לימוד תורה למחפשי דרך?-אאוט סייידרים

קלף,
תצטרך להגדיר מה בדיוק "ירקי" בריפורמיות ובקוסרבטיביות כדי שנדע לאיזה מקום אתה מתכוון

הישיבה החילונית הראשונה ?

קלף

תנאי המינימום של לימוד תורה אינם רבים. צריך לרצות לדעת את האמת, וצריך להכיר באמיתות שושלת המסורת שלנו, ממשה רבנו דרך חכמים.

ועיקר הדברים בחגיגה, בשמועה מפי ראב"ע, על "דברי תורה כמסמרות נטועים וכו' א-ל אחד אמרן, מנביא אחד נמסרו. מעתה כיצד אדם למד, עשה לך אוזן כאפרכסת לשמוע דברי מתירים ודברי אוסרים, ומוסיף שם רש"י כי "כשתבין תדע לפי מי לקבוע הלכה.

ופשוט לדעתי כי מכאן למדנו כי מי שמכיר כי ה' נתן תורה למשה רבנו וממנו מביאים ראיה ולא מאחר (אף זה כהסברו של רש"י שם) כבר ניגש נכון ללימוד.

יותר מכך: אין שאלות לא נכונות! יש רק תשובות לא נכונות.

וכל שאלה טעונה בירור ולימוד.

מה שדרוש הוא שאדם לא ידחה ברגל גאוה מה שאמרו חכמים, אלא ינסה להבין. ושלא יעשה לעג מדברי חכמים, ולא יהיה "תלמיד שאינו הגון".

ואם הוא אינו כזה, אזי גם עליו נאמר, לדעתי, "הלוואי אותו עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב". גם אם לומד ומכיר את המאור שבתורה, זה יחזירנו, לאט לאט, למוטב.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

להכיר באמיתות המסורת, הוא גם דבר שצריך לימוד.

וכי אסור לפקפק ברציפות המסורת שלנו?

אם אפשר לשאול ולבדוק למה לפקפק?

תשרת

כמובן אתה צודק.

כוונתי לעיקרון היסודי כי התורה ניתנה למשה בסיני מפי הגבורה.

וכן יש לאמץ את העיקרון כי התורה, הכוללת הלכות וכללים וכן כללי-על פרשניים, היא כולה למשה מסיני.

אך היא ניתנה על מנת שהיא תתפרש לפי המתחדש בכל דור ודור בידי חכמים הראויים לעטרה זו.

וכמובן לצד קבלת המסורת העקרונית, יש מקום לשאול על כל הלכה והלכה אם היא אכן עתיקה ומקורית כפי שאנו סבורים.

כפי שמצאנו שיש חולקים על, למשל, הלכת "צרורות" (תשלום חצי נזק באבן וכיו"ב שהועפה בידי בהמה, שאילו היתה הבהמה פוגעת בכלי בגופה, היינו מחייבים את בעליה תשלום משום "רגל", וכיון שרק העיפה את האבן, משלם הבעלים מחצית. וכמובן לא נכנסתי לפרטים. אמנם הגמרא מכתירה זאת כ"הלכה למשה מסיני" ובכל זאת יש חולקים. ולא עבור תשרת כתבתי כל זאת אלא עבור מי שאינו בקיא או זקוק לרענן זכרונו, כמוני).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מאיר

איקון ירוק.

אני משער שכוונתך לומר שיש הבדל בין הטלת ספק ושאלה לבין פקפוק. לפי זה, פקפוק בא מכוח זלזול בחכמים ואי הערכה להם ולתלמודם. ואילו שאלה באה דווקא מתוך הערכה ומתוך מאמץ לקבל דבריהם, אך עם שמירה על העיקרון שעלינו להבין, ולא יתכן שאמרו דבר תמוה או בלתי אפשרי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו