| נשלח ב-6/3/2007 07:54 |
 |
| |
הנהגת היחיד מול הנהגת הציבור
מטבעם של מנהיגי ציבור, כאלה ואחרים, שכל בעיה הנופלת לפתחם נמדדת במשקפיים ציבוריות ולא פרטיות, ואף שהפרט יכול לצאת מופסד ממהלכיהם - כך הוא דרכו שלעולם. דרכם של הפרטים מנגד, שאין הנהגת הציבור מעניינת אותם בכהוא זה, וכל העוצד כנגד עיניהם הוא פתרון בעייתם הפרטית. ומייסודו של פורום קדוש זה למדנו, שהאלטרנטיבה הציבורית לקונפליקט זה בהעמקת הזיקה, ואולי ביצירת זיקה ישירה, בין הפרט והנהגת הציבור.
הבעיה נחלקת לכמה מישורים:
1. הפרט, בבואו לדון את עצמו, עד כמה עליו לתת את ליבו להשלכות הציבוריות של מעשיו, מול צרכיו ודעותיו שלו.
2. הנהגת הציבור, עד כמה, בבואה לדון את בעיותיו של הפרט, עליה להתנתק מהשיקול הציבורי הרחב כדי להבין את המצוקה או חוסר ההתאמה הפרטית.
3. האם הנהגה ציבורית בכלל מסוגלת לצורת חשיבה שמתנתקת לצורך דיון מצורכי הציבור לנגד צורכי היחיד.
4. במידה וההנהגה הציבורית איננה מסוגלת/מעוניינת/צריכה להתייחס לפרט, האם מותר/חובה עליו לעשות דין לעצמו?
[נכתב בהשפעת אדי האלכוהול, נא לקחת בערבון מוגבל].
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2007 11:31 |
|
| |
1. הפרט, בבואו לדון את עצמו, עד כמה עליו לתת את ליבו להשלכות הציבוריות של מעשיו, מול צרכיו ודעותיו שלו.
לדעתי, כשם שהוא מודע לכך שהוא [או שהמקרה שלו] יוצא מהכלל והוא מוצא את הדרך לפעול על פי ציווי השם הספציפי אליו, כך עליו למצוא את הדרך שלא להחליש מאומה את דרך הכלל.
שלא להדליק את יצר הרע של מישהו מהכלל שרוצה לפרוק עול.
ושלא להכעיס [או להיכנס למחלוקות] את מישהו מהכלל שאיננו מודע לצרכיו האישיים ולכך שיש מיקרים מיוחדים.
2. הנהגת הציבור, עד כמה, בבואה לדון את בעיותיו של הפרט, עליה להתנתק מהשיקול הציבורי הרחב כדי להבין את המצוקה או חוסר ההתאמה הפרטית.
להבליג כל עוד אין מדובר במפריש ארס או טורדן סביבתי מסוג אחר.
לתת אוזן קשבת ולירד לעומקם של דברים מתוך אהבת ישראל.
לנסות לדבר אל ליבו ולחזקו כאשר מסתבר שמדובר בחולשה.
4. במידה וההנהגה הציבורית איננה מסוגלת/מעוניינת/צריכה להתייחס לפרט, האם מותר/חובה עליו לעשות דין לעצמו?
רצוי להתייגע ולמצוא אדם ירא שמים שיואיל לבדוק את הדברים יחד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2007 12:17 |
|
| |
לא בכל מקרה בו היחיד מוצא עצמו נפגע מחוק החברה יש כאן אכן קונפליקט, חז"ל דרשו מהיחיד קרבנות כבדים כדי שלא לפגוע בקיום ההלכה של הכלל, והדברים אמורים אף באיסורי נישואין משום מכשול של השומע הרשלן שישמע חצי סיפור ויתיר את האסור, חז"ל דורשים מאותה אשה שלא להנשא כדי שלא תצא תקלה.
הבעיה היא כאשר תופסים באופן שרירותי את הגדרת 'ציבור', לא לפי מספר ואחוזים של הציבור אלא 'אלו הם הציבור וכל היתר הם גרורות' אותם יחידים המסוגלים לעמוד בדרך המותווית הם הכלל שעבורו צריכים רוב יחידי הציבור להקריב את הקרבן.
אם הציבור הוא אכן ציבור והיחיד הוא באמת יחיד, אזי המרחק בין הוראת היחיד להוראת הציבור מצטמצם למספר הלכות שאין מורין כן, באופן כללי ההוראה כוללת את שיקול היחיד במידת האפשר.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
