורף בתוך מערכת שמוכיחה שעובדת זה אלפי שנים, ושבניה הם יצרני הלבנים השלמות שבכל דור ודור, ומחזיקות ומתחזקות את בנין העולם כולו, דומה לזה שבמשל שהובא מעלה, ישלים איזה פיסה קטנה וחדשה של לבנה, ויתגאה בה כאילו כל הבניין קיים בזכותו. אך שכח הוא את מקומו, ואת אשר נעשה לפניו. ולא היטיב לראות.

ובעולם הכללי, ישנם מיליונים בדורנו, שעושים מעט פה, ומעט שם, כמיטב האפנה האחרונה, ומנופפים בידיהם מראש הבניין, על המרפסת, וצועקים: ראו, ראו כמה מתקדמים אנחנו, לעומת הפרימיטיבים שבעבר!. גם להם נאמר בשקט ובמתינות: "ואף על פי כן נוע תנוע"- והבנין ימשיך להבנות.


תוקן על ידי - אורבערפל on 11/2/2002 9:47:54 PM

אין בורות מסוכנת, כבורות הקדושה!

אור,
המשל הארכיטקטוני יפה וחזק (גם לטעמו של שונא-משלים כמוני), אלא שכבר קדמוך. דקארט, למשל. אך הייתי רוצה להביא כאן את המסקנה שהסיק ממנו הוגה חרדי מעניין ביותר, אך שכוח וזנוח - ר' משה רוזנשטיין מלומז'ה. וז"ל: 

טעות גדול טעו בזה בחפצם לעשות מהפכה בעולם הרוחני, אשר בנו אותו כל גדולי עולם מימות עולם ועד עתה. מפני [ש]כמו שאי אפשר לעשות מהפכה בעולם הגשמי, ולהרוס ישובו של עולם אשר הנהיגו אנשי העולם עד עתה, ולחדול לחרוש ולזרוע, לבנות ולנטוע, לאכול ולשתות, לפרות ולרבות וכל כיוצא בהם – לא נמצא בכל דור משוגע כזה אשר יתנשא רוחו לעשות זאת. כי נראה ההיפוך, שבכל דור ודור יתאמצו חכמי הדור לא להרוס אשר בנו דורות שלפניהם כי אם להוסיף על בנינם ולהגדיל ישובו של עולם בתקונים גשמיים ובהמצאות חדשות. כן המנהג בעולם הרוחני, אינו משונה מעולם הגשמי. משוגע האיש הזה אשר יתנשא להרוס ולעקור מה שבנו דורות שלפניו, כי הדרך האמתית שבכל דור ודור, כמו שהיה כל אלפי הדורות שלפנינו, חכמי הדור יתאמצו אך להוסיף על בנינו של עולם הרוחני ולהמציא עוד המצאות חדשות ונפלאות להגדיל ולשכלל ישובו של עולם הרוחני. וגם בדרך זו הראו נפלאות כמה גדולים בכל דור ודור וקנו להם שם עולם בהמצאת חכמתם לחזק ישובו של עולם הרוחני ולא חלילה להרוס אותו. והנה העולם הגשמי והעולם הרוחני דרך אחת להם (ר' משה רוזנשטיין, אהבת מישרים, יח).

אור ואידך,
אכן משל מאד יפה. אני לא חושב שהמסר של ר' משה רוזנשטיין שונה מזה שהוציא אור. השאלה היא כמובן מה נקרא להוסיף ומה נקרא להרוס את הקומות הקודמות? והאם אסור לשפץ אותן?
המשל הזה הוא כללי מספיק כדי שכל הויכוחים הללו לא יהרסו אותו, ובכל זאת הוא אינו ריק לגמרי, ובהחלט הוא מוצא חן בעיניי. בעיקר שאני מאוהבי המשלים, ודלא כאידך. ולהיפך, אני משתדל להיזהר בנמשלים, שאותם אני פחות אוהב. הכי טוב בעיניי זה משל טוב בלי נמשל (ויש לחקור האם עדיין משל הוא זה? לענ"ד - כן. ואכ"מ).
בשולי הדברים, ביחס למשלים ונמשלים: יש לי חבר טוב וחכם מאד, שאמר לי פעם שהוא אוסף דוגמאות. כששאלתי דוגמאות למה? הוא ענה: סתם, דוגמאות. ודוק היטב, כי הוא עמוק ויפה וחשוב. אגב, גם אני אוסף דוגמאות, ויש לי כמה להחל'פה (במלעיל).
אידך, אולי תפתח אשכול על משלים ונמשלים? זה יועיל גם לירוחם לאסוף כעמיר גורנה את סיפוריו החביבים עליי טובא.

קריינא דאיגרתא וכו'.

הרב מיכי, "שיפוץ" אמרת? - מצ"ב משל ארכיטקטוני דומה, הפעם של החפץ חיים (ותמהני שלא נעשה מוכר הרבה יותר). מוקדש באהבה (באמת!) לך, לבוגי ולשאר שוחרי השיפוצים שבפורומנו.

 

[משל] למלך אדיר שבנה לו מבצר משגב חומה דלתים ובריח ובתוכו ארמונות מפוארים למושב שריו לועד יועציו למשמרת פקידיו, ובראשו מגדל בנוי לתלפיות בהוד והדר למושב המלך, וחלונות לו שקופים אל רחוב העיר אשר לפני שער המבצר. ויהי היום ההוא ויעבור ברחוב ההוא איש אחד אשר לו תבלול בעיניו וכל הנצב ישר נדמה בעיניו כי הוא נעקש ונעקל, והוא את חסרונו לא ידע ומומו לא הכיר. וכהביטו על גובה המבצר וידמה בעיניו כי כתליו כפופים ונוטים לפול על הרחוב, וישא את קולו לכל העומדים עליו: מהרה החפזו ונוסו מזה, פן תדבק אתכם הרעה, כי החומה הנופלת! - רבים וכן שלמים שחקו ממנו: האם מבצר המלך הנשגב והנורא יפול חלילה?! - ורבים מהנבהלים והנחפזים מבלי שום עין ולב האמינו לו ונסו לקולו ויזעקו גם הם: המבצר נופל וערער יתערער! – והחכמים אשר בעם יאזרו עוז לעצור בעם לומר: אל תחפזו, אל תבהלו! שימו לב, פקחו עין, הביטו וראו: הארמון על מכונו, השרים על משמרתם והיועצים על מושבם, למה תניאו את לבבכם לקול הנבוך הזה?! – אבל אלה הנבהלים ישתגעו ויתהוללו לומר איש לרעהו: ננוס מהרה, כי החומה תתערער והשרים עוד אינם! - ויהיה המה עושים הנה והנה, ויקם איש אחד חכם ונבון כחס על העם כחס על בוז המבצר ושריו, וילבש עוז ויקרא בקול ויאמר: שמעו נא דברי! האין רופא פה, אם אפס מזור ורטיה? – ויפנו אליו וישאלוהו: האם רופא ירפא שבר החומה?  האם יחבש בצֳרִי את פרצותיו?! ויענם: לא, אחיי, הרופא ישכיל אתכם לדעת כי האיש אשר הניע את לבבכם ביראה מבוהלת – תבלול בעיניו, ואת כל הישרה יעקש. אכן, באמת שורו נא והביטו, המבצר והארמון – מה חזקו יסודותיו, מה עצמו אושיותו, אבניו גזית, קורותיו ארזים ובריח ברזל לו לדור דור, יעמוד נצח ולא ימוט.
והנמשל מובן מאליו: כי התורה הקדושה היא חומה בצורה אשר בנאה מלך עליון ית' לכבודו (וכמאמרם ז"ל: 'אני חומה' – זו תורה), והאיש אשר הוכה בעורון השכלי נדמה לו על החומה הזו שתפול ח"ו ולא תתקיים, אבל האיש אשר עיני שכל לו יזעק על הנבוך הזה לומר: מה ראית כי נזעקת?! כל אשיותיה חזקים ובנויה לתלפיות בכל מיני חכמה ודעת, וכל יעודיה נתקיימו, והיא רק היא סיבת קיומנו ונשמת חיינו זה אלפי שנה, אין זה כ"א [=כי אם] תבלול בעיניך וכל הישרה תעקש (החפץ חיים, נדחי ישראל, פרק מה).


שבת שלום,

א"ג

אידך,
הוא אשר אמרתי: אני מאד אוהב משלים, אבל ממש לא אוהב נמשלים. הכשל תמיד מצוי בנמשל ולא במשל (ודוק היטב). לדוגמא, במשל של הח"ח, אני מסכים לכל מילה, ועדיין תומך בשיפוץ. והסיבה? מפני שאני לא משפץ בכך את התורה, שהרי היא אכן מושלמת (=מבצר חזק ובריא). מה שאני משפץ הוא בניין שאינו התורה. אני הופך אותו לתורה באמצעות השיפוץ.
לשון אחר: כאשר יש עיוותים, בעיניי זו אינה תורת ה' אלא גירסא בעייתית שלה (מהבחינה המסויימת הזו, ולזמן הזה), ולכן דווקא כשאני משפץ אני הופך אותה בזה לתורה. אני בונה את המבצר ולא הורס אותו. אלא אם תאמר שיש לי תבלול בעין, אבל אייה הרופא שיראה לי זאת?

לסיכום, המשל הזה מניח שהתורה היא הדבר הנתון לנו במסורת, והמשפצים מנסים לשנות אותו. אבל לכשעצמי סובר אני כי השיפוץ הוא שהופך אותה לתורה, ובלעדיו אין היא תורה אלא בניין.
מסקנה: המשל נכון ונפלא, אבל יש בעייה בנמשל.
שמא תאמר, אז מה טעם במשל אם אין לו נמשל? צא וראה שמשל כזה יש לו ערך על אף הויכוחים, כמו גם משל הבניין של אור. הוא אשר אמרתי: כלל יהא נקוט בידך, יפה הוא המשל מן הנמשל. ואם יש לזרוק את מי משניהם הרי זה את הנמשל.

הנה אבן ראשונה לאשכול החביב שהצעתי, שאין לי כרגע זמן לפתוח אותו באופן מסודר ושיטתי מספיק.

לי נראה שהמשל הבנוי לתלפיות של אור בערפל מוכיח את חולשתו של משל.

נאמר על שלמה המלך " וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף " , אולם, בספר משלי יש רק 915 פסוקים ניתן לשאול  לאן נעלמו כל שאר המשלים?

האדמו"ר מליובביטש הסביר את עניין שלשת אלפים משל באחד ממאמריו:

".....ובדוגמת החכם שכשהוא צריך להשפיע לקטן (בשנים או בשכל) ה"ה צריך לבינה יתרה כדי להשפיע. דיש חכמים גדולים שאין ביכלתם להשפיע ,למטה ממדריגתם,ודוקא שלמה המלך שהיה חכם מכל האדם לכן נאמר בו "וידבר שלשת אלפים משל"היינו שהוריד את הדבר-שכל שלשת אלפים מדריגות,ובכל מדריגה היה צריך להלבישו במשל שהוא דבר זר הדומה אל הנמשל (וע"ד מה שמובא בכמה מדרשי חז"ל משל למלך מלכי המלכים הקב"ה ממלך בשר ודם),והוא משום שהיה בו בינה יתרה"

למשל בעיניי יש חולשה מפני שהוא בעצם מיועד לאנשים שלא יכולים לקלוט את הדבר האמיתי.
כי המשל הוא הרי אף פעם לא יכל להיות הדבר עצמו אבל הוא נותן אשליה שזה הדבר עצמו.(ולכן הוא מיועד לקטן בשנים או בשכל)
הרי המילים שאנחנו משתמשים בהם הם הרי רק סמלי ייצוג של הדבר עצמו.ברגע שמשתמשים במשל מורידים את דרגת הייצוג למדרגה נמוכה עוד יותר.

וכאן במשל של אור בערפל המשל לדעתי רק מוריד מערך הנמשל.
אנשים שאינם מאמינים בנצחיות התורה,(שהרי להם מיועד המשל. המאמינים אינם זקוקים למשל כדי לקלוט עניין זה)יוכלו לטעון טענה הגיונית ויאמרו שאם יש בניין בנוי לתלפיות  שמפריע לפיתוח הסביבתי ואיננו מתאים יותר הרי ברור שמן החכמה דווקא כן להרוס אותו.
או שיאמרו שאין כל ערך לבניין אם יסודותיו רעועים וכו'וכו'.

צענערענע

המשל של הח"ח נאמר כנראה בתקופה בה הדת עוד לא נחשבה כ"כ כדבר "מפריע".

ולעניין עצם ההמשלה, את יכולה לומר שעדיף בכלל לא לדבר, כיוון שכל דיבור מוריד, כדברייך, את ההבנה לכדי תבניות של "תיבות" (וע"ש זה נקראו כך) מילוליות, ואם כן אולי רצוי שהבא ללמד, יכנס לכיתה או חדר השיעורים/הרצאות, יעמוד שעה ארוכה בשתיקה, וילמד ע"י טלפתיה. ובעצם, הרי עצם נוכחותו היא הורדת רמה, אז עדיף שהוא ישב בבית ויעביר את מחשבותיו דרך הקפה, תלמידיו יקראו בקפה שלהם, "ומלאה הארץ דעה", בלשון סגי נהור כמובן.

אני משער שגם את מסכימה באופן עקרוני שלפעמים צריך "להוריד רמה" ולהשתמש במשל, רק שנראה לי שהגזמת בתיאור מיותרותו של המשל.

המשל אינו מיועד דווקא לקטן בשנים או בשכל, גם אם יש בו "הורדת רמה". תארי לעצמך שאדם מעיין בספרים רבים, ולפתע נתקל במילה שאינה מוכרת לו.  נניח שהוא מכיר את השורש של המילה, אולי גם את הבניין. אבל הכותב השתמש בצירוף או בהקשר לא מוכר, שמקשה על ההבנה. מה יעשה אותו מלומד, אם לא יפתח מילון. האם מלומד כמותו צריך מילון? כנראה שכן. האם המילון מוריד מערך המילים? כנראה שגם כן. אבל יש לך פיתרון יותר טוב?

במקום "הורדת רמה" תקראי לזה "פתח להעלאת רמה".

מיכה,

למיכה המרשתי

"תארי לעצמך שאדם מעיין בספרים רבים, ולפתע נתקל במילה שאינה מוכרת לו.  נניח שהוא מכיר את השורש של המילה, אולי גם את הבניין. אבל הכותב השתמש בצירוף או בהקשר לא מוכר, שמקשה על ההבנה. מה יעשה אותו מלומד, אם לא יפתח מילון. האם מלומד כמותו צריך מילון? כנראה שכן. האם המילון מוריד מערך המילים? כנראה שגם כן. אבל יש לך פיתרון יותר טוב?
 
איפה כתבתי שצריך לשתוק?איפה כתבתי לא להשתמש במילון?

אצטט את דברי:

"הרי המילים שאנחנו משתמשים בהם הם הרי רק סמלי ייצוג של הדבר עצמו.ברגע שמשתמשים במשל מורידים את דרגת הייצוג למדרגה נמוכה עוד יותר"


המילים הן הכרח מפני שהן מהוות דרך להתקשרות בין בני אדם.
אבל צריך לזכור שהמילים הן רק סמלים.
אבל הן הכרח שהרי אם תשתוק כל הזמן ותשתמש בסמלים של החרשים הרי לא תשתמש במתנה שנתן לך הבורא.

ולכן ההגזמה שלך היא חסרת הגיון לחלוטין.
האם האדמו"ר מליובביטש,שכתב שמשלים מיועדים לקטנים בשכל או בשנים  לא השתמש בדיבור?

"איפה כתבתי שצריך לשתוק?איפה כתבתי לא להשתמש במילון?"

איפה כתבתי שכתבת זאת?

אף אני אצטט את עצמי:
"אני משער שגם את מסכימה באופן עקרוני שלפעמים צריך "להוריד רמה" ולהשתמש במשל, רק שנראה לי שהגזמת בתיאור מיותרותו של המשל."

"אבל צריך לזכור שהמילים הן רק סמלים. "
אכן, אף אני ציינתי שהמילים נקראות "תיבות" מסיבה זו בדיוק. (אולי חשבת שכתבתי זאת בציניות. אז לא. אני באמת חושב שזאת הסיבה).

ומדוע אני חושב שהגזמת? כי את הארכת להסביר ולצטט בעניין מיותרותו וחולשתו של המשל, ואף גיבית את דברייך בהוכחות - דוגמאות - להפרכה פשוטה של המשל שניתן פה. ובכך רק תרמת להחלשת משלו של הח"ח. אמנם תרמת לצורך חיזוקו של ה"בניין". (האם יכולתי פה להשתמש במילה אחרת במקום ה"בניין"?).

אני מבין שכוונתך היתה להראות שכל הפלפולים בעניין המשל הינם חסרי טעם. אבל אני חושב שלא זו הדרך, כיוון שאת אמרת שחולשתו של המשל בכך שהוא אינו נוגע בעניין עצמו, אך לא נתת דרך לגעת בעניין עצמו. ומאידך את מבקשת למנוע מהדיון להתפתח בדרכו הנוכחית. אם את רוצה שיפחיתו את השימוש במשלים, תפתחי אשכול חדש בעניין זה, ואני בטוח שזה ישפיע יותר, וגם תהיה אפשרות לדון בזה יותר ברווח.


המשל משמש לא רק לקטנים וחסרי שכל, אלא גם ללימוד דברים חדשים שאינם מוכרים, שלגביהם כולם בבחינת "קטנים וחסרי שכל". כל זמן שאנשים מוצאים במשל לימוד חדש - אינך יכולה לומר להם שהם טועים. ואם תאמרי, זה לא יועיל לעקור מליבם את האמונה השרשית שהמשל שימש אצלם אך ורק לביטוי שלה.