פרידה (אני מתגייס)

.


צאתך לשלום


ושובך בשלום


ואם נצטט את י.עמיחי, אז אל תשכח את אותן שתי דברות:

1. אל תשתנה.

2. השתנה.




ומי יתן ותתקיים בך בקשתו של נעים זמירות ישראל - מרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי.

בהצלחה.
ואל תשכח מהו תפקידו הבסיס של צבא.

לומד מכל אדם

מימי נפלאתי על המאמר הזה שציטטת. כמה וכמה קושיות יש לי על זה. וזו ההזדמנות להפוך את האשכול מנושא משפחתי וחברי לנושא של דיון הלכתי ואולי גם פילוסופי?

א. מה בין "בשלום" ל"לשלום". האם השפה העברית מצדיקה את האבחנה של האמורא?

ב. האם מה שהוא מתבסס עליו הוא ניתוח של פסוקים או אירועים, שבהם הוענקה לאמירה משמעות שלילית או חיובית (כפי שיתבאר להלן) או שכוונתו לחשוף את תכני הלשון ולעמוד על דיוקים שבדרך כלל נעלמים מעין אדם? ואם אמנם דיוקים אלו נסתרים, מדוע לחוש להם? הרי המברך אינו מתכוון לרע.

ג. מה הנחות היסוד שבבסיס של ברכה שכזו? וכי הקב"ה חשוד לעשות דבר בלא דין, ובגלל ברכה לא מדוייקת ליטול נפשו של אדם?

אכן יש גישה, שמאופיינת בסיפור מפורסם של הבן איש חי, כי מי שמתפלל ואינו מדקדק בלשונו, עלול לקבל הפוך משאיפתו. אבל זו לדעתי תפיסה מגית של התפילה, שכמה מגדולינו נכשלו בה, אם ניתן להתבטא בלשון כזו - אבל היא עדיין שגויה. וזאת מהסברה שלא כך מנהל הקב"ה את עולמו.

הנה רשימת מקורות שמהם נראה כי אין הקפדה, לא בלשון המקרא ולא בלשון חז"ל, לא אצל חכמים ולא אצל הדיוטות, על ההבחנה שמבחין בעל המימרה.

(כמובן מפרוייקט השו"ת).

 1.  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א
רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום. - ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש
 2.  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד עמוד א  (*5)
שכינה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה +שמות ד'+ לך
 3.  תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ח עמוד ב
טז+ ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום. וכי מאחר דאפילו בחזירה בהליכה למה לי? - לכדרבי
 4.  תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כה עמוד א
בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי - בחכמה, ותלמידי - שקבלת את דברי.
 5.  תלמוד בבלי מסכת יומא דף סו עמוד ב
ואתם. חלה משלחו, מהו שישלחנו ביד אחר? - אמר להם: אהא בשלום אני ואתם. דחפו ולא מת, מהו שירד אחריו וימיתנו? - אמר
 6.  תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כט עמוד א  (*6)
לוי בר חיתא: הנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום הנפטר מן החי לא יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום.
 7.  תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יד עמוד ב
דיך פן תשבענו והקאתו. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום. שאלו את בן זומא: מהו לסרוסי כלבא? אמר להם:
 8.  תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב  (*2)
רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר +שיר השירים א'+ משכני אחריך נרוצה. ואף רבי עקיבא בקשו
 9.  תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קד עמוד א  (*2)
אומר להם: יבואו צדיקים ויצאו לקראתו, ואומרים לו: יבא בשלום, ינוחו על משכבותם. אמר ר' אלעזר: בשעה שהצדיק נפטר
 10.  תלמוד בבלי מסכת נזיר דף יט עמוד ב
המלכה שהלך בנה למלחמה, ואמרה אם יבוא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה
 11.  תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ז עמוד א
יהודה: קרא כתיב +שמות י"ח+ וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום. ההוא דהוה קאמר ואזיל: היא ניימא, ודיקולא שפיל. אמר
 12.  תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יב עמוד א
בלוז, ומאי ניהו - תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. ועמוסי יריכי נחשון בקשו לקבוע נציב אחד, ולא הניחן אדומי
 13.  תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד ב
של אליהו. במיכיהו כתיב +מלכים א' כ"ב+ אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי, באליהו כתיב +מלכים א' כ"א+ במקום אשר
 14.  תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מו עמוד ב
ניחא לצדיקיא דמייקרי ברשיעייא. תא שמע: +ירמיהו ל"ד+ בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו
 15.  תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א
על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי, שנאמר: +ירמיהו לד+ בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים וגו'; וכשם ששורפין


לגבי הדיוק שהוא מדייק מן הפסוקים, אם דיוק כזה אכן עומד, אפשר שזה לפי ההקשר. שכאשר מברכים אדם רשע, אזי ה"בשלום" היחיד שיכול להיות לו הוא עם מותו. וכיו"ב הסברים.

אמנם, אם יש מקום להיזהר, הרי זה רק מפני שאצל הבריות שכיח להיזהר בזה. ואז מי שאינו מקפיד על לשון הברכה עלול להביא נזק. כיצד, הרי אין מגיה פועלת כלל? ובכן, זה פסיכולוגי. ראשית, הוא גורם לפחד אצל השומע, שמא משמים הכניסו כאן לשון שהוגדרה כשלילית. ושנית, אולי גם אצל המברך.

וזה דומה למה שאמרו ש"ברית כרותה לשפתים". ואם בעלי המימרה הזו לא האמינו במגיה של דיבור, אזי פשוט הזהירו שאם אדם לא יתבטא בצורה נכונה, ואחר כך יקרה מה שיקרה, הוא ירגיש אשם...

ושאלה אחרונה: משום מה מונח בזכרוני כי יש באחת הגמרות שבהן מופיע ענין זה לשון שני, "איכא דאמרי", לפיו אין צריך להקפיד על זה. אבל בפרוייקט השות לא מצאתי. האם מישהו מכיר כזה דבר?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

גוונא
היות וראיתי שחולקים עלי גדולים וחשובים,  מה שאתה צריך לעשות לדעתי להחליף את הדיסק
א. פרידה---- אתה לא נפרד פה מאף אחד, אתה לוקח פסק זמן,
ב. צבא כיבוש ציוני גירוש ---לא! רק צבא הגנה לישראל שזכית לשרת בה ולהגן על עמך ומולדתך.
ג. עצור--- בשער הבסיס יהיה שלט כזה, אל תתבבלבל בפורום, זה עצור כאן לא חושבים.
ד. יעודו של האדם----- תגלה שיעודו של האדם לשכב לישון אפילו רק לרגע.
ה. ההנאות הערכיות---- לחלוץ את הנעליים להוריד את הגרביים הרטובות מזעה- אוי זה טוב,
ו.   אהבה-- תגלה שאתה אוהב את ההורים שלך, ואת המיטה שלך בבית
ז.מטרתך בחיים-- לגמור את המסע עם החגור, בין טיז אל נבי- לדיר אל נאחס.
ח. וזה החטא לחשוב בלילות הארוכים של שמירה משעממת  על מצבו של האדם.
ט. תגלה בסוף כי בסך הכל אתה עובר קורס אינטנסיבי לעיצוב האישיות, נכנס נער יוצא גבר.
את ההמשך אני מצפה לשמוע ממך.

גוונא,

לך בכוחך זה והושעת את ישראל.


מיימוני,

ב' ול' כאותיות שימוש מתחלפות לעיתים מצויות ללא (או בלא) הבדל משמעותי. כ'ובנביאי אל תרעו' (דה"א טז, כב) שמשמעו 'ולנביאי אל תרעו' (כאשר מופיע בתהלים קה, טו); 'בפתע פתאום' (במדבר ו, ט) ו'לפתע פתאום' (ישעיהו כט, ה); 'בוחר אתה לבן ישי' (שמואל א כ, ל) תמור 'בבן ישי'. ובנוסח התפילה: 'קומה בעזרת ישראל' חלף 'קומה לעזרת ישראל' (עפה"כ בתהלים לה, ב - וקומה בעזרתי), ורבים כיוצא באלו. על כל אלה ראה:  יצחק אבינרי, יד הלשון, ת"א תשכ"ה, ערך ב-ל, עמ' 63.

על דברי הגמ' בברכות (המובאים בלשון דומה במו"ק כט, א) כתב "נימוקי יוסף" (מו"ק יח, ב מדפי הרי"ף): "ויש בני אדם שמנחשין ומשימין דבר בלבם, וכנגדן דיברו חכמים, אבל למי שאינו מקפיד אין הדבר מזיק כלום". ומכל מקום, דברי הגמרא הובאו כהלכה ב"מגן אברהם" או"ח קי, ט.

במקרא אין כל הקפדה על שימוש בל' לחי, כגון: "ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כח, כא); "בשובי בשלום אתוץ את המגדל" (שופטים ח, ט); "בשובי בשלום מבני עמון" (שם יא, לא); "ועד בואי בשלום" (מלכים א כב, כז), ועוד. כבר העיר על כל אלו ר"ר מרגליות ב"נפש חיה" על או"ח, סימן קי.

מענין להעיר מלשון רמב"ם ביכורים ד, יז: "אחינו אנשי מקום פלוני בואכם בשלום", המקבילה ללשון המשנה ביכורים ג, ג: "באתם לשלום". עמד על כך ר"ב שטרן ב"אהלך באמיתך", פרק ח, הערה יג.

רודולף

גוונא היקר,
שירות קל, פורה ונעים!
שוב בשלום (וקפוץ לביקורים מדי פעם).

שטיינר

תודה על הסקירה.

אמנם, כפי שקיבלתי ממו"ר, עצם זה שיש שיטה כזו זה כבר גורם לבני אדם לפחד ממנה. ואין דומה דורו של הר"ן, שבו עדיין לא נתפסו עצות של הגמרא בתור "הלכה" מחייבת, לדורנו שלנו. וכבר הועלו הדברים בפורום.

כלומר, בדורנו יש כאלו שיכולים לחשוש ולהם זה יזיק, גם לפי הר"ן.

אמנם, יש להבין את טעמו של המגן אברהם. איך הוא היה עונה על האבחנות הלשוניות היפות שלך? מדוע הוא חתם להיזהר בדבר? מה זה מלמד על שיטתו ועל אסכולה שהוא כנראה מייצג?

וכיצד עלינו לנהוג? האם ניתן ללמד את הבריות שלא להקפיד?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו