פרידה (אני מתגייס)

זילבר,
למה דווקא לחלוק? זכורני סיפור ששמעתי פעם על כנס ראשי ישיבות הסדר, שם קם אחד הר"מים ותיאר כיצד בזמנו כל חברותא היתה צועקת לשמים, וכל אחד היה מתווכח בין אם היה לו טיעון ובין אם לא, רק בשביל האתגר והעניין. הרב ליכטשנטיין קם עצבני ואמר שהוא מוחה על השטויות הללו, ואין שום עניין לחלוק בשביל לחלוק. אם אתה לא מסכים כמובן תאמר ותנמק. אבל ויכוח בשביל הויכוח מוליך לעקמומיות ולווכחנות סתם.
המטרה צריכה להיות בירור האמת ולא הצגת עמדה מנוגדת. אם אתה חושב שהאמת עמו עליך להסכים, ורק אם לא אז עליך לחלוק.
אמנם מקובלנו שסנהדרין שראתה כולה לחובה הנדון יוצא זכאי. ומשמע שכמעט בלתי אפשרי שכולם יסכימו לדעה אחת. אבל זהו תיאור של מציאות ולא הנחייה אופרטיבית לחלוק בלי שיש רקע אמיתי למחלוקת.
וידועה השאלה לגבי נדון שכל הדיינים למעט אחד חייבו אותו. כעת האחרון צריך להביע את דעתו. במצב כזה אם הוא יחייב הנדון ייצא זכאי, ואם הוא יפטור הנדון ייהרג. לכן אם הוא רוצה שדעתו תתקיים עליו להביע עמדה הפוכה ממה שהוא באמת חושב. השאלה היא מה עליו לעשות? ועל כך מקובל (ולענ"ד זה כתוב להדיא בפסוק. ראה 'מידה טובה', משפטים, וגם פשוט מסברא) שעליו לומר את מה שהוא באמת חושב, בין לזכות ובין לחובה, ויהא אשר יהא. הרי לנו שאין הנחייה אופרטיבית לקיים מצב שבו יש מחלוקת, אפילו אם זה מוביל להכרעה הנכונה לדעתי.

שוטנג,

_________________

מיכי

ר' מיכי
 כתבתי את דברי בלי הרבה מחשבה, אמנם:.. פשיטא שאדם צריך לומר מה שהוא באמת חושב השאלה אם עליו להשתדל ולחשוב יותר בכיוון החולק על חבריו. והדבר תלוי במחלוקת פילוסופית האם האמת היא:
א.ייצוג של מציאות אמיתית, ולכן דו-ערכית אמת/שקר כך שיש ערך רק לדעה אחת
ב. האינטגרציה הטובה ביותר של כלל תפיסותינו ורעיונתינו והיא רב ערכית. כמובן יש יותר אמיתי ופחות אמיתי ולא קרבנו אל רלטיביזם, אך גם לדעה הפחות אמיתית יש ערך אמת.
הגל בפילוסופיה והרב קוק ביהדות אחזו בדרך ב- ראה ספרו של הרב קלנר פלורילזם,פנטיזם, כלליות.
לדרך זו הדין שפטור עם כולם מחייבים הוא מהותי- כי אכן חסרה פה ההופעה של האמת במלואה.
גם בלמדנות אני מוצא שני כיוונים: מחד, חתירה בריסקאית ל"אמיתה של תורה" ומאידך פתיחת אפשרויות יותר מרכזיות ופחות ( שאני מוצא דווקא בשיעורי הרא"ל!  אך מסתבר לא מתוך אידאולוגיה)

ועוד אפשר לפרש גברי לגוונא ע"ד הדרש: "לחלוק עמך"- דעה משותפת

תוקן על ידי nmzilber ב- 13/03/2007 8:07:49

הריבוי בשיעורי הרא"ל הוא אידיאולוגיה צרופה (ראה מאמרו של הרב קרומביין על דרך לימודו של הרא"ל). ובכל זאת זה אינו סותר את הסיפור ההוא. כמובן שיש עניין לפתח עמדות מנוגדות כדי להציג את כל הצדדים האמיתיים, אבל אין עניין לעשות זאת באופן מלאכותי. הוה אומר: לא להציג עמדות שגויות רק כדי שתהיה אנטי תיזה, ולא להציג עמדות שאתה עצמך אינך מאמין בהן. הסטטיסטיקה והקפיטליזם אומרים לנו שאם כל אחד יציג את העמדה שהוא עצמו מאמין בה, תוצג האמת באופן המלא ביותר. לא צריך צנטרליזם שמכוין אנשים לעמדות מנוגדות רק כדי שתוצגנה כל העמדות. תן ליד הנעלמה לעשות את שלה.

לגבי הריבוי (מה שקראת 'דרך ב') ראה מאמרי ב'המעין' האחרון.

אגב בבריסקאיות אני לא רואה את מה שאתה מתאר: חתירה לאמת ותו לא. יש שם מודעות גבוהה לריבוי הצדדים, ומבחינות מסויימות הם אפילו קיצוניים בדרך זו. בריסק היא הביטוי ההלכתי לתפיסה המהר"לית-הגליאנית-קוקניקית במחשבה. למרבה האירוניה, החשש ההיסטרי שלהם לצאת ידי חובת כל השיטות נובע גם הוא מפלורליזם (מופרז בעיניי, אבל גם בזה יש כנראה עמדות מנוגדות ). אם כולם צודקים אז יש לחשוש לכולם (ולא רק לעמדה שלי).

האם ת"ח צריך לבטא עמדה מנוגדת בכוונה? נזכרתי בוורט מרכזניקי:
" ר"ע ראה שועל יוצא מקודש הקודשים וצחק  כשחבריו בכו, אז למה הרצי"ה ישב ובכה על קריעת הארץ כשכולם רקדו ברחובות על הכרזת המדינה?  זה לא יותר טוב ממה שראה ר"ע??
מסתבר שת"ח צריך לצחוק כשכולם בוכים ולהפך".
לגוף העניין אני מסכים שמגוחך לכוון גיוון באופן צנטרליסטי (כאפליה המתקנת הנהוגה היום באקדמיה האמריקנית), אבל האדם הפרטי יכול לקחת אחריות על הצגת הדעה השונה

צא בהצלחה

שיהא שם שמיים מתאהב על ידך

ואתה תשוב אל אבותיך בשלום.

תודה רבה מקרב לב לכל המברכים המאחלים,

קצת על הצבא הציוני,
בא"ח ("בסיס אימונים חטיבתי") גבעתי ממוקם אי שם בחולות קדש ברנע,
עכשיו אנחנו עוד בתקופה של טרום הטירונות כך שיצאתי הביתה עד לאחר פסח ואחזור ביום רביעי הקרוב, (ועל מה שהולך להיות אז, אני מעדיף לא לחשוב),
חם, מעצבן ומתיש כמובן, אבל מצד שני מעניין מאוד מכמה בחינות,

קודם כל זה מגניב לראות לאילו יכולות גופניות אפשר להגיע אם מוכרחים, (לפני הצבא בקושי יכולתי לרוץ אלפיים ועכשיו אני רץ חמשת אלפים),

וחוצמזה החבר'ה שאני נופל איתם שם לא הייתי פוגש בשום מקום אחר, רוסים, אתיופים, אשכנזים-צהובים-צפון-תל-אביביים, מרוקאים, תימנים, ערסים, יפי נפש, פוצים וכווווולם מטורפים על כדורגל, ("לא באמת התכוונת שאתה לא אוהב כדורגל, בטח התכוונת שאתה לא אוהד את הפועל צפון הרצועה"),

לגבי הדת מאוד מעניין לראות איך זה שרוב החילונים לא באמת יודעים מה זה וכשהם נחשפים בדרך כלל יש התעניינות גדולה מאוד,
איזה מכיניסט משולהב כבר הספיק ללמד את כולם את השיר "עוילם הבא איז אגוטע זאך, לערנען תוירע איז אבאסער זאך", (מקווה שאייתתי נכון), כך שרואים ברחבי הבסיס שלל יצורים מיצורים שונים, (שחלקם כבר הספיקו לספר לי על השפן בגבינה שהספיקו לאכול ביום כיפור האחרון), מזמזמים את השיר הנ"ל בדבקות רבה, (גם את התנועות הם למדו),

מדהים איך הכל בצבא מתנהל בצורה לא אנושית, אפילו הרב של הבסיס, שלפי השיחה שניהלתי איתו הוא בנאדם ממש נחמד, רציני ומתחשב, יודע רק לאיים ולומר מה אסור ולפרט את שלל הצעדים שביכולתו לנקוט על מנת להעניש את העוברים על דברו, הוא לא הסביר למה רצוי לשמור את מה שהוא מבקש או לפחות לאיים בשפה רפה,

שני מקרים שקרו לי שלא האמנתי שהתוצאה תהיה כפי שהייתה,
מקרה אחד, במיסדר עמדו שני חבר'ה ושרו שיר צבאי עליז במיוחד על השוטרים הצבאיים, וכמו בכל דבר בצבא השיר היה בעל עושר לשוני נדיר ואוצר מילים איכותי במיוחד של כל קללה וניבול פה אפשרי,
ניגשתי לרס"פ, (אימאל'הההההההה), ואמרתי לו שאין לי שום בעיה עם השיר הזה אלא שאני לא מוכן לשמוע אותו,
מקרה שני, באוטובוס המפקד שם בטלוויזיה סרט שאפשר להגדיר אותו כפורנוגרפי למהדרין לפי כל קריטריון אפשרי, גם שם אמרתי למפקד שאני לא מוכן לראות את זה,
בשני המקרים האלה המפקד\רס"פ מידית סידרו את הבעיה באופן הכי מתחשב שאפשר, מדהים כמה כבוד רוחשים למי שרואים שעומד על שלו,
שאר הדתיים שאיתי בפלוגה לא פצו פה ולא צפצפו בשני המקרים הללו, לא יאומן כמה שערכם ירד בעיני כל שאר החבר'ה והמפקדים,

גוונא

ברוך הקופץ.

התכוונת כנראה עד אחרי יום טוב ראשון של פסח, ואולי זה במסגרת מה שאתה לא רוצה לחשוב.

את גאוותי בך על היותך קצין הדת אשאיר לצדיקים פה.

מעניין,

ישמח האב ביולדתו ויגל עצכח בחברו!

(ממללא,
אני לא מכיר את חטיבות גולני, הנח"ל והצנחנים, אבל בגבעתי זה כבר לגמרי לגמרי לא כך, אם כי לפעמים נעים לפגוש רוסים מתורבתים שיש על מה לדבר איתם,
לדוגמא בחור רוסי מהפלוגה שלנו גמר תואר ראשון בפילוסופיה כמדומני שזה מהאוניברסיטה הפתוחה ברוסיה, אולי בעצם הוא עשה את זה בארץ אחרת, אני כבר לא זוכר),

גוונא,
אז שאר הדתיים שאיתך הם שכתבו את הפניה הנרגשת בבית הכנסת?

רשכבהג כתב הודעה:

ד' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: ד' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם .